חקלאות עירונית – הרבה יותר ממזון

נושא הביטחון התזונתי עולה מדי פעם לכותרות, לרוב כשמתפרסמים דו"חות ונתונים לגבי שיעורי העוני בישראל. באחרונה הוזכרה הסוגייה בדיון בבג"ץ, בעתירה שהגישו התנועה לאיכות השלטון וחדו"ש לחופש דת ושוויון נגד חלוקת תלושי מזון בהיקף של 400 מיליון שקל, תוכנית שהשיק שר הפנים לשעבר, אריה דרעי.

העותרים טענו, בין היתר, שהחלוקה אושרה חרף עמדת הגורמים המקצועיים, שחלוקת כרטיסי מזון פעם או פעמיים בשנה אינה מקדמת ביטחון תזונתי, ושיש בה אפליה. זאת, כשכבר קיים ופועל מיזם מטעם משרד הרווחה לקידום ביטחון תזונתי לאומי. בג"ץ קבע אמנם שהתלושים, בהיקף של 400 מיליון שקל, יוחלקו לציבור, אך סכום נוסף של 600 מיליון שקל שהוקצה לתלושים כאלה ב-2024 דורש בחינה נוספת.

כך או כך, מדובר במלחמה על פירורים, ולא בפיתוח כלים לקידום של מדיניות מזון כוללת, שמנגישה מזון טרי ובריא לכולם. כלי משמעותי שיכול לסייע הוא חקלאות עירונית, תחום מתפתח, שלפי הערכות יש לו כבר כיום פוטנציאל לספק כ-10% מתצרוכת הירקות העולמית; ובערים במדינות מתפתחות, אבל גם מפותחות כמו יפן וקנדה, הוא כבר אחראי על חלק משמעותי הרבה יותר מהתצרוכת. מדינות בעולם התחילו לפעול לקידום התחום. אפילו בארה"ב מספק משרד החקלאות האמריקאי סיוע טכני ופיננסי ליוזמות עירוניות צומחות, ובערים רבות הוקמו מרכזי סיוע עירוניים שמעניקים תמיכה לחקלאים.

לחקלאות העירונית מיוחסים יתרונות רבים, שמשפרים את הרווחה הכללית של התושבים – מפיתוח מערכות מזון מקומיות שמנגישות מזון בריא, מקומי וטרי לתושבים, דרך חיזוק הקשר בין חקלאים לצרכן, קידום פיתוח כלכלי ויצירת משרות, ועד פיתוח האקוסיסטמה העירונית וחיזוק והכלה קהילתית. אך השאלה הגדולה היא האם ניתן בדרך זו להפיק תוצרת בהיקפים גדולים מספיק כדי לספק את צורכיהם של תושבי הערים?

"לפני הכל, נרצה לשאול מה זה בכלל חקלאות עירונית", אומר אבינועם אדרי, מתכנן ערים, כותב וחוקר שמתמחה בהקשרים שבין תכנון עירוני, עירוניות ומדיניות מזון. אדרי בוגר תואר ראשון במזרח תיכון ואסלאם במרכז האקדמי שלם, ותואר שני במחלקה לעיצוב אורבני בבצלאל.

"מקומות שונים מתייחסים לחקלאות עירונית באופן שונה", מסביר אדרי. "ההגדרות הקלאסיות מתייחסות לשטחי חקלאות בתוך הערים, ולעומתן יכולות להיות הגדרות רחבות, שכוללות גם את השטחים שסובבים את הערים, במרחק של עד 20 ק"מ מהעיר. בישראל הגדרה כזאת כוללת שטחי חקלאות נרחבים". ארגון המזון והחקלאות של האו"ם (FAO), למשל, מגדיר חקלאות עירונית כייצור מזון ותוצרים אחרים בערים ומסביבן. בעיר הוואנה שבקובה, שמייצרת חלק גדול מהתצרוכת שלה במסגרת חקלאות עירונית, מדובר על שטחים בגודל של מחוז חיפה.

אדרי מציין כי בנוסף לשטח, הגדרת החקלאות העירונית מתחלקת גם לסוגים שונים של חקלאות, "מגינת ירקות בבית ועד חקלאות ורטיקלית באזור תעשייה, שם מגדלים עלים ירוקים באופן מסחרי". ב-FAO כוללים בהגדרת החקלאות העירונית גינון ביתי וקהילתי לצד גידול מסחרי ומוסדי, וגידולים כמו שורשים, דגנים, פטריות ופירות לצד מוצרים שאינם מזון, כמו צמחי מרפא או נוי. גם שיטות הגידול משתנות, וכוללות ייעור עירוני, חוות עירוניות, חקלאות אקוופונית (על מים) והידרופונית (במצע מנותק ללא שימוש באדמה), ושיטות גידול מתקדמות אחרות שמיושמות בהיקפים קטנים.

בסופו של דבר, מדובר בחקלאות תלוית הקשר, והיישום שלה בפועל מותאם לסביבה המקומית, כולל התנאים החברתיים, התרבותיים, הכלכליים, הפיזיים והפוליטיים.

"ברמה ההיסטורית, ואם נתייחס לחקלאות עירונית במובן המצומצם, כשטחים במרחב העירוני, גם בירושלים בתוך החומות היו שטחי חקלאות. בדומה לכך, גם בערים בתקופת ימי הביניים היה גינון ביתי. הקשר בין העיר לאזורים החקלאיים שסבבו אותה, היה הדוק יותר אז", אומר אדרי. "גם היום, בדרום הגלובלי, החקלאות העירונית הקלאסית של גידול ביתי משחקת תפקיד משמעותי יותר בייצור מזון מאשר במדינות המפותחות.

"אחת הדוגמאות המוכרות בהקשר של ייצור מזון בהיקפים גדולים יותר בעיר, היו 'גני הניצחון' (Victory Gardens) – גינון קהילתי, שנבע מהרצון להתגבר על המחסור במזון בעת מלחמות העולם. במלחמת העולם הראשונה התמריץ היה הירידה בתפוקה החקלאית. במלחמת העולם השנייה 'גני הניצחון' לווו בעידוד נמרץ של ממשלת ארה"ב, בריטניה ואוסטרליה, שיישמו מדיניות של קיצוב מזון.

"במקרה של גינות הניצחון, המדינות עודדו את התושבים לגדל מזון בחצרות האחוריות ובכל קרקע פנויה. זה הגיע להיקפים לא זניחים מבחינת תפוקה. לפי משרד החקלאות האמריקאי, עד 1943 נשתלו כ-18 מיליון 'גני ניצחון', מהם 12 מיליון בערים, שהפיקו כ- 40% מהתצרוכת של פירות וירקות טריים.

"צריך לזכור שהיה פחות צפוף, שזה התבצע באזורים יותר פריפריאליים, ובנוסף, מדובר על עתות חירום. אבל, היסטורית ניתן לומר שחקלאות עירונית מילאה תפקיד מסוים מבחינת ביטחון תזונתי. בהקשר של 'גינות הניצחון' עלתה גם טענה שהעידוד הממשלתי שימש גם צרכים תעמולתיים – לתת לאנשים תחושה שהם חלק מהמאמץ המלחמתי ולייצר סולידריות".

פתרון משלים

אחת הדוגמאות הבולטות לחקלאות עירונית שצמחה מתוך משבר קרתה בקובה בשנות ה-90. אחרי התפרקות ברית המועצות, ייצור המזון קרס בשל אובדן שוקי ייבוא של דלקים, דשנים, חומרי הדברה ועוד. זה הוביל את קובה לחשב מסלול מחדש, ולהגדיל את ייצור המזון בעיר. לפי הנתונים, 70% מתצרוכת הירקות הטריים בהוואנה ובערים נוספות מגיעה מחקלאות עירונית. גם באוקראינה היום צצות יוזמות רבות של חקלאות עירונית, שתורמות לביטחון התזונתי של האזרחים, וגם לתחושת הקהילתיות ולרווחה נפשית.

"בהקשר הישראלי, בשנת 1952 ייסד שר החקלאות דאז, לוי אשכול, את 'מגן דוד ירוק', שהיה ארגון ממשלתי שמטרתו לסייע לאזרחים באמצעות ליווי והדרכה לגדל ירקות ופירות בחצרות הבתים ובשטחים פנויים, כדי לספק ביטחון תזונתי בימים של מחסור", אומר אדרי.

לפי אדרי, מחקרי ההיתכנות כיום הרבה פחות אופטימיים. "בניו יורק, חקרו את התפוקה המקסימלית מבחינת ייצור והגיעו ל-2% מהייצור של ירקות ופירות טריים. כך כשלוקחים את כל השטחים הפנויים – בבעלות פרטית או ציבורית ומסבים אותם לחוות עירוניות. מחקר נוסף מסינגפור הגיע לתפוקת ייצור גבוהה יותר של 35% מגידול הירקות לערך, וזאת כשמסבים את כל גגות הדיור הציבורי לגידול ירקות.

"בתוך העיר – בגגות, בגינות קהילתיות, בשטחים בעיר, זה משתנה. יש מקומות בארה"ב שהם פחות צפופים או שיש בהם שטחים פנויים רבים, כמו דטרויט, ושם זה אפשרי. בשיטות אחסון וניהול מתאימות, מחצית האדמות הפנויות הציבוריות (7,280 דונם לערך) יכולות לספק תוצרת של 65% מהירקות הטריים ו-39% מהפירות (הלא טרופיים). בהקשר הישראלי קשה לחשוב על עיר שתוכל לספק מענה דומה, בשל הצפיפות".

בישראל, לפי דו"ח של משרד החקלאות מ-2021, לצד מגמות של עיור, שכבר כיום הן בין הגבוהות בעולם (90% מהתושבים חיים בערים), היקף השטחים הפתוחים מצומצם, והוא הולך וקטן. לפי דו"ח מצב הטבע, שנערך על ידי "המארג – התוכנית הלאומית להערכת מצב הטבע", בין 2017 ל-2020 הוסבו 30 קמ"ר של שטחים פתוחים מדי שנה לצורכי פיתוח.

אבל אולי זה לא גורם מעכב. קובה, למשל, לא הסתמכה רק על חקלאות עירונית – ויצרה רפורמות משלימות, לעידוד חקלאות באזורים כפריים, כולל חלוקת אדמות.

אביגיל הלר, מנהלת תחום גנים בוטניים וחקלאות יישובית, אגף יער ואילנות במשרד החקלאות ופיתוח הכפר, סבורה שחקלאות עירונית היא פתרון משלים ולא בלעדי. "אני לא חושבת שחקלאות עירונית יצרנית זה מה שיציל את החקלאות בישראל כפתרון הוליסטי – זה חלק ממערך של פתרונות", היא אומרת. "מכיוון שאנחנו לקראת בינוי מוגבר, צמצום שטחים, זה יוכל לספק שיעור מסוים מהפתרונות. יש אתגרים שונים בחקלאות עירונית. למשל, אי אפשר לגדל כל גידול בעיר".

חסמים משמעותיים נוספים שהמשרד ייאלץ להתמודד עמם הם מיסי הארנונה ומחירי המים הגבוהים בעיר, לעומת אלה שמוחלים על חקלאות כפרית. "בעיר ישנם שטחים רבים בעלי פוטנציאל להפוך לשטחי חקלאות עירונית, שיכולים גם לצמצם את הצורך בשינוע, להפחית את הזיהום ולהוביל את הצרכנים לאכול יותר מזון טרי, אבל כדי שזה יקרה יש צורך בהסדרה חוקית של הנושא", אומר יואב שטיינברגר מ"גינות קהילה בישראל", עמותה שמסייעת לפעילי גינות קהילתיות בכל הארץ, ומשמשת כמעין חממה ומרכז למידע, שיתוף ולמידה.

מלבד החסמים המובנים מאליהם חשוב לזכור שתהליכים כאלה מטבעם לוקחים זמן. כדי לקדם חקלאות עירונית הקימו במשרד החקלאות צוות חשיבה, "ואנחנו מגבשים טיוטה שעוסקת בשאלה איך מיישמים את זה בציבור רחב, ובחשיבה על סוגי המיזמים שיהיו. הרצון הוא להגיש את המסמך המקצועי למקבלי ההחלטות כשיושלם, מתוך תקווה שזה יאושר", אומרת הלר.

יתרונות חברתיים ואף פמיניסטיים

נקודה שיש עליה הסכמה די גורפת היא שחקלאות עירונית מספקת הרבה יותר מתוצרת טרייה, בעיקר כשמדובר ב"ייצור מזון לאוכלוסייה מקומית, מעוטת הזדמנויות, לאו דווקא חקלאות רווחית", לדברי הלר. בדטרויט, למשל, היו לחקלאות העירונית גם יתרונות חברתיים ופמיניסטיים לא מבוטלים, ומה שהתחיל בגינון הוביל נשים לאקטיביזם גם בתחומים כמו הזכות לקורת גג, מים נקיים, שיטור קהילתי וחינוך ציבורי איכותי.

"היתרון המשמעותי של חקלאות העירונית לעומת חקלאות קונבנציונלית הוא דווקא בפעילות כמו זו שבגינות הקהילתיות", אומר אדרי. "החשיבות היא לאו דווקא מבחינת ייצור מזון, ולאו דווקא בהיקפים גדולים. גינות קהילתיות יכולות לספק מענים משמעותיים מבחינה חברתית".

"הדגש בהן הוא על פעילות קהילתית ולאו דווקא כלכלית", אומרת הלר. "התחלנו לעבוד על הגינות הקהילתיות כפרויקט ב-2016. עד היום המשרד נתן תמיכות בסדר גודל של 25 מיליון שקל ב-130 גינות שהקמנו. בהתחלה זה היה נראה כמו הר שלא ניתן לטיפוס, אך ברגע שהוטמע הפך לחלק מפעילויות המשרד". לראייה, יש כיום גינות קהילתיות בערים רבות בישראל.

"את הגינות מטפחים פעילים, ברובם מתנדבים, מהקהילות השונות, ולכל גינה אופי משלה", אומר שטיינברגר. "יש גינות שהן מרכז לגיל השלישי וגינות לגיל הרך, יש גינות המשמשות כמתנ"ס לפעילויות חוץ, גינות שממוקמות על גגות העיר ומרפסותיה, גינות לעובדי חברות מסוימות ועוד. המשותף לכולן הוא שהן רואות בגינה כלי חינוכי, חברתי וקהילתי".

לדברי אדרי, "השתתפות בגינה, בפרט באזורים של עוני, יכולה להוביל לשינוי דפוסי צריכת מזון, בעיקר להגדיל צריכת ירקות ופירות, וזה רלוונטי במיוחד לאוכלוסיות שחיות בעוני, שלפי מחקרים צורכות פחות ירקות ופירות". בנוסף, הוא אומר, "הגינות הקהילתיות יכולות להגדיל את הלכידות החברתית. פעמים רבות הן מהוות קטליזטור לפעילות אקטיביסטית שעוסקת בבזבוז מזון, למשל. זה כלי מרכזי מבחינת מדיניות מזון – להקטין ביקושים מבחינת צמצום צריכה, לחנך למזון בריא, ולהפעיל לחצים על גורמים מוניציפליים לעסוק בנושא".

"הגינה אינה רק כלי סביבתי, היא גם משפיעה על אופן ההתנהלות של הפעילים בקהילה, והופכת אותה למקיימת יותר", אומר יואב שטיינברגר. "משפחות שנחשפות ולוקחות חלק בתהליך המורכב של גידול פירות וירקות יזרקו פחות פסולת אורגנית ויצרכו רק את מה שדרוש להן. כל משפחה כזו היא קריטית במקום שבו שליש מהמזון הולך לפח", אומר שטיינברגר.

סביבתית, הוא אומר, "יש גינות עם קומפוסטרים, שבהן נוצר תהליך של טיפול בפסולת אורגנית (שאריות אוכל). הגינה מתחברת לגישה רחבה יותר, שלפיה העיר כפי שהיא מתנהלת כיום היא בעיה. כרבע ממה שמפונה מהערים הוא פסולת אורגנית ומייצרת זיהום, אבל שיש לה כוח להפוך גם לחלק מהפתרון לחיים בני קיימא. טיפול מקומי בפסולת אורגנית בתנאים נכונים מייצר תזונה לצמחים ולסביבה החיה בעיר, כמו גם מענה לבעיית 'אי החום העירוני', שבנייה רוויה יוצרת. לעומתה, צמחייה מייצרת לנו חמצן ואוכל, וגם מקררת את סביבת המחייה. חלק מהגינות אף מכילות כוורות לדבורים, שבלעדיהן לא יהיה לנו אוכל".

בעיני אדרי, לגינות העירוניות "יש משמעות הרבה יותר גדולה מאשר חקלאות ורטיקלית עירונית לגידול ירקות ירוקים באזורי תעשייה, שפעמים רבות מנותקת מההקשר הקהילתי. במקום זה, יכול להיות שיותר חשוב לשמר שטחי חקלאות קיימים, שנאבדים בקצב אדיר".

אכן, שטחי קרקע בישראל אובדים בקצב מהיר פי 100 מקצב ייצורם, בשל הידלדלות שנובעת משיטות החקלאות הנהוגות בעולם ובארץ, וכוללות שימוש בחומרי הדברה, דישון ופעולות אינטנסיביות של הכנת הקרקע לזריעה. פוריות הקרקע משפיעה ישירות על היכולת להשיג ביטחון תזונתי, ולכן נדרשות פעולות לשימור הקרקע.

מדיניות מזון אידיאלית תוכל לקדם את שני הפתרונות – שימור שטחי החקלאות הקיימים ועידוד החקלאות העירונית – זה לצד זה. למעשה, הגידול העירוני יכול להוריד את הלחץ על שטחי החקלאות הכפריים, ולאפשר תכנון מושכל של גידולים ברמה הלאומית.

לביא רפאל, מנכ"ל החברה לחקלאות עירונית (חל"צ), המיישמת תוכניות לפיתוח קהילות חקלאיות יצרניות במגוון מוסדות כמו בתי ספר, אבל גם באזורים כמו שכונת נווה שאנן בתל אביב, אומר כי "מבחינתנו, חקלאות עירונית היא חקלאות מקומית. מדינת ישראל היא עיר אחת קטנה. ההנחה היא שככל שהחקלאות תהיה יותר מקומית, התוצרת תהיה יותר איכותית, גם מבחינה סביבתית. אנחנו גם מקדמים טכנולוגיות יעילות במשאבים".

"הגענו לנושא מתוך רצון לשפר את הביטחון התזונתי דרך הצעת אלטרנטיבה לחקלאות הקונבנציונלית", אומר רפאל. "בישראל עוד לא התחלנו להבין את גודל בעיית הביטחון התזונתי, ואנחנו קמנו כדי לסייע לרשויות המקומיות ולמשרדים ממשלתיים ולעורר מודעות בציבור. ברגע שתהיה מודעות ורצון לפעול, זה יניע משרדי ממשלה לקדם מדיניות תומכת".

אולי אם באמת נהפוך את כל המשוואה ונתמקד באלטרנטיבות, נשנה גם את המחשבה על תפוקות, ונתחיל גם למדוד תפוקות של שייכות, של קהילתיות, של ביטחון אישי ושל טיפוח מערכות אקולוגיות כמשהו לא פחות חשוב מהיתכנות כלכלית, ונחשוב על חקלאות עירונית כעל מרכז שוקק של מערכת אקולוגית חיה. כפי שתיארו זאת, למשל, תמי צרי ואלון אלירן מ"עץבעיר, מרכז ידע לאקולוגיה עמוקה ולחוסן אקלימי", בחיבורם "חזון לעיר-יער":

"חזון עיר-יער מגלם תפישה חדשה של העיר כסביבת מחייה שהטבע משולב בה כחלק בלתי נפרד ליצירת מכלול חדש. במקום מרחבים אינסופיים של בטון ואספלט, הערים מתכסות בירוק של צמחייה עשירה ורבת תועלות. עיר-יער היא מרחב בטוח, משובב נפש ופורה, שמתקיימת בו הרמוניה. העיר יצרנית, ותושביה מוצאים מחדש את מקומם במערכת הטבעית, מחוברים שוב לתפקידם כשומרים-מגינים המטפחים את החיים על כל גוניהם. הם עוסקים במגוון עיסוקים מועילים לכלל. עיר-יער היא רשת חיה של תמיכה הדדית".