לפני כשבוע התקיימו בחירות למועצות המקומיות בהונג קונג, הטריטוריה האוטונומית-למחצה בסין שבה מתקיימת מחאה סוערת מזה כחצי שנה. תוצאות הבחירות האלה, שבדרך כלל לא מעוררות עניין רב, היו כה דרמטיות עד שזיעזעו את הממסד בסין.

המועצות המקומיות נמצאות בתחתית ההיררכיה המורכבת של השלטון בהונג קונג, והתפקידים הקלאסיים של הנציגים בהן נוגעים לנושאים שכונתיים ולא לפוליטיקה גדולה. דווקא בגלל חוסר החשיבות שלהן, המועצות המקומיות הן הגוף היחיד בשלטון בהונג קונג שנבחר כמעט כולו בבחירות דמוקרטיות.

מועמדים פרו-סיניים זוכים למימון ישיר ועקיף מבייג'ינג, ולכן יכולים לארגן פיקניקים ואירועים אחרים שמושכים את תושבי השכונות שבהן הם מתמודדים. משתי הסיבות האלה – האופי הא-פוליטי של המועצות והיתרון העצום במימון – הממשל הסיני היה בטוח שינצח את הבחירות האלה בקלות. כל כך בטוח, למעשה, שדובריו רצו להשתמש בניצחון הזה כדי להראות שהציבור לא באמת תומך בתנועת המחאה, ומיסגרו את הבחירות כמשאל עם על המחאה.

אלא שאז הגיעו התוצאות, שהבהירו שבגלל שיעור הצבעה גבוה בהרבה מהרגיל (71% במקום כ-40% בדרך כלל) והשתתפות מסיבית של צעירים, מועמדים פרו-דמוקרטיים זכו ב-389 מתוך 452 המושבים שעמדו לבחירה. מועמדים פרו-סיניים, לעומת זאת, זכו רק ב-58 מושבים, נפילה דרמטית מכ-300 המושבים שהחזיקו קודם לכן.

מפגין בהונג קונג זורק ביצים על דיוקנו של מזכ"ל המפלגה הקומוניסטית הסינית (צילום: Studio Incendo)

כמה פוליטיקאים פרו-סיניים מרכזיים איבדו את המושב שלהם, והוחלפו על ידי פעילים שרצו על האג'נדה הפרו-דמוקרטית של תנועת המחאה, חלקם השתתפו בעצמם בהפגנות והוכו, נפצעו או נעצרו על ידי המשטרה. רצונם של הסינים התממש, ואכן העולם תפש את הבחירות

בשניים בספטמבר השנה, ממש כשהקמפיין שבישר לנו על כניסתה של חברת אמזון לשוק הישראלי היה בעיצומו, בילי פויסטר, עובד בן 48 במחסן של אמזון באוהיו, קיבל התקף לב. פויסטר שכב ללא הכרה במשך עשרים דקות על רצפת המחסן לפני שעובדים אחרים שמו לב למצבו, ניסו לבצע בו החייאה, והזמינו אמבולנס. פויסטר נפטר, והעובדים האחרים קיבלו הוראה לחזור מיד לעבודה. תגובת אמזון לגרדיאן בעניין היתה: "אמזון הגיבה להתמוטטות של פויסטר בתוך דקות".

בעוד שהעיתונות הכלכלית בישראל חוגגת את כניסתה לשוק של החברה שיצרה את האיש העשיר ביותר בעולם, הגיע הזמן להסתכל גם על הצדדים האפלים של ענקית הקניות ברשת.

המקום היחיד שבו השכבות החלשות בישראל יוכלו למצוא עבודה יהיה המחסנים. מחסן אמזון בספרד (פליקרÁlvaro Ibáñez)

לפני הכל, צריך להזכיר את תנאי העבודה במחסני הענק של אמזון. המקרה של פויסטר הוא רק מקרה אחד משורה של מקרי מוות של עובדי אמזון שבני משפחה תולים בתנאי העבודה האיומים בחברה, שהקפיצה אותה לרשימת “12 מקומות העבודה הגרועים ביותר” של המועצה הלאומית לבטיחות ובריאות בעבודה בארה”ב. מחסני הענק של אמזון הם במידה רבה העתיד הדיסטופי שהובטח לנו בסרטי סוף האלף הקודם: עובדים שמבלים שעות רבות בהתרוצצות בין מדפי ענק, רודפים אחרי מכסות הספק בלתי אפשריות, משתינים בבקבוקים ונמנעים מהפסקות כדי לרצות את המכונה שבידם, שמנתרת כל צעד וכל פעולה שלהם לפי זמן והספק.

ולא רק עובדי המחסנים. בשבוע שעבר נחשף בניו יורק טיימס אתר המופעל על ידי אמזון בשם "אמזון מכניקל טורק". האתר מזמין אנשים

ברזיל היא המדינה הגדולה והמשפיעה ביותר באמריקה הלטינית. ככזאת, היא תמיד היתה גם זירה חשובה במאבקים הדרמטיים בין השמאל לימין ביבשת. המערכה החדשה במאבק הזה החלה באוקטובר שעבר, כש’זאיר בולסונארו, פופוליסט ימני עם נטיות פאשיסטיות, נבחר לנשיא החדש.

בולסונארו אוהב להציג את עצמו כ"טראמפ הברזילאי". ואכן, כמו נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, הוא הסתבך פעם אחר פעם באמירות ופרשיות מביכות – מהפעם שבה אמר על חברת קונגרס ברזילאית ש"לא מגיע לה שיאנסו אותה כי היא מאוד מכוערת", דרך עשרות התבטאויות גזעניות והומופוביות, ועד לפעם שבה נתפסו עשרות קילוגרמים של קוקאין במטוסו הפרטי בדרך לפסגת ה-G-20 (למרות הרטוריקה הרושפת שלו נגד סוחרי הסמים במדינה).

אבל בניגוד לטראמפ, שהוא בעיקר ליצן לא-יוצלח, בולסונארו הוא פוליטיקאי מקצועי, שמרבה להגן על החונטה הצבאית ששלטה בברזיל במשך שני עשורים – פשוט בגלל שהוא היה שמח לחזור לימים ההם. מאז בחירתו, מתבהרים והולכים הקשרים של בולסונארו לימין הפאשיסטי והניאו-נאצי.

נשיא ברזיל, ז'איר בולסונארו, ונשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, בבית הלבן במרץ 2019 (צילום: Isac Nóbrega/PR)

ב-14 במרץ 2018, מריאל פרנקו, פעילה לסבית שחורה שנבחרה שנה קודם לכן למועצת העיר ריו דה-ז’נרו, היתה בדרכה חזרה מאירוע פוליטי, כששני מתנקשים במכונית סמוכה פתחו באש על מכוניתה ורצחו אותה ואת הנהג שלה. הכדורים ששימשו בהוצאה להורג מטווח קצר של פרנקו זוהו כתחמושת משטרתית, והחשודים

בשנים האחרונות, נראה שכבר התרגלנו לחדשות על שריפות הענק בקליפורניה. בכל סתיו, כשהאדמה עוד יבשה והרוחות החזקות המכונות "סנטה אנה" נושבות, קליפורניה עולה בלהבות. בשנה שעברה, שריפת פרדייז בצפון המדינה גבתה את חייהם של שמונים תושבים, והשריפות כילו אזורים אדירים. בשבועיים האחרונים בלבד, קליפורניה מתמודדת עם 1,300 שריפות שונות, שהגדולות ביניהן הן שריפת קינקייד מצפון לסן פרנסיסקו, והשריפות איזי וגטי, שמאיימות על לוס אנג’לס בדרום.

תמורת כמה אלפי דולארים ליום, אפשר לקבל בקליפורניה שירותי כבאות פרטיים. בכיבוי השריפות משתתפים גם אסירים שמקבלים 5 דולאר ליום. מטוס משתתף בכיבוי שריפה בקליפורניה (צילום: ג'ף סליבאן CC BY-NC-ND 2.0)

ברגע אירוני במיוחד בשבוע שעבר, שריפת איזי כמעט הבעירה את ארכיון הנשיא רייגן, האיש שירה את יריית הפתיחה של העידן הניאו-ליברלי. שריפות הענק בקליפורניה הן מבט לעתיד שמכינים לנו הניאו ליברלים: לא רק כדור הארץ שהולך ומתחמם ואסונות טבע מתרבים ומחריפים, אלא גם פערים מעמדיים וחברתיים שהולכים וגדלים ויוצרים חוויות שונות מאוד של אסונות טבעיים.

בצד אחד של הפער המעמדי העצום, נמצאים העשירים ביותר. להם יש עכשיו שירותי כיבוי פרטיים, שעבור סכום צנוע של כמה אלפי דולרים ביום יבואו "לסייע" לכוחות הכיבוי הציבוריים, אבל יתמקדו בהגנת האחוזות של עשירי קליפורניה. חברות כיבוי פרטיות היו קיימות בעבר ופעלו על פי חוזים עם רשויות מקומיות, אבל אז הן עברו לעבוד בשביל חברות ביטוח (שהעדיפו לשלם לכבאים מאשר לשלם על בתים שרופים), ומשם הדרך ללקוחות פרטיים שרוצים הגנה על בתיהם היתה קצרה. חברות הכיבוי הפרטיות לא רק עוזרות בכיבוי שריפות בשטח, אלא גם דואגות