לא בן גביר או סמוטריץ' מנסים לחבל בהפסקת האש, אלא נתניהו
מרגע שטראמפ ציווה לחתום על הסכם הפסקת האש, נתניהו, כמו כל ראשי ממשלות ישראל לפניו, נאלץ לציית. אך הוא לא ויתר עדיין על הרצון לפתור את "בעיית עזה" אחת ולתמיד, ומנסה לייצר תירוץ לחזור בו מההתחייבות לנסיגה מהרצועה
לקריאת הכתבה המלאהפרובוקציות מתוכננות היטב. ראש הממשלה בנימין נתניהו בכנסת, ב-31 בדצמבר 2024 (צילום: חיים גולדברג / פלאש90)
ביום שבת האחרון דווח בהרחבה בתקשורת בישראל ובעולם על אי הכללתה של ארבל יהוד בפעימה האחרונה של חילופי החטופים והשבויים. הדבר הוצג כהפרה של הסכם הפסקת האש מצד חמאס.
הפרה זו היא חמורה ומסוכנת, ועוד לפני ההסכם, מחויבותו החוקית של החמאס היתה ונשארה לשחרר את כל החטופים (להבדיל מחיילים וחיילות שנשבו) באופן מיידי וללא תנאי. אבל אל מול כמות הדיווחים הרבה על בעיית ארבל יהוד – שתיפתר ככל הנראה ביום חמישי – מורגש ההיעדר המוחלט של עיסוק תקשורתי במה שרבים יודעים, אך מעטים יגידו בגלוי: מהרגע הראשון של הפסקת האש, ראש הממשלה, בנימין נתניהו, עושה כל שביכולתו כדי להקריס אותה באמצעות פרובוקציות מתוכננות היטב, שמטרתן לחזור למלחמה בסדר גודל מלא.
בעוד חלק גדול מהפרובוקציות דווחו גם בתקשורת בעברית, מה שנעלם ממנה (כמו גם מכלי תקשורת מיינסטרים רבים במערב) הוא הסבר של התופעה כולה, כמו גם של ההקשר והמניעים מאחוריה. במילים אחרות, תקשורת המיינסטרים דיווחה על חלק מהעצים, בעוד שמטרת מאמר זה היא להצביע על היער. לשם כך, אתחיל בפירוט הפרובוקציות, ולאחר מכן אנסה להסביר את המניעים שמאחוריהן.
עם כניסת הסכם הפסקת האש לתוקף ביום ראשון בשבוע שעבר, החלו באופן כמעט מיידי פרובוקציות מצד ישראל, בתקווה לעורר תגובה חמושה שתספק תירוץ לסיום הפסקת האש ולחזרה מההתחייבויות להסיג את הצבא הישראלי מתוך רצועת עזה ומדרום לבנון. הפרובוקציות – שכוללות הפרות בוטות של הסכמי הפסקת האש – ממוקדות בשלוש חזיתות: הגדה המערבית, לבנון, ורצועת עזה עצמה.
הגדה המערבית וירושלים המזרחית: המוקדים החדשיםדווקא מכיוון שהגדה המערבית לא כלולה
הצווים מהאג: ההימור המפוקפק של ישראל על העליונות הלבנה
במערכת הפוליטית בישראל הגיבו בגינויים והשמצות לבקשת התובע הראשי בביה"ד הפלילי הבינלאומי להוציא צווי מעצר לנתניהו ולגלנט, מבלי להתייחס ברצינות לרקע להודעה ולהשלכותיה. דיברנו עם מומחים למשפט בינלאומי כדי לעשות קצת סדר
לקריאת הכתבה המלאהרעידת אדמה בקהילה הבינלאומית. התובע הראשי בבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג, כרים ח'אן (צילום: Ministerie van Buitenlandse Zaken, CC BY-SA 2.0)
שלשום (שני) הורגשה רעידת אדמה בקהילה הבינלאומית, בעקבות הודעת התובע הראשי בבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג, כרים ח'אן, על הגשת בקשות לצווי מעצר נגד שלושה מראשי החמאס (יחיא סינוואר, מוחמד דף ואסמאעיל הנייה), וכן נגד ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ושר הביטחון, יואב גלנט.
על פי ח'אן, הראיות שבידיו מעלות חשד סביר שהמנהיגים שהוא מבקש להוציא להם צווי מעצר ביצעו, וייתכן שעדיין מבצעים, פשעים נגד האנושות ופשעי מלחמה.
במערכת הפוליטית בישראל הגיבו להודעה בגינויים מקיר לקיר, ונשיא ארה"ב כינה אותה "שערורייה". אך היה קשה להבין מהתגובות מה בעצם הרקע להודעה ומהן השלכותיה האפשריות, וחלקן, כולל זו של ביידן, בלבלו בין ההליכים השונים שמתקיימים נגד ישראל בבתי דין בינלאומיים. שוחחנו עם שני מומחים, כדי לעשות קצת סדר.
חשוב להבחין בין שני הטריבונלים שבהם מתקיימים כיום הליכים נגד ישראל: בית המשפט הבינלאומי לצדק (ICJ) ובית המשפט הפלילי הבינלאומי (ICC), ששניהם יושבים בהאג. ב-ICJ מתנהל כיום ההליך שפתחה דרום אפריקה, המבוסס על הטענה שישראל מבצעת רצח עם בעזה. בקשת צווי המעצר נגד נתניהו, גלנט ובכירי החמאס הוגשה על ידי התובע הראשי ב-ICC.
פרופ' איתמר מן, מומחה למשפט בינלאומי ומרצה באוניברסיטת חיפה, מסביר: "בית הדין הבינלאומי לצדק הוא זרוע של האו"ם, והוקם מכוח מגילת האו"ם. הסמכות שלו היא לפתור סכסוכים בין מדינות. בית המשפט הפלילי הבינלאומי הוא בית דין פלילי. סמכותו מבוססת על אמנת רומא, שהיא אמנה עצמאית, שאינה קשורה בטבורה לאו"ם, בין מדינות שמסכימות שבית הדין יקבל סמכות
בוש האב פיטר את שמיר, ביידן יכול לפטר את נתניהו
ניסיון העבר מלמד שאם הממשל האמריקאי רוצה, הוא יכול להכתיב לישראל מה לעשות. ביידן מגלה קוצר רוח הולך וגובר כלפי נתניהו, השאלה אם ומתי הוא יחליט להציל את ישראל מעצמה ואת הפלסטינים מרצח עם
לקריאת הכתבה המלאהבלי התמיכה הצבאית, הכלכלית והמדינית מארה"ב, ישראל לא תוכל לשרוד. כרזת תמיכה בנשיא ג'ו ביידן בנתיבי איילון, אוקטובר 2023 (צילום: אבשלום ששוני / פלאש 90)
שני תרחישים עלולים לדרדר את פשעי המלחמה החמורים שכבר ביצעה ישראל בעזה לכדי רצח עם של ממש. התסריט הראשון הוא החרפת הרעב הקשה הקיים כבר עכשיו ברצועה כתוצאה מההגבלות שמטיל הצבא על כניסת מזון וסיוע הומניטרי, במיוחד בצפון הרצועה, שם עדיין שוהים כ-300,000 אזרחים.
הייתכן שבישראל עוד לא מבינים את מלוא משמעות הצו של ביידן?
הרעבה מכוונת של אוכלוסיה אזרחית היא לא רק פשע מלחמה חמור שישראל כבר חוטאת בו, היא גם עלולה להיחשב כראיה בעת בירור האשמה ברצח עם (genocide). סעיף 2 לאמנה בדבר מניעתו וענישתו של פשע השמדת עם (1948) מגדיר את פשע הג'נוסייד כאחד מחמישה מעשים, כשהרלוונטי ביותר למצב הנוכחי הוא סעיף קטן 3: "העמדת הקבוצה בכוונה תחילה בתנאי חיים שיש בהם כדי להביא לידי השמדתם הגופנית, כולה או מקצתה".
אולי יעניין אותך"מכירת ספרים היא האור, היא לא פשע בשום דרך וצורה"הנשק האמריקאי לאוקראינה מביא להמשך המלחמה, לא לסיומה
בשנות ה-80 ארה"ב הצליחה להפוך את אפגניסטאן ל"וייטנאם של בריה"מ". עכשיו היא מנסה לעשות את אותו הדבר באוקראינה. שנה אחרי פרוץ המלחמה, מי שמשלם את המחיר שלה הוא קודם כל העם באוקראינה
לקריאת הכתבה המלאההמשך המלחמה מרחיב את אוקראינה. רוכבת אופניים בבורודיאנסקה, יוני 2022 (צילום: מיקל קולוויל אנדרסן CC BY NC 2.0)
בדצמבר 1979, פלש הצבא האדום לאפגניסטן במטרה להציל את המשטר הפרו-סובייטי, שהתבסס במדינה בשנים שקדמו לפלישה. הק.ג.ב. וההנהגה הסובייטית בראשות ליאוניד ברז'נייב ציפו לניצחון מהיר ולביסוס והרחבת הנוכחות הסובייטית במרכז אסיה. אף אחד מהם לא ציפה לעשור של מלחמה שתגבה את חייהם של יותר מ-25 אלף חיילים סובייטיים (לפי ההערכות) ולפחות 56 אלף אפגנים.
בעוד שהצבא האדום ובעלי בריתם המקומיים (שנקראו המפלגה הדמוקרטית העממית של אפגניסטן) ביססו במהירות את שליטתם בערים הגדולות, עיקר הלחימה התרחש באזורים הכפריים וההרריים, שבהם התבססו המוג'אהידין, צבא אסלאמיסטי שזכה למימון מהסי.איי.איי והפך ברבות השנים את אפגניסטן למוקד העולמי של לוחמי האסלאם הפונדמנטליסטי.
לאורך שנות השמונים, מלחמת ההתשה של המוג'אהידין גבתה מברית המועצות לא רק את המספר הגבוה ביותר של הרוגים מאז סיום מלחמת העולם השנייה, אלא גם פגעה קשות בכלכלה הסובייטית, יצרה פילוג בהנהגת המפלגה הקומוניסטית וזכתה לביקורת קשה הן מחוץ לברית המועצות והן בתוכה. בסופו של יום, ההרפתקה הסובייטית באפגניסטן, שהיתה אמורה להיות ניצחון מהיר ופשוט יחסית עבור הצבא השני בעוצמתו בעולם, הפכה לאחד הזרזים לקריסתה של ברית המועצות.
הפיכת אפגניסטן ל"וייטנאם של ברית המועצות" לא היתה מקרית. ממשל רייגן זיהה היטב שהסובייטים לא יכולים להרשות לעצמם מלחמה ממושכת ויקרה במשאבים ובחיי אדם, ולכן שש לממן, לאמן, ולנצל פוליטית את המוג'אהידין, גם אם אותו הממשל לא זיהה את המחיר, שתשלם ארה"ב עצמה על זרעי הג'יהאד העולמי שזרעה באפגניסטן.
גרמניה חיכתה להחלטה אמריקאיתבשבוע שעבר התבשרנו שהנשיא ג'ו ביידן אישר משלוח של טנקים מסוג אברמס M1 לאוקראינה.