מאז חידוש המתקפה כבר נהרגו למעלה מ-400 עזתים. פלסטינים נושאים גופות של הרוגים בהפצצה אווירית ישראלית על ח'אן יונס, 18 במרץ 2025 (צילום: עבד רחים ח'טיב / פלאש90)

בסוף ינואר, שבוע ימים לאחר כניסת הסכם הפסקת האש לתוקף, כתבתי כאן: "מהרגע הראשון של הפסקת האש, ראש הממשלה, בנימין נתניהו, עושה כל שביכולתו כדי להקריס אותה באמצעות פרובוקציות מתוכננות היטב, שמטרתן לחזור למלחמה בסדר גודל מלא". אתמול (יום שלישי), אחרי חודשיים של הפרות הולכות ומחמירות של הסכם הפסקת האש שנכפה עליו, נתניהו חזר לטבוח בעזה.

>> תודה לך טראמפ על שאתה הורג את החטופים שלנו

כמו בהתניה פבלובית, כותרות העיתונים בישראל ציטטו את שקרי ה"הסברה", לפיהם החזרה ללחימה נועדה "לשבור את הקפאון במו"מ ולהביא לשחרור החטופים" (ynet); "במערכת הבטחון אמרו לדרג המדיני שהפעולה עשויה לסכן חטופים, אך המליצו לאשר אותה בשל המבוי הסתום במו"מ" (חדשות 12); "נתניהו וכ"ץ הנחו לתקוף מטרות בעזה לאחר שחמאס סירב פעם אחר פעם לשחרר את החטופים ודחה את כל ההצעות שקיבל" (וואלה), ועוד ועוד.

שוב אנו עדים לשכתוב של אירועים שקרו לעיני כולנו בשבועות האחרונים. שוב תקשורת המיינסטרים בישראל מתנהגת פחות כמו "כלב השמירה של הדמוקרטיה" ויותר כמו "פראבדה", ולכן חשוב לחזור ולהזכיר את העובדות אודות ה"קיפאון במשא ומתן" שהוביל כביכול להחלטה לחזור לטבוח בעזה, וכן לזהכיר מי הצד שהפר באופן חוזר ונשנה את ההסכם.

הסכם הפסקת האש שנחתם ב-15 בינואר כלל שלושה שלבים, כאשר השלב הראשון נועד לאפשר את המשא ומתן לקראת יישום השלב השני והשלישי שיביאו לסיום המלחמה, לנסיגת הצבא הישראלי מהרצועה, ולפתרון קבע שיכלול את שיקום הרצועה וכינון משטר אזרחי בה.

חמאס כיבד את התחייבויותיו במסגרת השלב הראשון, ותיקן תוך

בבחירה שבין סולידריות מדוכאים לבין הפריווילגיות שהציעה העסקה עם הציונות, הרוב המוחלט של המזרחים בחרו בפריווילגיות. הפגנת הפנתרים השחורים, 1974 (צילום: ארכיון דן הדני, האוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית)

"לבֵנה שחורה", בעריכת רעות ריינה בנדריהם והני זובידה, הוא רגע חשוב בהתפתחות השיח המזרחי בישראל. הספר, שיצא לאור בחודש שעבר, מנסה לעשות את מה שאיש לא ניסה לפניו: להיות אנציקלופדיה לא-אקדמית של חשיבה מזרחית.

הספר מורכב משמונים ערכים בנושאים מגוונים, שנכתבו על ידי כמה מהמוחות המבריקים ביותר במאבק המזרחי בעשורים האחרונים. רובם הגדול (וזה צריך להיות מקור לגאווה גדולה, ולא לבושה) הם אקדמאים מובילים ופורצי דרך, שכותבים כמעט תמיד בשפה נגישה ובהירה, על נושאים שהם עצמם חקרו, ולפעמים גם על החוויות שלהם באקדמיה.

לצד האקדמאים, משתתפים בספר גם משוררים, סופרים, מוזיקאיות, עורכות דין ופעילות חברתיות מתחומים שונים. תוכלו למצוא בספר אחד כמעט את כל מי שניתן לחשוב על הקול שלה או שלו כקול משמעותי בחשיבה ובמאבק המזרחיים כיום. כפעילה מזרחית מזה כשני עשורים, התרגשתי להחזיק בידי אוסף שמאגד לתוכו כל כך הרבה מהחוכמה והאומץ של המאבק שלנו.

הספר עושה מאמץ מודע להיות נגיש לקוראים שאינם אקדמאים. הוא גם כולל כותב ממוצא אתיופי, כותבת פלסטינית וכותב פלסטיני, כותב מקהילת יהודי ההר (הידועים בישראל בכינוי "קווקזים"), ואפילו, רחמנא ליצלן, כמה וכמה כותבים אשכנזים. כל אלה מייצרים ביחד פסיפס מיוחד ורב תרבותי, שהוא התקווה היפה, הצודקת והנעלה ביותר (בלי טיפה של ציניות) לתרבות שיכולה לצמוח פה.

בספר תוכלו למצוא ערכים שנכתבו על ידי כמה מהאקטיביסטים המזרחים הבולטים מדורות שונים: הפנתר השחור ראובן רוברט אברג'יל, כרמן אלמקייס וסיון תהל מתנועת "לא נחמדים – לא נחמדות", נעמה קטיעי מעמותת עמר"ם, וגם עורכות דין ומשפטניות פורצות דרך כמו קלריס חרבון (על מאבק הדיור הציבורי),

פרובוקציות מתוכננות היטב. ראש הממשלה בנימין נתניהו בכנסת, ב-31 בדצמבר 2024 (צילום: חיים גולדברג / פלאש90)

ביום שבת האחרון דווח בהרחבה בתקשורת בישראל ובעולם על אי הכללתה של ארבל יהוד בפעימה האחרונה של חילופי החטופים והשבויים. הדבר הוצג כהפרה של הסכם הפסקת האש מצד חמאס.

הפרה זו היא חמורה ומסוכנת, ועוד לפני ההסכם, מחויבותו החוקית של החמאס היתה ונשארה לשחרר את כל החטופים (להבדיל מחיילים וחיילות שנשבו) באופן מיידי וללא תנאי. אבל אל מול כמות הדיווחים הרבה על בעיית ארבל יהוד – שתיפתר ככל הנראה ביום חמישי – מורגש ההיעדר המוחלט של עיסוק תקשורתי במה שרבים יודעים, אך מעטים יגידו בגלוי: מהרגע הראשון של הפסקת האש, ראש הממשלה, בנימין נתניהו, עושה כל שביכולתו כדי להקריס אותה באמצעות פרובוקציות מתוכננות היטב, שמטרתן לחזור למלחמה בסדר גודל מלא.

בעוד חלק גדול מהפרובוקציות דווחו גם בתקשורת בעברית, מה שנעלם ממנה (כמו גם מכלי תקשורת מיינסטרים רבים במערב) הוא הסבר של התופעה כולה, כמו גם של ההקשר והמניעים מאחוריה. במילים אחרות, תקשורת המיינסטרים דיווחה על חלק מהעצים, בעוד שמטרת מאמר זה היא להצביע על היער. לשם כך, אתחיל בפירוט הפרובוקציות, ולאחר מכן אנסה להסביר את המניעים שמאחוריהן.

עם כניסת הסכם הפסקת האש לתוקף ביום ראשון בשבוע שעבר, החלו באופן כמעט מיידי פרובוקציות מצד ישראל, בתקווה לעורר תגובה חמושה שתספק תירוץ לסיום הפסקת האש ולחזרה מההתחייבויות להסיג את הצבא הישראלי מתוך רצועת עזה ומדרום לבנון. הפרובוקציות – שכוללות הפרות בוטות של הסכמי הפסקת האש – ממוקדות בשלוש חזיתות: הגדה המערבית, לבנון, ורצועת עזה עצמה.

דווקא מכיוון שהגדה המערבית לא כלולה בהסכם

רעידת אדמה בקהילה הבינלאומית. התובע הראשי בבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג, כרים ח'אן (צילום: Ministerie van Buitenlandse Zaken, CC BY-SA 2.0)

שלשום (שני) הורגשה רעידת אדמה בקהילה הבינלאומית, בעקבות הודעת התובע הראשי בבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג, כרים ח'אן, על הגשת בקשות לצווי מעצר נגד שלושה מראשי החמאס (יחיא סינוואר, מוחמד דף ואסמאעיל הנייה), וכן נגד ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ושר הביטחון, יואב גלנט.

על פי ח'אן, הראיות שבידיו מעלות חשד סביר שהמנהיגים שהוא מבקש להוציא להם צווי מעצר ביצעו, וייתכן שעדיין מבצעים, פשעים נגד האנושות ופשעי מלחמה.

במערכת הפוליטית בישראל הגיבו להודעה בגינויים מקיר לקיר, ונשיא ארה"ב כינה אותה "שערורייה". אך היה קשה להבין מהתגובות מה בעצם הרקע להודעה ומהן השלכותיה האפשריות, וחלקן, כולל זו של ביידן, בלבלו בין ההליכים השונים שמתקיימים נגד ישראל בבתי דין בינלאומיים. שוחחנו עם שני מומחים, כדי לעשות קצת סדר.

חשוב להבחין בין שני הטריבונלים שבהם מתקיימים כיום הליכים נגד ישראל: בית המשפט הבינלאומי לצדק (ICJ) ובית המשפט הפלילי הבינלאומי (ICC), ששניהם יושבים בהאג. ב-ICJ מתנהל כיום ההליך שפתחה דרום אפריקה, המבוסס על הטענה שישראל מבצעת רצח עם בעזה. בקשת צווי המעצר נגד נתניהו, גלנט ובכירי החמאס הוגשה על ידי התובע הראשי ב-ICC.

פרופ' איתמר מן, מומחה למשפט בינלאומי ומרצה באוניברסיטת חיפה, מסביר: "בית הדין הבינלאומי לצדק הוא זרוע של האו"ם, והוקם מכוח מגילת האו"ם. הסמכות שלו היא לפתור סכסוכים בין מדינות. בית המשפט הפלילי הבינלאומי הוא בית דין פלילי. סמכותו מבוססת על אמנת רומא, שהיא אמנה עצמאית, שאינה קשורה בטבורה לאו"ם, בין מדינות שמסכימות שבית הדין יקבל סמכות