הסרט שלנו מועמד לאוסקר, אבל המצב במסאפר יטא מידרדר
בזמן שהעולם צופה ב"אין ארץ אחרת", מחיקת הקהילות שבהן עוסק הסרט נמשכת בקצב מתגבר: מתנחלים פושטים ושורפים את הכפרים שלנו, וחיילים עוצרים אותנו, מתעללים בנו והורסים את הבתים שלנו
לקריאת הכתבה המלאההמציאות שלנו מוסיפה להיות כזו של מאבק יומיומי נגד מחיקתנו. כוחות צבא הורסים בתים בשעב אל בוטום במסאפר יטא, ב-8 ביולי 2024 (צילום: באסל עדרה / אקטיבסטילס)
במהלך יצירת "אין ארץ אחרת" – הסרט התיעודי שלנו על המאבק והחוסן של תושבי מסאפר יטא הפלסטינים אל מול מאמציה של ישראל לגרש אותנו מבתינו – שאלה אחת נותרה בעיניה: האם מישהו בכלל יצפה בזה? האם למישהו יהיה אכפת?
מיד לאחר הקרנת הבכורה של הסרט בברלין בשנה שעברה, התשובה היתה ברורה: אלפי הודעות סולידריות, שאלות היכן ניתן לצפות בו, והזמנות לפסטיבלי סרטים ברחבי העולם הוכיחו שיש רצון רב לשמוע את הסיפור שלנו. ובחודש שעבר הוא אפילו קיבל מועמדות לאוסקר.
זה הישג מרשים – לא רק עבורנו היוצרים, אבל גם עבור פעילים, חברים ושותפים לדרך, שמבלים שעות רבות בשטח ומתמודדים עם אלימות ומעצרים במסגרת המאבק נגד הדיכוי והקולוניזציה. זו גם הבעת תמיכה בעורכי הדין שממשיכים להופיע בבתי המשפט בישראל, נחושים לפעול בכל דרך כדי לסייע לפלסטינים להישאר על אדמתם, בתוך מערכת שעוצבה כדי לתת לגיטימציה לכיבוש.
אבל בראש ובראשונה, זה ניצחון לאנשי מסאפר יטא, קומץ של כפרים קטנים בקצה הדרומי של הגדה המערבית הכבושה, שחוסנם משקף את המחויבות הבלתי מעורערת שלהם לאדמתם. בעוד הכיבוש מבקש למחוק את קיומם, היציבות שלהם נותנת לנו השראה להמשיך להתנגד, לתעד ולהיאבק למען הצדק.
אך למרות ההצלחה המרגשת של הסרט בפסטיבלים ובקרב עיתונאים וקהלים ברחבי העולם, המצב בשטח מידרדר במהירות, והעתיד נראה עגום. ב-16 החודשים האחרונים, מתנחלים וחיילים ניצלו את המלחמה כדי לעצב מחדש את המציאות במסאפר יטא לטובת ההתנחלויות והמאחזים,
"אנחנו מסתכלים עליהם צמאים". אפרטהייד המים בגל חום קיצוני
הטמפרטורות חסרות התקדים הפכו את משטר המים שמקיימת ישראל בגדה לעינוי של ממש עבור קהילות הרועים: חסימת גישה למקורות מים והריסת בארות, מאלצות את התושבים לרכוש מים במחירים מופקעים, בעוד המתנחלים נהנים מגישה בלתי מוגבלת למים
לקריאת הכתבה המלאה"זה הקיץ הכי קשה שחווינו מזה שנים". ילדים בכפר המיועד להריסה בבקעת הירדן, 1 ביוני 2023 (צילום: נאסר אשתייה / פלאש90)
בתוך גלי החום המעיקים של הקיץ הזה, כאשר שיאי הטמפרטורה נשברים ברחבי העולם, קושי מיוחד הוא לגור באזור מסאפר יטא שבדרום הר חברון, תחת כיבוש, בכפרים לא מוכרים, שבהם מגבלות הצבא יוצרות משבר מים חמור. האיסור על חיבור לרשת המים מוביל למחסור אדיר במים לשתייה, לרחצה ולחקלאות, ותושבים נאלצים לאגור מי גשם בבורות או לרכוש מכלי מים במחירי עתק.
בגדה המערבית מתקיים אפרטהייד של מים: בהתנחלויות ובמאחזים, אזרחים ישראלים מחוברים לרשת המים הישראלית וצורכים מים בחופשיות לפי דרישה, בכמות שאינה מוגבלת מראש. הם אינם תלויים במשאב המים העיקרי בגדה, אקוויפר ההר, כי כ-80 אחוז מהמים שלהם הם מי ים מותפלים, המובאים מתוך ישראל.
אך בכפרים הפלסטינים, הצריכה היא לפי הקצאה, ברשת מים פלסטינית נפרדת, שאינה מתפקדת כתוצאה ממגבלות המשטר הצבאי על פריסת תשתיות ושאיבת מים. הרשת הזו תלויה לחלוטין באקוויפר ההר, ממנו המשטר הצבאי מאפשר לפלסטינים לשאוב כמות זניחה של מים, בהתאם להסכם אנכרוניסטי ומפלה, שלא השתנה מאז נחתם ב-1995 בין ישראל לאש"ף, וכבר אז עיגן חלוקה לא הוגנת של מים (עשרים אחוז לפלסטינים, שמונים אחוז לישראלים). כתוצאה מכך, ברוב ימי השבוע אין לפלסטינים ברחבי הגדה מים זורמים, בניגוד לשכניהם המתנחלים, שבממוצע צורכים פי שלושה ויותר מים משכניהם הפלסטינים.
פי עשרים יותר מיםאך יש כמה מקומות בגדה, כמו מסאפר יטא, שבה אני גר, בקצה הדרומי של הגדה המערבית, וכמו בקעת הירדן, שבהם האפרטהייד הזה קיצוני במיוחד. כאן, למרבית הכפרים הפלסטינים, אותם ישראל מעוניינת לגרש, אסור בכלל להתחבר לרשת המים. מתנחלים ביישובי הווילות הסמוכים, צורכים בממוצע פי עשרים יותר
הקצין אמר שהוא רוצה לראות מה צילמתי. אמרתי לו שזה לא חוקי
בשבת האחרונה כתב "שיחה מקומית" באסל עדרה נעצר בשעה שסיקר פלישת מתנחלים לכפר בדרום הר חברון. אף שהזדהה כעיתונאי, חיילים אזקו אותו, כיסו את עיניו, הושיבו אותו על כיסא בשמש במשך שעות, וקיללו אותו. ככה זה כשאתה עיתונאי פלסטיני תחת כיבוש, הוא כותב
לקריאת הכתבה המלאה"החיילים אמרו לי לסתום את הפה. באסל עדרה
הערת מערכת: ב-15 ביולי נעצר כתב "שיחה מקומית" באסל עדרה בזמן שסיקר מתקפת מתנחלים על הכפר מופקרה שבמסאפר יטא. על אף שהזדהה כעיתונאי, הוא נאזק ועיניו כוסו, הושיבו אותו שעות בשמש קופחת, מכיוון שסירב להסגיר את החומרים שצילם. הנה עדותו בגוף ראשון של באסל, לאחריה תגובת הצבא וביקורת עליה, ותגובת ארגון העיתונאים והעיתונאיות. מאז, גם מועצת העיתונות פנתה לדובר צה"ל בדרישה לתשובות.
שמעתי את המתנחל שעומד ליד הקצין מזכיר את שמי. שלושה חיילים ניגשנו אלינו, בזמן שישבתי יחד עם הרועים, ואמרו לי לבוא איתם ולהתרחק מהאנשים. אחד החיילים שאל אותי מה מספר תעודת הזהות שלי ומה מספר הטלפון הנייד. חייל אחר ערך עליי חיפוש.
הקצין אמר לי: "אתה היית כאן בזמן האירוע, פתח את הנייד שלך, אני רוצה לראות מה אתה מצלם". אמרתי לו שזה לא חוקי, שאני לא יכול לשחרר את הנעילה של הנייד בשבילו.
>> תיעוד: חיילים מכים את כתב "שיחה מקומית" בעת סיקור אירוע
במקום חנו שתי ניידות משטרה. אמרתי לקצין שהחקירה היא באחריות המשטרה, והשוטרים לא שאלו אותי כלום. הקצין אמר לי שיש שתי דרכים שבאמצעותן הוא ישיג את הסרטונים: או שאפתח בפניו את הנייד עכשיו והוא ישחרר אותי או שיש דרך ארוכה יותר. הוא לא השלים את דבריו.
אולי יעניין אותך"מכירת ספרים היא האור, היא לא פשע בשום דרך וצורה""היא היתה ילדה סקרנית במיוחד, החיוך לא ירד לה מהפנים"
שבועיים לפני הפלישה הנוכחית למחנה הפליטים ג'נין, נהרגו שבעה מתושבי המחנה בפעולה של הצבא. אחת מהן היתה סדיל נע'נע'ייה, בת 15, שנורתה למוות כשעמדה בפתח ביתה. אביה מספר כי "בשנתיים האחרונות המצב נהיה ממש מפחיד. הילדים מדברים על הפלישות ועל מוות יותר מאשר על כל דבר אחר"
לקריאת הכתבה המלאה"איבדנו את הילדה היחידה שלנו. היא אהבה לצלם, ללמוד, היו לה שאיפות". סדיל ור'סאן נע'נע'ייה (צילום: באדיבות המשפחה)
פלישת הצבא למחנה הפליטים ג'נין נמשכת כבר יומיים, ובינתיים פורסם בתקשורת כי נהרגו 10 פלסטינים שהיו מעורבים בלחימה. הסיקור התקשורתי האינטנסיבי של המבצע אולי השכיח שרק לפני שבועיים, בפעילות צבאית קודמת בג'נין, נהרגו שבעה פלסטינים – בהם סדיל נע'נע'ייה, בת 15, שלפי עדויות נורתה בראשה בזמן שעמדה בכניסה לביתה.
סדיל נורתה ב-19 ביוני, ומתה מפצעיה יומיים לאחר מכן. אביה ר'סאן סיפר ל"שיחה מקומית": "האזעקות במחנה התחילו לפעול, נשמעו צעקות, ואנשים התחילו לברוח לבתים. זה מראה שחוזר על עצמו בכל פלישה למחנה. צלפים עלו לגגות הבתים והבניינים הגבוהים והתחילו לירות. העימותים לא היו קרובים לבית שלנו, רק שמענו אותם. הבת שלי דיברה עם בני הדודים שלה דרך החלון, ואמרה לי שהיא רוצה ללכת לבית של דוד שלה. בלבי אמרתי שעדיף שתלך ולא תדבר דרך החלון, מכיוון שזה יותר מסוכן, בגלל ירי הצלפים.
>> "סחבו את ההורים על הכתפיים, כמו בנכבה". עדויות ממחנה ג'נין
"הלכתי עם סדיל עד לדלת הבית והיא ירדה במדרגות. היא החזיקה את הטלפון ביד שלה וצילמה. אמרתי לה לא לעמוד ליד חלונות ומרפסות. הסתובבתי והלכתי שני צעדים אל תוך הבית. ואז הבן הקטן שלי אמר 'סדיל נפלה על הרצפה'. מיהרתי אליה, וראיתי שנכנס כדור לפנים שלה והיא דיממה. הרמתי אותה כדי לקחת אותה אל תוך הבית. רכב התקרב, והנהג ירד ועזר לי להכניס אותה לאוטו כדי לקחת אותה לבית חולים. חזרתי לבית, חששתי ששאר הילדים שלי יירדו לרחוב וייפגעו גם הם. אני ואשתי הגענו לבית החולים אחרי חצי שעה. היו שם הרבה פצועים, ובית החולים היה עמוס. ראיתי הרבה אנשים בוכים