"הוא חסר לנו בכל רגע בחיים". ציור קיר של עוודה הד'אלין במרכז הקהילתי באום אל-ח'יר (צילום: עמרי ערן ורדי / אקטיבסטילס)

עשרות בני משפחה, חברים, פעילי סולידריות ועיתונאים התכנסו בכפר אום אל-ח'יר ביום שלישי שעבר כדי לציין שנה להריגתו של עוודה הד'אלין. הפעיל והמורה הפלסטיני, שכתב במגזין 972+ במשך כמה שנים, נורה למוות על ידי מתנחל ישראלי שפלש לכפר יחד עם נהג דחפור. שנה לאחר מכן, היורה עדיין מסתובב חופשי.

רבים ברחבי העולם הכירו את עוודה בזכות פעילותו לגיוס פעילים מקומיים ובינלאומיים למאבק הלא אלים נגד הכיבוש הישראלי בגדה המערבית, ובייחוד נגד הטיהור האתני של קהילות פלסטיניות באזור מסאפר יטא. באזכרה השתתפו חברי הכנסת איימן עודה ועופר כסיף מחד"ש, שהתחייבו להמשיך במאבק שעוודה הקדיש לו את חייו והדגישו את תמיכתם באום אל-ח'יר, הנתון תחת איום מתמיד בהריסה כוללת.

אולם חיילים שהיו במקום ניסו לשבש שוב ושוב את טקס האזכרה. הם הפילו את כסיף לקרקע, תקפו כמה פעילים ואיימו לפזר את ההתכנסות בכוח ולגרש את הנוכחים. כלי רכב צבאיים נסעו שוב ושוב במהירות לצד הקהל והקימו רעש רב בניסיון להבליע את קולות הדוברים.

>> עוודה הד'אלין עמד במרחק 35 מטר מהמתנחל, שירה לעברו

>> "תיעדתי הרבה הריסות בחיי. את הריסת ביתי לא הייתי מסוגל לצלם"

>> באום אל-ח'יר, ההתעמרות ממשיכה גם אחרי המוות

למרות ההפחדות, המשתתפים נשארו במקום עד תום הטקס. "איננו עומדים כאן היום רק כדי להתאבל; אנחנו עומדים כאן כדי לכבד [את עוודה] בנאמנות בלתי מעורערת", אמר אחיו, עזיז הד'אלין. "מהמקום הזה אנחנו מרימים את קולנו ודורשים צדק ואת העמדת העבריין לדין, ובה בעת

רשויות הכלא התעלמו מבעיותיו הרפואיות במשך חודשים. סמיר אמין ח'וויירה לפני ואחרי מעצרו המנהלי (צילום באדיבות המשפחה)

עלי אל-סמודי תיעד במשך ארבעה עשורים את חיי היומיום תחת כיבוש בצפון הגדה המערבית. אל-סמודי, עיתונאי פלסטיני ותיק בן 60 מג'נין, עבד ככתב בעיתון אל-קודס וכצלם עבור אל-ג'זירה וכלי תקשורת בינלאומיים נוספים.

אך ייתכן שהוא מוכר בעיקר כעמיתה של שירין אבו עקלה, שחיילים ירו בה למוות במהלך פשיטה על מחנה הפליטים ג'נין במאי 2022. לצד אבו עקלה, גם אל-סמודי נורה באותו יום בגבו, והקליע יצא דרך כתפו.

ב-29 באפריל 2025 פשטו כוחות ישראליים עם שחר על ביתו של אל-סמודי בג'נין ועצרו אותו. הוא הוחזק ללא כתב אישום או משפט עד ששוחרר, כמעט שנה לאחר מכן, ב-30 באפריל 2026.

>> גזר דין מוות: 98 פלסטינים מתו במעצר מאז 7 באוקטובר

אל-סמודי אומר שהורעב והוכה במהלך שהותו במעצר מנהלי, ושנמנעה ממנו גישה לתרופות. הוא הועבר בין כמה מתקני כליאה, בהם כלא מגידו וכלא עופר הידוע לשמצה. כעת מצפה לו מסע החלמה ארוך: הוא סובל ממחסור חמור בוויטמינים, מבעיות שמיעה ונמצא תחת פיקוח רפואי מתמשך.

אל-סמודי מאמין שמעצרו היה קשור ישירות לעבודתו העיתונאית, ובפרט לסיקור המתקפה המתמשכת של ישראל על מחנה הפליטים ג'נין, שם הרס הצבא בתים, אילץ עשרות אלפי תושבים להימלט ומנע כמעט מכולם לחזור. בחודשים שקדמו למעצרו הוא עבד על דיווחים כתובים ומצולמים על משפחות עקורות המנסות לחזור למחנה.

מגזין 972+ שוחח עם אל-סמודי זמן קצר לאחר שחרורו על מעצרו, על התנאים שבהם הוחזק ועל מאמציה של ישראל להשתיק עיתונאים פלסטינים.

האם תוכל לתאר את מעצרך?

"הם הגיעו לביתי בשעות הבוקר המוקדמות. כשנכנסו, בתי וכלתי בכו. קצין הצבא הישראלי הורה לי: 'תגיד להן

שלושה כפרים הותקפו במשך חמש שעות. פעיל מסייע לכבות שריפה במהלך מתקפת מתנחלים באל-תבאן שבמסאפר יטא, ב-27 בינואר 2026 (צילום: רוני אמיר)

ב-27 בינואר בשעות הערב פתחו מתנחלים באחד הפוגרומים ההרסניים ביותר שנראו בשנים האחרונות בקהילות הפלסטיניות של מסאפר יטא. הם תקפו שלושה כפרים בבת אחת, במה שנראה כתיאום חסר תקדים עם הצבא.

לאחר שקיבלתי קריאות מצוקה בוואטסאפ מתושבים באל-פח'ית, אל-תבאן ואל-חלאווה, שדיווחו כי מתנחלים עוברים מכפר לכפר, גונבים כבשים, תוקפים משפחות ומציתים שריפות, נסעתי לאזור עם קבוצה של כ-20 פעילים פלסטינים, ישראלים ובינלאומיים. בשלב מסוים כלי רכב של מתנחלים חסם את דרכנו, ועיכב בכמה דקות חיוניות כבאים מתנדבים מהכפר הסמוך א-תוואני, שניסו להגיע לזירה עם מכל מים קטן שהורכב על רכב שטח.

כשהצלחנו סוף סוף להגיע לאל-תבאן, ניגשנו לסייע לסמיר חמאמדה (42) ומשפחתו, המתגוררים בצריף מאז הרסה ישראל את ביתם בנובמבר. מתנחלים הגיעו למבנה זמן קצר לפנינו; לאחר שלא הצליחו לפרוץ את הדלת הנעולה, הם אספו עצים וקש, ערמו אותם בכניסה והציתו, ואז עזבו. הצלחנו לכבות את האש, אבל העשן הסמיך גרם לאחד הילדים לקשיי נשימה.

כשהסתכלנו סביבנו, ראינו שריפות גם בכפרים הסמוכים, ושום כלי רכב בכבישים פרט לאלה של מתנחלים. רק אז התבהר לנו היקף המתקפה.

תושבים באל-תבאן סיפרו לנו כי בכפר הסמוך אל-פח'ית, נפצע מוחמד אבו סבחה (49) והוא זקוק לסיוע רפואי מיידי. הלכנו ישירות לביתו ומצאנו אותו שוכב על הקרקע, מדמם ומקיא, בהכרה מעורפלת, מוקף בקרובי משפחתו. לדברי בני המשפחה, מוחמד נערך לצאת לסייע לתושבי אל-חלאווה, שכבר היו תחת מתקפה, כשמתנחלים התנפלו עליו ותקפו אותו ליד ביתו.

בצילומים ממצלמות האבטחה המותקנות ליד בית המשפחה נראית

"ממשיכים לשרוף מסגדים". המסגד בכפר דיר איסתיא לאחר ההצתה, ב-14 בנובמבר 2025 (צילום: אורן זיו)

ביום שני, זמן קצר לאחר שהרשויות הישראליות פינו בצעד נדיר מאחז בלתי חוקי, עשרות מתנחלים פרצו לקצה המזרחי של ג'בעה, כפר פלסטיני באזור בית לחם. הם הגיעו במכונית ואז התפצלו רגלית לקבוצות, שרפו רכוש וריססו כתובות קיר עם הסיסמאות "מוות לערבים", "נקמה" ו"יהודי לא מפנה יהודי". האחרונה, ככל הנראה, מתייחסת לפינוי ולמעצרים האחרונים של מתנחלים על ידי המשטרה.

ההתקפה נמשכה דקות ספורות, אך הנזק היה חמור: שמונה מכוניות הוצתו או ניזוקו קשות ושבעה בתים הושחתו, כמה מהם הוצתו.

>> אווררו את עליות הגג, הגרוע מכל עוד לפנינו

במתחם של אחמד מוסא אל-משעלה, בן 50, מתנחלים שרפו שלושה כלי רכב – כולל טנדר עבודה של חבר – וניסו להצית שני בתים. "ראינו יותר מ-50 מתנחלים", סיפר אל-משעלה. "שניים הגיעו למרפסת [של ביתי]. אחד ריסס חומר כימי, השני הצית אותו. האש התלקחה מיד". הוא ובניו מיהרו לשפוך מים מבפנים, והצליחו לעצור את הלהבות לפני שהגיעו לבית. בבית של בנו, הסמוך לביתו, סורגי מתכת מנעו מחפץ בוער לחדור פנימה.

למטה, מתנחל צעק לעברם, "נעשה לכם מה שעשינו למשפחת דוואבשה". פלסטינים למדו לפרש את האיום הזה פשוטו כמשמעו: ביולי 2015, מתנחלים הציתו שני בתים בכפר דומא והרגו את סעד וריהאם דוואבשה ואת בנם בן השנה וחצי, עלי.

בצידה השני של החצר, לילא אל-משעלה, בת 28, התחבאה עם אימה ואחיה בזמן שמתנחלים יידו אבנים ובקבוקי תבערה על חלונותיהם. "הם נראו מאורגנים", אמרה למגזין 972+. "כל קבוצה עשתה משהו אחר. הצבא הגיע רק אחרי שהם עזבו". אחלאם עדאווי, בת 50, תיארה יותר מ-20 מתנחלים שהקיפו את ביתה הסמוך, ניפצו חלונות והציתו שריפות.