"זה הקיץ הכי קשה שחווינו מזה שנים". ילדים בכפר המיועד להריסה בבקעת הירדן, 1 ביוני 2023 (צילום: נאסר אשתייה / פלאש90)

בתוך גלי החום המעיקים של הקיץ הזה, כאשר שיאי הטמפרטורה נשברים ברחבי העולם, קושי מיוחד הוא לגור באזור מסאפר יטא שבדרום הר חברון, תחת כיבוש, בכפרים לא מוכרים, שבהם מגבלות הצבא יוצרות משבר מים חמור. האיסור על חיבור לרשת המים מוביל למחסור אדיר במים לשתייה, לרחצה ולחקלאות, ותושבים נאלצים לאגור מי גשם בבורות או לרכוש מכלי מים במחירי עתק.

בגדה המערבית מתקיים אפרטהייד של מים: בהתנחלויות ובמאחזים, אזרחים ישראלים מחוברים לרשת המים הישראלית וצורכים מים בחופשיות לפי דרישה, בכמות שאינה מוגבלת מראש. הם אינם תלויים במשאב המים העיקרי בגדה, אקוויפר ההר, כי כ-80 אחוז מהמים שלהם הם מי ים מותפלים, המובאים מתוך ישראל.

אך בכפרים הפלסטינים, הצריכה היא לפי הקצאה, ברשת מים פלסטינית נפרדת, שאינה מתפקדת כתוצאה ממגבלות המשטר הצבאי על פריסת תשתיות ושאיבת מים. הרשת הזו תלויה לחלוטין באקוויפר ההר, ממנו המשטר הצבאי מאפשר לפלסטינים לשאוב כמות זניחה של מים, בהתאם להסכם אנכרוניסטי ומפלה, שלא השתנה מאז נחתם ב-1995 בין ישראל לאש"ף, וכבר אז עיגן חלוקה לא הוגנת של מים (עשרים אחוז לפלסטינים, שמונים אחוז לישראלים). כתוצאה מכך, ברוב ימי השבוע אין לפלסטינים ברחבי הגדה מים זורמים, בניגוד לשכניהם המתנחלים, שבממוצע צורכים פי שלושה ויותר מים משכניהם הפלסטינים.

פי עשרים יותר מים

אך יש כמה מקומות בגדה, כמו מסאפר יטא, שבה אני גר, בקצה הדרומי של הגדה המערבית, וכמו בקעת הירדן, שבהם האפרטהייד הזה קיצוני במיוחד. כאן, למרבית הכפרים הפלסטינים, אותם ישראל מעוניינת לגרש, אסור בכלל להתחבר לרשת המים. מתנחלים ביישובי הווילות הסמוכים, צורכים בממוצע פי עשרים

"החיילים אמרו לי לסתום את הפה. באסל עדרה

הערת מערכת: ב-15 ביולי נעצר כתב "שיחה מקומית" באסל עדרה בזמן שסיקר מתקפת מתנחלים על הכפר מופקרה שבמסאפר יטא. על אף שהזדהה כעיתונאי, הוא נאזק ועיניו כוסו, הושיבו אותו שעות בשמש קופחת, מכיוון שסירב להסגיר את החומרים שצילם. הנה עדותו בגוף ראשון של באסל, לאחריה תגובת הצבא וביקורת עליה, ותגובת ארגון העיתונאים והעיתונאיות. מאז, גם מועצת העיתונות פנתה לדובר צה"ל בדרישה לתשובות.

שמעתי את המתנחל שעומד ליד הקצין מזכיר את שמי. שלושה חיילים ניגשנו אלינו, בזמן שישבתי יחד עם הרועים, ואמרו לי לבוא איתם ולהתרחק מהאנשים. אחד החיילים שאל אותי מה מספר תעודת הזהות שלי ומה מספר הטלפון הנייד. חייל אחר ערך עליי חיפוש.

הקצין אמר לי: "אתה היית כאן בזמן האירוע, פתח את הנייד שלך, אני רוצה לראות מה אתה מצלם". אמרתי לו שזה לא חוקי, שאני לא יכול לשחרר את הנעילה של הנייד בשבילו.

>> תיעוד: חיילים מכים את כתב "שיחה מקומית" בעת סיקור אירוע

במקום חנו שתי ניידות משטרה. אמרתי לקצין שהחקירה היא באחריות המשטרה, והשוטרים לא שאלו אותי כלום. הקצין אמר לי שיש שתי דרכים שבאמצעותן הוא ישיג את הסרטונים: או שאפתח בפניו את הנייד עכשיו והוא ישחרר אותי או שיש דרך ארוכה יותר. הוא לא השלים את דבריו.

אולי יעניין אותךבגדה תומכים במאבק המזוין, אבל

"איבדנו את הילדה היחידה שלנו. היא אהבה לצלם, ללמוד, היו לה שאיפות". סדיל ור'סאן נע'נע'ייה (צילום: באדיבות המשפחה)

פלישת הצבא למחנה הפליטים ג'נין נמשכת כבר יומיים, ובינתיים פורסם בתקשורת כי נהרגו 10 פלסטינים שהיו מעורבים בלחימה. הסיקור התקשורתי האינטנסיבי של המבצע אולי השכיח שרק לפני שבועיים, בפעילות צבאית קודמת בג'נין, נהרגו שבעה פלסטינים – בהם סדיל נע'נע'ייה, בת 15, שלפי עדויות נורתה בראשה בזמן שעמדה בכניסה לביתה.

סדיל נורתה ב-19 ביוני, ומתה מפצעיה יומיים לאחר מכן. אביה ר'סאן סיפר ל"שיחה מקומית": "האזעקות במחנה התחילו לפעול, נשמעו צעקות, ואנשים התחילו לברוח לבתים. זה מראה שחוזר על עצמו בכל פלישה למחנה. צלפים עלו לגגות הבתים והבניינים הגבוהים והתחילו לירות. העימותים לא היו קרובים לבית שלנו, רק שמענו אותם. הבת שלי דיברה עם בני הדודים שלה דרך החלון, ואמרה לי שהיא רוצה ללכת לבית של דוד שלה. בלבי אמרתי שעדיף שתלך ולא תדבר דרך החלון, מכיוון שזה יותר מסוכן, בגלל ירי הצלפים.

>> "סחבו את ההורים על הכתפיים, כמו בנכבה". עדויות ממחנה ג'נין

"הלכתי עם סדיל עד לדלת הבית והיא ירדה במדרגות. היא החזיקה את הטלפון ביד שלה וצילמה. אמרתי לה לא לעמוד ליד חלונות ומרפסות. הסתובבתי והלכתי שני צעדים אל תוך הבית. ואז הבן הקטן שלי אמר 'סדיל נפלה על הרצפה'. מיהרתי אליה, וראיתי שנכנס כדור לפנים שלה והיא דיממה. הרמתי אותה כדי לקחת אותה אל תוך הבית. רכב התקרב, והנהג ירד ועזר לי להכניס אותה לאוטו כדי לקחת אותה לבית חולים. חזרתי לבית, חששתי ששאר הילדים שלי יירדו לרחוב וייפגעו גם הם. אני ואשתי הגענו לבית החולים אחרי חצי שעה. היו שם הרבה פצועים, ובית החולים היה עמוס. ראיתי הרבה אנשים בוכים

הריח בלתי נסבל. ערימת זבל במחנה הפליטים אל-פוואר בעקבות שביתת עובדי אונר"א, יוני 2023 (צילום: באסל עדרה)

במחנה הפליטים הדרומי אל-פוואר הרחובות והכבישים גדושים בזבל, והצחנה כל כך מעיקה שקשה להתהלך מחוץ לבתים. לצד מכולת קטנה מתנשא הר שקיות זבל אדיר, גבוה יותר מהמוכר בחנות. הוא מספר שעכברים ונחשים החלו לצאת מתחת לשקיות לאחרונה. "זה אסון אמיתי", אומר המוכר.

השביתה של עובדי סוכנות הפליטים אונר"א נמשכת כבר יותר מ-120 ימים בכל מחנות הפליטים בגדה המערבית, אולם אף אחת מדרישות השובתים טרם בחיוב. השביתה הופכת את חיי תושבי 19 מחנות הפליטים בגדה לבלתי אפשריים: 45 אלף תלמידים נאלצו להפסיד כבר סמסטר לימודים שלם, וכ-800 אלף פליטים לא מקבלים שירותים רפואיים במרפאות במחנות הפליטים, שירותי רווחה או פינוי של הזבל משותקים. את השירותים האלה לתושבי המחנות לא מספקת הרשות הפלסטינית אלא אונר"א, גוף של האו"ם שהוקם ב-1949 לטיפול בפליטים הפלסטינים.

אולי יעניין אותךבגדה תומכים במאבק המזוין, אבל לא בהכרח מצטרפים אליומיהו פלסטיני, זו השאלה