הטירוף הזה הוא הכול מלבד "שיגעון". ראש הממשלה, בנימין נתניהו, באתר נפילת טיל מאיראן ליד בית החולים סורוקה בבאר שבע, ב-19 ביוני 2025 (צילום: מרק ישראל סלם / פול)

בטורה המבריק כרגיל, יוענה גונן מכנה הבוקר (יום שני) את המפגש הצפוי בין נתניהו לטראמפ מפגש בין סוחר ספינים וסוכן כאוס. "הבלבול הזה", היא כותבת, "אינו תקלה אלא שיטה. מבחינת שני המנהיגים, חוסר הוודאות הוא מרחב פעולה אידיאלי, שמאפשר להם להתקדם ממשבר למשבר ומהצהרה להצהרה עם מעט מאוד מדיניות ואפס שקיפות ואחריות".

גונן צודקת, כמובן. במשטר הישראלי היום, הכאוס איננו תוצאה של מחדל. הוא השיטה עצמה. מבט על כל אחד משטחי השליטה הישראליים בין הים לנהר מבהיר עד כמה הכאוס הוא ההיגיון המארגן של המשטר – לא רק כטקטיקה נקודתית, אלא כאסטרטגיית שליטה מרכזית.

לדברי בכיר חמאס, כפי שפרסם אתמול ה-BBC, הארגון איבד שליטה על כ-80% משטחי רצועת עזה, שנשלטים כעת בידי כנופיות חמושות. על האימה שמשיתות הכנופיות הללו על תושבי עזה, וביתר שאת בכל הקשור לביזה ולהשתלטות על המזון והסיוע שנכנסים לרצועה, כתבו כאן ליאת קוזמא ולי מדרכי. מחמוד מושתהא ניסח זאת באופן ברור יותר: באמצעות מתן כוח וחסות לכנופיות פשע ושימוש בסיוע ההומניטרי כנשק, נתניהו מבקש לפורר את הרצועה לממלכות שנלחמות זו בזו, כאשר השליט היחיד הוא הכאוס.

כדי לתחזק את הכאוס הזה, ישראל מוכנה אפילו להעניק חסות לראש כנופיה מקומי בדרום רצועת עזה המזוהה עם דאעש. "אלה כנראה האנשים היחידים בעזה שיכולים להתקרב למרחק מאה מטרים מטנק ישראלי או מחיילי צה"ל מבלי להיפגע", אמר על אנשי

בלתי אפשרי להבין את האופן שבו האופוזיציה נרתמת לסייע לנתניהו להחזיק בשלטון. ח"כ פנינה תמנו שטה מהמחנה הממלכתי בדיון בוועדת הכנסת על הדחת ח"כ איימן עודה, ב-30 ביוני 2025 (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

לפני שבע שנים, במאי 2018, הרכב מורחב של בג"ץ בהשתתפות תשעה שופטים דחה פה אחד את העתירות נגד חוק ההדחה. על פי החוק שקיבל את ברכתו של בג"ץ, רוב של 90 חברי כנסת יכולים להביא להדחתו של חבר כנסת מכהן. כלומר במקום להגן על זכויות המיעוט מפני דורסנות הרוב, בג"ץ החליט להסמיך את חברי הכנסת היהודים, הידועים כמובן בתבונתם הרבה, בהגינותם ובשיקול הדעת שלהם כשזה נוגע לחברי כנסת ערבים, להרחיק מהכנסת נציגות נבחרת של יותר מ-20% מאזרחי המדינה.

כי הרי למן ההתחלה היה ברור כי בזה – ורק בזה – מדובר: הזכות של חברי כנסת יהודים להעיף מהכנסת חברי כנסת ערבים. החוק מדבר על הרחקה בגין "הסתה לגזענות ותמיכה במאבק מזוין נגד מדינת ישראל". כלומר לחברי כנסת גנבים, אנסים, סרסורי נשים, מעלימי עדים או סתם מושחתים אין כל סיבה לדאוג. גם לא לחברי כנסת שקוראים לבצע טיהורים אתניים בפלסטינים בגדה, או להשמיד אוכלוסייה שלמה בעזה. זה לעולם לא ייפול תחת הגדרת "הסתה לאלימות". מה כן? בואו, אנחנו לא ילדים.

ההיתממות של בג"ץ באותו דיון היתה מסחררת ממש. נשיאת העליון דאז, אסתר חיות, ציינה שאמנם החוק פוגע פגיעה ממשית בזכויות יסוד, אך יש בו מערכת של איזונים ובלמים, ו"אין לומר כי הוא שולל את ליבת הזהות הדמוקרטית של המדינה ומזעזע את אמות הסיפים של המבנה החוקתי".

שולל את ליבת

אנשים אומרים: המוסד הצליח לחדור ככה כי בטוח יש לו משתפי פעולה בתוך המשטר. פגיעה בבניין בטהראן, ב-13 ביוני 2025 (צילום: סוכנות תסנים, CC 4.0)

כשישראל פתחה במתקפה הכוללת על עזה בעקבות מתקפת 7 באוקטובר, היא הציגה לציבור שתי מטרות עיקריות: מיטוט חמאס ושחרור החטופים. עם חלוף הזמן, הניגוד המובנה בין המטרות זעק לעין – המטרת אש וגופרית על הרצועה למען "הכרעת חמאס" לא זו בלבד שלא קידמה את שחרור החטופים, אלא אף גבתה את חייהם של כמה וכמה מביניהם. בינתיים, המתקפה התעצמה לכדי ג'נוסייד ומטרות חדשות החלו להישמע בהתאם, עד כדי טיהור אתני מוחלט של הרצועה או חלקים מתוכה, וכיבוש צבאי מחודש של עזה.

>> לא חמאס ולא איראן. מה שגומר אותנו הוא פנטזיית החסינות

המלחמה שיזמה ישראל מול איראן אמנם עוד לא הוציאה את השבוע הראשון שלה, אבל גם בחזית הזו כבר נרשמת על לוח המטרות מטרה נוספת חוץ מסיכול תוכנית הגרעין האיראנית, והיא הפלת המשטר האסלאמי באיראן. אף שהצבא לא מציב את הפלת המשטר כמטרה רשמית, ראש הממשלה, בנימין נתניהו, בהחלט מסמן לכיוון הזה. "שינוי משטר באיראן עשוי להיות התוצאה של המלחמה כי המשטר האיראני מאוד חלש. אבל העם האיראני יחליט כעת אם הוא רוצה להתקומם", הוא אמר אתמול (יום א') בראיון לפוקס ניוז. האופציה הזו גם חוגגת בשיח הציבורי ועולה כמעט בכל דיון באולפנים השונים: הפנטזיה שהאופוזיציה האיראנית תנצל את הרגע כדי להיפרע ממשטר הדיכוי ולשחרר את המולדת מידיו.

הפנטזיה הזו מזכירה לפרופ' ליאור שטרנפלד, חוקר איראן מאוניברסיטת פן סטייט בפנסילבניה, אירוע שלא קשור דווקא לאיראן. "בנובמבר 2017 היה ירי המוני בכנסייה

אותם שלדי בניינים אפורים ומפויחים כמו בעזה. הריסות בניין שנפגע ברמת גן מטיל איראני, 14 ביוני 2025 (צילום: אריק מרמור / פלאש90)

הציבור הישראלי השתכנע לאורך השנים שהוא יוכל להתקיים פה באזור תוך זלזול עמוק בכל שכניו והשתוללות בריונית ורצחנית מול כולם מתי וכמה שרק ירצה, כשהוא נשען על כוח הזרוע בלבד. הרי יש לנו את הצבא החזק במזרח התיכון, מי יכול עלינו? כמעט שמונים שנה שהניצחון המוחלט המובטח הוא במרחק פסע: רק נכריע את הפלסטינים, רק נחסל את חמאס, רק נרסק את לבנון, רק נשמיד את יכולות הגרעין של איראן, ואז תראו איזה גן עדן יהיה כאן.

>> "לאיראן אין כל תוכנית להשמיד את ישראל או להשתלט על המזה"ת"

כמעט שמונים שנה שכל הניצחונות הצבאיים האלה מסתברים להיות ניצחונות פירוס. כל אחד מהם רק חופר לישראל בור עמוק יותר של ניתוק, של איום, של שנאה. הנכבה של 48' יצרה את סוגיית הפליטים שמסרבת להיעלם והניחה את הבסיס למשטר האפרטהייד; הניצחון של 67' הוליד את הכיבוש שממשיך להזין את ההתנגדות הפלסטינית; מלחמת אוקטובר 2023 התגלגלה לרצח עם שהפך את ישראל סופית למדינה המצורעת בעולם.

הצבא, שכל המהלכים האלה בנויים עליו, הופך לכלי השמדה המונית נטול שכל, שממשיך לקנות את מעמדו בקרב ציבור מסומם באמצעות תרגילי רהב דוגמת ביפרים מתפוצצים בכיסי גברים בשוק לבנוני או בסיס רחפנים שהצליחו להקים בלב מדינה עוינת, ובהוראת ממשלה ג'נוסיידלית ממשיך להתחפר במלחמות שאין לו שום מושג איך לצאת מהם.

לאורך כל כך הרבה שנים, בחסות