אורן זיו השתתף בהכנת הכתבה

במסגרת יום מחאה בינלאומי על אסון האקלים צעדו היום (שישי) בצהריים כאלפיים מפגינים בתל אביב, בדרישה שהנהגת המדינה תכריז על מצב חירום אקלימי. מטרת הכרזה כזאת היא לכוון את כל רשויות המדינה לפעול באופן מיידי לצמצום חד בגורמים לשינוי האקלים – ובהם משק האנרגיה והתחבורה המבוססים על דלקים מאובנים, ותעשיות המוצרים מן החי – וכן להתחיל להיערך לנזקים הצפויים והבלתי נמנעים שכבר נגרמים לתושבי המדינה כתוצאה משינוי האקלים. בריטניה, אירלנד, צרפת וקנדה כולן הכריזו על מצב חירום אקלימי בשנה האחרונה.

המפגינים בתל אביב היו חברים בקואליציה רחבה של ארגונים, ועם שיעור בולט של בנות ובני נוער, שגם בישראל כמו במקומות אחרים בעולם מובילים את המחאה למען עתיד האנושות ועתידם שלהם. הם התאספו ברחבת בית הכנסת הגדול ברחוב אלנבי, וצעדו בשדרות רוטשילד עד לעצרת בכיכר הבימה. לאורך הצעדה ובעיקר בכיכר השתמשו המפגינים בכלים של אמנות מחאתית – כמו בובות של פוליטיקאים, תחפושות, ומייצג של "מוות המוני" – כדי להסב את תשומת לב הציבור לאסון האקלים.

במהלך ההפגנה קראו הצועדים "את העתיד מוכרים על חשבון הילדים", "דור שלם דורש עתיד", "העם דורש צדק אקלימי", "יהודים וערבים יחד למען האקלים", "אם העולם הולך למות, למה לעשות בגרות?", ועוד.

מפגיני אקלים התחפשו לפוליטיקאים וקראו להם להכריז על מצב חירום אקלימי (אורן זיו)

כ-150 בנות ובני נוער הפגינו היום (שישי) בשעות הצהריים בכיכר רבין בתל אביב למען האקלים, ובדרישה שהממשלה החדשה – תהיה אשר תהיה – תפעל בנחישות לעצירת שינויי האקלים. הפגנות מקבילות התקיימו בחיפה, חדרה, ירושלים, סחנין ובאר שבע.

הפגנות התלמידים הצנועות בארץ הן חלק מיום מחאה בינלאומי שהוציא מליוני אנשים לרחובות ערים מאיי שלמה, אוסטרליה ותאילנד, דרך בנגלדש, קניה ולבנון, צ'כיה, גרמניה ואנגליה, ועד ארה"ב ואמריקה הלטינית. סך הכל התקיימו היום הפגנות בכ-5,000 ערים בעולם נגד אסון האקלים.

המפגינים דורשים מממשלות העולם להגיע לעצירה של פליטות גזי חממה ושל כריתת יערות כדי למנוע את אסון האקלים המתרגש ובא על העולם (פירוט בהמשך). כמו בישראל, גם במדינות אחרות את המחאה מובילות בנות ובני נוער שנלחמים על עתיד האנושות ועל עתידם שלהם.

אך בעוד שבמקומות אחרים הצליחו בני הנוער לגרור אחריהם תנועות המונים, המפגינים בכיכר רבין וביתר הערים בארץ היום נשארו ללא תמיכה משמעותית של מבוגרים, למעט כחמישה הורים ומורים למען האקלים, וח"כ מיקי חיימוביץ' (כחול לבן) שהגיעה להביע את תמיכתה בצעירים, ששבתו מלימודים היום תחת המסר "אם אין לעולם עתיד – למה להיות תלמיד".

"אני פה כי לא יכול להיות שהממשלה מתעלמת מהעובדה שיש משבר אקלים, ולכן אנחנו מנסים לגרום לה לפעול", אמר ל"שיחה מקומית" עומר שליטא, תלמיד כיתה ח' בכפר הירוק, וממארגני ההפגנה. "כל הידע שאנחנו לומדים בבית הספר הוא חסר תועלת אם לא יהיה עולם לחיות בו". "אני פה גם כדי לפנות לממשלה, אבל גם כדי להעלות מודעות בבית הספר שלי", סיפרה יהלי רוזנברג, שלומדת בבית הספר חוף השרון. "בבית הספר שלי לא מדברים על זה בכלל. אני למדתי על מה שקורה מאחותי, ועכשיו הבאתי בפעם הראשונה איתי חמש חברות, וככה מפיצים את זה הלאה. אנחנו רוצים שיהיו על זה שיעורים בבית ספר ולהעלות מודעות".

במהלך ההפגנה – שנראתה לסירוגין קצת כמו טיול כיתה, כשהמארגנים דואגים שאנשים מדי פעם ילכו לנוח בצל וישתו מספיק

אתמול בלילה והיום בבוקר נשמעה אנחת רווחה בחוגי השמאל-מרכז, ובמקומות מסוימים אפילו קריאות שמחה. לפי התוצאות המסתמנות עכשיו, הימין חטף מכה קשה, קמפיין ההסתה וההפחדה לא הביס את הבוחרים הפלסטינים אלא הוביל לעלייה בכוחה של הרשימה המשותפת, השמאל הציוני הצליח לשמור על כוחו, ועידן נתניהו כפי שאנחנו מכירים אותו ככל הנראה מגיע לקצו. בין אם בקואליציה שבה כוחו של נתניהו יצטמצם, בין אם במסגרת מרד בליכוד, ובין אם (רחמנא ליצלן) בבחירות שלישיות – נתניהו לא יצליח לבלום את כתבי האישום שבדרך, וייאלץ בקרוב לפנות את מקומו.

זהו כמובן לא הישג קטן, ובהתחשב במגמות הפוליטיות של העשור האחרון, זה בהחלט סוג של שינוי כיוון. מאוד ייתכן שעשור של הסלמה בהסתה נגד האזרחים הפלסטינים, נגד ארגוני החברה האזרחית של השמאל, נגד התקשורת ומערכת בתי המשפט הגיע לקצו, ושאנחנו עדים לשובה של הממלכתיות הישראלית הישנה.

אבל מה שלא הולך לשום מקום הוא הכיבוש: השליטה הצבאית הישראלית היומיומית במיליוני פלסטינים בגדה המערבית, המצור על תושבי עזה הגוועים בעוני ובקריסת תשתיות מוחלטת, הדיכוי והאפליה נגד מאות אלפי תושבי מזרח ירושלים. כל אלה לא היו זכאים להצביע בבחירות. הליכוד, שכנראה יישב בקואליציה הבאה, לא הולך לשים סוף לכיבוש. גם לא ליברמן המתנחל הגזען. וגם לא מפלגת הגנרלים שעשתה לעצמה כבר קריירה מתוכניות שונות לכתישת עזה. זה אולי לא ייראה כמו סיפוח בקעת הירדן או קרית ארבע, שעליהם הכריז נתניהו בימים האחרונים של הקמפיין, אבל זה גם לא תחילתו של תהליך שלום חדש.

נשים פלסטיניות חוצות את החומה באזור בית לחם ברמדאן 2019, בדרכן לירושלים (ויסאם השלמון / פלאש90)

לא רק שהכיבוש לא הולך לשום מקום, הוא יכול לצפות גם לתקופה של שגשוג. בבחירות האחרונות אף

מהיום שבו קיבלתי את זכות הבחירה הצבעתי תמיד לחד"ש, או לרשימה שבה רצה. חד"ש היתה ונשארה המפלגה שבה אני מוצא את הקרבה הכי גדולה לאידיאולוגיה שלי (רוב הזמן) – מקידום סיום הכיבוש בשטחים והתנגדות לאפליה בתוך ישראל, דרך החזון הסוציאליסטי לכלכלה וחברה שוויונית וצודקת, ועד מחויבות לשינוי כיוון דרסטי לטובת הצלת האנושות ממשבר האקלים. לכן היה ברור לי מראש שגם בבחירות 2019 מועד ב' אצביע לרשימה המשותפת.

הידיעה הזאת רק הלכה והתחדדה ככל שהתבררה התמונה הפוליטית מסביב: בהקשר של השמאל, כמו שכתב מירון רפופורט, מרצ הלכה ונעלמה בתוך אהוד ברק, שהגדיר את המחנה הדמוקרטי "ימינה מהעבודה" ותומך בסיפוח חד צדדי של שטחים, והקמפיין הכללי של הרשימה הזו חזר למוטיבים האנטי-דתיים של מרצ משנות ה-90, והתרחק גם מ"הקו האדום" הכלכלי של חלקים ממרצ, וגם מהמגמות לחיזוק השותפות היהודית-הערבית שהתחילו להסתמן בבחירות 2019 מועד א' ומיד לאחריהן.

אך חשוב מכך, בהקשר הפוליטי הכללי נהיה ברור שמבחינת ראש הממשלה, בנימין נתניהו, מערכת הבחירות הזאת מביאה לשיא את ההסתה נגד הציבור הערבי בישראל. אחרי שהכיבוש כבר לגמרי ירד מהפרק כנושא על סדר היום של המצביעים, נתניהו בחר לנהל את כל הקמפיין שלו סביב הדה-לגיטימציה של האזרחים הפלסטינים בישראל – סימונם כציבור שמזייף וגונב בחירות (שלא לומר כציבור שרוצה "להשמיד את כולנו"), וסימון ההנהגה הנבחרת של הציבור הזה כחבורה של תומכי טרור.

בדרך זו מנסה הליכוד לסמן את כל השמאל (ואף את המרכז וגורמים בימין שלא נאמנים לנתניהו אישית) כבוגדים, ולעשות גם להם דה-לגיטימציה. מאירועי השבועיים האחרונים עולה חשש של ממש שביום הבחירות הקרוב, בריוני ליכוד ינסו ליצור מהומות בקלפיות ביישובים ערבים.

כל זאת, חשוב להדגיש, קורה בתקופה שבה אולי יותר מתמיד הציבור הזה – שמתמודד עם דיכוי ממסדי, חקיקה מפלה, אפליה