מערכת החינוך הישראלית עושה מאמץ קולקטיבי לפסול נרטיב של עם ילידי. צעדה לציון יום השנה ה-70 לנכבה בבי"ס בשכם, ב-2018 (צילום: נאסר שתייה / פלאש 90)

הבעיה הגדולה ביותר בהתנהלות הפוליטית של הפלסטינים אזרחי ישראל היא לא אי נכונותם של רבים מהם לסור אל הקלפי, למורת רוחו של האורי משגב התורן, ולהצביע בעד מפלגות הטוענות לייצג אותם. הבעיה הגדולה ביותר היא אפילו לא פיצול הרשימה המשותפת וחוסר האחדות הפוליטית – הרי רוב ההיסטוריה שלנו היינו כך. הבעיה הגדולה ביותר היא מערכת החינוך הישראלית הממלכתית – הערבית והעברית.

בשונה ממה שרוב יהודי הארץ נוטים לחשוב, הפלסטינים אזרחי ישראל לא צצו פתאום יש מאין. מערכת החינוך הישראלית, שמאז קום המדינה דווקא השמאל היה זמן רב יותר אמון על תכניה, היא זו שאחראית לעלייתו המחודשת של הכהניזם והאולטרה גזענות הגואה בחברה הישראלית.

מאז הקמתה, מערכת החינוך הזאת ממש "נלחמה" (ישראלים אוהבים להשתמש במילה "מלחמה" ונגזרותיה בכל מקום, אז בבקשה) כדי להטמיע שהאחר, או שורשיו של האחר, לא ממש קיימים כאן. וכשלא מלמדים שהאחר הוא גם בן אנוש שווה זכויות, ושמה לעשות, היה כאן לפני שיפי הבלורית והתואר שלכם התחילו לראות במורשע בתמיכה בטרור נציג לגיטימי וחזק בפרלמנט – זו התוצאה.

בשמאל אוהבים לבקר את התקשורת הישראלית על הבמה המכובדת והנרחבת שניתנת לבעלי דעות חשוכות, גזעניות ואלימות להשמיע את משנתם. אל תבינו אותי לא נכון, מדובר בזיהום המרחב הציבורי בצורה חמורה יותר מכל זיהום אחר, המקרב אותנו יותר ויותר לאפוקליפסה גלובלית.

אבל על מה מלינים פה? הכתבים, העורכים, המגישים ובעלי טורי הדעה, הם כולם תוצר של מערכת החינוך העברית המפוארת, שממש עשתה מאמצים לא רק לא להנכיח את האחר או את מורשתו, תרבותו ושפתו, אלא גם להעלים בצורה הדרגתית (בעיקר מאז שהימין

האני אבו אסעד הוא הבמאי הפלסטיני המפורסם בעולם. מאחוריו כבר 11 סרטים כבמאי, שתי מועמדויות לאוסקר בקטגוריית הסרט הזר (״גן עדן עכשיו״ -2007, ״עומר״ – 2013) ורקורד של עבודה עם כוכבי ענק בהוליווד כמו אידריס אלבה ומי שנחשבת לאחת השחקניות הטובות בעולם, קייט וינסלט.

"אם סרט יביא כסף, יש סיכוי שיממנו אותו, גם אם הוא משחיר את ישראל". הבמאי האני אבו אסעד (צילום: יאני)

״איך זה לעבוד עם קייט?״, הוא משיב על שאלת המעריץ שלי בשיחה שאנו מנהלים בסלון ביתו בנצרת. ״היא הראשונה להגיע לסט בבוקר. גם לא היתה לה בעיה להעיר אותי בארבע בבוקר אם היא לא מבינה משהו בתסריט שאנו מצלמים באותו יום ורוצה עוד הסברים״.

השיחה עם אבו אסעד התקיימה אי שם בחודש אוקטובר. הרעיון המקורי לקיום הריאיון היה בעקבות 20 שנה לאינתיפאדה השנייה, ורציתי לדבר עם אחד היוצרים הפלסטינים שנתנו השראה, לי באופן אישי, גם להיכנס לקולנוע וגם לעסוק באקטיביזם תרבותי-אומנותי.

את הכתבה אפתח בגילוי לב. אז באוקטובר, עם הקורונה המשתוללת, קשיי ההתאקלמות שלי לאחר חזרה מארה״ב והסכמי הנורמליזציה של העולם הערבי עם מדינת האפרטהייד, לא ידעתי מה לעשות עם השיחה המוקלטת בינינו. עיתונות ואקטיביזם תמיד היו ותמיד יהיו מחוברים אצלי, אלא שהאקטיביסט שבי פשוט שבק חיים. לא ראיתי את הטעם בלפרסם את הריאיון והמשכתי לחכות לרגע המתאים, שמיאן להגיע.

השיחה מגיעה אליך רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל?

במהלך הבחירות האחרונות בישראל ואחרי שהתפצלה מהרשימה המשותפת, המפלגה האסלאמית רע"ם, שבראשה עומד מנסור עבאס, ניהלה קמפיין שניסה לשווק אותה כ"שמרנית" אך בו בזמן להציע "גישה חדשה".

ב"גישה החדשה" הזאת הם התכוונו להשתתפות בכל ממשלה ישראלית, בין אם מימין או משמאל, ואפילו לא פסלו חבירה לכהניסטים. לפי עבאס, הפיצול משלוש המפלגות האחרות שהרכיבו את הרשימה המשותפת היה אמור להיות "היסטורי".

הפיצול היה אמור להיות "היסטורי". יו"ר רע"ם, מנסור עבאס, אחרי החתימה על ההסכם הקואליציוני בכפר המכביה ברמת גן, ב-2 ביוני 2021 (צילום: אבשלום ששוני / פלאש90)

בתמורה לשותפות האמורה ולתמיכה פעילה בצעד פורץ הדרך וההיסטורי לכאורה הזה, רע"ם הבטיחה לבוחריה כמה הישגים, ובהם חבילה חסרת תקדים של הטבות בצורה של תקציבים ציבוריים גדולים; תוכנית ממשלתית למאבק בפשיעה המשתוללת ושיעורי הרצח הגבוהים בקהילות הפלסטיניות בישראל; הכרה בכפרים בדואיים לא מוכרים בנגב; וביטול חוק קמיניץ המפלה, המאיים להרוס אלפי בתים פלסטיניים, שנבנו ללא אישורים שבעליהם לא יכלו בכל מקרה להשיג מהמדינה.

במילים אחרות, עבאס היה מוכן למכור את החזית הפוליטית הפלסטינית המאוחדת בשביל מה שהקהילה שלו אמורה להיות זכאית לו בכל מקרה.

ומה בנוגע למצור הישראלי על עזה, להתקפות על מסגד אל אקצא ולהרחבת התנחלויות בגדה המערבית? או בנוגע לאנשי העליונות היהודית שמדברים בגלוי על ייהוד של ערים דו-לאומיות בישראל? לפי גישתו החדשה והמזהירה של עבאס, אלה אינן סוגיות שהוא צריך להטריח את עצמו בפתרונן.

אתמול בלילה עבאס עשה סוף סוף את ה"היסטוריה" שלו, והצטרף לקואליציה של יאיר לפיד ונפתלי בנט. התמורה, איך לומר, היא מועטה בצורה מבישה: שום ביטול של חוקים מפלים ואפרטהיידיסטים כמו חוק הלאום; הבטחה להעברת תקציבים מסוימים לקהילות ערביות

مرحبا خيّا,

יש לי כמה מילים להגיד לך עכשיו, אחרי שהתחיל מבצע מעצרי הענישה ששר המשטרה ומפקדיך תיכננו, שצפוי להגיע הלילה לשיאו. אל תדאג, אני לא מתכוון לעשות ממך "בוגד". אין לי גם שום כוונה להאשים אותך במה שהמשטרה מעוללת לנו, הערבים, בתקופה האחרונה. אני כותב מכתב זה בעברית, כדי שגם מפקדיך יבינו. כדי שגם הם יבינו שאנחנו רואים אותם, ורואים כיצד הם משתמשים בכם, השוטרים הערבים, כדי להפוך את חיינו לגיהינום.

שוטרים מפזרים פלסטינים בשער שכם בעיר העתיקה בירושלים, ב-15 באפריל 2021 (צילום: אורן זיו)

אני גם לא מתכוון לבקש ממך לסרב פקודה או להתפטר לאלתר. אני מודע לסיטואציה הקשה שבה אתה נמצא, וממש לא מקנא בך. אנחנו, הפלסטינים אזרחי המדינה, "מבגידים" אותך ואילו מפקדיך היהודים עלולים להפעיל עליך לחץ אם תתפטר. כל מה שאני מבקש ממך זה לגשת למכתב הזה בראש פתוח. תקרא את מה שיש לי להגיד, ותן לזה לשבת לך בראש. אני מקווה שזה לא מאיים ולא מלחיץ. כל מה שאני רוצה הוא לדבר מדם לבי.

אני מביט בך לפעמים, בהפגנות. למען האמת, למרות הכעס הטבעי שיש בי כלפיך, לבי נכמר כשאני רואה את חבריי מקניטים ומקללים אותך. אני מבין אותם ואת כעסם. ובכל זאת, אף פעם לא נעים לראות ערבים מקללים ערבי אחר, ולא אכפת לי אם קוראים לו ענאן מנצרת, אליאס ממע'אר או אחמד מאיזה כפר ללא חיבור חשמל במדבר הדרומי. אני מבין שיכול להיות שגם גדלת למציאות בה זה נורמלי לשרת במשטרה. לא לכולנו היתה אותה סביבה בילדות.

אתה יודע מה עוד אני רואה, שגם גורם לי להרגיש אמפתיה כלפיך? את איך שעמיתיך השוטרים היהודים מביטים בך. אפשר לראות את השנאה והגזענות שלהם כלפינו, המפגינים הערבים. זה לא חדש, וכבר לא ממש מזיז לרובנו, במיוחד לדור הצעיר שיצא להפגין בשבועיים