אני לא ממש עוסק בעיתונות כבר כמעט שנה וחצי. מעבר לחו״ל, ואז חזרה די כפויה לארץ לפני כמה חודשים בשל המגיפה גרמו לי להחליט לקחת פסק זמן מאקטיביזם וכתוצאה מכך גם מעבודה עיתונאית, מאחר והשניים קשורים אצלי בקשר בלתי ניתן להתרה.

המטרה הראשונית היתה לערוך פסטיבל מול הגדר. מפגינה מול ג'יפ צה"ל ליד הגדר מזרחית לרפיח בדצמבר 2019 (צילום: עבד רחים ח'טיב / פלאש 90)

למען האמת, כבר תקופה שעורכי "שיחה מקומית" מנסים להחזיר אותי לעניינים. ברצון והתמדה שלא היו מביישים ראש ממשלה נאשם בפלילים הנאחז בכיסאו כבר שנתיים, הם ממשיכים להציע כתבות, מאמרים, ראיונות ומה לא. ואני בשלי. לא רוצה יותר לכתוב. שילוב של תכונות אופי המקשות עליי לעשות דברים שכבר עשיתי בעבר בנוסף לייאוש גדול מהסוגייה הפלסטינית שהעולם, ובעיקר העולם הערבי, כנראה שכח ממנה – גרמו לי לגמול בלבי להתנזר מפובליציסטיות.

אלא ששלשום קיבלתי טלפון משי אילן, העורך הראשי של "שיחה מקומית". לרגל יום האדמה ושלוש שנים לתחילת צעדות השיבה בעזה, הוא הציע שאראיין את חסן אל כורד, יוזם הצעדות.

מיד הגבתי בחיוב ושלחתי הודעה לאל כורד, ששמח להתראיין. צעדות השיבה – מה שהתחיל לפני שלוש כהתנגדות העממית הכי מעוררת השראה בעולם – תמיד זכו אצלי ואצל פלסטינים רבים מאוד לפינה חמה בלב. יאללה, אתנתק קצת מההפסקה ואדבר עם אל כורד על אקטיביזם.  מה יכול להיות רע בזה? הוא לבטח יפיח בי תקווה וייתן לי סיבות לאופטימיות.

טעיתי.

לא מדברים על יסורי מצפון

״כבר יומיים שאני מרגיש שיש לי קורונה״, אומר אל כורד בפתח שיחתנו הטלפונית ומשתעל. ״עשיתי בדיקה היום (ג׳) והתוצאה תגיע רק עוד יומיים. יש עלייה בעזה.

בימים האחרונים רבים שואלים מדוע הפלסטינים לא מצטרפים למחאת האתיופים. נגלה לכם סוד קטן, זה בכלל לא קשור לאתיופים.

פלסטינים לא יוצאים יותר להפגין. עוד מעט ניגע בחלק מהסיבות מדוע. רבים מסכימים שמה שחסר במאבק הפלסטיני כעת הוא תעוזה וחשיבה מחוץ לקופסה. פשוט? ממש לא. ובכל זאת, השבוע האחרון זימן לנו דוגמא מצויינת מבית היוצר של איימן עודה. גם אם לא ממש הצליח, שווה להתעכב על מה שעודה ניסה לעשות בהצטרפותו למחאת האתיופים.

פלסטינים רבים תקפו את עודה על השתתפותו במחאה ונשיאת תמונתו של השהיד יעקוב אבו אלקיעאן מאום אלחיראן לצד תמונתו של סלומון טקה. מעבר לעצם נוכחותו בהפגנות האתיופים, אותם פלסטינים רבים רואים כמדכאים בעצמם, נשיאת התמונה של הפלסטיני והאתיופי אחד לצד השני הרתיחה רבים. ״אם כבר השתתפת במחאה, מדוע לא החזקת את תמונתו של מוחמד עביד מעיסאוויה שנרצח לאחרונה בידי המשטרה?״, הם שאלו את עודה בזמן שזה ענה לשאלות בפייסבוק. תשובתו של האחרון הייתה כי בעיסאוויה (ליד הר הצופים בירושלים) קיים כיבוש וכי תנאי הדיכוי של הפלסטינים אזרחי ישראל הם שונים. למען האמת, תשובתו של עודה אכן מעצבנת וחוטאת למציאות (״הכיבוש״ של 67׳ הוא לא כיבוש. הוא המשך לכיבוש המקורי של 48׳). ובכל זאת, כולי הערכה על מה שהוא ניסה לעשות, כי הוא עשה את מה שפלסטינים רבים, מותשים ושחוקים, לא עושים: הוא חשב מחוץ לקופסה וניסה משהו חדש – לאחד מאבקים.

השיחה מגיעה אליך רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

לפני מספר חודשים פנו אלי מ"בית הגפן" בחיפה והציעו שאקח על עצמי את הניהול האמנותי של "ימי תרבות ערבית" – הפסטיבל השנתי אותו מפיק מרכז התרבות הקהילתי. העובדה שהם פנו לפלסטיני כמוני, לא בדיוק ערבי המחמד שהממסד אוהב, נתנה לי את התחושה שבמקום הזה לא רוקדים בדיוק לפי החליל של הפרדיגמות הישנות. בנינו יחד תוכנית שכולה נסמכת על יצירה פלסטינית מקורית, והחלטנו שהשנה הפסטיבל יחגוג את התרבות הפלסטינית. כך נוצר לו פסטיבל, "בסימן תרבות פלסטינית", שכולל מגוון אירועי קולנוע, מוסיקה ואמנות מקורית. פלסטינית, כמובן.

השיחה מגיעה אליך רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך. שם מלא כתובת האיימיל שליחה

ההחלטה על קיום בחירות נוספות כמו סיפקה לחברי הכנסת הערבים הזדמנות לתקן את הטעות ההיסטורית ולחזור לרשימה משותפת. ואכן, גורמים עמם שוחחנו מאשרים כי משא ומתן בין ארבע המפלגות הערביות כבר נפתח ועל פי התכנון הוא יואץ מיד אחרי צאת החג. הציבור הפלסטיני העביר מסר ברור למנהיגיו כי הוא תולה תקוותו ביכולתם להתאחד ולפעול ביחד.

אולם הפעם גם גדלו הציפיות ממנהיגות הציבור הערבי. לא ניתן להסתפק עוד בשותפות שבאה לידי ביטוי בעיקר בתגובות למהלכי הימין. הפעם חייבים לפעול אחרת – יש צורך בחשיבה אסטרטגית ברורה לטווח ארוך. הקדנציה הראשונה של הרשימה המשותפת התאפיינה בכך שהמפלגות השונות בתוכה פעלו כגופים נפרדים, חלק ניכר מהתקופה. הסיעה הגדולה לא הצליחה ליצור מוסדות רשמיים משותפים, ולקבל החלטות בזמן ובצורה אפקטיבית. בסופו של דבר האגו והיריבויות ההיסטוריות האפילו על היכולת להגיע להישגים גדולים יותר עבור החברה הערבית בישראל ובכלל. פירוק "המשותפת" בגלל שיקולי אגו אישיים, מעיד כי חלק מנבחרי הציבור הערבים שכחו כי תפקידם הוא להוביל את המאבק שלנו לשחרור לאומי ולשיוויון, ולא האדרת שמם.

השיחה מגיעה אליך רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך. שם מלא