בן 10 נהרג מאש חיילים: "ישב ברכב וקיבל כדור בראש"
מתחילת המלחמה, הפלישות הצבאיות לכפר בורין, הסובל מאלימות קשה מידי מתנחלים, הפכו לשגרתיות. בשבוע שעבר, זה נגמר בהריגתו של הילד עמרו נג'אר. מאז 7 באוקטובר נהרגו בגדה 415 פלסטינים, מתוכם 109 קטינים. הצבא: נסיבות המקרה בבירור
אתמול (שלישי) התקיימה הלווייתו של הילד עמרו נג'אר, בן 10, שנורה יום קודם על ידי חיילים בכפר בורין, צמוד לעיירה חווארה.
על פי כמה מתושבי הכפר, ביום שבו נהרג נג'אר, חיילים נכנסו לסיור רגלי בבורין, דבר שהפך לשגרה מאז תחילת המלחמה. "מדי יומיים-שלושה הם נכנסים מכיוון צפון, מכיוון ההתנחלות הר ברכה, יורדים ברגל למרכז הכפר, ומשם צועדים עד לכניסה", סיפר אחד התושבים. גם בדובר צה"ל אישרו כי פלישת החיילים לכפר לא נבעה מתגובה לאירוע כלשהו, שדרש בדיקה או את נוכחות החיילים, וציינו כי מדובר ב"פעילות יוזמה". מה מטרה? בדובר צה"ל לא פירטו.
לפנות ערב ביום שני, מוחמד נג'אר יצא מביתו ונכנס לרכבו, כדי לחלק סחורה לעסקים בכפר. בדרך כלל בנו הגדול אחמד מצטרף אליו, אך הפעם גם בנו הקטן עמרו ביקש להצטרף. כ-30 מטר מהמסגד שניצב במרכז הכפר, האב הבחין בחיילים. "הופתענו לראות את הצבא", שיחזר האב מוחמד בשיחה עם "שיחה מקומית" בתום ההלוויה. "הם פתחו באש ישירות לעברנו. עמרו נפגע בראש, ונהרג במקום. הם ירו בלי שמישהו קרא לי לעצור, הרכב היה כ-50 מטרים מהחיילים כשהם פתחו באש".
השיחה מגיעה אליך רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובההמתנחלים עולים מדרגה: פרצו דרך מחסום ארז והקימו "מאחז"
מפגיני ימין הקימו שני מבנים בשטח הגבול עם עזה, וכמה מהם אף חדרו כמה מאות מטרים לתוך הרצועה עד שהוחזרו על ידי הצבא. כמו בגדה המערבית, גם כאן החיילים לא התערבו, אף שמדובר בשטח צבאי סגור ובאזור לחימה
כבר כמה חודשים שמפגיני ימין מוחים נגד הכנסת סיוע לרצועת עזה וקוראים להקים מחדש התנחלויות ברצועה. בינואר אף קיימו כנס גדול בירושלים, בהשתתפות שרים וחברי כנסת. אך ביום חמישי אחר הצהריים, הפעילות שלהם שברה שיא חדש: כמאה מפגינים הגיעו למחסום ארז, המוביל לחלקה הצפוני של הרצועה, מבנה שנהרס חלקית בהתקפה ב-7 באוקטובר, ועברו את כוחות הצבא המוצבים במקום במה שהגדירו כ"צעדת השיבה לעזה". עשרות מהם נכנסו לשטח שבין הגדר וחומת הגבול עם עזה (אזור החיץ), והקימו שם "מאחז". כמה מהם גם נכנסו מאות מטרים לתוך שטח הרצועה.
האירוע לא זכה לסיקור נרחב בתקשורת הישראלית. כתבים לא הגיעו למקום, וגם אחרי שהוקם ה"מאחז", עיקר תשומת הלב התקשורתית הופנתה לפיגוע בעלי, שאירע באותה השעה. אחת הסיבות לדיווחים המועטים היתה גם העובדה שהמשטרה והצבא לא הוציאו בזמן אמת הודעה על המתרחש, בניגוד לנהוג באירועים אחרים, וממילא הודעות אלה הן שמזינות את הדיווחים.
תחילה, בנקודת הכינוס, נראה היה שמדובר באירוע מנומנם. סביב השעה שתיים בצהריים התכנסו כמה עשרות מפגינים, חלקם מלווים בילדים קטנים, בתחנת הרכבת בשדרות, למה שהוגדר כ"צעדת הראל", לזכרו של הראל שרביט שנהרג בלחימה ברצועה. "נצעד כולנו לכיוון צפון חבל עזה. לא לשווא מסרנו נפשנו", נכתב בהזמנה. במקום חלפה ניידת משטרה, אך לא נרשמה מטעמה התרגשות מההתאספות.
משם נסעו המפגינים במכוניות פרטיות דרך השדות, לכיוון מעבר ארז. הם עלו לנקודת תצפית על הגדר עם עזה, ואז התחילו לצעוד לעברה. כמה חיילים ביקשו מהם לא לעלות על כביש הביטחון. מתחילת המלחמה האזור הוגדר שטח
זוכי פסטיבל ברלין הזכירו את מה שבתקשורת מבקשים להדחיק
ה"זעם" שהתעורר בעקבות נאומי הזכייה של יובל אברהם ובאסל עדרה, שניים מיוצרי "אין ארץ אחרת", שזכה בפרס הסרט התיעודי הטוב ביותר, מעיד בעיקר על הנתק בין מה שהציבור בישראל יודע על מה שנעשה בשמו, לעומת מה שיודע שאר העולם
הסרט "No Other Land" של באסל עדרה, חמדאן בלאל, יובל אברהם ורחלי שור זכה בסוף השבוע בפרס הסרט התיעודי הטוב ביותר ובפרס חביב הקהל בפסטיבל ברלין לקולנוע – אבל בתקשורת הישראלית התקשו לשמוח בשמחתם של הבמאים, שניים מהם ישראלים (אברהם הוא גם כתב "שיחה מקומית" ועדרה אף הוא כתב בעבר עבור האתר).
ב"כאן 11" דיווחו על האירוע בכמה הזדמנויות במהלך יום ראשון. "עכשיו תכירו יחד איתי את יובל אברהם, אחד מיוצרי הסרט 'אין ארץ אחרת'… וזה מה שהיה לו להגיד על הבמה בזמן הענקת הפרס", הכריזה הכתבת יערה שפירא, ואז עברה להקרין קטע מהנאום של אברהם, שדיבר על ההבדלים בינו לבין עדרה, שהם בני אותו גיל, אך חיים במציאות שונה לגמרי:
"עליי חל חוק אזרחי, ועל באסל חוק צבאי; אנחנו חיים 30 דקות אחד מהשני, אבל לי יש זכות הצבעה ולבאסל אין, יש לי חופש תנועה בכל רחבי הארץ, ובאסל, כמו מיליוני פלסטינים, נעול בגדה המערבית הכבושה. המצב הזה, של אפרטהייד ואי שוויון בינינו, חייב להסתיים", אמר אברהם בנאומו.
את הקטע בנאום הזכייה שבו עדרה אומר בין היתר כי קשה לו לחגוג "כאשר עשרות אלפי מבני עמי נשחטים ונטבחים בעזה, והקהילה שלי מסאפר יטא נמחקת על ידי בולדוזרים ישראלים" ,לא הציגו כלל בתקשורת הישראלית, כנראה בשל ההרגל להשתיק או לצנזר כל קול פלסטיני.
Our film “No Other Land” on occupied Masafer Yatta’s brutal expulsion won best documentary in Berlinale. Israel’s channel 11 aired this 30 second segment from my speech, insanely called it “anti semitic” – and I’ve been receiving death threats since.
"אני חוששת להיכנס לכלא באווירה הנוכחית, אבל זה הדבר הנכון"
רגע לפני שהודיעה היום על החלטתה לסרב לשרת בצבא, סופיה אור הסבירה בראיון ל"שיחה מקומית" מה משמעות הסירוב תוך כדי המלחמה: "7 באוקטובר הראה לנו שוב שאלימות רק מובילה לעוד אלימות"
"האווירה עכשיו הרבה יותר אלימה נגד האמונות שלי, אז מן הסתם אני יותר חוששת, אבל אני חושבת שבזמנים האלה הכי חשוב להביע קול של התנגדות", כך אמרה סופיה אור, בת 18 מפרדס חנה, ימים ספורים לפני שהתייצבה הבוקר (ראשון) בבקו"ם והכריזה על סירובה לשרת בצבא במחאה על הכיבוש והמלחמה.
סרבן מצפון ראשון מתחילת המלחמה: "טבח לא ישיג דבר"
"אני בוחרת לסרב משום שבמלחמה אין מנצחים", אמרה אור. "אנחנו רואים את זה עכשיו יותר מאי פעם. כל האנשים, מהירדן ועד הים, רק סובלים מהמלחמה הזאת, ורק שלום, פתרון פוליטי והצגת אלטרנטיבה יכולים להוביל פה לביטחון אמיתי".
אור הסבירה כי החליטה לסרב הרבה לפני המלחמה, בגלל "הכיבוש והדיכוי שהצבא עושה לפלסטינים בגדה המערבית… (אבל) 7 באוקטובר הראה לנו שוב שאלימות רק מובילה לעוד אלימות ושאנחנו חייבים לפתור את זה באמצעי שלום ולא בעוד אלימות".
אולי יעניין אותך"אנחנו צועקים, רעבים ומתים לבד": החיים בחורבות שג'אעייההכפר הערבי היחיד שפונה בצפון: הזניחו אותנו, נאלצנו לחזור