כעשרה תושבים ופעילים ישראלים ובינלאומיים נפצעו באירוע. מתנחלים תוקפים חקלאים פלסטינים ופעילים באדמות הכפר ח'רבת אבו פלאח, ב-3 ביולי 2026 (צילום: אורן זיו)

תיעודים של מתנחלים, רעולי פנים וחמושים באלות מכים פלסטינים ופעילים הפכו לשגרה. אך ביום שישי ראיתי התקפה כזו במו עיניי, ונאלצתי לברוח כדי לא להיפגע. מתנחלים תקפו באלימות קשה פועלים וחקלאים בכפר ח'רבת אבו פלאח. הם ריססו גז פלפל, הכו באלות ויידו אבנים – הכול מטווח אפס, כשהצבא נמצא באזור. הפעילים התקשרו למשטרה, שוחחו עם הצבא וביקשו שיגיעו למקום עוד לפני שהחלה התקיפה.

לא רק את האלימות ראיתי מקרוב, אלא גם כיצד היתה המתקפה מאורגנת ומתואמת, בהשתתפות מתנחלים קטינים ובנוכחות מתנחל מוכר. ראיתי איך הם מגיעים לשטח, תוקפים ונמלטים מבלי שאיש עוצר אותם. וזהו רק אירוע אחד מתוך שורה של תקיפות מתנחלים שהתרחשו בסוף השבוע בכפרים ברחבי הגדה המערבית, וכללו גניבת צאן, הצתת שדות, פלישה לבתים, הצתת מבנה ועוד.

ביום שישי בבוקר ניסו עשרות חקלאים מהכפר ח'רבת אבו פלאח שמצפון לרמאללה, לחזור לעבוד באדמתם, שאליה לא יכלו לגשת בחודשים האחרונים בעקבות הקמה של שני מאחזים. בדרך לשם נראה ג'יפ צבאי חונה בין הבתים, מה שנתן לרגע את התחושה שהצבא מודע לנעשה ואולי ימנע את האלימות באזור, שבו התרחשו בחודשים האחרונים תקיפות מתנחלים חמורות. "המטרה היא לשבור את מחסום הפחד", אמר אחד החקלאים למשתתפים בתחילת היום.

פחות מדקה לאחר שהחקלאים, בליווי פעילים פלסטינים, ישראלים ובינלאומיים, הגיעו לשטח – שנמצא בשטח B (בשליטה אזרחית פלסטינית; א"ז) ושבו לא נדרש תיאום עם הצבא או המנהל האזרחי – החלו מתנחלים לרדת ממאחז סמוך החולש על השדות, כשהם, כאמור,

רצה להיות עורך דין שרעי או קאדי. סאמיה, אחותו של אחמד ג'עברי המנוח, במהלך משמרת מחאה ביפו, ב-27 ביוני 2026 (צילום: אורן זיו)

גם בסטטיסטיקה המדממת של קורבנות הפשיעה המאורגנת בחברה הערבית, רצח של שלושה תושבים ביפו – אחד מהם נער בן 17 בלבד – בתוך ארבעה ימים הוא נתון קיצוני במיוחד.

בימים האחרונים נרצחו ברחבי הארץ שישה אזרחים ערבים בתוך כ-30 שעות. בחמישי בלילה נרצח אחמד ג'עברי, תלמיד מצטיין בן 17, בשעה שעבד במכולת ליד פארק המדרון ביפו. בראשון בבוקר נרצח איאד גוארב (38) מהתפוצצות מטען חבלה שהוצמד לרכבו, ובנו בן השש נפצע. במשטרה ציינו כי קיים קשר לרצח הנער ג'עברי. באותו יום, בשעות הצהריים, נהרג גבר נוסף בפיצוץ מטען חבלה בחולון, סמוך לגבול עם יפו. ככל הידוע, עד כה לא בוצעו מעצרים.

>> עבור נתניהו, הפשיעה היא נכס פוליטי: יותר ייאוש, פחות הצבעה

בשבת בערב התכנסו כמאה בני משפחה, תושבים ופעילים לעצרת זיכרון ומחאה על רצח הנער ג'עברי, שארגנה תנועת עומדים ביחד בכיכר חאג' כחיל, עשרות מטרים מסוכת האבלים. אחותו של ג'עברי, סאמיה, שהגיעה לעצרת עם ילדיה, סיפרה ל"שיחה מקומית": "הוא סיים את לימודיו לפני שבועיים בלבד. הוא היה מאושר מזה, ממש בעננים. הוא לא ידע שכל הדברים הטובים שעשה בחייו יסתיימו בכך שמישהו ישים להם קץ ברגע אחד ויגזול אותו מאימו. אחמד היה ילד שכולם אהבו – השכנים, החברים, התלמידים בבית הספר, המורים ובני המשפחה. הוא היה בחור טוב, דתי, שתמיד עזר לקטנים ולגדולים. שאלוהים יקבל אותו ברחמיו".

סאמיה סיפרה כיצד שמעה המשפחה על הרצח. "ישבנו בבית כששמענו את הבשורה הקשה. אחמד היה בעבודה. מישהו

רק קומץ עיתונאים הגיע לסקר את ההריסות. הריסות בכפר הלא מוכר א-סר, ב-16 ביוני 2026 (צילום: אורן זיו)

ביום שלישי עמלו בני משפחת אל-אפשק בפינוי רהיטים, פירוק גגות ופאנלים סולאריים מבתיהם בכפר הלא מוכר א-סר שבנגב. הכפר, השוכן לצד כביש 40 ומרוחק קילומטרים ספורים מבאר שבע, הפך בשנה שעברה לסמל, לאחר שהריסות עצמיות של בתים, ובהם ביתו של חבר הכנסת המנוח סעיד אל-חרומי, הובילו למחאות המוניות בהשתתפות אלפים מול קריית הממשלה, משרדי רשות הבדואים ובתי המשפט בבאר שבע. המחאה נפסקה בעקבות המלחמה עם איראן ביוני אשתקד, אך מדיניות ההרס נמשכה.

בשכונה של משפחת אל-אפשק נהרסו השבוע 20 בתים, לאחר שהמשטרה אפשרה לתושבים להשלים את ההריסה עד יום ראשון הקרוב. בצידו המזרחי של הכפר, שבו נמצאת השכונה, נהרסו בשנה החולפת יותר מ-200 בתים מתוך 300 בתים ב-20 מקבצי משפחות, בהריסות עצמיות ובהריסה אחת שביצעה המשטרה, כך לפי ועד הכפר. במהלך ההריסה המשטרתית בספטמבר, שבה השתתפו מאות שוטרים ונעשה שימוש בכדורי גומי, בסוסים, ברכבי שטח ובאופנועים, הציתו תושבים את בתיהם במחאה.

מצד הרשויות מדובר בהישג: אנשים הורסים את בתיהם בעצמם, וחוסכים למדינה הן את עלויות ההריסה הן את המראות הקשים של פינוי בכוח. ואכן, בעוד ההריסה בספטמבר זכתה לסיקור נרחב בתקשורת המקומית והבינלאומית, וכללה תמונות של נשים וילדים הצופים בבתים עולים באש ולאחר מכן נהרסים על ידי דחפורים, השבוע הגיע רק קומץ עיתונאים לסקר את ההריסות.

"היד שחתמה על פסק הדין היתה צריכה לרעוד". תושבי תל ערד מפנים והורסים את בתיהם, ב-7 ביוני 2026 (צילום: אורן זיו)

פרחאן אל-נבארי, בן 75, ישב השבוע לצד כמה רהיטים ומזרנים והביט במה שהיה פעם ביתו וכעת הוא גל הריסות. "זה אסון. היתה לנו נכבה ב-1952, כשהעבירו אותנו מהאדמות שלנו בלקיה לתל ערד, ועכשיו זו נכבה שנייה", אמר.

במהלך השבוע עסקו בני משפחת אל-נבארי בהריסת בתיהם ביישוב הלא-מוכר תל ערד שבנגב. תושבי השכונה שבה הם מתגוררים, הממוקמת ממערב לכביש 80, נאלצו להרוס את בתיהם בעצמם מחשש לקנסות ולפשיטה משטרתית אלימה, כפי שקרה בכפרים לא-מוכרים אחרים. זאת לאחר שבית המשפט קבע שעליהם לפנות את הקרקע שאליה הועברו ב-1952 על ידי השלטון הצבאי, סמוך לגבול עם הגדה המערבית, שהיתה אז תחת שלטון ירדני. מאז הם חיים שם ללא הכרה רשמית או תשתיות מסודרות, אך הפכו את המקום לביתם. בני שבט הג'אהלין, שהתגוררו באזור במקור, גורשו ב-1948. רבים מהם יושבים כיום באזור שבין ירושלים ליריחו (1E), והמדינה פועלת לפנותם גם משם.

השכונה של פרחאן אל-נבארי היא אחת מכמה שכונות בתל ערד, ומתגוררים בה כ-200 איש. ביישוב כולו חיים כ-3,500 תושבים. גם שאר השכונות צפויות לקבל צווי פינוי בעתיד הקרוב.

ב-2024 אושרה תוכנית "מבואות ערד", שלפיה יוקמו חמישה יישובים כפריים חדשים במרחב הנגב הצפוני, בין השאר ממזרח לכביש 80, בשטח שבו מתגוררים כיום חלק מתושבי תל ערד (הכביש חוצה את היישוב; א"ז). ארבעה מהיישובים החדשים מיועדים ליהודים, ואחד מהם – בשם מרווה – מיועד לבדואים, ומתוכנן לכלול אלף יחידות דיור. רק חלק מהתושבים יוכלו לעבור ליישוב החדש; האחרים יתבקשו לעבור למרעית, יישוב נוסף שנמצא בתכנון