מתעללים ואחר כך משחררים. חיילים עורכים חיפוש על פלסטיני בחברון, אוקטובר 2024 (צילום: ויסאם השלאמון / פלאש90)

מאז אוקטובר 2023, בעוד תשומת הלב העולמית והמקומית מופנית למה שקורה בעזה, ההתעללות של חיילים באזרחים בחברון עלתה מדרגה. כך עולה מדוח חדש שמפרסם היום (שלישי) ארגון בצלם ומתבסס על עדויות של פלסטינים שנפלו קורבן להשפלות, מכות והתעללות ללא כל סיבה.

>> בעוד העיניים נשואות לדרום ולעזה, הטיהור האתני בגדה מואץ

לפי העדויות, הקורבנות לא השתתפו בהפגנות או בפעילות אלימה, אלא נעצרו באופן אקראי ברחוב. בחלק מהמקרים, חיפשו בטלפונים הניידים שלהם "הוכחות" לכך שהם תומכים בחמאס, לפעמים אפילו זה לא. 23 מתוך 25 הפלסטינים שהעידו שוחררו לאחר סיום ההתעללות בהם, ורק שניים נעצרו, אך שוחררו מאוחר יותר מבלי שננקטו נגדם הליכים כלשהם.

מהעדויות עולה שאף שרוב ההתנגדות החמושה מרוכזת בצפון הגדה – ג'נין, טול כרם ושכם – נראה שחיילים החליטו שאחרי 7 באוקטובר, כל הפלסטינים הם תומכי חמאס ואין חפים מפשע. יצוין כי מאז אוקטובר 2023, הצבא הרג יותר מ-700 פלסטינים בגדה, הרס תשתיות ובתים, וקהילות שלמות גורשו בלחץ המתנחלים שנהנו מהגנת הצבא.

"אנחנו צריכים להפסיק להסתובב באותם מעגלים של שפיכות דמים, ולהתחיל לפעול למען שלום". הסרבנים עידו עילם (משמאל) וסול בכר צליק מחוץ לבקו"ם, ב-27 בנובמבר 2024 (צילום:אורן זיו)

שני צעירים בני 18 סירבו הבוקר (יום רביעי) להתגייס לצבא במחאה על המלחמה והכיבוש, ונשלחו לתקופת מאסר ראשונה. סרבני המצפון עידו עילם וסול בכר צליק מתל אביב, הגיעו לבקו"ם בתל השומר והצהירו כי יסרבו להתגייס "לצבא המנהל כבר שנה מלחמת נקמה הרסנית בעזה, שלא מביאה ביטחון לאזרחי ישראל". שניהם נשפטו לתקופת מאסר של 30 יום בכלא הצבאי "נווה צדק". איתם התייצב גם הסרבן איתמר גרינברג, שנשפט לתקופת כליאה רביעית של 45 יום, ועד עתה ריצה 105 ימי מאסר.

לפני כניסתם של הסרבנים לבקו"ם התקיימה הפגנת תמיכה בשלושה, בהשתתפות עשרות פעילים מרשת מסרבות וכן פעילים מבנק"י (ברית הנוער הקומוניסטית), שבה חבר עילם. המפגינים קראו "עידו וסול אל דאגה, נסיים את המלחמה", "סול ועידו עילם מסרבים לרצח עם" ו"בעזה ושדרות ילדות רוצות לחיות". מולם התאספו כמה בני נוער שרקדו ושרו את "שיר הנקמה".

בכר צליק כתב בהצהרת הסירוב שלו לקראת כניסתו לכלא: "מספר חסר תקדים של בני אדם איבדו את חייהם: חיילים, אבות, אמהות, חטופים, ילדים, ואזרחים – גם ישראלים וגם עזתים. עלינו לעבור מעימות אלים לפתרון פוליטי, רק כך נוכל להתחיל לבנות שלום שיחזיק. בלי אזעקות, בלי חטיפות, בלי מלחמות, ובלי עוד מוות. כל זה אפשרי, אך רק אם נצא מעזה".

עילם כתב בהצהרת הסירוב שלו: "אני מסרב כי אני רוצה לחיות בביטחון ורוצה שהדור הבא לא ידע עוד 7 באוקטובר; ששום ילד לא משנה באיזה צד של הגדר הוא

מבט מהאוויר על בית הרוס בכפר אום אל חיראן (צילום: אורן זיו)

במבט מהאוויר, הכפר הבדואי ההרוס אום אל חיראן שבנגב נראה כמו אזור אסון, כמעט כמו שכונה ששוטחה בעזה. לפני כשבועיים התושבים אולצו לפנות את הכפר ולהרוס בעצמם את בתיהם, מחשש מעוד הריסה אלימה כמו זו שהיתה ב-2017 ומקנסות גבוהים. אך לרשויות זה לא שינה. ביום חמישי, 14 בנובמבר, פשטו על הכפר מאת שוטרים, בליווי מסוקים ויחידות מיוחדות. הם החריבו את המסגד שהתושבים לא רצו להרוס בעצמם, והשטיחו עד היסוד את הבתים שכבר היו הרוסים.

>> גירוש אום אל חיראן: התושבים עוזבים בשקט, ללא פתרונות

בין הריסות היישוב עוד מבצבצים פריטים שנותרו מאחור – מקרר, ספה, בגדים, מזרון – בין שיחי סברס ועצי זית. גם את המיגונית היחידה שהציבו בכפר, שכמובן לא היתה יכולה לספק הגנה לכל מאות התושבים, הרשויות הרסו, במקום להעביר אותה לשימושם של כפרים אחרים באזור, שסובלים ממחסור חמור במיגוניות.

בית הרוס בכפר אום אל חיראן (צילום: אורן זיו)

הכפר ההרוס אום אל חיראן. ברקע השטח שבו יוקם היישוב היהודי דרור (צילום: אורן זיו)

בית הרוס בכפר אום אל חיראן (צילום: אורן זיו)

בית הרוס בכפר אום אל חיראן (צילום: אורן זיו)

בית הרוס בכפר אום אל חיראן (צילום: אורן זיו)

בית הרוס בכפר אום אל חיראן (צילום: אורן זיו)

בית הרוס

הסיפור של הכפר הלא מוכר מכיל את כל המרכיבים של היחס הממסדי לתושבים הבדואים. תושבים מפנים את הכפר אום אל חיראן שבנגב, ב-11 בנובמבר 2024 (צילום: אורן זיו)

תושבי הכפר אום אל חיראן מגורשים מביתם, אך בניגוד לרוב ההריסות והפינויים – הפעם הכל קורה בשקט. התושבים מפרקים לבד את בתיהם, בניסיון להציל מעט מהחומרים שמהם בנויים הבתים ולפנות את החפצים ואת בעלי החיים.

בעוד שסביב ההריסות שבוצעו בכפר ב-2017, ובמסגרתן שוטרים ירו למוות ביעקוב אבו אלקיעאן, נוצר עניין תקשורתי, הפעם הוא בלתי קיים, ולתושבים לא נותר כוח למחות ולהתנגד.

למרות צו ביניים שעיכב במעט את ההריסות, התושבים מוכי הטראומה מהפינוי האלים ב-2017, שגם חוששים מקנסות, העדיפו לפרק לבד את בתיהם, אף שלחלקם אין פתרונות דיור אחרים. לפי עורך דינם של התושבים, בספטמבר התקיימה ישיבה ארוכה עם רשות הבדואים "במטרה להגיע להסכמות", אך מאז הרשות הפסיקה להגיב. השנה נמחקו בנגב כבר שלושה כפרים, ביניהם ואדי חליל, וגם הכפר ראס ג'ראבה נמצא בסכנה מיידית.

אף שהתושבים מתפנים, למדינה זה לא מספיק, והם דורשים מהם גם להרוס את כל המבנים שעומדים בכפר בעצמם. קצין ביחידת יואב אמר השבוע לאחד התושבים: "אנחנו ביום חמישי בבוקר כבר פה. אתה צריך להרוס הכל, אם אתה לא הורס יש לזה משמעויות, אתה יודע. כל בית שיעמוד ואני אעבוד עליו, אתם מפסידים את הכסף".

ואכן, ביום חמישי בבוקר הסתערו על הכפר מאות שוטרים, בליווי יחידות מיוחדות ומסוקים, אף שלא נותרו בו תושבים ובתים עומדים. במקום היו פחות מעשרים פעילים, עיתונאים ותושבים. המשטרה הרסה את המסגד בכפר, לא לפני שהדביקו עליו הודעת קנס על כך שלא נהרס