"זה אחד האזורים הכי טובים לחקלאות בפלסטין. מה שמגדלים פה מספיק לכל הגדה". מכשול "חוט השני" בבקעת הירדן, באוגוסט 2026 (צילום: אורן זיו)

בתחילת השנה פגשנו בפסגת הר טמון את רועה הצאן תאופיק חאג' קאסם ו-500 הכבשים שלו, שכמה מהן קושטו בבדים צבעוניים. יותר מ-50 שנה עושה חאג' קאסם מדי בוקר את הדרך מכפרו עאטוף שבצפון בקעת הירדן לפסגת ההר, מבלה שם כמה שעות וחוזר. כשפגשנו אותו כבר הוכרז על הכוונה להקים את מכשול "חוט השני", שיספח בפועל עשרות אלפי דונמים וכן מאחז בראש ההר, אך בינואר עדיין לא היה זכר למתנחלים במקום.

>> המכשול החדש בצפון בקעת הירדן: 50 אלף דונם מתנה למתנחלים

"ההר הזה, אום אל-כבש (השם הפלסטיני של חלק מרכס טמון; א"ז), הוא המקום היחיד שבו אני יכול לנשום, המקום היחיד שבו אני רשאי לרעות. אני יוצא מהבית, הולך שעה וחצי, מבלה כאן כמה שעות וחוזר. מה יותר טוב מזה? זה מקום גבוה ויפה", אמר לנו חאג' קאסם.

כשמונה חודשים לאחר אותו ביקור, המצב בשטח שונה בתכלית: הקמת המכשול נמצאת בעיצומה; עשרות משפחות כבר נאלצו לעזוב; אחרות כלואות ממזרח למכשול, כמעט ללא אפשרות להביא מים ומזון או לצאת לכפרים ולערים כדי לקבל שירותים; ומתנחלים במדי צבא מסתובבים בהר טמון ומטילים את אימתם על תושבי האזור. ההתנחלות בטמון היא אחת מ-19 ההתנחלויות החדשות שעל הקמתן הכריז שר האוצר בצלאל סמוטריץ' בשנה שעברה, ובהן גם גנים וכדים, שפונו בהתנתקות.

"הכול השתנה. אנחנו במצור, כלואים ליד הבית, והכבשים כלואות בדירים", סיפר לנו חאג' קאסם כשחזרנו למקום באוגוסט. "אנחנו לא יכולים לעלות להר, אפשר רק לרעות מסביב לבית, ברצועה צרה שנמצאת בשטח B. אני

המאחז נהרס בפעם ה-65, אך מיד הוקם מחדש בזמן שהצבא מאבטח את האזור. מתנחלים וחיילים סמוך למאחז כוכב יהודה, שהוקם על אדמות הכפר ג'אנתא ליד בית לחם, ב-25 באוגוסט 2026 (צילום: אורן זיו)

יום העבודה בכפר ג'נאתא שליד בית לחם התחיל אתמול (שלישי) בצורה רגועה. עשרות פעילים מהארגונים קול רבני לזכויות אדם, בני אברהם ועומדים ביחד הגיעו לבתים הקרובים למאחז כוכב יהודה, שמאז הוקם במרץ 2026 סובלים תושבי הכפר מהתקפות ומהתנכלויות. המאחז נהרס בתחילת השבוע בפעם ה-65, אך כמו במקומות אחרים, נבנה מיד מחדש, בעוד הצבא מאבטח את האזור ואינו מפנה את הפולשים.

הפעילים התחילו לפתוח דרך עפר שמתנחלים חסמו באבנים. בהמשך עזרו לגדר את הבית הקרוב ביותר למאחז. בעלי הבית הם בני משפחת פראג' ממזרח ירושלים. אחד מבני המשפחה, מוחמד פראג', נרצח על ידי מתנחלים לפני כחצי שנה, כשירד לאדמתו. לאחר שסיימו למגן את הבית, המשיכו הפעילים לבית אחר, שמתנחלים השחיתו לפני כמה ימים.

בזמן שהפעילים עבדו, המתנחלים מהמאחז השקיפו עליהם, וטנדר ללא לוחית רישוי יצא לסיבוב בכפר. באזור נכח כוח צבאי. בשבוע שעבר, ביום עבודה דומה, מתנחלים תקפו את הפעילים והציתו שדה סמוך.

אתמול, כשהפעילים ואנחנו העיתונאים חזרנו למכוניות שחנו בתוך הכפר, גילינו שכמה מהן, כולל אלה של עיתונאים, הושחתו. אבנים נזרקו על השמשות והצמיגים נוקבו בסכין. בחלק מכלי הרכב נוקבו שני צמיגים, כדי להקשות על החלפתם.

בעקבות התקיפה, החליטו הפעילים לצעוד לכיוון המאחז, הבנוי על שטח פלסטיני פרטי. כשהתקרבו אליו, יצאו לכיוונם כמה מתנחלים, חלקם קטינים, דחפו וקיללו אותם. החיילים ניסו להרחיק את הפעילים בטענה

תחושה של דז'ה-וו. סיור קרקעות עם הצבא באדמות שבהן מתוכננת סלילת הכביש הצבאי, באזור שבין כפר נִעמה לכפר בלעין, ב-17 באוגוסט 2026 (צילום: אורן זיו)

לפני כעשרים שנה עמד הכפר בלעין שמצפון לרמאללה במרכז המאבק העממי נגד גדר ההפרדה, שגזלה את מרבית האדמות החקלאיות של הכפר. אחרי מאות הפגנות ומאבק משפטי רשמו התושבים הישג היסטורי: ב-2007 החליט בית המשפט להזיז את הגדר וקבע כי היא לא נבנתה משיקולי ביטחון, אלא כדי לגזול קרקע לטובת ההתנחלות הסמוכה מודיעין עילית. ב-2011 הועתקה הגדר, ובמקומה נבנתה חומת בטון בגובה שמונה מטרים.

כעת מתפרסם כאן לראשונה כי תושבי בלעין ייאלצו לצאת מחדש למאבק על אדמתם. הפעם, האיום מגיע בדמות "צו תפיסה" צבאי שנועד לאפשר סלילת כביש מההתנחלות מודיעין עילית במזרח ועד ראס כרכר במערב. על פי הצו, שעליו חתם אלוף פיקוד המרכז אבי בלוט ב-8 ביולי, הצבא מתכנן להחרים כמה עשרות דונמים משטחי בלעין ושלושה כפרים נוספים, כדי להקים "דרך ביטחון" שתחבר בין הגדר למאחז בשם שדה אפרים, סמוך לגוש טלמונים. המאחז נמצא ברשימת המאחזים שהליך הכשרתם החל ב-2023–2024, אך הוא עדיין לא הוסדר רשמית.

לפי הצבא, הכביש יהיה ברוחב של שמונה מטרים: ארבעה מטרים לכביש עצמו ועוד שני מטרים בכל צד, ואורכו יהיה שישה וחצי קילומטרים. הוא יעבור גם דרך האדמות שהוחזרו לכפר בהחלטת בג"ץ, וחלקו ייסלל במתווה הישן של הגדר, לפני שהועתקה, בשטח המשמש כיום את החקלאים כדי להגיע לאדמותיהם. כמו בעת בניית גדר ההפרדה לפני 22 שנה, גם הפעם הנימוקים הביטחוניים קלושים, כיוון שהכביש מתוכנן לעבור בתוך ואדי ולחבר מאחז שבו מתגוררות משפחות ספורות בלבד.

לדעת תושבים ומומחים, מטרת סלילת הכביש היא לחדש את התוכנית

"זה לא צריך לקרות לאף אחד. הילדים צריכים לחיות חיים רגילים, לא בפחד שמישהו יתקוף אותם בלילה". לואי אבו רידי בביתו בכפר קוסרה, ב-18 באוגוסט 2026 (צילום: אורן זיו)

לואי אבו רידי הגיע לגדה המערבית ביום שני בלילה. מאז ינואר הוא צפה מאוהיו, דרך מצלמות אבטחה, במתנחלים תוקפים את ביתו שבכפר קוסרה, בשטח B. מאז 9 באוגוסט היה אחיו קוסאי – שעבר להתגורר בווילה רחבת הידיים הנמצאת בשלבי בנייה סופיים – נתון במצור, לאחר שמתנחלים הקימו אוהל בכניסה לבית.

"החלטתי לבוא לכאן כדי לתמוך באחי, כי הוא מגן על הבית שלי. זה מלחיץ. זה סיוט. זה מבעית, כשאני צופה משם או נמצא כאן בעצמי תחת מצור", אמר לואי במהלך ביקור של "שיחה מקומית" במקום. "הגעתי כי הבנתי שאנחנו קרובים לאבד את הבית". לדבריו, "אני חי את הסיוט הזה בשמונת החודשים האחרונים, צופה בלייב בכל הסגות הגבול, הפריצות והנזקים, עד שזה הסלים למצב מסוכן כשהם בנו אוהל-מאחז מול החצר שלי, ניתקו את המים והחשמל ומנעו מאחי ומבנו להשיג אוכל ושתייה".

המתנחלים קיוו שכמו במקרים אחרים, הם יוכלו להפעיל אלימות ולנצל את האדישות ואת תמיכת רשויות המדינה כדי לגרש את המשפחה. אך שילוב הנסיבות – אזרח אמריקאי נחוש, תשומת לב יוצאת דופן של התקשורת הבינלאומית ואוזלת היד של הצבא שנגלתה לעיני כול – גרם למאמצי המתנחלים להיכשל, לפחות לעת עתה.

עם הגעתו לבית תלה לואי אבו רידי את דגל ארה"ב. לדבריו, מתנחלים תולים דגלי ישראל על בתים שהם משתלטים עליהם, כפי שקרה בכפרים הסמוכים ג'אלוד וג'וריש. לכן, הכריז, אם ירצו להשתלט על ביתו, הם יצטרכו להסיר את הדגל שתלה.