"לא דמיינו שיתרחש בג'נין דבר דומה לזה שבעזה במהירות כזו"
מאז תחילת מבצע "חומת ברזל" נהרגו במחנה הפליטים 18 פלסטינים, רובם אזרחים, בהם התינוקת לילא אל-חטיב. הטקטיקות שבהן נוקט הצבא מזכירות את הלחימה בעזה: מצור, גירוש האוכלוסייה והרס תשתיות ובתים
לקריאת הכתבה המלאהלא ברור מתי המבצע יסתיים. כוחות צבא בכניסה לבית החולים הממשלתי בג'נין, סמוך לכניסה הראשית למחנה הפליטים, ב-28 בינואר 2025 (צילום: אורן זיו)
מתחילת המבצע הצבאי באזור ג'נין בשבוע שעבר, נהרגו 18 פלסטינים – 10 מהם ביום הראשון – רובם אזרחים. הצבא נמצא בתוך המחנה, הורס ומפוצץ בתים ופורץ דרכים, ואלפים מתושבי המחנה עזבו. לא ברור מתי המבצע יסתיים, ובעיקר, כמו בעזה, מה ייחשב "ניצחון".
ההרוגה הצעירה ביותר במבצע הנוכחי היא לילא אל-חטיב, בת שנתיים, שנורתה על ידי חיילים כשהיתה בביתה בכפר מוּתַ'לַת' א-שוהדא שליד ג'נין, ביום שבת בשעה שמונה בערב, בזמן שהמשפחה אכלה ארוחת ערב.
סבה של התינוקת, בסאם עסעוס, סיפר ל"שיחה מקומית" כי לירי לא קדמה שום אזהרה. "ישבתי עם אשתי ע'אדה והבנות (התינוקת, אימה ודודתה; א"ז) בסלון ואכלנו ארוחת ערב כרגיל. שמענו קול בכריזה, וידענו שזה צבא, אבל חשבנו שיש מבוקש בכפר, זה קרה כבר יותר מפעם אחת, שמענו את השם שלו וידענו שהוא גר רחוק. פתאום שמענו שנפתחה אש. אני ואשתי הלכנו לחדר אחד, והבנות ברחו לחדר אחר" .
עסעוס הצביע על מקום שבו ניתן לראות פגיעה של רסיס בספה שעליה ישבו. ברחבי הבית ניתן לראות לפחות שישה חורים של כניסת כדורים, בסלון ובשני החדרים. "מהחלון בסלון נכנסו כדורים, שפגעו בבנות שהתחבאו בחדר", הוא משחזר. "הופתענו שפתחו עלינו באש. שמענו את הבנות צועקות. אשתי אמרה לי 'לילא, לילא'. תפסתי אותה בידיים. ראיתי שזו פציעה חמורה בראש .
"ירדתי במדרגות, והופתעתי מכמות החיילים, שהיתה רבה מאוד. שאלתי אותם באנגלית, 'למה הרגתם את הבת?' הקצין הופתע קצת, ואמר לי 'I’m sorry'. שאלתי אותו שוב,
שחרור האסירות בגדה: "אין חיים בכלא, זה היה למעשה בית קברות"
האסירות הפלסטיניות ששוחררו בעסקה הגיעו לרמאללה אחרי עיכוב של שבע שעות. המונים התאספו כדי לקבל את פניהן, בליווי זיקוקים וקריאות שמחה. הצבא ניסה ללא הצלחה למנוע את החגיגות, ובסופו של דבר סגר את העיר לכמה שעות. במקביל, מתנחלים התחילו בפעולות נקם
לקריאת הכתבה המלאההגיעו לרמאללה באחת בלילה, אחרי עיכוב ניכר. אסירה ששוחררה במסגרת עסקת הפסקת האש, ברמאללה, ב-20 בינואר 2025 (צילום: אורן זיו)
שלוש החטופות הישראליות רומי גונן, אמילי דמארי ודורון שטיינברכר שוחררו אתמול (יום ראשון) סביב השעה שש בערב, אך שחרור האסירים הפלסטינים לגדה המערבית, שהיה אמור להתרחש זמן קצר לאחר מכן, קרה בעיכוב ניכר – הם הגיעו לרמאללה רק שבע שעות מאוחר יותר, באחת בלילה.
גורמים בישראל האשימו את הצלב האדום בעיכוב, אך גורמים פלסטינים טענו שהיתה בעיה ברשימת האסירים. באופן כללי, ההתנהלות סביב שחרור האסירים היתה כזו של ענישה קולקטיבית, מה שמאפיין את היחס לפלסטינים בכלל.
על השער בכלא עופר, שבו ריכז שב"ס את האסירים לפני שחרורם לגדה ולירושלים, נתלה שלט בעברית ובערבית, שעליו נכתב: "עם הנצח לא שוכח. ארדוף אויביי ואשיגם! תהילים פרק 18", אף שכמובן החלק הראשון של המשפט לא מגיע מהתנ"ך.
במהלך אחר הצהריים אתמול, אלפי אנשים, בהם בני משפחה של האסירים, אקטיביסטים ואסירים לשעבר, חיכו שעות בקור בעיירה ביתוניא, מחוץ לכלא עופר, בלי לדעת מתי יקיריהם ישוחררו. הם הדליקו מדורות כדי להתחמם, וכמה צעירים הבעירו ערימת צמיגים מרשימה בניסיון למנוע את הכניסה הצפויה של הצבא. החיילים מצידם ירו מדי פעם גז מדמיע כדי להרחיק את הקהל. בהמשך כוחות של הרשות הפלסטינית כיבו את האש, כדי לא לתת תירוץ לעיכוב השחרור, אך נראה שבקרב הצבא, שהתחייב למנוע חגיגות, וגם המתנחלים, שזעמו על שחרור האסירים לגדה, היו מי שרצו שהשחרורים יידחו.
אולי יעניין אותךהחמרה במדיניות הצבא: סרבן ירצה 195 יום בכלא
לאחר שיסיים את 45 ימי המאסר הנוספים שנגזרו עליו אתמול, סרבן המצפון איתמר גרינברג יגיע ל"שיא" של יותר מעשור. תנועת "מסרבות": מאז תחילת המלחמה, הצבא הפסיק לפטור משירות סרבנים אחרי 120 ימי מאסר
לקריאת הכתבה המלאה"פלסטינית מעזה אמרה לי כל הכבוד ותודה". הסרבן איתמר גרינברג בהפגנה מחוץ לבקו"ם, נובמבר 2024 (צילום:אורן זיו)
סרבן המצפון איתמר גרינברג נשפט אתמול (יום ג') לתקופת כליאה נוספת של 45 יום בכלא צבאי, בגין סירובו להשתתף במלחמה ובכיבוש, ובכך ירצה 195ימי כליאה – שיא של לפחות עשור.
גרינברג, שיושב בכלא מאז שסירב באוגוסט יחד עם אורין מילר ויובל מואב, נשפט בתחילה לשתי תקופות כליאה של 30 יום כל אחת, ולאחר מכן לשלוש תקופות כליאה (כולל הנוכחית) של 45 יום כל אחת. מילר ומואב שוחררו בינתיים.
>> חובש קרבי מסרב לחזור לצבא: לא מוכן לעצום עיניים מול הפשעים
זהו משך הכליאה הארוך ביותר מאז שחמישה סרבנים (ביניהם חגי מטר, מנכ"ל עמותת 972 לקידום עיתונאות אזרחית, המוציאה לאור של "שיחה מקומית"; א"ז) סירבו להתגייס ב-2003 וריצו בסך הכל בין 21 ל-23 חודשי מאסר.
מאז תחילת המלחמה סירבו ונכלאו עשרה צעירים לפני גיוס, ונראה כי חלה החמרה במדיניות הענישה מצד הצבא. סרבן הגיוס הראשון במלחמה, טל מיטניק, ריצה בסך הכל 185 ימים. לפני המלחמה, תקופת כליאה של 45 יום נחשבה חריגה, ולרוב הסרבנים נשפטו לתקופות מאסר קצרות יותר.
בנוסף לגרינברג, כלוא בימים אלה נטע לנס ארבל, חובש קרבי שכבר שירת שנה, הלך ללימודים בעתודה ולאחר מכן החליט לסרב.
עו"ד נעה לוי, המייצגת סרבני מצפון מטעם תנועת "מסרבות", אמרה: "צה"ל שינה את מדיניותו כלפי סרבני גיוס במהלך המלחמה. סרבני הגיוס הם סרבני מצפון, גם אם בעיני הצבא מדובר במצפון סלקטיבי. לפי פסיקת בג"ץ, סירוב מצפוני סלקטיבי הוא מצפוני לא פחות מסירוב מצפוני כללי. מדינת ישראל, בשל
חובש קרבי מסרב לחזור לצבא: לא מוכן לעצום עיניים מול הפשעים
נטע לנס ארבל, שכבר שירת שנה והלך ללימודים, התייצב ביום ראשון בבסיס בדרום והכריז על סירוב לשרת בצבא. הוא סרבן הגיוס העשירי מאז תחילת המלחמה. בראיון הוא מספר על השינויים שעבר בעקבות פעילות בגדה ו-7 באוקטובר, ועל תגובות הסביבה להחלטתו
לקריאת הכתבה המלאה"הפסקנו בצורה מכוונת לפעול על פי ערכים של שמירה על זכויות אדם". הסרבן נטע לנס ארבל (צילום: נורי מגן)
נטע לנס ארבל התייצב ביום ראשון בבוקר בבסיס צבאי בדרום הארץ, והכריז על סירוב להתגייס לצבא במחאה על המלחמה והכיבוש.
ללנס ארבל, בן 24 מעמק חפר, יש פרספקטיבה מעט שונה מסרבני גיוס אחרים, מכיוון שהוא כבר מכיר את הצבא מבפנים. אחרי שנת שירות הוא התגייס לשנה, שירת כחובש קרבי, ואז עבר לעתודה ולמד סיעוד במשך שלוש שנים. לאחר מכן גיוסו נדחה מסיבות רפואיות, והוא החל להיות פעיל בהגנה על פלסטינים בגדה מאלימות הצבא והמתנחלים, ואחרי 7 באוקטובר החליט לסרב. לנס ארבל סיפר ל"שיחה מקומית" כי הפעילות שלו בגדה השפיעה עליו עמוקות.
כשהגיע לעיר הבה"דים, לשם זומן כדי להתגייס, ליוו את לנס ארבל מפגינים מרשת מסרבות וחבר הכנסת עופר כסיף. הוא הצעיר העשירי שמסרב פומבית לגיוס חובה מאז תחילת המלחמה. כיום נמצאים עוד ארבעה סרבנים במאסר או בין תקופות מאסר: איתמר גרינברג, שנשפט עד היום ל-150 ימי מאסר; יובל מואב שנשפט ל-125 יום; ועידו עילם וסול בכר צליק, שנשפטו ל-30 יום כל אחד. מאז תחילת המלחמה הוחמרה הענישה לסרבני מצפון.
בהצהרת הסירוב שלו כתב לנס ארבל: "הערכים והפעולות שצה"ל מייצג ומבצע מתנגדות לאמות המוסר הבסיסיות על פי הן אני חי. מכיוון שאני מאמין שלא קיימת דרך בה אוכל לשרת בצבא ולא לתרום לפעולות ולערכים אלו, חלה עליי חובה מצפונית ומוסרית לסרב לגיוס. אני מקבל את ההחלטה בכובד ראש ועם קושי רב…. איני מחזיק כוונות רעות כלפי כל מי שמאמין שהשירות בצה"ל מגן על חפים מפשע, אך ברור לי שאמונה זו מתאפשרת רק על ידי דה-הומניזציה,