"גם במנהל האזרחי מכירים בכך שזו אדמה פרטית ששייכת לנו, אבל הם מנצלים את המלחמה ואת העובדה שהמתנחלים רוצים להוציא אותנו". קהילת ח'אלת א-דבע לאחר שרוב המבנים בכפר נהרסו, ב-5 במאי 2025 (צילום: אורן זיו)

הצבא והמנהל האזרחי הרסו ביום שני בבוקר את רוב הכפר ח'אלת א-דבע שבשטח האש 918 – ההריסה הגדולה ביותר במסאפר יטא עד כה. בסך הכל נהרסו 25 מבנים, כולל מבני מגורים, דירים ושירותים. כמו כן נהרסו בארות מים, מכלי מים ומערכות חשמל סולאריות. רק חמישה בתים ובית הספר נותרו על תילם, מוקפים בבתים ששוטחו עד היסוד.

בשנים האחרונות התגברו ההתקפות של הצבא והמתנחלים על הכפר. ביולי אשתקד מתנחלים תקפו את הכפר ושרפו בתים. בפברואר השנה המדינה הרסה כמה בתים בכפר. בחודש שעבר חיילים ומתנחלים ביצעו פוגרום בכפר ג'ינבה, שנמצא גם הוא בשטח האש. מבחינת התושבים, גם ההריסות וגם התקפות המתנחלים משרתות את אותה מדיניות, שמטרתה לגרום להם לעזוב. מאז תחילת המלחמה גורשו תושבים של יותר מ-60 קהילות ומתחמי מגורים בשטחי C, והוקמו שם יותר מ-80 מאחזים.

>> "שטחי האש נתפסו למטרה אחת: רזרבת קרקעות להתיישבות"

אתמול היתה הפעם השמינית שבו נהרס ביתו של ג'אבר דבאבסה, בן 38, מאז 2018. הוא, אשתו וחמשת ילדיהם בנו כל פעם את הבית מחדש. "הצבא הישראלי והמנהל הרסו את רוב הקהילה, לא הותירו כלום", הוא אומר. "גם במנהל האזרחי מכירים בכך שזו אדמה פרטית ששייכת לנו, אבל הם מנצלים את המלחמה ואת העובדה שהמתנחלים רוצים להוציא אותנו". לדבריו, "המדיניות שלהם היא להוציא אותנו מהאדמה שלנו, אבל לא נצא. נישאר פה גם בלי אף בית, מתחת

ניכר כי זו הפעם הראשונה שאנשים ממש מביטים על הקורבנות, ואולי מבינים את היקף הזוועה. מיצג של תמונות ילדים עזתים שנהרגו מאז הפרת הפסקת האש, ברחוב קפלן בתל אביב, ב-26 באפריל 2025 (צילום: אורן זיו)

בשבת האחרונה עמדו מאות מפגינים בשקט מוחלט, כשהם מחזיקים בידיהם דיוקנאות של ילדים עזתים שנהרגו מאז קריסת הפסקת האש ב-18 במרץ – בזמן שאלפי המפגינים נגד הממשלה, שעשו את דרכם מהבימה לכיכר החטופים או לגשר בגין, חלפו על פניהם.

חלק מהאנשים עצרו, התקרבו, ורק אז הבינו שמדובר בתמונות של ילדים עזתים. אחרים כבר הכירו את המיצג משבועות קודמים. בודדים מהמפגינים הצטרפו למיצג, שלא כולל קריאת סיסמאות, דגלים או שלטים, והניחו את דגלי ישראל בצד. זוג מפגינות נעצרו בשקט מול המיצג, התחבקו והזילו דמעה.

במבט ראשון, זה נראה כמעט טריוויאלי – פעולה המאפשרת זיכרון ואבל לצד מחאה וזעקה על הרג ילדים. אך לנוכח האדישות הכללית של הציבור הישראלי לנעשה בעזה, מיצג זה מצליח איכשהו לסדוק קצת את חומת האטימות.

פעולה זו אינה מתקיימת בחלל ריק. ההחלטה של ישראל להפר את הפסקת האש ולסכל עסקת חטופים; המכתבים השונים של אלפי חיילים, שמוחים נגד מדיניות הצבא וחלקם מזכירים גם את הפגיעה באזרחים בעזה; המסרים שנשמעים מהצבא על כך שיתקשה לכבוש מחדש את עזה ללא כוח אדם; חוסר האמון בין חיל האוויר לפיקוד דרום; והמהלכים האחרונים של הממשלה – כל אלה הביאו חלקים מהמרכז-שמאל הציוני להתייחס אחרי יותר משנה וחצי למה שקורה בעזה.

Now in Tel Aviv: hundreds hold photos of Palestinian children killed in Gaza pic.twitter.com/gQecbBiNSW

— Oren Ziv

אלימות אינהרנטית. אוהלי מגורים ומכונית שהוצתו בכפר סינג'יל על ידי מתנחלים (צילום: אורן זיו)

בלילה שבין יום ראשון ליום שני, מתנחלים הקימו מאחז בשטחי B, על גבעה מול הכפר סינג'יל, שחולשת על אדמותיו החקלאיות. ביום שני בצהריים המאחז פורק על ידי המנהל האזרחי. אחרי הפינוי, מתנחלים תקפו את הכפר. במקום נכחו חיילים, שלא מנעו את האלימות ותקפו תושבים שהגיעו למקום בניסיון להגן על רכושם. במהלך האירוע מת מהתקף לב ואאל עפארי, בן 48, לאחר שראה את ביתו עולה באש. המאחז הוקם מחדש ביום רביעי.

האירוע – הקמת המאחז והתקיפות – מדגים היטב את הכרוניקה וההשלכות של הקמת מאחזים מסוג זה על התושבים הפלסטינים. הוא מראה את המשחק של פינוי ובנייה מחדש, ואת האלימות האינהרנטית לו; אלימות שהולכת ומתגברת, וקשורה ישירות להקמתם של כ-85 מאחזים חדשים ברחבי הגדה המערבית בשנה וחצי האחרונות.

שטחי B שבהם הוקם המאחז החדש מהווים 22% משטחה הכולל של הגדה המערבית. לפי הסכמי אוסלו, האחריות הביטחונית והצבאית בהם נמצאת בידי ישראל, והאחריות האזרחית בידי הרשות הפלסטינית, כולל הנפקת אישורי בנייה, כך שבאופן תיאורטי לפחות, ישראל אינה אמורה לבצע שם אכיפה והריסות.

המאחז החדש הוקם כאמור בלילה שבין יום ראשון ליום שני. הוא כלל אוהל אחד על ראש גבעה שקרובה מאוד לכביש 60, הכביש הראשי של הגדה המערבית. אנשי המנהל האזרחי "פינו" את המאחז, כלומר החרימו את האוהל, אך אפשרו למתנחלים להישאר במקום. ביום רביעי, המאחז כבר הוקם מחדש.