"אחרי שאיבדתי את בתי, כל השאר לא משנה". אביה של באנא לבום בת ה-13, בחדר שבו נהרגה בכפר קריות (צילום: אורן זיו)

ההרג של הפעילה הטורקיה-אמריקאית בת ה-26, איישנור אזגי אייגי בכפר ביתא ביום שישי שעבר זכה לתשומת לב בינלאומית ולסיקור נרחב. לעומתו, מותה של באנא לבום בת ה-13 מירי כוחות הביטחון בזמן שעמדה בחדרה ליד החלון בכפר הסמוך קריות, שקרה כשעתיים לאחר הירי באייגי, כמעט לא זכה להתייחסות.

"אני רוצה להעביר לכולם מסר, אני רוצה צדק לבתי כדי להגן על ילדים אחרים. זו המטרה שלי. אני לא רוצה שתבוא בפעם הבאה אליי או לשכן שלי במצב דומה", אמר השבוע אביה של באנא, אוסאמה לבום, בן 47, בשיחה בביתו בקריות. בקול שקט אך תקיף הוא תיאר את רגעי מותה של באנא ביום שישי, 6 בספטמבר, וגם את התקווה שלו שבתו תהיה הקורבן האחרון בכפר, המוקף כולו בהתנחלויות ובמאחזים.

לדברי לבום, "ביום שישי אחרי התפילה אנחנו הולכים בדרך כלל לבקר בבית הקברות את הקבר של אבי זכרו לברכה, ולאחר מכן אני מבקר את אחיותיי בכפר. ב-6 בספטמבר באותו זמן התחילה התקפת המתנחלים. הטרוריסטים נכנסו לפאתי הכפר מכיוון ההתנחלויות שילה ועלי.

"הצעירים יצאו להגן על הכפר. אחרי זמן מה הצבא הגיע, והמתנחלים יצאו. אנחנו יודעים שבדרך כלל, כשהצבא מגיע אנחנו צריכים לסגת, כי הם מוציאים את המתנחלים, אבל הפעם קרה ההפך. כשהצבא הגיע, החיילים נכנסו לכפר לרדוף אחרי הצעירים. הם ירו גז מדמיע ורימוני הלם. הירייה (ירי חי; א"ז) היחידה שנורתה היתה זו שפגעה אצלי, זו שהרגה את בתי".

לבום הפסיק לדבר ולקח אותנו לחדר הסמוך לסלון, הצבוע בסגול. בחדר

"היא היתה תמיד אומרת, 'נישאר עם הפלסטינים. לא ננטוש אותם'". המקום בו נהרגה איישנור אזגי אייגי בביתא, 8 בספטמבר 2024 (צילום: אורן זיו)

ההפגנה בעיירה ביתא ביום שישי התחילה כמו בכל שבוע: התושבים והפעילים התכנסו לתפילות הצהריים על גבעה מול המאחז אביתר. המאחז, שממוקם דרומית לעיר שכם שבגדה המערבית, הוקם במאי 2021, על אדמה ששייכת לתושבי ביתא. מאז הקמתו, התושבים מקיימים הפגנות שבועיות, שהצבא הישראלי מדכא בצורה קטלנית. מאז הקמת המאחז, נהרגו במקום 16 פלסטינים. בשבוע שעבר, מספר הקורבנות עלה ל-17.

ביום שישי האחרון, מיד אחרי שהתפילות הסתיימו, הכוחות הישראלים התחילו לירות גז מדמיע ותחמושת חיה על התושבים והפעילים, שנסוגו במורד הגבעה לכיוון הבתים. כמה צעירים מביתא זרקו אבנים לכיוון החיילים, אבל במהרה המצב נרגע. אולם אחרי כמה דקות של שקט, חייל ישראלי שתפס עמדה על גג אחד הבתים במעלה הגבעה ביצע פתאום שני סבבי ירי חי. הראשון פגע בתושב פלסטיני ברגלו, והשני פגע בפעילה הטורקיה-אמריקאית בת ה-26, איישנור אזגי אייגי, ישירות בראשה.

"עמדנו שם, לא עשינו כלום, והצבא ראה אותנו בבירור", אמרה מריה, פעילה איטלקיה בת 32, ל"שיחה מקומית". "פתאום שמעתי שתי יריות. שנייה לאחר מכן, מישהו קרא בשמי. הסתובבתי וראיתי שאיישנור שוכבת חסרת הכרה על הקרקע, כשדם ניגר מראשה. קראתי לאנשים לבוא, והזמנו אמבולנס שלקח אותה לבית חולים בשכם. הם ניסו לבצע בה החייאה, אבל היא מתה כעבור זמן קצר".

יונתן פולק, שמשתתף בקביעות בהפגנות בביתא, היה גם הוא בסמוך כשנשמעו היריות. "מיד אחרי הירייה השנייה שמעתי מישהו צועק לעזרה", הוא אמר ל"שיחה מקומית". "רצתי לכיוון, הקריאות היו בערך 15 מטר משם. כשהגעתי, הראש שלה (של אייגי; א"ז) היה

"כשרואים בעולם את הכאפייה והדגל מבינים שלמרות כל ההרס והקטל, הפלסטיני עדיין חי, ולא עוזב". ח'ירי חאנון מול הדחפורים בטולכרם, ב-5 בספטמבר 2024 (צילום: אורן זיו)

"זה אותו היגיון כמו בעזה. הם רוצים ליצור את הרושם שעם הכוח שלהם, הם יכולים להרוג את הרוח שלנו, את התקווה", כך סיפר בשבוע שעבר תושב טולכרם, כשהוא עומד ליד אחת הכיכרות בעיר שנהרסה על ידי הצבא, במהלך מבצע "מחנות קיץ".

הכיכר הזאת היא רק דוגמה אחת מיני רבות להרס של תשתיות אזרחיות ברחבי צפון הגדה המערבית בשבועיים האחרונים, ללא כל סיבה נראית לעין מלבד נקמה – ולא רק במחנות הפליטים, אלא בערים עצמן. ההרס בטולכרם ובמחנות הפליטים שבעיר מזכיר את המראות בעזה, אך בקנה מידה קטן יותר. תושבים שעימם שוחחנו מרגישים שכמו בעזה, גם כאן המבצע הצבאי נועד ללחוץ על האוכלוסייה האזרחית לצאת נגד ההתנגדות החמושה. שלא במפתיע, התוצאה הפוכה.

מחנה הפליטים נור שמס נמצא על כביש שכם-טולכרם, סמוך למחסום עינב. 2 הקילומטרים של הכביש הצמודים למחנה משמשים ככביש הגישה הראשי לעיר. דחפורים של הצבא הרסו אותם לחלוטין, בטענה של חשש ממטענים. הנסיעה לטולכרם איטית וקשה, ולא פעם נתקעים שם כלי רכב. גם מחנה הפליטים טולכרם במרכז העיר ספג נזקים כבדים. גורמי רפואה שנכחו במקום השבוע ציינו כי כמחצית מהתושבים עזבו.

השיחה מגיעה אליך רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל?

המפגינים מטילים את האשמה על נתניהו, שהיה יכול להציל את החטופים אך בחר לסכל עסקה פעם אחר פעם. מחאה מול מצודת זאב, ב-2 בספטמבר 2024 (צילום: אורן זיו)

בהפגנות ביום ראשון ושני השבוע נגד הממשלה ובעד עסקת חטופים, בלטה על השלטים, בנאומים ובגרפיטי שרוסס על הכביש המילה "רוצח" – שכוונה לראש הממשלה, בנימין נתניהו. ברחבי העולם הוא מכונה "רוצח" כבר מהיום הראשון למלחמה. כעת, אחרי 11 חודשים, גם חלקים נרחבים בציבור הישראלי הצטרפו אליהם. אם לא לנוכח ממדי ההרג בעזה, אז בעקבות מותם של ששת החטופים. כפי שציין כאן מירון רפופורט, חמאס הוא זה שרצח אותם, אבל המפגינים מטילים את האשמה על נתניהו – שהיה יכול להצילם, אך בחר לסכל את העסקה פעם אחר פעם.

חילוץ שש גופות החטופים המבוגרים בחודש שעבר, שחלקם לפחות נהרגו מהפצצות הצבא, לא הספיק כדי לעורר זעם ציבורי. אך חילוץ גופות החטופים עכשיו – ביניהם הירש גולדברג פולין, שהפך לסמל לאחר שאיבד את ידו במהלך חטיפתו, שהוריו נאמו בקונגרס, ושחבריו אוהדי הפועל הפגינו מדי שבוע למען שחרורו; וכרמל גת, שבן דודה גיל דיקמן הוביל את המחאות בבגין – נגע אישית ברבים, והוביל להתפרצות. הסיסמה "אוזל להם הזמן" הפכה למציאות כואבת.

>> כשהירש חייך אלינו מהתמונות, נתניהו כבר החליט שיחזור בארון מתים

הפגנת הענק בראשון בערב – הגדולה ביותר מאז תחילת המלחמה ובכלל בשנים האחרונות – הוכיחה שרבים הבינו, גם אם באיחור ניכר, את מה ש"משפחות שער בגין" והפעילים שהפגינו איתם זועקים כבר חודשים. המשפחות פרשו מהפגנות המטה במרץ ועברו למחאה ישירה יותר – שכללה חסימת כבישים, הבערת מדורות והסתכנות במעצרים ואלימות – אחרי שהבינו כי