לא הצליח להימלט מהמתנחלים. ג'ומענה (משמאל), אמו של ההרוג מוחמד א-שלבי, בכפר מזרעה א-שרקייה, ב-12 ביולי 2025 (צילום: אורן זיו)

ביום חמישי, אמר מפקד מחוז ש"י, ניצב משה פינצ'י, שהיה מזכירו הצבאי של איתמר בן גביר ומונה על ידו למפקד המחוז, כי "שמתי בייעוד המחוז את ההגנה על ההתיישבות לפני אכיפת החוק והסדר". 24 שעות מאוחר יותר, שני צעירים פלסטינים שילמו בחייהם את מחיר סדר העדיפויות הזה: מתנחלים תקפו ורצחו אותם. התקיפה התרחשה באדמות החקלאיות של הכפרים סינג'יל ומזרעה א-שרקייה שמצפון לרמאללה.

>> מתנחלים הקימו זולה, וקהילת אל-מוערג'את נאלצה לברוח

לפי משרד הבריאות הפלסטיני, אחד ההרוגים, סייף אללה מוסלט בן 20, בעל אזרחות אמריקאית, מת כתוצאה ממכות שספג. על פי עדי ראייה, הוא נשאר פצוע במשך שעות בשטח עד שמת מפצעיו. ההרוג השני, מוחמד רזק חוסיין א-שלבי בן 23, נמצא מת רק בשעות הלילה בין מטעי הזיתים, לאחר שמאות תושבי הכפרים יצאו לחפש אותו. על פי משרד הבריאות הפלסטיני, הוא מת כתוצאה מירי. משפחתו סיפרה שעל גופו אותרו פצעי ירי, סימני חנק וחבלות.

בסוף אפריל, מתנחלים הקימו מאחז בגבעה בוואדי חרמייה, סמוך לכפר סינג'יל ולכביש 60. המאחז פונה כמה פעמים, אך מתנחלים חזרו לאזור שוב ושוב ללא הפרעה, במיוחד בימי שישי. הם אף הרחיבו את התקפותיהם לחוות חקלאיות פלסטיניות בג'בל אל-בטאן, השייכות לתושבי מזרעה אל-שרקייה, אך נמצאות סמוך לכפר סינג'יל. באזור זה נהרגו שני הצעירים ביום שישי.

ביום שישי הגיעו למקום צעירים פלסטינים במטרה להגן על אדמותיהם מפני נוכחות המתנחלים. חברו של מוסלט,

"המשטרה והצבא היו מעורבים. הם תמכו במתנחלים, גיבו אותם, במקום להגן על הילדים והתושבים". ילדים שגורשו ממוערג'את, באזור שאליו עברו בפאתי יריחו, ב-8 ביולי 2025 (צילום: אורן זיו)

מאות מתושבי הכפר אל-מוערג'את שליד יריחו גורשו בשבוע שעבר, יומיים אחרי שהוקם בקהילה מאחז, ומתנחלים פלשו לבתים, איימו על תושבים וגנבו צאן. אך בדובר צה"ל טענו בפני "שיחה מקומית" כי "לא התקבלו דיווחים על אירועי אלימות סמוך לעזיבת הפלסטינים".

>> מתנחלים הקימו זולה, וקהילת אל מוערג'את נאלצה לברוח

הגירוש – שבמהלכו נכחו, על פי תיעודים ועדויות, תושבים וחיילים – אינו נחשב מבחינתם ל"אלימות". בדו"צ הוסיפו כי "לפני עזיבתם ובמהלך השבועות האחרונים התקבלו דיווחים על אירועי חיכוך בין פלסטינים לאזרחים ישראלים באיזור הכפר מוערג'את שבחטיבת הבקעה. כאשר הגיעו למקום כוחות צה"ל, לא זוהו אירועי אלימות.

"לאחר דיווח על התפנות חלק מתושבי הכפר, האירוע הועבר לטיפול משטרת ישראל. כוחות הביטחון פועלים במרחב על מנת לשמור על ביטחון כלל התושבים".

הפלסטינים שגורשו מתארים תמונה אחרת לגמרי. "למרבה הצער, המשטרה והצבא היו מעורבים. הם תמכו במתנחלים, גיבו אותם, במקום להגן על הילדים והתושבים", העיד ג'מאל מאליחת, תושב הכפר, אחרי הפינוי.

השבוע, התושבים התקשו להתאושש מהגירוש הכפוי מהכפר שבו גרו 45 שנה. לפני 1948 הם גרו בנגב, ולאחר מכן הועברו על ידי הצבא לבקעה, שגם בתוכה נאלצו לעקור ממקום אחד לאחר לדרישת הצבא. זהו כעת הגירוש השלישי או הרביעי שלהם, תלוי במשפחה.

התושבים התפזרו באזור הבקעה, כשעשרות מהם, בני משפחת מאליחת, מצאו מקום מקלט זמני בפאתי העיר יריחו. כדי להגיע למקום צריך לעבור ליד בסיס של כוחות הביטחון הפלסטיניים, להמשיך דרך אתר בנייה ענק שבו מוקמת שכונת וילות בשם "Moon", ואז נדרשת

אחת הקהילות הגדולות שגורשו מאז תחילת המלחמה. תושבים עוזבים את הכפר אל-מוערג'את, ב-5 ביולי 2025 (צילום: אבישי מוהר / אקטיבסטילס)

הסערה התקשורתית סביב תקיפת החיילים על ידי מתנחלים לפני שבועיים דעכה, כצפוי; הפרקליטות הודיעה כי לא יוגשו כתבי אישום; שר הביטחון הכריז כי הוא מקדם העברה של 50 מיליון שקל לחינוך נערי הגבעות מתקציב הביטחון – והאלימות בשטח נמשכת. בסוף השבוע גורשה קהילה נוספת, אל-מוערג'את – אחת הקהילות הגדולות שגורשו מאז תחילת המלחמה – יומיים אחרי שמתנחלים הקימו מאחז בתוך הכפר.

ביום רביעי בלילה, מתנחלים הקימו "זולה" בכפר, פרצו לבתים וגנבו כ-60 כבשים. בבוקר נמלטו כמה משפחות פלסטיניות, וביום חמישי המאחז עבר למרכז הכפר. חיילים הגיעו למקום, וישבו עם המתנחלים.

אל-מוערג'את סובל כבר שנים מהטרדות והתקפות. בספטמבר 2024 הותקף בית ספר בכפר על ידי מתנחלים חמושים באלות, בזמן שתלמידים ומורים מבועתים הסתתרו בכיתות. בפברואר השנה הוצת מסגד בכפר.

לא עלה בדעתם של החיילים לעכב או לבדוק אותם. מתנחלים תוקפים את הכפר תורמוס עיא, ב-26 ביוני 2025 (צילום: אורן זיו)

ביום חמישי, לאחר ההלוויה של שלושת הנערים הפלסטינים שהצבא הרג במהלך מתקפת מתנחלים בכפר מאלכ, הייתי עד מקרוב למתקפה של מתנחלים על הכפר הסמוך, תורמוס עיא.

התקפות אלה הן עניין שבשגרה ואינן זוכות לסיקור מצד מרבית כלי התקשורת, אך מבט מקרוב חושף איך הן פועלות: כעשרים צעירים, רובם רעולי פנים, פשטו על פאתי הכפר, באזור שבו נהרג פלסטיני אזרח ארה"ב לפני כשנתיים. מתנחלים הציתו שדות וניסו להיכנס לבית פרטי, אך במהרה הגיעו למקום עשרה תושבים שהחלו להדוף אותם. המתנחלים נראו מאורגנים. לחלקם היו אלות ותיקים, ככל הנראה עם חומרי בעירה. לאחד מהם היה מכשיר קשר.

מאחורי הקבוצה הזו היו כמה מתנחלים שלא היו רעולי פנים, אחד מהם שלף אקדח וירה לעבר הפלסטינים; אין לו ממה לחשוש, הוא יודע שלא ייעצר ותמיד יוכל לטעון ל"הגנה עצמית", אף שהוא נכנס עם תוקפים לתוך כפר פלסטיני. כעבור כעשר דקות, כאשר הגיעו למקום חיילים, המתנחלים החלו לסגת באיטיות. רעולי הפנים החמושים עוד היו במקום, אבל לא עלה בדעתם של החיילים לעכב או לבדוק אותם. הם המשיכו לעמוד במשך דקות ארוכות לצד החיילים.

מאז סוף השבוע, התקשורת הישראלית מסקרת בהרחבה את האירועים שבהם הותקפו חיילים בגדה המערבית על ידי מתנחלים. הכותרות מכריזות על "אובדן שליטה", אך מתעלמות מההקשר הרחב – בשנים האחרונות המתנחלים מעוללים בגדה ככל העולה על רוחם: גירוש קהילות, ירי חי, שריפת בתים, ואין אפילו מראית עין של ניסיון לעצור או לחקור אותם, או להגן על פלסטינים. הצבא, שכעת מוצג בתור הקורבן המותקף, הוא