המלחמה חושפת את הכשלים בחזית הביטחון התזונתי של ישראל

מאז פרוץ המלחמה, ישראל מתמודדת גם עם מלחמה קיומית בחזית פחות מדווחת – אספקת המזון והביטחון התזונתי, וקיים חשש אמיתי מפני מחסור בפירות ובירקות כבר בשבועות הקרובים. חקלאים בעוטף וחקלאים שמעבדים אדמות קרוב לגבול לבנון סובלים מעזיבה המונית של עובדים זרים, והעובדים הפלסטינים לא מורשים להיכנס. ואם לא די בזה, רשתות המזון הפסיקו לייבא תוצרת חקלאית מטורקיה. לפי דו"ח מצב המשק של משרד הכלכלה והתעשייה שיצא השבוע, אנו עומדים בפני עליות מחירים של תוצרת טרייה.

לפי דו"ח מרכז המחקר והמידע של הכנסת מ-30 באוקטובר, שסוקר את היקפי הגידול באזורי העוטף, חלק משמעותי מכלל התוצרת החקלאית מיוצר ביישובי עוטף עזה. למשל, 30% משטחי הירקות בכלל ו-60% משטחי תפוחי האדמה, 47% משטחי העגבניות ו-38% משטחי הכרוב. גם בגידולי השדה, הנתונים לא פחות מדאיגים – 29.1% מהחיטה לגרגירים ו-57% מהשעורה לגרגירים גדלים בשטחים בעוטף עזה, שכאמור סובלים ממחסור בעובדים ומסתמכים בשלב זה לא מעט על מתנדבים. כל זה כשבכל רגע החזית הצפונית עלולה להתרחב, וגידולים חקלאיים נוספים עלולים להימצא בסכנה.

נתונים אלה מעלים שאלות גם לגבי מלאי אספקת החירום – מלאי מצרכי יסוד שאמור לספק את צורכי האוכלוסייה לשלושה חודשים לפחות, שהאחריות עליו מפוזרת בין משרדי ממשלה שונים. משרד הכלכלה, למשל, אחראי על מצרכי יסוד כמו בשר קפוא, שמן, אורז וכו'; משרד הבריאות אחראי על מלאי המזון לתינוקות; ומשרד החקלאות אחראי, בין השאר, על מלאי הגרעינים (חיטה, מזון לבעלי חיים).

בדיון בוועדה לביקורת המדינה שנערך בתחילת החודש בראשות ח"כ מיקי לוי (יש עתיד), טענו נציגי פורום טחנות הקמח כי עולה חשש שמלאי החירום לא מספיק לשלושה חודשים כנדרש. בנוסף, נטען כי המלאי שמאוחסן על ידי זכיינים הוא בחלקו באיכות נמוכה, שלא מתאימה לייצור לחם. הפורום הציג ממצאים שהצביעו על בעיות בבדיקות של החיטה, ועל ערבוב חיטה פסולה עם תקינה, ללא יכולת להפריד ביניהן.

למרות ההתראות, לפי דו"ח מצב המשק של משרד הכלכלה, התאמת מלאי החירום לגודל האוכלוסייה לא מבוצעת, מכיוון שהאוצר לא מתקצב אותה. באוצר טוענים כי המשרד "עוסק בימים אלו בסיוע לצורכי הלחימה והמשק ובעדכון תקציב המדינה ל-2023, במסגרתו ייבחנו כל הצרכים".

אי אפשר לסמוך על יבוא

בכל מדינה יש שלושה מקורות למזון: חקלאות מקומית, ייבוא מזון ממדינות אחרות, ומלאי חירום. מחקר של מכון יסודות שעסק בהשפעת שינויי האקלים על אספקת המזון, העלה שהסחר הגלובלי במערכת המזון הוא ריכוזי ביותר. במרבית המוצרים החקלאיים שנבדקו במחקר, הסחר העולמי התרכז במספר קטן של יצואניות, המוכרות את המוצרים החקלאיים למדינות רבות בעולם. ב-7 מתוך 12 המוצרים החקלאיים שנבדקו, עשר מדינות או פחות מרכזות 80% מהיצוא העולמי. בשוק החיטה 8 מדינות מחזיקות ב-80% מהיצוא העולמי ובסויה – 5 מדינות.

משמעות הדברים, לפי מכון יסודות, היא שהסחר טומן בחובו סיכונים ואינו יציב. כך, למלחמת רוסיה אוקראינה, שמייצאות יחד 30% מהחיטה בעולם, היתה השפעה על היצע החיטה והתנודות במחירה. וכמובן שלמלחמה הנוכחית עלולות להיות השלכות כבדות על היבוא לישראל.

בפועל, לפי מאזן אספקת המזון ל-2020, שהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פרסמה ב-2022, ייבוא הדגנים לישראל הסתכם ב-97% מהאספקה, וייבוא הקטניות היה 75% – תלות מטרידה ביותר. בנוסף, לפי חוקרי משרד החקלאות, ניתן ברמה האסטרטגית כמדיניות לייבא מוצרים המכילים שמנים צמחיים ומוצרים יבשים, כמו חיטה, סוכר, קטניות וכו'. הנחה זו שנראתה אז די הגיונית, נדמית כזיכרון רחוק אחרי משבר הקורונה, שפגע בשרשראות האספקה. עמוק בעיצומה של מלחמה, אנחנו מתבקשים לחשב מסלול מחדש.

המסקנה המעודדת של מחקר, שחתומים עליו חוקרים ממשרד החקלאות, מ-2019, היתה שבניגוד להנחה המקובלת, ולאחר עריכת שינויים קלים בתמהיל הגידולים, ניתן כיום לספק מייצור צמחי בלבד את רוב המרכיבים התזונתיים המומלצים עבור אוכלוסיית ישראל, פרט לשומן ולסידן. באופן פרטני לגבי חיטה, צוין שתאורטית היא יכולה לספק יותר מ-30% פי מהתצרוכת המומלצת של קלוריות, חלבונים, פחמימות וסיבים.

"השאלה היא מה מלאי הזרעים שיכול לספק מזון מזין לאוכלוסיית ישראל; מה אנחנו צריכים לגדל כרגע כדי להאכיל את האוכלוסייה; מה כושר הייצור של המדינה; ומה הצעדים שאנחנו צריכים לעשות בטווח המיידי והבינוני כדי להגדיל את כושר הייצור של מגוון זרעים לביטחון תזונתי", אומר לירון ישראלי, מייסד אדמה חיה, דוקטורנט בחקלאות ואקולוגיה באוניברסיטת תל-אביב שמתמחה בפיתוח אגרו-אקולוגי עבור משקים חקלאיים והקשרים בין חקלאות לקהילתיות.

"למשל, חברת הזרעים אקווינום (שעוסקת בהשבחת זרעים לתעשיית המזון; מד"ש) מטפחת מזה שנים זרעים של שעועית מש, סויה וגידולים נוספים, יש להם את הידע איך לגדל מגוון זרעים שיכולים לספק רמת חלבון יותר גבוהה, אבל המכירות והיכולת שלה לספק זרעים באופן מסחרי נעשים בחו"ל, כיוון שלא היתה היתכנות מסחרית בישראל. כיום בזמן מלחמה, אין לה מלאים בארץ. יש לה את הידע האגרונומי לגידול, אבל אין לה המלאי המספיק למגוון גדול יותר". הסיבה לכך לפי ישראלי היא שזה דורש זמן – מחזור של התפתחות זרעים יכול לקחת שנתיים-שלוש עד שמגיע לקנה מידה מסחרי.

לדברי ישראלי, "אם המדינה מתערבת ואומרת שהיא רוצה לאפשר לאקווינום להביא מכולה לארץ באופן בהול, תהיה לנו יכולת גיבוי יותר בת קיימא".

"אנחנו כל הזמן חושבים איך להגדיל את סל הגידולים, אבל כל דבר כזה לוקח המון שנים", אומר דורון אליהו, מרכז מדור גידולי שדה בארגון עובדי הפלחה, המייצג את המגדלים.

"בשנים האחרונות אני עוסקת בלהכיר את האוכל הישראלי מכיוונים שונים", אומרת אילה נוי-מאיר, אגרונומית, מנהלת בית-בד "ריש לקיש" במושב ציפורי ומנהלת קהילה של אנשי אוכל בתחום של חקלאות בת-קיימא. "ככלל, כל הזמן אומרים שוק חופשי, אבל זה לא באמת שוק חופשי, מאחר שאם ניתנת תמיכה לשתול זיתים – כולם יגדלו זיתים, כלומר יש מדיניות גידולים, אבל להבנתי היא פחות נכונה. סתם לדוגמה, פחות רלוונטי לגדל אננס, שהוא מאוד יקר, ויש מטעים רבים שלתפוחים שלהם יש פחת גדול. צריך ראייה יותר משוכללת".

לאחרונה פרסמה נוי-מאיר פוסט, שבו שטחה את השינוי שלדעתה החקלאות הישראלית צריכה לעבור. בין היתר, דיברה על הריסוסים התוצרת, על הפחת הגבוה בחקלאות, ועל תכנון מפת גידולים ראויה כמו שומשום וקינואה שחשובים לנו כ"מדינת אי". בעקבות הפוסט, פנה אליה משרד החקלאות במטרה להמשיך את השיח החשוב.

גם במחקר של משרד החקלאות צוין שלעתים השיקולים הכלכליים הם אלו שמובילים את החקלאים לייצר תוצרת שערכה הכלכלי הוא הגבוה ביותר, ללא קשר לשיקולי ביטחון תזונתי.

לדברי נוי-מאיר, "אחד הגידולים המעניינים הוא קינואה, שמשמש גם למאכל וגם להאבסת בעלי חיים. במחקר של מכון מיגל נמצא שהקינואה טובה יותר לפרות, ונפלט בעקבותיה פחות גז מתאן. רק לאחרונה החלו לתת לחקלאים לגדל את הגידול. יש בערך 5,000 דונם שמוקצים לגידול קינואה בדרום, ואם היתה תמיכה אולי היינו יכולים לקנות פחות קינואה מחו"ל".

"הניסיונות מבחינת גידול הקינואה היו ברמה של איך לגדל, איך לדשן, כמה מים, אחוזי נביטה, זנים – אלו ועוד נבחנו בשלוש השנים האחרונות. יש כיוונים טובים, אבל עוד לא פיצחנו הכול. משרד החקלאות לא מממן את הניסויים, המחקר ממומן דרך המגדלים בלבד, באמצעות ארגון עובדי הפלחה. מדריכי משרד החקלאות בתמונה, אבל גם הם עדיין בשלבי למידה".

"המגדלים כל הזמן מחפשים גידולים חדשים לסל הגידולים. משרד החקלאות יודע את זה אבל לא מממן", אומר אליהו. "דווקא היה לנו ניסיון השנה עם משרד החקלאות, שכמעט קרם עור וגידים, והתבטל בעקבות המלחמה. היתה כוונה בפועל לפעול ולעודד כיוונים חדשניים, אבל זה לא צלח בגלל המצב".

ממשרד החקלאות נמסר בתגובה: "מלאי החיטה של מדינת ישראל בשגרה, וגם כעת, הוא מלאי 'נושם', קרי, מלאי ממנו מייצרים בשגרה את הלחם של כולנו, גרעינים נכנסים למלאי ובמקומם יוצאים גרעינים לייצור לחם. הלחם המיוצר בישראל אינו ירוד. נציין כי מלאי החיטה בישראל מורכב מ-10% חיטה מקומית, ומ-90% חיטה מיובאת.

"משרד החקלאות מנטר בצורה קבועה את שוק התבואות העולמי על מנת לבדוק שינויי מגמות עולמיים, ובמיוחד במדינות שמהן ישראל מייבאת את עיקר התבואות שלה. בכל הנוגע למספרים ספציפיים וכמויות ספציפיות, מדובר במידע מסווג ואיננו יכולים להרחיב".

אף שאנחנו עדיין בעיצומו של מצב החירום, כדאי כבר עכשיו לחשוב על העתיד, ולחתור להגיע להתנהלות שמבוססת על עצמאות וריבונות מזון. לשם כך ניתן, למשל, לחשוב על הגדלת מגוון הגידולים שמספקים ביטחון תזונתי, ולשנות את התפיסה הקניינית ששולטת בשוק הזרעים של היום. על כך עוד נרחיב.