חלק ניכר מהשלטון המקומי לא מבין את האחריות הגדולה שיש לו על החיים המשותפים. הפגנה בצפון נגד האלימות והפשיעה, ב-27 בספטמבר 2023 (צילום: שיר טורם / פלאש90)

השבוע הודיע שר הפנים, משה ארבל, כי הבחירות לרשויות המקומיות יתקיימו ב-30 בינואר 2024. בזמן שבצפת מרססים כתובות "מוות לערבים" ומפגינים נגד הקמת מעונות לסטודנטים ערבים; בעפולה ראש העיר מתבטא בפומבי נגד האפשרות לחיים משותפים בעירו; ובנתניה גורמים בעירייה משלהבים קריאות נגד סטודנטים ערבים במעונות במכללה בעיר, שנאלצו להתפנות בגלל חשש לגופם; נראה שחלק ניכר מהשלטון המקומי לא מבין את האחריות הגדולה שיש לו על החיים המשותפים של ערבים ויהודים.

מאז הטבח ב-7 באוקטובר, מתקיימת בישראל מתקפת הסתה וגזענות נגד האזרחים הערבים, 20% מאזרחי המדינה. אף שהנהגת החברה הערבית הצהירה שאין דבר בעולם שמצדיק פגיעה בחפים מפשע, אזרחים ערבים שיוצאים נגד פגיעה בחפים מפשע בעם הפלסטיני נרדפים פוליטית כאילו מדובר בתמיכה במעשי חמאס. הם מואשמים בתמיכה בטרור בשל התבטאויות ברשתות חברתיות, מפוטרים או מושעים מעבודתם, מושעים ממוסדות אקדמיים, ורבים נעצרו ושוחררו ללא כלום, רק לשם ההפחדה וההשתקה.

השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, דאג כבר עם תחילת המלחמה להתייצב מול המצלמות ולהזהיר מפני "שומר חומות 2", ולקרוא לחימוש אזרחים – ובכך סלל את הדרך לרדיפת האזרחים הערבים רק בשל היותם ערבים.

השיחה מגיעה אליך רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר

כאילו עמדנו על ספו של המוות. פלסטינים על חורבות מבנים לאחר הפצצה ישראלית ברפיח, 1 בדצמבר 2023 (צילום: עבד רחים ח'טיב / פלאש 90)

השבוע של הפסקת האש הזמנית בעזה הרגיש כמו התגשמות חלומו של תועה במדבר המשווע לטיפת מים. היו לנו תקוות גדולות שההפוגה הזו בתוקפנות הישראלית תהפוך לקבועה ותאפשר לנו את הזמן והמרחב הנחוצים כדי לנסות לבנות מחדש את חיינו החרבים.

>> נראה שההרג בעזה הוא לא תוצאת המעשה הצבאי, הוא תכליתו

הימים האחרונים, מאז שההפוגה הסתיימה, היו אולי הקשים ביותר במלחמה הזו. ההפצצות שחודשו היו אמנם הרסניות כבעבר, וגרמו אף ליותר הרס ולעקירת תושבים בעוד הכוחות הישראליים עושים דרכם לדרום הרצועה, אבל מה שהופך את הסבב הזה לקשה יותר הוא שלמשך ימים ספורים, התחלנו לטעום שוב את טעם החיים והאהבה. פלסטינים לעולם לא יתרגלו לפצצות הנוחתות על בני עמנו, גם אם נדמה שהפצצות עצמן כבר התרגלו אלינו.

הלילה הראשון לאחר חידוש הפעולות הצבאיות היה הקשה ביותר שאני זוכר מעודי. כאילו עמדנו על ספו של המוות, כשההפצצות קרובות בצורה מסוכנת לבית שבו אנחנו תופסים עכשיו מחסה בשכונת שוג'אעיה בעיר עזה. שרדנו את הלילה הנורא ההוא, אבל יש בכך הקלה מועטה בלבד; המשמעות היא שנצטרך להתמודד עם הסכנות שטומן בחובו יום נוסף. זהו המחיר שנדרש לשלם מי שנותר חי בעזה.

השיחה מגיעה אליך רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא

העניקה משמעות חדשה למושג סולידריות. פאטמה סאלם מחזיקה אבן שנזרקה לעבר ביתה, לאחר מתקפת מתנחלים בשייח׳ ג׳ראח, 14 באוקטובר 2022 (צילום: אורן זיו)

יום שישי אחד ביושבינו זו ליד זו, במקום הקבוע שלה על גדר האבן הנמוכה של הגינה הציבורית בשייח' ג'ראח, בעת ההפגנה השבועית נגד הפינויים בשכונה, שאלתי את פאטמה סאלם מאיפה יש לה עברית כל כך טובה. בתשובה, פאטמה סיפרה לי על החיים בירושלים שבין שנות ה-70 לשנות ה-80. זו היתה ירושלים אחרת, רחוקה מאידיליה, עיר שכשליש מאוכלוסייתה כבושה. ועדין, לפני האינתיפאדות הגדולות ולפני שמדינת המתנחלים כרסמה בכל חלקה טובה שלה, יהודים ופלסטינים בירושלים נפגשו בנסיבות של עבודה וצורכי היומיום ואף רקמו יחסים אישיים שהחזיקו לעיתים גם שנים רבות לאחר מכן. זה היה לפני שמתנחלים בחסות המדינה השתלטו בזה אחר זה על בתי פלסטינים והשליכו אותם מבתיהם, כפי שהם מאיימים לעשות גם לביתה של פאטמה ולכל קהילת אום הארון בשייח' ג'ראח שבה חיה את חייה והקימה את משפחתה.

עד למותה השבוע, ולמרות שחוותה על בשרה מדיניות מפלה ומנשלת וכל פניותיה לערכאות הישראליות בבקשת הגנה וצדק רק חזרו ותיקפו את חוקי הנישול והגירוש, ולמרות שמתנחלים חסינים בפני החוק מיצו כל אפשרות להציק לה ולמשפחתה ולמרר את חייהן, היא מעולם לא איבדה את אמונתה באנושי ובטוב. ביתה היה מעין בועה ירושלמית מימים אחרים, שבו כולם התקבלו ולכולם היה מקום. במקום שאנחנו, הפעילים, נעטוף אותה, היא עטפה אותנו. תמיד שאלה לשלומנו, תמיד חיבקה, תמיד התעניינה. היתה לה נוכחות פיזית שבירה אבל חוסן נפשי עצום.

צילומיו של אורן זיו בתערוכה "עדות מקומית", סדרת השנה

צילומיו של אורן זיו בתערוכה "עדות מקומית", סדרת "אורבניזם ותרבות"

צלם וכתב "שיחה מקומית" אורן זיו זכה היום (שלישי) בקטגוריות "סדרת השנה" ו"אורבניזם ותרבות" בתחרות "עדות מקומית" 2023, לצילום עיתונות וצילום תיעודי בישראל.

זו השנה השלישית ברציפות שזיו זוכה בקטגוריית "סדרת השנה". השנה זכה זיו זיו על תיעוד אלימות מתנחלים, בעיקר אחרי הפוגרום בחווארה בסוף פברואר השנה. בקטגוריה "אורבניזם ותרבות" זכה זיו על סדרת צילומים בעזרת רחפן של קהילת עין סמיה, מזרחית לרמאללה, שאולצו לעזוב את ביתם בעקבות אלימות מתנחלים.

>> מיטות מוצעות, צעצועים, עגלת תינוק. אחרי הבריחה מעין סמיה

בתערוכה "עדות מקומית" מוצגים כ-130 צילומים של 52 צלמות וצלמים, בקטגוריות המאבק על הדמוקרטיה; דת ואמונה; ספורט; אורבניזם ותרבות; טבע וסביבה. המלחמה שפרצה ב-7 באוקטובר החלה אחרי מועד השיפוט הסופי, והיא תיוצג בכ-300 דימויים שצולמו בשבועיים הראשונים שלה, שיוקרנו על גבי קיר מרכזי בחלל התערוכה, ובהם גם צילומים של זיו.

בתמונת השנה זכה אריאל שליט מ-AP, עם צילום של מחאה נגד ההפיכה המשטרית באיילון. בפרס על שם רועי עידן ז"ל, צלם ynet שנרצח בכפר עזה ב-7 באוקטובר, זכו שלושה צלמים: איליה יפימוביץ, זיו קורן ואמיר לוי, עם צילומים מזירת הטבח בדרום. בתערוכה יוצגו גם עבודותיו של עידן.

"עדות מקומית" תוצג השנה ללא תערוכת WORLD PRESS PHOTO אשר מסיבות טכניות שקשורות במלחמה לא התאפשר להביאה ארצה.

סדרת השנה

בסדרת השנה, שצולמה במצלמת פילם פנורמית, מופיעים צילומים של תוצאות אלימות המתנחלים, נושא שסיקרנו בהרחבה השנה. רוב הצילומים הם מהעיירה חווארה, שם מתנחלים תקפו ושרפו בתים וכלי רכב בסוף פברואר, לאחר הפיגוע שבו נהרגו האחים הלל ויגל יניב. במשך שעות,