"לכל כפר יש שער. אנחנו תקועים". פלסטינים מאחורי שער סגור בכניסה לחברון, ב-14 ביוני 2025 (צילום: מוסעב שאוור)

כשהישראלים התעוררו מוקדם בבוקר יום שישי, 13 ביוני, וגילו שארצם פתחה במלחמה עם איראן, פלסטינים בגדה המערבית גילו כי הצבא הישראלי הטיל עליהם סגר.

סגרים ומחסומים הם דבר שבשגרה בשטחים הכבושים במשך עשרות שנים, והפכו לרבים ומגבילים עוד יותר בעקבות 7 באוקטובר. אך לאחר המתקפה על איראן, הצבא צמצם את תנועת הפלסטינים לכדי קיפאון כמעט מוחלט – סגירת ערים ועיירות בשערי ברזל, סגירת המחסומים בין הגדה המערבית לירושלים, וסגירת מעבר הגבול אלנבי עם ירדן.

>> מתחבאים מטילים בארון: ישראלית בגדה המערבית בזמן מלחמה

ישראל נימקה את הסגר בטענה שהיא צריכה להסיט כוחות לחזיתות אחרות. עם זאת, גיוס מחדש של חיילי מילואים – רבים מהם מתנחלים – הגדיל בפועל את מספר החיילים בשטח. האו"ם אמנם מדווח כי רבים מהסגרים הוסרו, אך עם סגירת כמה מחסומים והקמתם של שערים ומחסומים חדשים, הניידות של הפלסטינים נותרה מוגבלת מאוד.

ארגוני זכויות אדם דיווחו על הסלמה בהגבלות ובדיכוי נגד פלסטינים גם במזרח ירושלים, כולל איסור מוחלט על תפילה במסגד אל-אקצא.

"מאז תחילת המבצע הצבאי של ישראל באיראן, הרשויות הישראליות נוקטות צעדים גורפים וקשים המזכירים את השיטור האגרסיבי שלאחר 7 באוקטובר", מסרו הארגונים "עיר עמים" ו"במקום" בהצהרה משותפת. "פעולות אלה שיבשו קשות את חיי היומיום, צמצמו את חופש הפולחן והפרו את זכויותיהם הבסיסיות של תושבים פלסטינים בעיר", נאמר בהצהרה.

בזמן האזעקות אנחנו נכנסים לחדר ארונות צמוד לחדר השינה שלנו, בגודל כמטר על מטר וחצי. יירוט של טיל מאיראן מעל הגדה המערבית, ב-18 ביוני 2025 (צילום: ויסאם השלמון / פלאש90)

בדומה להורים ישראלים רבים, האתגר העיקרי שלי מאז פתיחת המלחמה מול איראן הוא לשמור על ילדיי, פיזית ונפשית. אבל אצלנו במשפחה קיימת מורכבות נוספת: אני ישראלית יהודייה, בן זוגי פלסטיני יליד רצועת עזה, ואנחנו מגדלים את שני ילדינו באזור רמאללה-אל בירה שבגדה המערבית הכבושה. באזורים הפלסטיניים של הגדה אין מקלטים ואין אזעקות.

עוד מימי הכטב"מים של החות'ים והטילים של חזבאללה, ניסיתי להכריח את ילדיי לתפוס מחסה בחדר הארונות. בּֽנׅי אדם בן השבע מסכים. אחותו פורת בת ה-11 רואה באיום האיראני זירה נוספת להדגיש את עצמאותה ולבדל את עצמה ממני.

בבוקר של יום שישי, למחרת ההתקפה הישראלית הראשונה, מיהרתי לקנות מצרכים בסיסיים, וביניהם צ'יפס, פיצוחים ובקבוקוני מיץ, התפריט של הילדים לשהייה בחדר הארונות. כשחזרתי הביתה אדם כבר ישב לשולחן האוכל, שערו פרוע ופניו ישנוניות. נישקתי אותו וישבתי לידו.

"אתה זוכר את המשחק שאנחנו משחקים בחדר הארונות, שהוא לא באמת משחק?" שאלתי אותו.

אמנם אין אזעקה אצלנו, אבל כיוונתי את היישמון "צבע אדום" להתריע כשמופעלות אזעקות בשלוש ההתנחלויות היהודיות הקרובות ביותר לביתנו. אם יפול עליהן טיל, הוא עלול לפגעו גם בנו. בזמן האזעקות אנחנו נכנסים לחדר ארונות צמוד לחדר השינה שלנו, רחוק מהחלונות ובגודל של כמטר על מטר וחצי. הדירה שלנו בנויה על צלע ההר, כשצד אחד פונה לגינה והצד השני מתחת לאדמה.

עיניו של אדם נפערו. "כשכולנו נכנסים לארון? למה?"

קירבתי את הכיסא אליו. "בלילה הצבא הישראלי תקף במקום רחוק שנקרא איראן.

חושב שמדינה פלסטינית צריכה לקום בצרפת. מייק האקבי, שגריר ארה"ב בישראל, במאי 2025 (צילום: חיים גולדברג / פלאש90)

כפי שהתפרסם בעיתונות הישראלית והבינלאומית, חברה בשם SRS נבחרה להקים את אתר חלוקת הסיוע ההומניטרי בעזה, ללא מכרז או הליך של פטור ממכרז, תוך מידור הצבא ומשרד הביטחון מהליך הבחירה.

יניב קובוביץ' ובר פלג פרסמו לאחרונה ב"הארץ", כי קבוצה המורכבת מאנשי עסקים וקציני מילואים הקשורים לרומן גופמן, המזכיר הצבאי של ראש הממשלה, החלה לתכנן זמן קצר לאחר 7 באוקטובר את ההשתלטות הישראלית על עזה. הקבוצה, המכנה עצמה "פורום מקווה ישראל", מונה בין היתר את אנשי העסקים לירן טנקמן, הייטקיסט בתחום הסייבר; את יותם הכהן, מייסד ובעלי דואלוג; וכן את איש העסקים האמריקאי-ישראלי מייקל אייזנברג. הפורום הזה, לפי הכתבה, הוא שהוביל לבחירה ב-SRS כמי שתנהל את חלוקת הסיוע בעזה.

>> כך מהנדסת ישראל את הקריסה החברתית של עזה

ראוי להתעכב על הדמויות האלה. במהלך המלחמה פרסם יותם הכהן מאמר המשבח את חזרתה של מה שהוא מכנה כ"רוח הבנדיטית" לצבא. הבנדיט, לפי הכהן, הוא מי שלא חושש להפר מוסכמות, לשחק ליד ומאחורי הקווים, להוביל את המערכת כולה קדימה באמצעות פריצת מוסכמות וכללים.

בהתאם לגישה הזו, את פרנסתו מוצא יותם הכהן באמצעות ייעוץ אסטרטגי לחברות בעידן של חוסר ודאות. דף הבית של החברה שהקים, דואלוג, מזהיר "שהכוחות המשבשים עלולים להוביל לערעור המיצוב של החברה" ועם זאת הם "מהווים פוטנציאל לצמיחה אקספוננציאלית. מנכ"לים, יזמים וצוותי הנהלה יכולים להיערך אל התנודתיות ואי הוודאות, ולנצל אותה לטובתם". איך? בעזרת דואלוג כמובן. היא הווירוס והאנטי וירוס.

מנתבים אספקת סיוע הומניטרי דרך מיליציות. חמושים רעולי פנים מאבטחים משאיות עם סיוע הומניטרי שנכנסות לעזה דרך מעבר כרם שלום, ב-19 בינואר 2025 (צילום: עבד רחים ח'טיב / פלאש90)

מאז סוף 2024, עזה עברה שינוי שחורג מהמסגרות המסורתיות של מלחמה או כיבוש. מה שמתפתח אינו כיבוש צבאי גרידא, אלא התפוררות מהונדסת שבמהלכה ישראל מקדמת באופן אקטיבי את קריסתה של עזה באמצעות חיזוק של מיליציות פליליות, ריסוק הרשויות ופירוק כל עמודי התווך של התשתית החברתית הפלסטינית.

במרכז ההתפתחויות האלה נמצא יאסר אבו שבאב, יליד רפיח בן 32 ממוצא בדואי. אבו שבאב נכלא בעבר על ידי חמאס בגין סחר בסמים, וכיום עומד בראש "הכוחות העממיים" (אל-קוואת אל-שעביה), מיליציה שפועלת בגיבוי ישראלי גלוי ברפיח שבדרום רצועת עזה. באופן פומבי הוא מציג את עצמו כמי ששומר על הסדר ומגן על הסיוע ההומניטרי; בפועל, הוא ממלא תפקיד חיוני במלחמת הפרוקסי להחלפת הממשל הקיים בשלטון צבאי ובכפייה שמבוססים על חמולות.

עלייתו של אבו שבאב אינה מקרית. ראש הממשלה בנימין נתניהו הודה ש"הפעלנו חמולות בעזה שמתנגדות לחמאס", כפי שחשף לראשונה שר הביטחון לשעבר אביגדור ליברמן. ב"הארץ" נחשף שהמיליציה של אבו שבאב פועלת באזורים שנמצאים בשליטה ישראלית, ואנשיה חמושים בקלצ'ניקובים שהוחרמו מחמאס והועברו אליהם באישור הקבינט הביטחוני.

חלק חיוני נוסף מהאסטרטגיה הזאת התגלה בחודש במרץ, עם הופעתה של "הקרן ההומניטרית לעזה" (GHF), ארגון פרטי שנועד כביכול להעביר את הסיוע לתושבי הרצועה תוך עקיפת חמאס. אולם הגוף הזה הפך לכלי שליטה, והוא מנתב אספקת סיוע הומניטרי דרך מיליציות כמו זו של אבו שבאב. הגישה לסיוע מותנית ברישום