העם הפלסטיני הצביע לפרלמנט בפעם השנייה ב-2006, ואז זכתה תנועת ההתנגדות האסלאמית חמאס ברוב סוחף. זו היתה גם הפעם האחרונה שהפלסטינים הלכו לקלפי. עכשיו הפלסטינים מצפים לבחירות בקרוב מאוד, אבל רק אם ישראל תסיר את ידיה מעל ההחלטה הפלסטינית.

כאשר חמאס ניצח בבחירות ב-2006, ישראל, ארצות הברית, הקוורטט ומדינות ערב רבות סירבו להכיר בניצחון המדהד שלו. על הבחירות פיקחו ארגונים לא-ממשלתיים מקומיים ובינלאומיים, כולל מרכז קרטר בראשות הנשיא לשעבר ג'ימי קרטר. כל המשקיפים היללו את הבחירות כהוגנות ושקופות.

.האנשים בעזה רואים שחמאס לא מסוגל לספק להם את רוב השירותים. ראש ממשלת חמאס אסמעיל הניה (צילום: עבד רחים ח'טיב / פלאש 90)

לפני הבחירות, הסקרים צפו שחמאס יקבל עד 35 מושבים מבין 135 המושבים, ומנהיג חמאס מחמוד א-זהאר אמר באסיפה פומבית בעזה שהתנועה שלו תשתתף בממשלה אחדות לאומית שפתח עשוי לעמוד בראשה. הוא אמר שהתנועה שלו לא תרכיב ממשלה כי היא תסבול מבידוד בינלאומי. הוא לא ציפה שמי שיבודד אותה יהיו השותפים הפלסטינים והשכנים הערבים.

חמאס לא היה משתתף בבחירות, אלמלא היה מופעל לחץ מצד גורמים שונים. קרטר אמר שהוא שוחח עם חמאס על השתתפותו בבחירות. האמיר הקטארי תמים בן חמאד גילה לסי-אן-אן שארצות הברית ביקשה מאביו לבקש מחמאס להשתתף בבחירות, וכאשר חמאס ביקש ערבויות – סיפר תמים – ארצות הברית אמרה לאביו שהיא תאפשר לתנועה לשלוט, אם תנצח.

לפני הרצח של מייסד חמאס שייח' אחמד יאסין, עבדתי כפיקסר עם עיתונאי אמריקאי. הוא שאל את יאסין: "מדוע שחמאס לא יילך לבחירות ויוביל ממשלה?" יאסין ענה: "אנחנו תנועת התנגדות וזה קשה לנו

האם הרשימה המשותפת תצליח לשמור על כוחה בבחירות חדשות אחרי הצלחתה בקודמות, או אולי אפילו תגדיל אותו? האם ההסתה של הימין תדרבן שוב את ציבור בעלי זכות הבחירה הערבים לנהור בהמוניהם לקלפיות, או שאולי היא תעלה מדרגה, תשיג את מבוקשה ותרתיע את הציבור הערבי?

סביב הסוגיה הזאת יש חילוקי דעות. חברי הרשימה המשותפת מביעים ביטחון שהמפלגה תגדיל את כוחה. עם זאת, כמה מהם התחמקו מהשאלה שהפנתה אליהם "שיחה מקומית" אם הם מתכוונים לרוץ באותו הרכב גם לכנסת ה-22.

אין עדיין נתוני סקרים עדכניים בנושא, אבל האווירה הכללית בחברה הערבית היא הרבה יותר חיובית כלפי ההשתתפות ומימוש זכות ההצבעה. זאת, בעקבות השיח הגובר סביב כוחה ותפקידה של הרשימה המשותפת בהכרעות בתוך הזירה הפרלמנטרית בישראל, ואחרי שאכן התברר שקביעת זהותו של ראש הממשלה קשורה במנדט או שניים לכאן או לכאן.

הציבור הערבי מקבל את הטענה של חברי המשותפת, שהאזרחים הערבים החזירו לראש הממשלה, בנימין נתניהו, על ההסתה והדה לגיטימציה, ותרמו תרומה משמעותית להכשלת מאמציו להרכיב ממשלה חמישית בראשותו.

יו"ר הרשימה המשותפת, ח"כ איימן עודה, בהצבעה בקריאה ראשונה על פיזור הכנסת, ב-11 בדצמבר 2019 (צילום: אוליבייה פיטוסי/פלאש90)

עד לבחירות בספטמבר 2019, חלקים נרחבים בחברה הערבית בישראל הטילו ספק ביכולתם של המצביעים להשפיע על הרכב הממשלה והעומד בראשה. אף שבעבר הם היו קרובים למנוע מנתניהו להרכיב את ממשלתו הראשונה ב-1996, והוא הצליח לעשות זאת רק לאחר שחלקים בציבור הערבי החליטו להעניש את יריבו, שמעון פרס (ויש שיאמרו – להעניש גם את עצמם), על מבצע ענבי זעם והטבח בכפר קנא, והוא הפסיד בהפרש של כ-30

גל הפשע והאלימות שגבה כבר 92 קורבנות בחברה הפלסטינית בישראל מאז תחילת השנה מקבל ביטוי גם בחתונות, באירועים חברתיים ובתעמולת הבחירות למועצות המקומיות. כבר לא מדובר רק בשימוש בנשק באירועים האלה – יריות שנורות באוויר כאות לשמחה בחתונות או כאשר מועמד כזה או אחר מנצח, אלא גם בג'ינגלים שחוברו למועמדים ושירי חתונות נוטפי אלימות שמעודדים שימוש וסחר בנשק.

השירים האלה מתנגנים בהרבה אירועי שמחה, וצעירים רוקדים לצליליהם וחוזרים אחרי המילים. חלק מהשירים שייכים לז'אנר שמכונה "דאחיה" (ריקוד בדואי מסורתי, שבו זמר עומד ושר וקבוצת גברים עומדים סביבו ומוחאים כפיים), שבשנים האחרונות חזר לאופנה והפך ללהיט בקרב צעירים, בעיקר בני נוער. קליפים ביוטיוב של שירים מסוג זה רשמו מיליוני צפיות.

תופעת השימוש בנשק בחתונות ערביות אינה חדשה, אך בעבר לא היתה כל כך נפוצה ולא נכחה בכל האזורים. רוב מי שירו בחתונות היו צעירים שהחזיקו בנשק חוקי, כי שירתו בצבא או במשטרה. לרוב היה כלי נשק אחד, ונורו שלוש יריות באוויר כסימן לשמחה. אך בעשור האחרון, עם גל הפשיעה המתגברת והזינוק במספר כלי הנשק בקרב החברה הפלסטינית בישראל, בחלק מהחתונות ניתן למצוא כלי נשק רבים ויותר מצרור יריות אחד.

לפעמים, הדבר גורם לכך שאנשים נורים בטעות ומתים או נפצעים מכדורים תועים במהלך החתונות. במגד אלכרום ביולי 2011 נורה בטעות אמיר נסראללה בן ה-19 במהלך חתונת אחיו ומת מפצעיו. נאדיה אבו ראס, תושבת טייבה בת 55, נורתה למוות במהלך חתונה ב-2015.

בניסיון למגר את תופעת השימוש בנשק בחתונות, הגיש ביולי 2018 השר לביטחון פנים גלעד ארדן הצעת חוק, שלפיה החתן ובעל אולם החתונות ישלמו קנס בסך 200 אלף שקל אם ייעשה שימוש בנשק בחתונה. בנוסף, לפי הצעת החוק מי שיירה בחתונה ייעצר, והעונש על כך יהיה עד

כשרוב אברמס הודיע על כוונתו להצביע בבחירות הקרובות למפלגת הלייבור בראשות ג'רמי קורבין, היו חברים בקהילה שלו שכינו אותו "קאפו". אחד אמר לו שהוא מקווה שאמו של אברמס תאמר עליו בקרוב קדיש.

"זה קשה מאוד, אני מרגיש לכוד בין הפטיש לסדן", אומר אברמס, יהודי בריטי שמאלי ופעיל נגד הכיבוש מלונדון. "מצד אחד, אנשים מאשימים אותי בכל מיני דברים ובכך שאני רואה אנטישמיות בכל מקום, מצד שני אני רואה אנשים שלא רואים את האנטישמיות בכלל".

אברמס הוא אחד מיותר מ-260 אלף יהודים בריטיים אשר ביום חמישי הקרוב, 12 בדצמבר, יכריעו ביחד עם יתר אזרחי בריטניה בין מפלגתו השמרנית של ראש הממשלה המכהן בוריס ג'ונסון, לבין מפלגת הלייבור בראשותו של ג'רמי קורבין.

אף שחלק ניכר מתשומת הלב הציבורית התמקדה במדיניות שתי המפלגות בנושאים של מערכת הבריאות, הברקזיט, המיסוי ומשבר האקלים, לא מעט מתשומת הלב הוקדשה גם לקהילה היהודית הקטנה של בריטניה ולהאשמות בדבר קיומה של אנטישמיות בשורות הלייבור, שאופפות את המפלגה. אף שטענות אלה אינן בלעדיות לתקופתו של קורבין בראשות הלייבור, מאז שנבחר לתפקיד ב-2015 שורה של האשמות טלטלו את המפלגה וחוללו סערות תקשורתיות, ואלה התעצמו מאוד במערכת הבחירות הנוכחית.

ב-7 בנובמבר, המאמר הראשי בעיתון היהודי המרכזי "ג'ואיש כרוניקל" קרא לאזרחים הלא יהודים של בריטניה לא להצביע ללייבור, תוך ציטוט סקר שלפיו 87% מיהודי בריטניה מחשיבים את קורבין כאנטישמי, ו-47% "ישקלו ברצינות" להגר מאנגליה אם ייבחר לראשות הממשלה. הלך רוח דומה השמיע גם הרב הראשי של יהודי בריטניה, אפרים מרביס, כמה שבועות מאוחר יותר, שהכריז כי קורבין "אינו מתאים לכהונה במשרה בכירה".