בהפצצה אחת בעזה נהרגו 35 בני אדם, רבע מהם בני משפחתי – מפעוטה ועד צעיר בן 23. עשן עולה מהפצצה ישראלית בעיר עזה, ב-2 בדצמבר 2025 (צילום: עלי חסן / פלאש90)

אתחיל בווידוי: לא רק שלא ראיתי את הסרט "נז"א". אני גם לא מתכוונת לראות אותו.

הסיבה הראשונה היא שצפייה בסרט תהיה לי קשה מדי. בני משפחתי נרצחו אמצעות אותה לחיצת כפתור שעליה מדבר אחד החיילים בפרומו של הסרט, כשהוא מתאר את המספרים הבלתי נתפסים כמעט של "הנזק האגבי". בהפצצה אחת בעזה נהרגו 35 בני אדם, רבע מהם בני משפחתי – מפעוטה ועד צעיר בן 23, שרק סיים את לימודי ראיית החשבון שלו. איני רוצה לשבת מול מסך שעליו מופיע חייל שייתכן שלחץ על הכפתור, ולראות איך עשה זאת.

אבל יש סיבה נוספת. במידה רבה איני חושבת שהסרט בכלל מופנה אליי, כפלסטינית. איני סבורה שהסרט גוזל את הקול הפלסטיני שלי ובוודאי אינני חושבת שיוצריו עשו אותו כדי לזכות באהדה או בפרסים על חשבון הסיפור הפלסטיני. איני שותפה לביקורות מסוג זה שהשמיעו חלק מבני עמי.

את הסיפור שלנו סיפרנו ואנחנו ממשיכים לספר. פלסטינים מעזה סיפרו אותו בזמן אמת, לפעמים במחיר חייהם. עיתונאים סיפרו. רופאים שהגיעו לעזה סיפרו. ניצולים סיפרו. הסיפורים נמצאים בסרטים, בספרות, בציורים, בסרטונים ובעדויות. הפלסטיני לא היה חסר קול עד שהחייל הישראלי הגיע ודיבר.

כאן אני נזכרת במה שאמר מחמוד דרוויש בראיון על הפרדוקס הפלסטיני: חוסר המזל שלנו, אמר דרוויש, הוא שישראל היא אויבת חזקה ושיש לה בעלי ברית חזקים. ובאותה נשימה, המזל שלנו הוא שאויבתנו היא מדינת היהודים, וכל העולם מתעניין בהם. במילים אחרות, לעיתים העולם מתעניין בנו, הפלסטינים, גם

לפרק ביוטיוב

לפרק בספוטיפיי

עם יותר מ-200 נרצחים בשנה, האלימות והפשיעה בחברה הערבית הפכו לאחת הסוגיות המרכזיות המעצבות את סדר היום הציבורי בקרב פלסטינים בעלי אזרחות ישראלית. היא נוכחת בחייו של כל אזרח פלסטיני, אם הוא חי בעיר מעורבת ואם ביישוב ערבי. מנסור עבאס הפך את סוגיית המאבק באלימות לדגל מרכזי בקמפיין של רע"מ לקראת הבחירות, וגם בקמפיין של המשותפת היא תופסת מקום מרכזי.

בפרק החדש של "שיחה מקומית – הפודקאסט" אירחנו את עו"ד רדא ג'אבר, משפטן המתמחה בחברה הערבית, במשפט ציבורי, באכיפת חוק ובסוגיות של פשיעה ואלימות.

בשיחה התמקדנו בשאלה הפוליטית שעומדת מאחורי התעצמות הפשיעה בחברה הערבית: דיברנו על האופן שבו תהליכי המודרניזציה המואצים מצד אחד, והיחלשותם של מוסדות חברתיים ומסורתיים, מצד שני, יצרו חלל שארגוני הפשע ממלאים אותו; על המדינה שאינה רואה את הפשיעה בחברה הערבית כבעיה שלה, אלא כבעיה של "התרבות הערבית", ובכך תורמת לחיזוקה. תהינו גם האם זו למעשה קונספירציה מכוונת להחלשת החברה הערבית.

מעבר לכך, שאלנו כיצד התעצמות התופעה משפיעה על החברה הערבית מבחינה פוליטית וחברתית: האם העיסוק היומיומי בהישרדות, בביטחון האישי ובחיפוש אחר פתרונות מיידיים מונע מהחברה לחשוב על העתיד, לנסח חזון רחב יותר ולהתמודד עם השאלות העמוקות על זהות, הנהגה ומבנה חברתי.

מראיין: מירון רפופורט

לתמיכה בשיחה מקומית – https://www.mekomit.co.il/members כתבות שהוזכרו בפרק ומקורות לקריאה נוספת:

לחברה הערבית בישראל אין גוף פוליטי שמשקף את מורכבותה – ראיון עם רדא ג'אבר / בכר זועבי

"חברה על הכוונת" – פרויקט כתבות מיוחד / סוהא עארף

לקבל את האי-שוויון ולנסות

עם כניסת סער לתפקידו אישרה הממשלה להעביר למשרד החוץ 545 מיליון שקל לצורך "העצמת ההסברה של ישראל ומדיניותה בעולם". שר החוץ גדעון סער וראש הממשלה בנימין נתניהו בכנסת, נובמבר 2024 (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

ההשקה הציבורית של ChatGPT בסוף 2022 יצרה כמעט יש מאין מקור סמכות חדש בנוגע למהי האמת, מהן עובדות ומהי המציאות. בתוך פחות מארבע שנים הפכו פלטפורמות צ'אט מבוססות בינה מלאכותית עבור רבים לשכבת תיווך חדשה בין העולם ובין האופן שבו הוא מובן, עד כדי כך שהתשובות שהן מייצרות נקראות לא פעם כעובדות ואף משמשות להכרעה בוויכוחים.

על רקע התרסקות מעמדה של ישראל בדעת הקהל העולמית תחת הממשלה היוצאת, ובעקבות המתקפה חסרת הרסן על עזה, זיהו בממשלה את הזירה החדשה הזאת כיעד להשפעה. בשנים האחרונות הרחיבה מערכת ההסברה את פעילותה מעבר לכלים המסורתיים – דוברות ויחסי ציבור, קמפיינים בעיתונות וברשתות החברתיות – החלה לפעול באינטנסיביות כדי להשפיע על האופן שבו מודלי שפה גדולים כמו ChatGPT, קלוד, ג'מיני וגרוק מציגים את המציאות שבין הים לנהר ומפרשים את פעולות ישראל וצבאה.

בסוף אוגוסט פרסם "הגרדיאן" תחקיר שהמחיש כיצד נראית הסברה בעידן ה-AI. במרכזו עמד אתר בשם Hanover Institute for Public Policy – גוף אמריקאי כמעט אלמוני, המציג עצמו כמכון מחקר העוסק בסוגיות מדיניות, שבתוך תשעה ימים העלה לרשת כמות עצומה של תוכן על ישראל והפלסטינים.

אתר ה"מכון" עלה לרשת כנראה בתחילת אוגוסט, ללא אזכור של כתובת פיזית או שם של ישות משפטית רשומה העומדת מאחוריו. מבחינת כמות הפרסומים, "מכון הנובר" הפיק תכנים בקצב ובתפוקה מעוררי סחרחורת: בין 6 ל-14 באוגוסט הועלו לאתר 124 "מחקרים", בהיקף כולל של יותר מ-560 אלף

הבנתי, אולי לראשונה, שלא היתה פעולת מנע שבה יכולתי לנקוט כדי להבטיח את הישרדותי. פלסטינים נושאים אדם שנפגע מירי של הצבא בזמן שניסה להשיג מזון ברחוב אל רשיד, בצפון העיר עזה, ב-16 ביוני 2025 (צילום: יוסף זענון / אקטיבסטילס)

האורות כבים, ולרגע אני שוכח שאני צופה במסך. הוא מתמלא בגגות תל אביב בלילה, באפור ושחור. המצלמה נעה מטה. דרך חלונות מוארים אנחנו רואים אנשים שצופים במסכים משלהם – זוגות חבוקים, עוקבים אחר החדשות, אוכלים. הם נראים שקועים בעולמם, ומדוע שלא יהיו?

על זה איני מצליח להתגבר כשאני צופה בהם: ככה נראה ביטחון. סתם ערב בלי הפרעות, בלי מטוסי קרב מעל, בלי הזמזום הבלתי פוסק של כטב"מים. ובינתיים, גברים ונשים יושבים על גג ומספרים בנינוחות כיצד החליטו כמה מאיתנו ימותו בלילה נתון.

אלה הם חיילים, בעיקר קציני מודיעין, שסייעו לישראל להוציא אל הפועל את החרבת עזה, ועדויותיהם הן ליבת "נז"א". הסרט אינו מציג את האלימות: את האבק, הצרחות, השיחות המבועתות לבירור מי שרד, האימהות שנוברות בערמות שברי האבנים בחיפוש אחר ילדיהן, שמות האהובים הנעדרים שמופצים באימה בקבוצות ואטסאפ משפחתיות, לפני שהחדשות הנוראות מאומתות. חייתי את כל זה בעזה.

ובעודי צופה בסרט הבנתי שבעוד לנו לא היה מושג אילו זוועות עוד נכונו לנו, היו אנשים שצפו בנו, חישבו וקיבלו החלטות שחרצו את עתידן של משפחות שלמות.

>> הסרט "נז"א": בלי לדבר על מה שקרה בחושך, לא נראה את האור

זה מה שהסרט חשף בפניי: היבט של הפשע שידעתי עליו, אבל מעולם לא הצלחתי לתפוס במלואו – הרגע שלפני האלימות, שבו חיים אנושיים עדיין נמשכים,