אינו מצביע על ישראל כמבצעת הפשעים, וגם אינו משתמש במושג "רצח עם". האפיפיור ליאו ה-14 בטקס השבעתו בוותיקן, ב-18 במאי 2025 (צילום: Mazur/cbcew.org.uk)
האפיפיור הראשון מארה"ב היה רחוק מאוד מחגיגות 4 ביולי, שציינו 250 שנה לעצמאות המושבות מהממלכה המאוחדת. במקום זאת, האפיפיור ליאו ה-14 היה בקצה אירופה, מול חופה הצפוני של אפריקה, באי למפדוזה – הנמל הראשון שאליו מגיעים אלפי מהגרים לאחר שעשו את המסע המסוכן צפונה בחיפוש אחר חיים טובים יותר.
לאחר שביקר בבית הקברות הקטן שבו קבורים מהגרים שנספו בספינות שנטרפו בים התיכון, עמד ליאו למרגלות פורטה ד'אירופה (Porta d’Europa), אנדרטת קבלת הפנים המשקיפה אל הים. "אני כאן", הצהיר, "הולך בעקבות האפיפיור פרנציסקוס, שבחר לנסוע ללמפדוזה ב-8 ביולי 2013 במסגרת מסעו הראשון כיורשו של פטרוס".
בזיקה שיצר בין ביקורו ובין מסעו הראשון של פרנציסקוס כאפיפיור, ליאו עשה יותר מאשר לחלוק כבוד לקודמו או לאותת על המשכיות; הוא הציב את עצמו לצד מהגרים שסיכנו הכול כדי להימלט מרדיפות ומאלימות ולמצוא מקלט באירופה ובארה"ב.
אך המסר שלו חרג מעבר לסולידריות עם מהגרים. כמו פרנציסקוס לפניו, הוא קרא לאנושות כולה – מאמינים ולא מאמינים כאחד – להרהר הן במעשינו הן במחדלינו. 13 שנים קודם לכן, לאחר אחד האסונות הקטלניים ביותר שאירעו למהגרים בים התיכון, גינה פרנציסקוס את מה שכינה "גלובליזציה של אדישות". ליאו שב אל אותה זירה מוסרית.
ואכן, השנה הראשונה לכהונתו של ליאו נסבה בעקביות סביב נושא זה: הצורך באמפתיה כסימן ההיכר של התנהגות אישית וקולקטיבית כאחד. הקטע מהברית החדשה שבחר להקריא בביקור בלמפדוזה היה משל השומרוני הטוב, המסרב לחלוף על פני הזר הפצוע, "שכנו", בדרכו מירושלים ליריחו.
