סמוטריץ' מדמיין מציאות של מדינה אחת המבוססת על אפרטהייד. אבל יש אופציה אחרת. בצלאל סמוטריץ' במסע בחירות בשוק מחנה יהודה בירושלים, ב-9 באוקטובר 2026 (צילום: חיים גולדברג / פלאש90)

בספרן החדש זיהו נעמי קליין ואסטרה טיילור תופעה חשובה, שרבים מאיתנו מחמיצים כשאנו מנסים להבין את תהליכי הפשיזציה בעולם: השימוש בשפה דתית וטכנולוגית ליצירת תחושה של סוף העולם. "פשיזם של סוף העולם" הוא הכינוי שנתנו לניסיון של הימין העולמי, בשיתוף אוליגרכים מעולם הטכנולוגיה, לטפח תחושה מתמדת של אסון מתקרב כדי להצדיק מדיניות פשיסטית ולהציג אותה כהכרחית להישרדות.

>> אתם, הישראלים, הולכים לקלפי להכריע על החיים שלנו, הפלסטינים

נתניהו, כמנהיג פשיסטי מודרני, משתמש באותה טקטיקה. ימים ספורים לפני הבחירות הוא אף שיתף בחשבון האינסטגרם שלו תמונה שנוצרה בבינה מלאכותית ובה נראות פצצות אטום נוחתות על תל אביב. המסר ברור: סוף העולם נמצא מעבר לפינה, ורק נתניהו מסוגל למנוע אותו.

השיחה מגיעה אליך רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

מתעלם מהאלימות המשטרתית. נשיא צרפת, עמנואל מקרון, נפגש עם שוטרים במרסיי, ב-26 באוקטובר 2026 (צילום: Aurelien Morissard, פול / AP)

צחוק מתגלגל. זאת היתה תגובת מנכ"לי החברות הגדולות בצרפת כשז'אן-לוק מלנשון, המועמד לנשיאות מטעם מפלגת "צרפת הבלתי כנועה" (LFI), אמר שהדרך היחידה להימנע ממיתון היא העלאת שכר המינימום. זה קרה ב-27 באוגוסט 2026, בכנס הקיץ של ארגון המעסיקים הגדול בצרפת, MEDEF.

הצחוק הזה, כמו גם זהות הצוחקים והדברים שעוררו אותו, גרמו אפילו לערוצי המיינסטרים בצרפת לנוע באי-נוחות, לנוכח חשיפת הבוז המעמדי שבימים כתיקונם מסתתר מאחורי טיעונים נגד העלאת שכר כמו למשל צפי לפגיעה בצמיחה.

האירוע, שמזכיר ברוחו את התצלום שבו שני הגברים משחקים גולף כשמאחוריהם משתוללת שריפת ענק, כמובן אינו מה שהצית את מחאת התיכוניסטים בצרפת, אבל הוא בהחלט מזקק את הלך הרוח של האליטות הצרפתיות ושל הממשלה מטעמן.

לבוז הזה מצטרפות אינספור רפורמות שמעשירות את בעלי ההון, מעמיקות את אי-השוויון ומבהירות מדי יום עד כמה הדמוקרטיה בצרפת מתרוקנת מתוכן. הכעס והתסכול שעוררו הבוז והרפורמות התפרצו בשבת, 17 באוקטובר. הם ניכרו במספר האנשים שיצאו לרחובות (550 אלף לפי שר הפנים, 800 אלף לפי האיגודים המקצועיים) ובהרס העצום שזרע חלק קטן מהמוחים ברחבי צרפת.

מחאת התיכוניסטים החלה, בניגוד למה שנטען ברוב הפרסומים עליה, בספטמבר בטריטוריות הצרפתיות שמעבר לים, ורק אחר כך התפרצה בפרברים העניים של פריז. בהמשך הצטרפו אליה מתוך סולידריות גם תלמידים מבתי ספר מבוססים. הדרישות היו פשוטות: להקטין את מספר התלמידים בכיתה, לשפר את מבני בתי הספר, לספק ציוד לימודי בסיסי, להעסיק עוד מורים ולשנות את שיטת המיון לאוניברסיטאות. התגובה לדרישות האלה היתה ניסיון להציג את

לא התעלה לגודל השעה. הנשיא יצחק הרצוג (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

אחרי שבנימין נתניהו ייעלם מחיינו הציבוריים, יהיה צורך דחוף לברר מי אפשרו, במעשה ובמחדל, את מסע ההרס הבלתי מרוסן של החברה הדמוקרטית בישראל. כבר עכשיו אפשר לומר שלנשיא יצחק (בוז'י) הרצוג שמור מקום של כבוד ברשימה הזאת.

בקרוב מאוד יחל הרצוג בסבב התייעצויות כדי לקבוע על מי יטיל את מלאכת הרכבת הממשלה הבאה. אומנם לשון החוק מפורשת למדי ושיקול דעתו של הנשיא בעניין מוגבל, אך מניסיון העבר קשה לדעת כיצד ינהג. בארבע השנים האחרונות היו להרצוג שתי הזדמנויות לשנות את מסלולה של ישראל. בשתיהן נכשל.

ההזדמנות הראשונה היתה עם תחילת ההפיכה המשטרית, שעליה הכריז יריב לוין בתחילת ינואר 2023. הרצוג הזהיר מפני משבר חוקתי ומלחמת אחים, וכן התריע על הרס הלכידות החברתית והכלכלית בישראל.

הוא אף טרח לכנס משפטנים, אנשי אקדמיה ונציגים מן הקואליציה והאופוזיציה לסדרה של פגישות, שהולידו מתווה פשרה אשר נדחה כמעט מיד על ידי שני הצדדים. בניסיון לצאת מהמבוך, אירח הרצוג בבית הנשיא מפגשי הידברות ישירים בין הקואליציה לאופוזיציה, אך אלו לא הבשילו לכדי הסכמה.

אילו הנשיא היה מציג עמדה לעומתית לממשלה, מכריז קבל עם ועולם כי יעמוד בראש הכוחות הלוחמים במחריבי החברה ומוסיף לכך איום מוחשי בהתפטרות, היו נוצרים התנאים לבלימת ההפיכה המשטרית. אך הרצוג הקפיד לשמור על ניטרליות והסתפק ב"מופעים" שנועדו לגשר בין שתי עמדות מנוגדות – דמוקרטיה ודיקטטורה אינן יכולות לדור בכפיפה אחת. ואכן, ההפיכה המשטרית התקדמה במלוא הקיטור עד שנותר פסע להשלמתה.

אולי יעניין אותך

מאחורי הסבלנות וההתעקשות עומדת דרישה לאזרחות שיש לה משמעות בחיי היומיום. הפגנה בבאר שבע נגד הריסות בתים בנגב, ב-25 ביוני 2026 (צילום: ג'מאל עווד / פלאש90)

כבר יותר מ-15 שנה אני מלווה משפחות בנגב בתביעות פינוי, בהליכי הריסה ובמאבקים למימוש זכויות יסוד. בהליכים האלה חוזרת שאלה פשוטה: היכן תגור המשפחה אחרי הפינוי? היו לנו הצלחות חשובות, אך בשנים האחרונות הן נעשו נדירות יותר, והיקף הפגיעה גדל. למדתי כמה מאמץ אפשר להשקיע בהליך משפטי, וכמה מעט ודאות הוא עלול להותיר למשפחה בנוגע לעתידה. מתוך הניסיון הזה אני מבין גם את ההשתתפות הרחבה בבחירות: אנשים מבקשים לשנות את ההחלטות המעצבות את חייהם.

שיעור ההצבעה בחברה הבדואית בנגב התקרב הפעם ל-80%, לעומת כ-51% בבחירות 2022. ברהט דווח על 82%, בכסייפה על 81.2% ובחורה על 79.1%. מאחורי הנתונים האלה עומד ציבור שחווה הריסות, פשיעה וחוסר ביטחון והחליט להפעיל את כוחו הפוליטי. ההתגייסות הזאת, אני מאמין, עוד תעסיק חוקרי השתתפות פוליטית בארץ ובעולם: כיצד ציבור שחוסר האמון שלו במוסדות המדינה עמוק כל כך בחר להגיע לקלפיות בהיקף כזה?

ברשתות החברתיות תועדו בוחרים שהגיעו לקלפיות ברכיבה על גמלים וסוסים. בין המצביעים בנגב היו גם אנשים שאיבדו את ביתם ומשפחות שחיות תחת איום בפינוי. בשבילם, הדרך לקלפי התחילה הרבה לפני יום הבחירות: בצו שהגיע לבית, בהריסה, בחיפוש אחר מקום לישון בו ובמאבק לקבל הכרה במקום שבו הם חיים.

השיחה מגיעה אליך רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של