תסריט "ההרעבה וההשמדה" איננו מופרך. פליטים פלסטינים על חוף ח'אן יונס, 15 בספטמבר 2024 (צילום: עבד רחים ח'טיב / פלאש90)

הנה תסריט שעשוי להתממש בקרוב.

התאריך הוא אוקטובר, נובמבר או דצמבר 2024, אולי תחילת 2025. הצבא זה עתה פרסם את פקודת מבצע "סדר וניקיון" שאמור להתנהל בצפון רצועת עזה, באזור שבין ציר נצרים עד הגבול הצפוני של הרצועה. על פי הנחיות מחלקת הדין הבינלאומי בצבא (דבל"א) והיועצת המשפטית לממשלה, המטרות הרשמיות של המבצע מדברות על פינויים הזמני של כל תושבי השטח הזה "למען ביטחונם האישי", שכן "צה"ל עתיד בימים הקרובים לפעול באופן משמעותי בעיר עזה, ומעוניין להימנע מפגיעה באזרחים", בדומה להנחיה שפרסם הצבא ב-13 באוקטובר 2023 ליותר ממיליון הפלסטינים שהתגוררו אז בעיר עזה וסביבותיה. אבל לכולם ברור שהפעם, מדובר במשהו אחר.

אף שראש הממשלה, בנימין נתניהו, ושר הביטחון, יואב גלנט, שומרים על עמימות לגבי המטרות האמיתיות של המבצע, שר האוצר, בצלאל סמוטריץ', והשר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, כמו גם שרים אחרים בימין, אומרים בגלוי שמדובר למעשה ביישום תוכנית "פורום המפקדים והלוחמים במילואים", שיזם האלוף במיל' גיורא איילנד, המדברת על דרישה מכל התושבים בצפון הרצועה לעזוב אותו תוך שבוע, ועל הטלת מצור מלא על האזור, כולל מניעת אספקה של מים, מזון ודלק, עד לכניעתם של מי שיישארו בו, או למותם מרעב. "להוציא את כל האוכלוסייה האזרחית מהצפון, ומי שיישאר שם דינו כדין מחבל והוא יעבור תהליך של הרעבה או השמדה", כפי שפירט פרופ' עוזי רבי, מרצה בכיר ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטת תל אביב, בראיון. בצבא יש המכנים בחיבה את הפעולה בשם "מבצע רבי איילנד", שילוב שמותיהם של שניים מהוגיו.

התוכנית הזו עולה בקנה אחד עם התוכנית "ממשטר רצחני לחברה מתונה: התמרה ושיקום של עזה אחרי חמאס", שכתבו כמה אקדמאים ישראלים בתחילת

אירוע יוצא דופן בישראל. הפגנת ענק בעד עסקת חטופים, ב-1 בספטמבר 2024 (צילום: אורן זיו)

בואו נביט רגע על ההפגנות אתמול בתל אביב ובערים רבות אחרות מנקודת מבטו של בנימין נתניהו. הוא בוודאי רואה אותן כהפגנות שמטרתן הראשונה היא הפלתו והפלת ממשלתו. הדברים נאמרו במפורש על ידי כמעט כל הדוברים, והבוז העצום שהשמיעו מאות אלפי המפגינים מול שער בגין בכל פעם שהושמע שמו של נתניהו או שם השרים האחרים בקבינט שהצביעו בעד הישארות בציר פילדלפי לא השאירו מקום לספק. כמו שלא השאיר מקום לספק הכינוי שהדביקה לו עינב צנגאוקר, אמו של החטוף מתן, "התליין מרחוב עזה".

אבל נתניהו מן הסתם הבין היטב את המסר היותר עמוק, וחתרני, של ההפגנות אתמול. אף שהדברים לא נאמרו במפורש, והדוברים – במקרה או שלא במקרה – אפילו לא הזכירו את צמד המילים "הפסקת אש", ההפגנות אתמול היו הפגנות למען הפסקת המלחמה. נכון, רבים מתומכי ה"עסקה עכשיו", משר הביטחון יואב גלנט ועד צמרת הצבא וצבא העיתונאים הניזון מפיה, אומרים שבסך הכל מדובר בעסקה שתאפשר להחזיר עד 30 חטופים, ואחרי שהם ישוחררו, הצבא יחזור לציר פילדלפי, לציר נצרים ולמלחמה בעזה. אבל סביר מאוד שנתניהו חושש שזו אחיזת עיניים.

נתניהו כנראה חושש שאחרי הפסקת אש של 42 ימים לכל הפחות (העסקה כוללת גם תקופת זמן לא מוגדרת של מו"מ על השלב השני שבמהלכה הפסקת האש אמורה להימשך), אחרי נסיגה של הצבא מציר פילדלפי ומציר נצרים, ואחרי חזרה של מאות אלפי פלסטינים לעיר עזה וסביבותיה, יהיה קשה מאוד לחדש את המלחמה. החברה הישראלית עייפה, החיילים מותשים, המילואימניקים מתחילים להתחמק, המשימה של הבסת חמאס נראית רחוקה, ובנובמבר או דצמבר 2024 יהיה קשה

"זה כישלון מצדו של לפחות חלק מהמחנה הפרוגרסיבי בישראל לצפות מאמריקה שתציל את ישראל מעצמה". דניאל לוי באו"ם, ב-2022 (צילום: באדיבות USMEP)

ב-16 באוקטובר 2023, ימים ספורים לפני שהגיע לביקור הזדהות בישראל אחרי הטבח שביצע חמאס, הנשיא האמריקאי ג'ו ביידן אמר דברים ברורים לגבי מטרות המלחמה של ישראל. "כיבוש עזה יהיה טעות", הוא אמר בראיון טלוויזיוני. מאז הוא שב ואמר בהזדמנויות שונות שאסור שישראל תחזור על הטעויות שעשתה ארה"ב בעיראק ואפגניסטן, שאסור לה לפגוע באזרחים, שהיא חייבת למנוע משבר הומניטרי בעזה, ואיים שאם ישראל תפתח במבצע ברפיח, ארה"ב לא תספק לה נשק התקפי.

ישראל, כפי שכולנו יודעים, צפצפה על כל האזהרות, ועשתה בדיוק הפוך ממה שהמליץ לה נשיא "המעצמה הגדולה בעולם". היא כבשה את עזה, פלשה לרפיח, זרעה הרס שעולה עשרות מונים על מה שעשו האמריקאים בעיראק ואפגניסטן; חוללה משבר הומניטרי שבית הדין הבינלאומי לצדק קבע שיש "סבירות" שהוא גובל בג'נוסייד; וחיבלה ומחבלת בכל הסכם להפסקת אש בכך שהיא דורשת להשאיר את כוחותיה ברצועת עזה, אף שארה"ב טענה בכל הזדמנות שהיא מתנגדת לכל "כיבוש ארוך טווח של הרצועה".

לא רק שלא היו לכך השלכות כלשהן על ישראל, אלא שארה"ב נדרשה, לפחות פעמיים, לשלוח כוחות למזרח התיכון כדי להגן על ישראל ו"לנקות" אחרי החיסולים שישראל החליטה לבצע בדמשק, ביירות וטהראן, בלי לעדכן מראש את האמריקאים (כך לפחות נטען בוושינגטון).

אז מה קורה פה? איך יכול להיות שאמריקה הגדולה לא מצליחה לכפות את רצונה על ישראל הקטנה? והאם המלחמה הזו לא מוכיחה שישראל היא לא נכס אמריקאי, אלא נטל, שכן נשק אמריקאי וכוחות אמריקאיים מגינים על ישראל ולא ההפך? איך ייתכן שממשל ביידן ממשיך במדיניות הזו, למרות ההתנגדות הגוברת בתוך המפלגה הדמוקרטית לתמיכה ללא

אף שהצבא הרג כבר כשני אחוז מתושבי הרצועה, הדיון המוסרי בישראל כמעט לא קיים. תושבות עזה פלסטיניות מתאבלות על יקיריהן שנהרגו בהפצצה ישראלית, ב-10 ביולי 2024 (צילום: עבד רחים ח'טיב / פלאש90)

בשעה 5:40 בבוקר שבת, שלח דובר צה"ל הודעה לכתבים: "כלי טיס של חיל האוויר תקף, בהכוונה מודיעינית של אמ"ן, שב"כ ופיקוד הדרום, מחבלים שפעלו במפקדה צבאית שמוקמה במתחם בית ספר 'אלתעבין' בסמוך למסגד במרחב דרג' תפאח, אשר משמש כמחסה לתושבי העיר עזה.

"המפקדה שימשה את מחבלי ארגון הטרור חמאס למסתור וממנה תיכננו וקידמו פעולות טרור נגד כוחות צה"ל ואזרחי מדינת ישראל. טרם התקיפה, ננקטו צעדים רבים בכדי לצמצם את הסיכוי לפגיעה באזרחים, לרבות שימוש בחימוש מדויק, אמצעי חוזי ומידע מודיעיני".

התמונות המזעזעות של ערימות הגופות המפורקות שהוצאו בשקיות מבית הספר הגיעו זמן קצר אחרי פרסום ההודעה הזו, וכך גם הידיעות הראשונות שלפיהן כ-100 פלסטינים נהרגו בהתקפה, ביניהם נשים וילדים רבים, ושרוב ההרוגים השתתפו בתפילת השחר במסגד. בשעות ובימים הבאים, התפתחה, כצפוי, מלחמת גרסאות סביב מספר ההרוגים. דובר צה"ל פרסם את תמונותיהם ושמותיהם של 18 פלסטינים שלכאורה היו פעילים בחמאס או בג'יהאד האסלאמי ונהרגו בתקיפה. רבים מהם זכו לתואר "פעיל חמאס", בלי לציין תפקיד ספציפי או דרגה. חמאס הכחיש את הטענה, ופעיל זכויות אדם מעזה טען שחלק מהאנשים ברשימה נהרגו בהזדמנויות קודמות, ואחרים מעולם לא היו תומכי חמאס, ואף התנגדו לו. מאוחר יותר פרסם הצבא רשימה של 13 פלסטינים נוספים, שלכאורה היו גם הם פעילי טרור ונהרגו בהפצצה.

השיחה מגיעה אליך