אפשר לצמצם לשלוש מילים את מסר הבחירות שלו: עם לבדד ישכון. בנימין נתניהו (צילום: פלאש90)

הבחירות הבאות לכנסת יתקיימו כנראה בעוד כארבעה חודשים, אבל נראה שכבר עכשיו אפשר לצמצם לשלוש מילים את מסר הבחירות של בנימין נתניהו והליכוד, ובמידה רבה גם של יתר מפלגות הימין: עם לבדד ישכון. למעשה, אפשר לצמצם את המסר למילה אחת, עם קונוטציה קצת פחות נעימה אבל לא פחות מגייסת: מצדה.

עד 28 בפברואר, כלומר עד תחילתה של המתקפה הישראלית על איראן, נראה היה שנתניהו ילך לבחירות עם מסר אחר לגמרי, הלוא הוא הניצחון המוחלט. הסיפור שנתניהו סיפר היה שלאחר שהצבא והשב"כ לא העירו אותו ב-7 באוקטובר – גם משום ששקמה ברסלר והקפלניסטים הרדימו אותם – תחת הנהגתו ישראל קמה מההריסות, ריסקה את "ציר הרשע" האיראני מעזה, דרך ביירות ועד טהראן, ויצרה "מזרח תיכון חדש" בהנהגתה. מיטוט המשטר האיראני, בשותפות עם המעצמה הגדולה בעולם, היה אמור להעניק חותמת סופית למהלך התקומה הניסי.

>> הימין נחלש בסקרים ומגביר את הרדיפה נגד האזרחים הערבים

שותפיו של נתניהו לקואליציה היו לקוחות בטוחים של המסר הזה, אם כי כל אחד מהם פירש אותו באופן קצת אחר. עבור בצלאל סמוטריץ', ההרחבה המואצת של ההתנחלויות, המאחזים וחוות הרועים, יחד עם ההחלשה המתמדת של הרשות הפלסטינית ושל הכלכלה הפלסטינית עד לסף קריסה, היו ועודן אבני דרך חשובות למימוש תוכנית ההכרעה שלו, שבסופה הפלסטינים ייאלצו לבחור בין הסכמה לחיות במשטר אפרטהייד ובין הגירה. אצל בן גביר הדגש היה ונשאר על ריסוק ודיכוי החברה הפלסטינית בתוך ישראל. העלייה המטאורית של ארגוני הפשיעה ושל מספר הנרצחים בחברה הפלסטינית סוללת את הדרך לשם.

אבל הימין הלאומני-פשיסטי אינו הלקוח היחיד של תזת "המזרח התיכון החדש"

הנטייה להפריז היא חלק מהדנ"א שלו. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, באתר נפילה של טיל איראני, ב-20 ביוני 2025 (צילום: איתי רון / פלאש90)

ב-27 בפברואר 2026, לפחות על הנייר, מצבה הגיאופוליטי של ישראל נראה לכל הפחות סביר, אולי אפילו מצוין, תלוי במתבונן. רק חודשיים קודם לכן הצהיר ראש הממשלה בנימין נתניהו בכנסת כי "מדינת ישראל היום חזקה מאי-פעם, היא המעצמה החזקה ביותר במזרח התיכון, ובתחומים מסוימים היא מעצמה עולמית".

הנטייה להפריז היא חלק מהדנ"א של נתניהו, אבל באותו רגע היה נראה שיש לו על מה להסתמך. בעזה חמאס אומנם שרד, אך נחלש מאוד צבאית ובעיקר פוליטית, והיה מוכן לוותר על השלטון ואולי אף על חלק מנשקו כדי לשרוד. הפסקת האש שנחתמה בנובמבר 2025 יצרה את הרושם המוטעה שהמלחמה הסתיימה ושהשלום בדרך – בדיוק האשליה שנתניהו היה זקוק לה כדי להסיט את תשומת הלב העולמית מההשמדה שישראל חוללה בעזה ולאפשר לו להמשיך במדיניות החביבה עליו: "ניהול סכסוך" אלים, שבו ישראל שולטת ביותר ממחצית הרצועה ומתקיפה מתי ואיפה שהיא רוצה.

השיחה מגיעה אליך רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

התעלמות תקשורתית. ועידת השלום העממית בתל אביב, ב-30 באפריל 2026 (צילום: עופר עמרם – סל הפקות)

"ועידת שלום שמביאה אלפי אנשים, עם אנרגיות שיא, היא חדשות. למה כל כנס קטן עד בינוני של הימין הקיצוני הוא ניוז שמצדיק כותרות ראשיות, ואירוע ענק של מחנה השלום שבונה עצמו מחדש לא? הזיה. התקשורת הישראלית (שפעם היו שחשבו שהיא שמאלנית) ממשיכה לשרת את הימין העמוק ולהציג מציאות לפיה אין מחנה שלום בישראל, ואין אלטרנטיבה".

תמי יקירה, המרכזת של קואליציית "הגיע הזמן", צודקת בדברים הכועסים שכתבה אחרי סיומה של "ועידת השלום העממית" שהתקיימה ביום חמישי האחרון בגני התערוכה בתל אביב, תחת המטרייה של הקואליציה הזו, המונה 80 ארגונים. רק לשם השוואה, באותו יום שבו התקיימה "ועידת השלום העממית" נפתחה הליכודיאדה באילת. יובל קרני דיווח ב-ynet שהליכודיאדה היתה כה תוססת, עד שהאירוע המרכזי בה – נאום של שר המשפטים יריב לוין – בוטל משום שאיש לא הגיע לאולם.

ובכל זאת, אין צרכן או צרכנית תקשורת בישראל שלא שמע על הליכודיאדה, ואילו אירוע השמאל בתל אביב כמעט לא סוקר בכלי התקשורת הממסדיים. הסיקור היחיד היה ראיון שעשה רביב דרוקר עם מעוז ינון ועזיז אבו סארה, בן שכול ואח שכול שספרם על המסע המשותף שלהם יצא לאחרונה באנגלית. אבל הראיון נשא אופי של קוריוז – תראו ישראלי ופלסטיני שמדברים על שלום – ובסיומו פנה דרוקר אל חברי הפאנל ושאל אם מישהו מהם שמע על ועידת השלום שינון ואבו סארה משתתפים בה. רק אחד מחברי הפאנל, הנחשב לפאנל הכי שמאלני בטלוויזיה, שמע על האירוע.

בחדרי החדשות של הערוצים הגדולים ושל כלי התקשורת המרכזיים

"הם רוצים להקשות עלינו, החקלאים הפלסטינים. המטרה שלהם פוליטית". חממה בכפר ג׳יוס, 7.4.26 (צילום: תמנה רוז פרץ)

"הם מציקים לנו, הכפריים, כדי שנהגר לערים, ומהערים לחו"ל. הם רוצים להקשות עלינו, החקלאים הפלסטינים. המטרה שלהם פוליטית". חכם סלים עומד בחממת הפלפלים שלו, באדמות הכפר ג'יוס שממזרח לקלקיליה. יותר מ-30 אלף שקל עלה לו לבנות אותה, ועוד עשרות אלפים השקיע בהכשרת השטח. עכשיו כל מה שהשקיע – ופרנסת משפחתו, התלויה בהכנסות מחממה זו ומחממות נוספות – עלול לרדת לטמיון אם ימומש הצו שהוציא המנהל האזרחי לחממה לפני כחודש.

סלים לא לבד. בכפר ג'יוס לבדו הוצאו בתקופה האחרונה צווי הפסקת עבודה – צעד ראשון לפני הריסה – ל-52 חממות הנמצאות בצד "הפלסטיני" של גדר ההפרדה, החוצה את אדמות הכפר. לעשרות חממות נוספות של תושבי הכפר, הנמצאות בצד "הישראלי" של הגדר, כלומר בין הגדר לקו הירוק, הוצאו השבוע צווי הריסה. לפחות שתי חממות בצד ה"פלסטיני" כבר נהרסו.

>> הגדר, השערים, והנישול השיטתי של חקלאים פלסטינים מאדמתם

הנימוק המוזכר בצווים שהנפיק המנהל האזרחי הוא שהחממות הוקמו ללא רישיון, אף שהן קיימות כבר שנים רבות, חלקן עוד משנת 2000. בצווים לא מוזכר נימוק ביטחוני, אך הם הוצאו לחממות הנמצאות במרחק 300 מטר משני צידי גדר ההפרדה, דבר שעורר חשש כי המטרה היא "לנקות" את כל השטח הזה מנוכחות חקלאית פלסטינית.

"מאות משפחות מתפרנסות מהחממות האלה", אומר יעקוב עספור, הממונה מטעם הרשות הפלסטינית על ג'יוס, בשיחה במשרדו בכפר. "אם אתה הורס את החממות, אתה הורס את הפרנסה שלהן. כבר עכשיו אין עבודה בכפר. 50% מהגברים עבדו בישראל. לאנשים אין 20 שקל כדי להטעין חשמל לבתים שלהם. אני חושב שזה חלק מתוכנית (ישראלית) לגרש אותנו מפה".

"מתקפה על כל החקלאות בגדה המערבית"

הכפר ג'יוס יושב על גבעה המשקיפה על מישור החוף. נתניה נראית ממנו במרחק נגיעה. האדמות החקלאיות שלו