חמישה חודשים. זה מה שמבקש ראש ממשלת המעבר, בנימין נתניהו. להיות ראשון ברוטציה לחמישה חודשים, ואחר כך לפנות את הדרך לבני גנץ. את הזמן הזה, הסבירו דובריו, נתניהו צריך כדי להשלים מהלכים חשובים – ובראשם קידום "סיפוח בקעת הירדן". במלים אחרות, נתניהו מוכן לוותר על ראשות הממשלה ובלבד שיספיק לעשות את מה שלא עשה ב-13 השנים שהוא בשלטון: לספח את בקעת הירדן.

על פניו, זו בקשה תמוהה. הרי בחירות שלישיות, אם אכן ייערכו, יתקיימו לכל המוקדם בסוף פברואר-תחילת מארס, שלושה חודשים מעכשיו. עד אז נתניהו ימשיך לכהן כראש ממשלה. גם אם מחנה הימין יובס, ייקח לגנץ חודש לכל הפחות להקים ממשלה חדשה, במקרה הטוב. כלומר ראשות הממשלה מובטחת לנתניהו לארבעה חודשים לפחות. שלא לדבר על האפשרות הסבירה מאוד שלא תהיה הכרעה, מה שישאיר את נתניהו בראשות ממשלה לתקופה שעולה בהרבה על חמישה חודשים.

ראש הממשלה בנימין נתניהו עם ראש מועצת גוש עציון שלמה נאמן (משמאל) וראש מועצת עמק הירדן דוד אלחייני (מימין) בביקור באלון שבות בנובמבר 2019 (צילום: גרשון אלינסון / פלאש90)

אז למה בכלל לבקש בקשה כזאת? נתניהו הרוויח ביושר את חוסר האמון המוחלט הכללי שהוא יעמוד בדברו ואכן יפרוש עוד חמישה חודשים, גם אם ההסכם עם כחול לבן ישוריין בחקיקה כלשהי בכנסת, ואפילו אם נתניהו יחתום עליו בדמו. לא צריך להיות פרנואיד כדי לחשוד בו. מספיק לקרוא עיתונים. וכפי שכתב כאן אלי ביתאן, ובצדק, לנתניהו גם חשוב עצם העיקרון שהוא יכול לעמוד בראש הממשלה, בהסכמת כחול לבן, עם כתב אישום. זה יכול לשמש אותו

"אני קורא את צהלות השמחה וההתרגשות פוליטיקאים ועיתונאים על הפעלת תחבורה ציבורית בשבת", כתב אתמול איש התקשורת החרדי יעקב אייכלר, בתגובה על הפעלת קווי תחבורה ציבורית בגוש דן". "אני מבין שסוף סוף הוקמה מדינה ככל המדינות. נותר רק לתהות, מדוע טרחתם כל כך לעשות זאת בחבל ארץ זה, תוך גירוש ונישול תושבים ערבים שחיו במקומות אלה. בשכם חברון נצרת ושפרעם, יש תחבורה ציבורית בשבת כבר מזמן".

כדי להצדיק את ישיבתם במוסדות שהם לא מאמינים בהם, החרדים מסבירים שהם שומרים על "הציביון היהודי" של המדינה. יעקב ליצמן ומשה גפני, מנהיגי יהדות התורה (צילום: פלאש 90)

התגובה הזו, בוטה ככל שתהיה, משקפת את המצוקה של החרדים מול המהלך הזה של עיריות שונות בגוש דן, ותל אביב בראשן. אחת מן ההצדקות הרווחות של היהדות החרדית להשתלבות במוסדות המדינה, גם אם באופן מסויג, היא הטענה כי קיום מפלגות חרדיות בפוליטיקה הישראלית לא רק מחזק את הקהילה החרדית עצמה על ידי תקציבי חינוך ומניעת גיוס לצבא, אלא מחזק את הצביון היהודי של ארץ ישראל ומונעת אסונות שמתרגשים על יושביה כאשר הם אינם ממלאים את רצון הא-ל.

סביב השאלה הזו סובב גם הוויכוח בין היהדות החרדית המיינסטרימית, המיוצגת בכנסת, ובין "העדה החרדית", הכוללת את הזרמים המתנגדים באופן מוחלט לקיומה של המדינה. לפי אנשי "העדה החרדית", נאסר על עם ישראל לעלות בצורה מסודרת לארץ ישראל, וזאת על פי פרשנות חז"ל לפסוקים משיר השירים. ההוגה החרדי הידוע ביותר בנושא זה הוא רבי יואל טייטלבוים, הרבי מסאטמר, העוסק בסוגיה

הביטו לרגע בגרף הזה. הוא פורסם בכל האתרים ב-10 באפריל השנה, יום לאחר הבחירות הראשונות ב-2019. ברגע הזה היה ברור לכולם שישראל ביתנו של אביגדור ליברמן שייכת לגוש הימין, כפי שהיתה מאז שליברמן הקים אותה לפני 20 שנה.

גם ראש הממשלה בנימין נתניהו היה משוכנע שזה המצב, ולכן נאם את נאום הניצחון שלו בליל הבחירות באפריל. אחרי מה שקרה אתמול, אפשר להגיד באופן ברור: ליברמן, המפלגה שלו, ואולי גם הבוחרים שלו, כבר לא שייכים לגוש הפוליטי הזה.

צריך להדגיש, מבחינת העמדות שלו ליברמן הוא איש ימין לכל דבר. הוא גזען, שונא ערבים ומאמין אדוק בעליונות יהודית. הוא אויב של העבודה המאורגנת ומאמין ב"שוק החופשי". התואר "ליברל" שהוא קשר לעצמו לאחרונה לא מתאר אותו בשום צורה. ובכל זאת, בדעה צלולה הוא החליט לא לאפשר לימין להקים ממשלה צרה.

אחרי שכל הקמפיין שלו לקראת הבחירות בספטמבר עמד בסימן התקפות משולחות רסן על גוש הימין במתכונתו הנוכחית – ליכוד, לאומנים דתים וחרדים – ואחרי שהוא דחה הצעה (לדבריו, ובמקרה הזה אפשר להאמין לו) לשמש כראש ממשלה בשנה האחרונה של הקדנציה של הממשלה הקרובה, אפשר להבין מדוע ב"מקור ראשון" קבעו אתמול בצער גדול ש"המהפך של ליברמן הושלם". המתנחל מנוקדים, שבשתי הקדנציות הראשונות שלו בכנסת הלך ברשימה משותפת עם "האיחוד הלאומי", כלומר עם מי שהיום הוא מגדיר כ"משיחיים", השלים את תוכנית ההתנתקות שלו מהגוש הפוליטי המכונה גוש הימין.

יו"ר ישראל ביתנו, אביגדור ליברמן, בישיבת סיעה ב-22 בספטמבר 2019 (צילום: נועם ריבקין פנטון / פלאש90)

אז מה

השוואות הן תמיד בעייתיות, אבל קשה להכחיש שהקמפיין של בנימין נתניהו והליכוד נגד הנציגים הפוליטים של הציבור הפלסטיני ונגד הפוליטיקאים היהודים שמעלים על קצה דעתם לבנות אתם שותפות פוליטית כלשהי – מזכיר את הקמפיין נגד רבין ב-1995. הקמפיין הזה התחיל מיד אחרי הבחירות בספטמבר, תפס תאוצה אחרי שהרכבת הממשלה הוטלה על בני גנץ והגיע לשיאו בנאום של נתניהו ב"כנס החירום" בתל אביב שלשום תחת כותרת שאינה משתמעת לשתי פנים: "עוצרים ממשלת מיעוט מסוכנת שתלויה בתומכי טרור".

כל צייד יודע מה עושים עם זאבים. כנס החירום של נתניהו (תומר נויברג / פלאש 90)

חברי הרשימה המשותפת, לפי נתניהו, "תומכים בארגוני טרור ורוצים בהשמדת המדינה". ממשלת מיעוט שתישען על התמיכה שלהם היא "איום קיומי" על מדינת ישראל ו"פיגוע לאומי היסטורי ואסור שזה יקרה". ראשי כחול לבן, לפי נתניהו, "הוליכו שולל" את הבוחרים שלהם ולכן הם חייבים להוריד מיד את "הרעיון ההזוי" של ממשלה בתמיכת חברי הרשימה המשותפת". אבל ממשלה כזו, הבטיח נתניהו, לא תקום ל"יום אחד, אפילו לרגע אחד", וזאת משום ש"הצדק איתנו, העם איתנו". בישיבה של חברי הכנסת של "בלוק ה-55" הוא חזר על הדברים וטען שהוא לא צועק "זאב זאב", אלא "הזאב כבר בחדר". וכל צייד יודע מה עושים עם זאבים.

המסקנות שאפשר וכמעט הכרחי להסיק מהדברים של נתניהו הן קיצוניות מאוד. אם חברי המשותפת רוצים להשמיד את מדינת ישראל, רק הגיוני לעצור אותם בכל דרך, כולל באלימות. אם הממשלה שכחול לבן עשויה להקים בתמיכת המשותפת היא "איום קיומי", הרי כל פעולה