הדרישות הקואליציוניות שלו הפכו למבצע צבאי. שר האוצר, בצלאל סמוטריץ', מסיבת עיתונאים בירושלים, ב-5 בינואר 2025 (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

כזה עוד לא היה לנו. בצלאל סמוטריץ', העומד בראש מפלגה שיש לה שמונה מושבים בכנסת הנוכחית ובסקרים היום מתנדנדת על סף אחוז החסימה, מתנה את קיום הממשלה בכך שישראל תמשיך במלחמה בעזה, תהפוך את הרצועה באופן קבוע ללא ראויה למגורים, ותצא למבצע צבאי בגדה המערבית.

בעבר הכרנו מפלגות שהתנגדו לנסיגות ולהסכמים מדיניים – הליכוד התפצל למעשה סביב ההתנתקות מעזה ב-2005, ומפלגת התחייה הפילה את ממשלת שמיר ב-1992 סביב ועידת מדריד. אבל מפלגה הדורשת מחיר בדם – דם של ישראלים, חיילים וכנראה גם חטופים, וכמובן דם של פלסטינים – תמורת הסכמתה לא להפיל את הממשלה היא אירוע חדש, לא מוכר. לא בישראל, וספק אם בעולם.

"דרשנו וקיבלנו התחייבות לשנות לחלוטין את שיטת המלחמה כדי להביא בעזרת השם להכרעה מוחלטת באמצעות השתלטות מדורגת על כל רצועת עזה, הסרת המגבלות שהוטלו עלינו על ידי ממשל ביידן ושליטה ברצועה באופן מלא, כך שהסיוע ההומניטרי לא יגיע לידי חמאס כפי שהיה עד כה", אמר סמוטריץ', לאחר שהקבינט והממשלה אישרו את השלב הראשון לעסקה לשחרור החטופים תמורת שחרור אסירים פלסטינים והפסקת אש של 42 ימים.

סמוטריץ' הבהיר שמדובר בתנאי להישארות מפלגתו בממשלה, ולמעשה להישרדות הממשלה, שכן ללא הקולות של הציונות הדתית, היא צפויה ליפול. "אנחנו לא נשב בממשלה שתפסיק חלילה את המלחמה ולא תמשיך עד הניצחון המלא על חמאס", אמר סמוטריץ'. "עזה הרוסה ומפורקת, לא ראויה למגורים, והיא תישאר כזו. אל תתרשמו מצהלות השמחה המאולצות של אויבינו… נמחק להם שוב את החיוך

הלחץ של טראמפ הוא תירוץ מושלם לנתניהו כדי להסביר לתומכיו ולשופרותיו מדוע ירד מעץ "הניצחון המוחלט". שלט חוצות בירושלים, ב-13 בינואר 2025 (צילום: חיים גולדברג / פלאש90)

מהגרדיאן עד ערוץ 14, מ-ynet עד "הארץ", יש קונצנזוס כמעט מוחלט: הלחץ של הנשיא הנבחר דונלד טראמפ, הפחד ממנו, האיומים שלו, הם אלה שחוללו את השינוי, והביאו את בנימין נתניהו להסכים למה שלא הסכים לו קודם ולהגיע להפסקת אש. הסיפור על סטיבן וייטקוף, השליח של טראמפ למזרח התיכון, שהודיע לנתניהו שהוא מגיע בשבת בבוקר לירושלים ואין לו שום כוונה לחכות לצאתה של שבת קודש, עומד להפוך לפולקלור. "אם נתניהו הוא סך כל פחדיו, ההסכם מגלה שטראמפ מפחיד אותו יותר מבן גביר", כותב היום עמוס הראל, ומתמצת את הרוח הכללית. לא היה הסכם אלמלא טראמפ.

אינני יודע מה בדיוק נאמר בשיחה בין וייטקוף לנתניהו, ואם הוא אכן דיבר לנתניהו "בקצב הכתבה", כפי שכתב נדב אייל. ייתכן שטראמפ אכן איים על נתניהו, ייתכן שנתניהו אכן נבהל. אבל אני מציע מבט אחר על ההסכמה של נתניהו לקבל את תנאי ההסכם, שלפי כל הראיות מונח על השולחן מאז מאי 2024. אני מבקש לטעון שכפי שההחלטה להמשיך במלחמה ולהיכנס לרפיח למרות האיומים האמריקאיים היתה החלטה פנים ישראלית, ככה גם ההחלטה לקבל את הסכם הפסקת האש היא החלטה פנים ישראלית.

לפני קצת פחות מחודשיים, רגע לפני ההסכמה על הפסקת האש בלבנון, כתבתי כאן ש"סיום המלחמה שם (בלבנון) יחזיר בהכרח את תשומת הלב של הציבור הישראלי למלחמה בעזה, והשאלות לגבי התוחלת של המשך המלחמה שם ישובו ויצופו. גם אם טראמפ ייתן אור ירוק להמשך הטיהור האתני בעזה,

"ספק אם הסכנה הנשקפת לאזרחים תמימים המתגוררים באזורים ההומניטריים בעזה גדולה מהסכנה הנשקפת לאזרחי ישראל". פלסטינים נושאים גופת תושב שנהרג במתקפה ישראלית ב"אזור ההומנטרי" באל-מוואסי, 29 בדצמבר 2024 (צילום: עבד רחים ח'טיב / פלאש90)

"ספק אם הסכנה הנשקפת לאזרחים תמימים המתגוררים באזורים ההומניטריים בעזה להיפגע באופן בלתי מכוון מפעולות מלחמתיות גדולה מהסכנה הנשקפת לאזרחי ישראל החשופים לפגיעה מירי רקטי וממעשי טרור". בנימוק זה דחה אילן סלע, שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, את בקשתו של יליד עזה, שהתגורר בשנים האחרונות בגדה המערבית, לא להיות מגורש לעזה. הפלסטיני גורש בסופו של דבר לעזה בימים האחרונים.

מדובר בה', פלסטיני בן 30 יליד רצועת עזה, שקיבל אישור לצאת לירדן דרך הגדה. לאחר שחזר מירדן ב-2016 הוא נשאר לחיות בגדה המערבית, שם מתגורר גם אביו, ובשמונה השנים האחרונות הוא חי ברמאללה ואף רכש שם דירה. משפחתו הקרובה כבר עזבה את עזה לירדן. במהלך השנים הוא ביקש להעביר את כתובתו לגדה המערבית, אולם בקשותיו סורבו.

>> ה"אזור ההומניטרי" בעזה: אדמה צחיחה, ריקה מצורכי קיום בסיסיים

בפברואר 2024 ה' נתפס גונב רכב ונשפט למאסר. לקראת שחרורו בנובמבר, החליטו הרשויות בישראל "להחזיר" אותו לעזה, אף שכאמור משפחתו כבר לא חיה שם. ארגון "גישה" עתר נגד החלטת הגירוש בטענה שהעברתו לעזה תסכן את חייו. "כל רצועת עזה הינה כיום אזור מוכה אסון שהחיים בו בלתי אפשריים ובמצב דברים זה, חל על מדינת ישראל איסור מוחלט לגרש כל אדם לרצועת עזה", כתבה עו"ד אסנת כהן-ליפשיץ, מנהלת המחלקה המשפטית ב"גישה" והזכירה כי על פי סעיף 33 לאמנת הפליטים שישראל חתומה עליה, "אין לגרש אדם למקום שבו יועמדו חייו או חירותו בסכנה".

בגישה גם טענו שאף שה' רשום כתושב רצועת עזה, הרי שהרישום הזה צריך להיחשב

לא חסרים סדקים. גרפיטי על חומת ההפרדה באבו דיס (צילום: מלאני פידלר / פלאש90)

צריך סוג של עזות מצח או קהות חושים או שניהם גם יחד כדי לכתוב דבר מה אופטימי ל-2025. מבט מפוכח וריאליסטי על המצב הפוליטי בישראל, ברחוב הפלסטיני, באזור או בעולם יתקשה להיאחז בקווי עלילה ממשיים שיכולים להביא לסיומו של האסון המתמשך שאנחנו חיים אותו יומיום כבר 15 חודשים.

ממשלת הימין הפשיסטית נהנית מרוב מוצק בכנסת, והיא מחויבת לסעיפים השני והשלישי בתוכנית ההכרעה של סמוטריץ' – גירוש הפלסטינים מעזה או מחיקתם בכוח החרב אם יסרבו ללכת (על סעיף אחד, מתן אפשרות לפלסטינים לחיות כאן בשקט ובשלווה תחת משטר אפרטהייד כבר פסחו, הוא נחשב עכשיו הומאני וליברלי מדי); הצבא אינו יודע איך להחזיר את החטופים או להכריע את חמאס, אז הוא עושה את מה שהוא יודע לעשות: טיהור אתני, שלפי כל הסימנים רק ילך ויתרחב, ואולי יגיע לידי השמדה מתוכנת מראש, אם הצבא יאמץ את יוזמת הח"כים להחריב את מקורות המים המזון בעזה, כפי שאימץ את תוכנית האלופים.

הרחוב הפלסטיני מפוצל ומוכה. אם בחודשים הראשונים אחרי 7 באוקטובר היו פלסטינים שהאמינו שמתקפת חמאס הוכיחה שאפשר לנצח צבאית את ישראל, הרי שההרס המוחלט והשיטתי של רצועת עזה – יחד עם ההתקפלות של חיזבאללה והקריסה של משטר אסד ו"ציר ההתנגדות" באופן כללי – פיזרו את האשליה הזו. חמאס לא מסוגל להכיר בפשעי המלחמה שלו ב-7 באוקטובר, וגם לא בכך ששיכרון הדם שלו המיט אסון על עזה. הוא גם לא מסוגל למצוא דרך להגיע לסיים את המלחמה, להוציא את הצבא הישראלי מהרצועה ולהתחיל בשיקומה. אבו מאזן בוודאי שלא יכול לקדם רעיון של מדינה פלסטינית מול ממשלת ישראל הנוכחית, וקשה לראות