"פתרון הומניטרי שיביא קץ לסבל של יהודים וערבים כאחד". פלסטינים נמלטים מצפון רצועת עזה, 9 בנובמבר 2023 (צילום: מוחמד זענון)

בתחילת דצמבר 2022, עוד לפני שהממשלה הנוכחית הושבעה, לפני שההפיכה המשטרית יצאה לדרך, ובוודאי הרבה לפני שמישהו העלה על דעתו את המאורעות המפלצתיים של ארבעים הימים האחרונים, אמיר פאח'ורי ואני פרסמנו כאן מאמר תחת הכותרת "זו עלולה להיות ממשלת נכבה".

את החשש הזה ביססנו על התפקידים המרכזיים והרגישים שיועדו בממשלה לבצלאל סמוטריץ' ולאיתמר בן גביר, שני תומכי נכבה מובהקים ומוצהרים. השניים האלה, כתבנו, מייחלים לכאוס, מתוך מחשבה שכאוס "יביא להכרעה המיוחלת: כניעה פלסטינית או גירוש… אנחנו נמצאים ברגע מיוחד", סיימנו את המאמר, "הסתירות שהיו גלומות בציונות ובמדינת ישראל מהרגע הראשון יוצאות החוצה, אולי יותר מאי פעם".

פחות משנה אחרי המאמר ההוא, אפשר למחוק את המילים "עלולה להיות" מהכותרת. ממשלת ישראל הנוכחית היא ממשלת נכבה. משרד המודיעין ממליץ על "פינוי האוכלוסייה העזתית לסיני" ומניעת חזרתה; שר האוצר סמוטריץ' אומר ש"הגירה מרצון" של הפלסטינים בעזה היא "פתרון הומניטרי שיביא קץ לסבל של יהודים וערבים כאחד"; השר אבי דיכטר, חבר הקבינט, מגדיר את מה שישראל עושה עכשיו בעזה כ"נכבת עזה 2023".

השיחה מגיעה אליך רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

מכוון למהלך ארוך מאוד, אולי בעצם אינסופי. ראש הממשלה בנימין נתניהו לצד שר הביטחון, יואב גלנט, והשר בני גנץ במסיבת עיתונאים, 11 בנובמבר 2023 (צילום: מרק ישראל סלם / פלאש 90)

36 ימים אחרי 7 באוקטובר, בנימין נתניהו הציג לראשונה לציבור הישראלי את תמונת היציאה מהמלחמה. המלחמה תסתיים, הוא אמר, "אחרי חיסול החמאס. עזה תהיה מפורזת ולא יהיה איום על מדינת ישראל. צה"ל ימשיך לשלוט ביטחונית ברצועת עזה כדי למנוע טרור… בכל מקום שאין שליטה ביטחונית ישראלית, הטרור חוזר ומתבסס ומכה בנו. זה הוכח גם ביו"ש. לכן לא אסכים לוותר על השליטה הביטחונית בשום מצב".

>> בעולם הערכים החדש בישראל, שחרור החטופים נדחק לשוליים

כשנשאל על אפשרות שובה של הרשות הפלסטינית לעזה, אמר נתניהו כי "לא תהיה שם רשות אזרחית שמחנכת את הילדים שלהם לשנוא את ישראל או להרוג ישראלים. לא יכולה להיות שם רשות שמשלמת למשפחות מרצחים. לא יכולה להיות רשות שמי שעומד בראשה עדיין לא גינה את הטבח. יצטרך להיות שם דבר אחר, אבל בכל מקרה שליטה ביטחונית שלנו".

מהלך ארוך, אולי אינסופי

כמה דברים אפשר להבין מהאמירות האלה. הראשון הוא שנתניהו מכוון למהלך ארוך מאוד, אולי בעצם אינסופי. ישראל אמנם מתקדמת בעזה, ככה נראה, מרוקנת מתושבים את האזורים שהיא תופסת, והורסת אותם כמעט עד היסוד. אבל גם אם הצבא ישלים את כיבוש העיר כולה ויהפוך אותה לעיר רפאים, וזה עוד לא מאוד קרוב, שכן רוב העיר עוד לא בידי ישראל, עדיין מדובר בכיבוש "העיר העילית" של עזה.

לאיש – חוץ מאולי למפקדי חמאס – אין מושג כמה לוחמי חמאס נשארו במנהרות מתחת לעיר עזה, כמה מהם יישארו בהן אחרי כיבוש "העיר העילית", כמה יעברו לדרום הרצועה דרך המנהרות

כיבוש מחדש של עזה מעלה מיד את שאלת "היום שאחרי". ראש הממשלה, בנימין נתניהו, עם שר הביטחון, יואב גלנט, והרמטכ"ל, הרצי הלוי, בקריה בתל אביב, ב-24 באוקטובר 2023 (צילום: קובי גדעון / לע"מ)

אם להאמין לדיווחים בתקשורת, מי שמעכב כרגע את המתקפה הקרקעית בעזה הוא ראש הממשלה, בנימין נתניהו. בעוד שר הביטחון יואב גלנט מבטיח לחיילים שבקרוב הם "יראו את עזה מבפנים", והרמטכ"ל הרצי הלוי מודיע שהצבא "מוכן לתמרון קרקעי" בעזה, מי שלוחץ לכאורה על הבלמים הוא נתניהו.

העיתונאי מוטי גילת אפילו דיווח בערוץ 11 שנתניהו החליט לדחות את הכניסה הקרקעית ב"שבוע-שבועיים", בעקבות פגישה עם אלוף במילואים יצחק בריק, "נביא הזעם" הישראלי החדש, שייעץ לו – לפי הדיווח של גילת – "(לתת) לחיל האוויר לגמור את העבודה. תן לו עוד שבוע, שבועיים, שלושה לכתוש את הרצועה, לכתוש את עזה, להשמיד את המחבלים, ורק אחר כך, כשהשטח יהיה נקי יותר, תיכנס פנימה".

כמה הסברים ניתנו לכך שנתניהו מעכב לכאורה את הפעולה הקרקעית. אחד מהם, שלפיו נתניהו חס על חיי אדם, אפשר לדחות על הסף. נתניהו בוודאי לא חס על חיי פלסטינים, שכן הוא אחראי ישיר להרג של קרוב ל-10,000 פלסטינים בהתקפות שהורה עליהן בעזה, מצוק איתן ועד היום – מספר שמתקרב למספר המשוער של הרוגים פלסטינים במלחמת 1948 – שלא לדבר על המאות הרבות של ישראלים ופלסטינים שנהרגו בזמן שלטונו של נתניהו, בעודו מסרב בתוקף לכל מהלך מדיני. נתניהו הוא לא "פיסניק", חד משמעית.

הסבר אחר, והוא בהחלט סביר יותר, נוגע למלחמת ההישרדות הפוליטית שלו. נתניהו יודע שרוב הציבור רואה בו אחראי לכישלון הנורא של 7

השתדל תמיד להימנע מכל מו"מ עם ההנהגה הלאומית הפלסטינית, לעקוף אותה ולדחוק אותה הצידה. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, בטקס ממלכתי לציון 50 שנה למלחמת יום כיפור, בהר הרצל בירושלים, ב-26 בספטמבר 2023 (צילום: חיים גולדברג / פלאש90)

1948 היתה למעשה הפעם האחרונה שבה יחידות יהודיות ופלסטיניות, צבאיות או צבאיות למחצה,  נלחמו אלה באלה בחזית רחבה על אדמת ישראל/פלסטין. ב-1982 צבא ישראלי נלחם מול יחידות פלסטינית, אבל על אדמת לבנון, והיו כמובן חדירות של חמושים פלסטינים לישראל ופיגועים, וקרבות בג'נין או בעזה, אבל לא היה אירוע שמזכיר בהיקף שלו את מה שקרה בימים האחרונים וממשיך עוד לקרות. בוודאי שמאז 1948 לא קרה שיישובים יהודים נכבשו על ידי חמושים פלסטינים, כמו שקרה עכשיו.

זו לא סתם אנקדוטה היסטורית או גיאוגרפית. יש לכל זה משמעות פוליטית ישירה. המתקפה הרצחנית – והלא-אנושית, שדגל שחור של פשע מלחמה מתנוסס מעליה, חייבים לומר – של חמאס באה בדיוק כאשר היה נדמה שבנימין נתניהו עומד להשלים את יצירת הפאר שלו: שלום עם העולם הערבי, תוך התעלמות מוחלטת מהפלסטינים. המתקפה הזו מזכירה לכולם שלטוב או לרע, הפלסטינים עדיין כאן, והסכסוך של היהודים הוא איתם, לא עם האמירתים או הסעודים.

בנאומו בעצרת האו"ם לפני שבועיים, נתניהו הציג מפה של מדינת ישראל המשתרעת מהים התיכון עד נהר הירדן, ומקיימת הסכמי שלום עם כמעט כל מדינות המזרח התיכון, ובראש ובראשונה סעודיה. מדינה פלסטינית, או אפילו המובלעות המצומקות ששולטת בהן לכאורה הרשות הפלסטינית, לא קיימת על המפה הזו. פלסטין יוק.

מאז שנבחר לראשות הממשלה ב-1996, נתניהו השתדל להימנע מכל מו"מ עם ההנהגה הלאומית הפלסטינית, לעקוף אותה