הפך את הבחירות למשאל עם על פרויקט "מלחמת הנצח" שהוא שכלל מאז 7 באוקטובר. ראש הממשלה בנימין נתניהו בקלפי, ב-27 באוקטובר 2026 (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

"ביחד" העמידה בראש רשימתה לכנסת איש ימין, שהתחיל את מסע הבחירות שלו באמירה ש"ליכודניק אמיתי מצביע בנט". במשך שבועות, אנשי ימין בערים ליכודיות לא היו יכולים ללכת לבית קפה בלי חשש שנפתלי בנט יתיישב להם פתאום בפרלמנט. גדי איזנקוט מילא את הרשימה שלו באנשי ימין ובמתנחלים, וגילה כך שהוא בעצם איש ימין. אביגדור ליברמן לא היה צריך מייקאפ ימני. הוא היה ונשאר גזען אנטי-ערבי.

כל המפלגות הללו שיווקו לתקשורת "חוזרים בתשובה" שעזבו את נתניהו והצהירו כי הפעם יצביעו לגוש השינוי. ניכר שיועצי התקשורת של המפלגות אמרו למועמדים: דברו ימין, רק ככה נוכל לגנוב קולות מהמחנה של נתניהו. אפשר להניח שגם ההחלטה התמוהה של הדמוקרטים לתמוך בפסילת סאמי אבו שחאדה נבעה מהרצון לפזול ימינה.

>> כל הקדנציה הפחידו אותנו. ביום הבחירות נבהלו מאיתנו

התוצאות הסופיות של הבחירות מראות שזה לא עבד. גוש הימין כולו אומנם ירד ב-11 מנדטים והליכוד ירד בחמישה מנדטים, אך במספרים מוחלטים גם הגוש וגם הליכוד עצמו לא הפסידו קולות לעומת הבחירות ב-2022. גוש הימין אפילו קיבל כ-90 אלף קולות יותר מהפעם הקודמת, עלייה של קצת יותר מ-2%. מפלגות גוש השינוי, לעומת זאת, קיבלו כ-329 אלף קולות יותר ממה שקיבלו ב-2022 (כולל מרצ שלא עברה אז את אחוז החסימה). מהמספרים המוחלטים האלה עולה שגוש שינוי בקושי העביר קולות ממחנה הימין. לדברי פרופ' עירן הלפרין, מייסד ויו"ר שותף של מכון המחקר אקורד, התזוזה ממחנה הימין למחנה השינוי עמדה על 1.2% בלבד.

לא למרות 7 באוקטובר אלא בגללו

אחת התגובות המיידיות מצד פוליטיקאים,

אם בחלק מהסקרים גוש הימין עדיין מוביל על "גוש איזנקוט" או משתווה לו, זה לא הודות לליכוד ולנתניהו, אלא הודות למפלגות שמותחות עליו ביקורת קשה מימין. בובות של בצלאל סמוטריץ', בנימין נתניהו ואיתמר בן גביר בח'אן יונס, ינואר 2023 (צילום: עבד רחים ח'טיב / פלאש90)

כדי להאמין לינון מגל שהוא לא שאב את דימוי הקוף כלפי גדי איזנקוט מרפרטואר גזעני של התעליינות אשכנזית אלא מרפרטואר עולם הפשע, צריך לייחס לו תום לב, ותום לב הוא אחת מהתכונות שמגל לא ניחן בהן. תכונה נוספת שמגל לא ניחן בה היא חוכמה יתרה, כי נראה שהאמירה שלו, וההתעקשות של יותם זמרי לחזור עליה למחרת בערוץ 14, לא יעזרו למחנה הימין לנצח בבחירות, ואולי אף יעלו לו בחצי מנדט או במנדט, אובדן שעשוי להיות קריטי לפי הסקרים הנוכחיים.

בעולם הפשע הביטוי "קוף" מתייחס למי שמשמש חזות חיצונית, "פרונט", אדם "נקי" ומהוגן יחסית שנועד להסוות את אחריותם של ארגוני פשע לפעילות העבריינית שהם מנהלים מאחורי גבו. גם אם נדבק בפרשנות הזו לדימוי הקוף, קשה לראות איך היא חלה על איזנקוט בהקשר המזרחי-אשכנזי, שכן הוא נאבק על ראשות "מחנה השינוי" מול שני מועמדים שהם גם אשכנזים וגם מייצגים במובהק אליטה כלכלית-חברתית – נפתלי בנט ויאיר לפיד. אולם אם נשתחרר מהביטוי "קוף" וננסה לבדוק מי מנהל ומי מנוהל במערכת הבחירות, נגלה שדווקא בנימין נתניהו נמצא יותר בצד המנוהל של הסקלה.

להציג את נתניהו כ"פרונט", כבובה המופעלת על ידי כוחות אחרים בפוליטיקה הישראלית, נשמע משונה. הרי הוא ראש הממשלה בעל הכהונה הארוכה ביותר בתולדות ישראל, הקוסם הגדול שיודע לקום מכל מפלה פוליטית, הקמפיינר הכי מנוסה בסביבה, ובעיקר מי שהקים לו כת מאמינים – קבוצה שמבקריה קוראים לה "ביביסטים" –

הצווים האלה מייצגים גדר בירוקרטית בלתי נראית. מבט מג'יוס אל עבר האזור שהוכרז כ"מקום היסטורי המכיל עתיקות"; במרכז התמונה, הגדר. ספטמבר 2026 (צילום: סאמי סואלמה)

כמה צווים שהודפסו על דפי נייר לבנים הוצמדו לאחרונה בעזרת נייר דבק שחור ועבה לקירות אבן באדמות החקלאיות של הכפר ג'יוס, שליד קלקיליה. על הצווים מתנוססים שמותיהם וחתימותיהם של קמ"ט ארכיאולוגיה במנהל האזרחי, בנימין הר אבן, ושל סגן ראש המנהל, הלל רוט. הצווים מכריזים כי אתר בשם "חורבת נופל", שמפה שלו נתלתה לצידם, "הינו מקום היסטורי המכיל עתיקות". לכאורה, מדובר במהלך שגרתי לשמירה על נכסי תרבות, אבל עבור החקלאים של ג'יוס, המתכוננים לעונת מסיק הזיתים הקרבה, המשמעות ברורה: הצווים האלה מייצגים גדר בירוקרטית בלתי נראית, המוקמת על אדמותיהם ההיסטוריות בלי להציב בשטח אפילו בולדוזר אחד.

חורבת נופל אינה מקרה יחיד. ל"שיחה מקומית" ולעמותת "עמק שווה" הגיע מידע על לפחות 15 צווים דומים שנתלו בשבועות האחרונים במקומות שונים בגדה המערבית, בעיקר באזור קלקיליה, טולכרם וסלפית. חלק מהצווים "טריים", כלומר הוצאו במאי 2026, ואחרים ותיקים יותר, ובהם כאלה שנחתמו ב-2017. פעילים פלסטינים וישראלים רואים בתלייתם לאחרונה ניסיון נוסף להשתמש בארכיאולוגיה להרחבת השליטה הישראלית בשטחים הפלסטיניים.

השיחה מגיעה אליך רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

 

ואולי תסכול הימין הוא תוצאה של כישלון "תוכנית ההכרעה" או "הניצחון המוחלט". פעילי ימין בדרך לגדר עם עזה במהלך ״צעדת האלפים״, 19 ביולי 2026 (צילום: אורן זיו)

בדיחה ששמעתי לפני שנים מספרת על חבורה של נאצים ותיקים שמוצאת את מחבואו של אדולף היטלר אי-שם בדרום אמריקה, מגיעה אליו ומפצירה בו לחזור להנהיג את גרמניה. "המצב קשה, פיהרר", הם אומרים לו, "גרמניה זקוקה לך". אך היטלר מסרב. "עשיתי את שלי, עכשיו אני רוצה לנוח", הוא אומר. הנאצים הוותיקים אינם מוותרים. "בלעדיך לא תהיה גרמניה", הם מתחננים. היטלר נעתר לבסוף. "אוקיי, אני חוזר", הוא אומר, "אבל No more mister nice guy".

No more mister nice guy הוא פחות או יותר מצע הבחירות של לפחות שלוש מפלגות ימין, ששוות יחד, לפי הסקרים, קרוב ל-20 מנדטים: עוצמה יהודית, הציונות הדתית וזהות, ועמך ישראל של עופר וינטר. זה חזק מאוד אצל מי שלא מיוצגים כיום בכנסת, וינטר ומשה פייגלין, אבל גם אצל מפלגות הימין שהן חלק מהממשלה הנוכחית.

לדוגמה, וינטר אומר כי "הרבה מאוד הישגים היו ויש במלחמה הזו. הכרעה אין. הגירה מרצון אין", ולכן "הגירה" היא הנושא הראשון במעלה אצלו. גם אחרי שחבר לציונות הדתית של בצלאל סמוטריץ', פייגלין ממשיך ללעוג ל"ניצחון המוחלט" שראש הממשלה בנימין נתניהו דיבר עליו, ואומר: "ניצחון אמיתי ברצועת עזה מחייב את כיבוש כל הרצועה, גירוש מוחלט של כל תושביה – נשים, ילדים, זקנים ולוחמים כאחד". הוא מציע גם לשטח כל כפר בגדה המערבית שיוצא ממנו פיגוע ולגרש את תושביו.