בכל מקרה, הקואליציה תצא נשכרת ממהלך ההדחה. ח"כ איימן עודה בישיבת סיעת חד"ש-תע"ל בכנסת, ב-30 ביוני 2025 (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

הנימוק האלקטורלי יכול להסביר בקלות מדוע הימין יזם את המהלך להדחת ח"כ איימן עודה מהכנסת בגין אמירה שאפילו לא מתחילה לדגדג את הנימוקים הכלולים בחוק ההדחה, הבעייתי בפני עצמו: למעט הסקרים בערוץ 14, בכל הסקרים האחרים הקואליציה הנוכחית מקבלת בין 49 ל-56 מנדטים, כלומר אינה יכולה להרכיב ממשלה.

לפי אותם סקרים, המפלגות המייצגות את הציבור הפלסטיני בישראל – חד"ש-תע"ל, רע"מ ובל"ד – מקבלות כעשרה מנדטים, כלומר הרבה פחות מכוחו היחסי של מיעוט לאומי זה. לפיכך, מבחינת הימין יש חשיבות עליונה להבטיח שכוחן של המפלגות הערביות יישאר נמוך ואולי אפילו יקטן, אחרת יהיה כמעט בלתי אפשרי לקואליציה הנוכחית להתקרב ל-61 מנדטים. הדחתו של עודה אמורה לשדר לציבור הערבי שאין לו טעם ללכת לקלפי, שכן אפילו פוליטיקאי שהקדיש חלק ניכר מהקריירה שלו ליצירת בריתות עם הציבור היהודי וטבע את הסיסמה "לבד לא נוכל, בלעדינו אי אפשר" (לנצח את הימין) מורחק משורות הפרלמנט.

אבל גם אם המהלך הזה ייצור או יאיץ תגובת נגד כמו הקמה מחדש של הרשימה המשותפת עם לפחות שלושה ממרכיביה המקוריים (גבוהים הסיכויים לחיבור בין חד"ש, בל"ד ותע"ל לקראת הבחירות הבאות) ואפילו עם הרשימה הערבית המאוחדת בראשות מנסור עבאס; אפילו אם בתגובה לניסיון ההדחה שיעור ההצבעה אצל האזרחים הערבים יעלה והייצוג הערבי יגדל ל-15 מנדטים ואולי אפילו יותר, עדיין למהלך יש הגיון אלקטורלי מבחינת הימין. אם יושג הרוב של 90 ח"כים להדחתו של עודה ואם לאו, ואם בג"ץ אכן יפסול את

הניצחון הכי גדול בתולדות מדינת ישראל? בנימין נתניהו מבקר בזירת הנפילה של טיל איראני במכון ויצמן ברחובות, 20 ביוני 2025 (צילום: איתי רון / פלאש90)

"האם אנחנו יכולים להגיד שזה הניצחון הכי גדול בתולדות מדינת ישראל?", שאל מנחה בערוץ 12 את אלוף במיל. גיורא איילנד, כשעתיים לאחר שהפסקת האש נכנסה לתוקף אתמול (שלישי). איילנד הצטנע. הניצחון ב-1967 היה גדול יותר, הוא הרגיע את המראיין שמן הסתם עוד לא נולד אז, אבל זה בוודאי ניצחון אדיר.

בתור מי שהיה בן 10 ב-1967 וזוכר לפחות את האווירה של אותם ימים, אין ספק שיש קווי דמיון בין מלחמת ששת הימים ובין מלחמת שנים-עשר הימים בין איראן לישראל, שעל סיומה הכריז אתמול לפנות בוקר הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ. תחושת הקלה קולקטיבית על איום שהוסר, גאווה אדירה ביכולות הצבאיות של ישראל, בוז ואפילו לעג ליכולות של האויב, הרגשה שישראל היא מעצמה שאי אפשר לנצחה ושהניצחון הזה הוא כה מכריע, עד שהוא מבטיח את קיומה של ישראל לשנים ארוכות.

>> בין עזה לאיראן: ישראל, ארה"ב והתפרקות הסדר הבינלאומי

מלחמת 67', כפי שאנחנו יודעים, לא סיימה את עידן המלחמות. להיפך, במידה רבה אפשר לומר שהיא פתחה אותן, והמלחמה הנוכחית בעזה – ואולי גם באיראן – היא המשך כמעט ישיר של מה שנראה אז, ביוני 67', כניצחון מוחץ. אבל בעוד שעברו כמה שנים עד שישראל והישראלים הבינו שמלחמת 67' לא חוללה את השינוי שלו קיוו, נדמה שכבר אתמול בבוקר, מהרגע שהפסקת האש נכנסה לתוקף, היה ברור שהמלחמה עם איראן לא תסיים את כל המלחמות, או אפילו את המלחמה עם איראן.

ראש הממשלה בנימין נתניהו אמר בתחילת השבוע, מיד אחרי המתקפה האמריקאית על מתקני הגרעין באיראן, כי "הבטחתי לכם שמתקני

מלחמת התשה, שבה איראן יורה מדי יום כמה טילים על ישראל, כמו בימים האחרונים, נראית כמו אפשרות סבירה. ישראלים תופסים מחסה מפני מתקפה איראנית בתחנת רכבת בתל אביב, ב-17 ביוני 2025 (צילום: חיים גולדברג / פלאש90)

ללכת לטהראן כדי לשכפל את עזה, ללכת לטהראן כדי לשכוח את עזה. אם צריך לתמצת את ההיגיון שעומד מאחורי ההתקפה הפתאומית על איראן – פתאומית לא משום שעימות בין ישראל לאיראן לא היה צפוי, אלא משום שההתקפה לא באה כתגובה למעשה איראני כלשהו, אלא עמדה בפני עצמה – ניתן לצמצם אותו לשני הרעיונות האלה, שלכאורה סותרים זה את זה: מצד אחד, לשכפל את האסטרטגיה שישראל פיתחה מאז 7 באוקטובר, שלפיה השימוש בכוח הוא האופן היחיד שבו ישראל מתייחסת לסביבתה; ומצד שני, להשכיח את כישלון האסטרטגיה הזו עצמה, שאחרי 20 חודשים של מלחמה לא הצליחה להביא לסיום המלחמה בעזה ולהשגת המטרות הישראליות, המוצהרות והלא-מוצהרות.

>> לא חמאס ולא איראן. מה שגומר אותנו הוא פנטזיית החסינות

ימים ספורים אחרי השלמת עסקת החטופים הראשונה, באמצע דצמבר 2023, בלי שרבים שמו לב, התווה בנימין נתניהו אסטרטגיה ישראלית חדשה. "עזה לא תהיה לא 'חמאסטאן' ולא 'פתחסטאן'", אמר נתניהו, ובכך לא רק הציב מטרת מלחמה חדשה שלא היתה כלולה במטרות המלחמה המקוריות – מניעת חזרת הרשות הפלסטינית לעזה – אלא גם שלל למעשה אפשרות ששלטון חמאס בעזה יסתיים באמצעות הסכם מדיני כלשהו. הזרעים להתמשכות המלחמה עד היום, 18 חודשים מאוחר יותר, נזרעו באותו הצהרה כמעט נשכחת של ראש הממשלה.

השימוש בכוח צבאי ככלי לכפות את האינטרסים שלה הוא כמעט ברירת מחדל באסטרטגיה של ישראל מרגע לידתה. אבל לצד הבוז לכללים ולחוקים בינלאומיים, הכלול במורשת שהותיר אחריו דוד בן גוריון –

לגולן היתה סיבה סבירה לחשוב שאם יחזור ויטען שישראל מבצעת פשעי מלחמה בעזה, הוא לא יוזמן לשם שוב. יאיר גולן ב"פגוש את העיתונות"

פער לכאורה בלתי מוסבר עומד בין הדברים שאמר יאיר גולן בכאן ב' בתחילת השבוע שעבר, לפיהם "מדינה שפויה לא מנהלת לחימה נגד אזרחים, לא הורגת תינוקות כתחביב ולא שמה לעצמה מטרה של גירוש אוכלוסייה", ובין האמירה שלו ב"פגוש את העיתונות" בסוף השבוע ולפיהם "ישראל לא ביצעה פשעי מלחמה בעזה".

>> טוב שיאיר גולן בא, אבל האם הוא פה כדי להישאר?

הרי גם אם נמחק את המלה "תחביב" מהדברים הראשונים של גולן, ברור שלחימה נגד אזרחים, הרג תינוקות וגירוש אוכלוסייה הם פשעי מלחמה, ולפיכך לא ברור כיצד גולן מתעלם מהם ימים ספורים אחרי שדיבר נגדם בלהט. לא מדובר, כמובן, בדיון תיאורטי. יום לאחר שגולן התראיין ב"פגוש את העיתונות", הפצצה של הצבא הרגה תשעה מעשרת ילדיה של אלאא אל-נג'אר מח'אן יונס. דובר צה"ל עצמו לא חלק על העובדה שהם נהרגו בביתם, אבל לכאורה הטיל עליהם את האחריות למותם, שכן ציין שהם שהו ב"אזור לחימה מסוכן שצה"ל פינה מאזרחים", או במילים אחרות – גירש אותם. לקורבנות פשעי המלחמה האלה יש שמות ופנים.

ההסבר הקל לתפנית הזו מצוי בסקרים, בחישוב האלקטורלי. לפי סקר מעריב, מפלגת הדמוקרטים של יאיר גולן ירדה מ-16 ל-12 מנדטים לאחר סערת ה"תחביב". אבל לא בטוח שזה הסבר מספיק. בסקר אחר (שפורסם באולפן שישי בערוץ 12 אחרי שהראיון עם גולן כבר הוקלט), 5% מהנסקרים אומנם אמרו שהחליטו לא להצביע לגולן בעקבות הדברים שאמר, אך 7% אמרו בדיוק ההפך, כלומר שהחליטו להצביע לו בעקבות הדברים שאמר. ובאופן כללי, גולן נהנה מכך שבחודשים האחרונים הוא מצטייר כמנהיג היחיד באופוזיציה שנאבק ראש בראש בנתניהו. הוא בוודאי הפך למנהיג הפוליטי הכי בולט במחאה נגד הממשלה. העימות האחרון עשוי רק