הקלף של חמאס כבר אינו החטופים, אלא המשך הלחימה
חייהם של החטופים לא היו חשובים מספיק לישראל כדי שתסכים לעסקה הכוללת את סיום המלחמה. בחמאס מבינים את זה, וכנראה שהם מעריכים כעת שהמשך המלחמה מאיים על ישראל יותר מאשר עליהם
מהרגע שבו התפוצצה העסקה לשחרור אזרחים ישראלים חטופים תמורת שחרור אסירים פלסטינים והפסקות אש בנות יום, בסוף נובמבר 2023, הפך חמאס את הפסקת המלחמה והנסיגה הישראלית הכוללת מרצועת עזה לתנאי חד משמעי לשחרור חטופים נוספים, אזרחים או חיילים. התנאי הנחרץ הזה נתפס בישראל כהודאה בכך שחמאס מבין את מצבו הקשה, והחטופים הם הקלף היחיד שנשאר לו כדי ללחוץ על ישראל לעצור את המתקפה שלה בעזה ולאפשר לו לשרוד.
שישה וחצי חודשים מאוחר יותר, חמאס עדיין עומד על הקישור הברור הזה בין שחרור החטופים לבין סיום המלחמה, אבל ספק גדול אם הוא עצמו מאמין שהחטופים הם עדיין קלף מכריע בדרך להשיג את המטרה הזו. חייהם של החטופים לא היו חשובים מספיק לישראל כדי שתסכים לעסקה הכוללת את סיום המלחמה. היא הסתפקה בשתי פעולות צבאיות, שהביאו לשחרור שישה חטופים חיים, אבל אפילו דובר צה"ל דניאל הגרי הודה אחרי המבצע בנוסייראת כי "לא נוכל להשיב את כל החטופים במבצעי חילוץ".
גם אחרי שישראל העבירה בשבועות האחרונים למתווכות מסמך, שבו נכתב כי היא מוכנה להכריז על "כינון רגיעה בת קיימא (הפסקת הפעולות הצבאיות והעוינות באופן קבוע)" בתחילת השלב השני של עסקה לשחרור החטופים, כפי שנחשף בערוץ 12, הסיכוי שעסקה כזו תאושר בממשלה בהרכבה הנוכחי הוא קרוב לאפס. מיד אחרי שהנשיא ג'ו ביידן הציג את מה שהוא תיאר כהצעה ישראלית בנאומו בבית הלבן ב-31 במאי (ועיקריה אכן היו זהים למסמך שפורסם
"האסונות שלנו נחגגים בארכיאולוגיה. אנחנו ממש קבלני חורבן"
ספרם החדש של הארכיאולוגים רפי גרינברג ויאניס חמילקיס עוסק בשימוש הדומה שנעשה בארכיאולוגיה קולוניאלית בישראל וביוון לצורך ביסוס הזהות המערבית ומחיקת שכבות היסטוריות "עודפות" בדרך אל העבר המכונן. אבל הארץ שלנו, מזכיר גרינברג, אינה לבנה. ראיון
תחום המומחיות של פרופ' רפי גרינברג, ארכיאולוג מאוניברסיטת תל אביב, הוא תקופת הברונזה התיכונה, 3000 עד 2000 לפני הספירה, כלומר יש לו מבט של 5,000 שנה על תולדות הארץ הזו. אבל מה שהוא גילה בחפירה שניהל בשלוש השנים האחרונות יחד עם הארכיאולוג העצמאי גדעון סולימני בכפר קדס, כפר פלסטיני שניטש ב-1948 ונהרס על ידי ישראל, שונה ממה שראה עד היום בחפירות שניהל ברחבי הארץ. "מצאנו חורבן שלא ראינו אף פעם", הוא אומר בהתייחסו להרס המוחלט של הכפר שבוצע באמצעות דחפורים ב-1966 במסגרת מבצע ארצי להרס שרידי הכפרים הפלסטיניים, "גם אחרי שניקינו את הצמחייה, לא זיהינו את הקונטורים של הבתים".
ההרס הזה של העבר הקרוב ("הרס מוחלט כזה, ממטולה עד באר שבע, לא היה מעולם במקום הזה, לא בבית ראשון, לא בבית שני", אומר סולימני, עמיתו לחפירה) תופס חלק מרכזי בספר "ארכיאולוגיה, אומה וגזע: התמודדות עם העבר ודה קולוניזציה של העתיד בישראל ויוון" (הוצאת קו אדום) שגרינברג מפרסם בימים אלה יחד עם פרופ' יאניס חָמילָקֶיס, ארכיאולוג יווני המלמד באוניברסיטת בראון בארה"ב. "אנחנו מחריבים את הסביבה שלנו, אנחנו קבלני חורבן", אומר גרינברג בראיון לרגל יציאת הספר.
ההבדלים בין הארכיאולוגיה ביוון ובין הארכיאולוגיה בישראל (ובשטחים שהיא כבשה ב-1967) גדולים לא פחות מההבדלים בין הפרתנון ובין הכותל המערבי או מצדה, אם ניקח מונומנטים ארכיאולוגיים מרכזיים בשתי המדינות. ובכל זאת, גרינברג וחמילקיס מוצאים כמה קווי דמיון משמעותיים, שעוזרים להם להבין טוב יותר את תפקידה של הארכיאולוגיה בהיסטוריה של האומות שלהם.
כמה נקודות חיבור בין הארכיאולוגיה היוונית לארכיאולוגיה הציונית-ישראלית עולות בספר, המוצג כמעין שיחה בין שני
מאחורי מסך העשן של נתניהו
אחרי שישראל מרחה בזפת ונוצות את ההצעה שחמאס הסכים לה לפני חודש, הגיע ביידן וחשף את הבלוף: מדובר בהצעה זהה כמעט לזו שהקבינט הישראלי כבר קיבל. את מחיר השקרים של נתניהו משלמים לא רק ההרוגים והחטופים, אלא חברה שלמה הנתונה במצב נפשי דו קוטבי
ב-6 במאי, לפני כמעט חודש, הודיע חמאס באופן רשמי למצרים ולקטר שהוא מקבל את ההצעה שהן הציגו לו בשם המדינות המתווכות להסכם לשחרור החטופים ולהפסקת אש. דקות ספורות חלפו מהרגע שבו נודע על הסכמת חמאס ועד שהצבא התחיל את הפעולה שלו ברפיח. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, הסביר למחרת כי "הצעת חמאס רחוקה מאוד מהדרישות ההכרחיות של ישראל… ישראל לא יכולה לקבל הצעה שמסכנת את ביטחון אזרחינו ואת עתיד מדינתנו". הפעולה ברפיח, אמר נתניהו, היא התשובה היחידה האפשרית להצעה של חמאס.
בתדרוכים לתקשורת טענו בכירים ישראלים כי מדובר למעשה ב"תרגיל" של חמאס, שהסכים להצעה שישראל בכלל לא היתה מודעת לה כדי להציג את ישראל כ"סרבנית". "זו לא ההצעה עליה דנו עם המצרים", צוטט "גורם בכיר", "מדובר בהצעה שלא מוכרת לישראל וארה"ב ולא עלתה בשיחת ראש הממשלה נתניהו עם הנשיא ג'ו ביידן". חמאס "שינה את ההצעה שהועברה אליו לקיצוניות בלתי מתקבלת על הדעת", אמר "בכיר ישראלי" לסוכנות רויטרס.
ביום שישי בערב, 25 ימים לאחר שישראל מרחה בזפת ובנוצות את ההצעה של חמאס (וגם את המצרים שהיו מעורבים בה), הציג הנשיא ביידן את מה שהוא תיאר כ"הצעה ישראלית" לשחרור חטופים ול"סיום יציב של המלחמה". עיון בטקסט של ה"הצעה הישראלית", לפחות כפי שביידן הציג אותה, מגלה שהיא זהה כמעט לחלוטין להצעה שחמאס הסכים לה חודש קודם לכן.
אפילו בנקודה הקריטית של סיום המלחמה, שנתניהו הציג כתנאי שאי אפשר לקבלו, ההבדלים זעירים. בהצעה שחמאס הסכים לה נאמר כי בשלב השני יוסכם על "רגיעה בת-קיימא (הפסקה של הפעולות הצבאיות והאיבה)",
ישראל מפרקת במו ידיה את "מדיניות הבידול" שעליה עמלה עשורים
אין באמת מחלוקת מעשית בין גנץ וגלנט לנתניהו ובן גביר, וקיבלנו עדות לכך בתגובתם לתובע בבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג. אבל במודע או שלא, הם מודים בכישלונה של מדיניות הניתוק בין עזה לגדה המערבית, ולכן נתפסים בעיני ראש הממשלה ובני בריתו כאיום קיומי
לכאורה לא ברור בכלל על מה הוויכוח בין בני גנץ ויואב גלנט מצד אחד ובנימין נתניהו, בצלאל סמוטריץ ואיתמר בן גביר מצד שני. הרי גם ההצעה של גלנט וגם ההצעה של גנץ מופרכות באותה מידה – ממשל אזרחי פלסטיני תחת שליטה צבאית ישראלית מלאה היא אפשרות שקיימת רק בפנטזיה – והמשמעות המעשית של ההצעות שלהם היא המשך המלחמה עד אין קץ, בדיוק מה שרוצים נתניהו ובעלי בריתו.
גלנט וגנץ גם דורשים מנתניהו לתת עדיפות עליונה לעסקה לשחרור החטופים. אבל גם הדרישה הזו עומדת בסתירה ברורה לקביעה שלהם שישראל צריכה להמשיך לשלוט צבאית ברצועה. הרי כל עסקה, אם אכן תמומש, כרוכה בנסיגה ישראלית משמעותית, אם לא מלאה, ובהפסקת אש של חודשים ארוכים, אם לא קבועה.
שתי התביעות האלה – עסקה מצד אחד ושליטה ישראלית מלאה בעזה מצד שני – סותרות זו את זו, ולפחות כרגע נראה שגנץ וגלנט מעדיפים את האפשרות השנייה. גם בכך הם למעשה מיישרים עם נתניהו ובן גביר: להעדיף את המשך המלחמה על שחרור החטופים.
לא במקרה, אתמול ראינו שוב כמה ההבדלים בין גנץ וגלנט ובין נתניהו ובן גביר קטנים. כולם התחרו ביניהם על חריפות הגינוי של החלטת כרים ח'אן, התובע בבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג, לבקש להוציא צווי מעצר לנתניהו וגלנט בחשד שביצעו פשעי מלחמה.
אז מדוע התביעה של גלנט ל"יצירת אלטרנטיבה שלטונית פלסטינית מקומית לא עוינת" נתפסת כקריאת תיגר על נתניהו, ומדוע שר הביטחון רואה בממשל צבאי ישראלי בעזה "חלופה רעה ומסוכנת למדינת ישראל",