הצלחה בתהליך החיסול של הייעוץ המשפטי העצמאי. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ושר התפוצות והמאבק באנטישמיות, עמיחי שיקלי, בכנסת, ב-26 ביוני 2023 (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

בחודש שעבר פירסם משרד התפוצות והמאבק באנטישמיות מכרז שמעלה לגבהים חדשים את ההתנערות של ממשלת נתניהו ממדינת ישראל, וקובע באופן ברור את המרת האינטרסים הישראליים באלה של ההתנחלויות. אין זו הפעם הראשונה בממשלה הזו, אך ללא ספק זהו אחד המקרים שבהם הדברים נוסחו באופן קיצוני ביותר. והעובדה שלא היה יועץ משפטי שיקבע שזה לא חוקי רק מעידה על ההצלחה הגדולה של הממשלה בתהליך החיסול של הייעוץ המשפטי העצמאי.

משרד התפוצות והמאבק באנטישמיות החל כאוסף של תחומים שהיו באחריות משרד ראש הממשלה, והועברו לשרים ללא תיק כאתנן קואליציוני. עם השנים הוא הפך למשרד נפרד, שסמכויותיו וגם שמו משתנים מממשלה לממשלה. בממשלת הנוכחית הוא ניתן לעמיחי שיקלי, אחד מעריקי מפלגתו של נפתלי בנט שקיבל שריון ברשימת הליכוד לכנסת.

ב-30 באפריל פרסם המשרד קול קורא, שכותרתו "תוכנית למאבק בדה לגיטימציה כנגד ישראל". בהסבר לקול הקורא – שאגב נפתח לתקופה של 28 ימים בלבד – נכתב כי התקציב מיועד ל"רשויות המקומיות המתמודדות עם אתגרי הדה לגיטימציה כנגד ישראל והעומדות בתנאי הסף". הרשויות המקומיות היחידות הרשאיות להגיש הצעה ולקבל תקציב לצורך "המאבק בדה לגיטימציה ובחרמות כנגד ישראל" הן "באזורי יהודה, שומרון, בקעת הירדן, או רמת הגולן".

מדובר, אם כן, בתקציבים שלא נועדו כלל למאבק נגד הדה לגיטימציה של ישראל, אלא למאבק נגד הדה לגיטימציה של ההתנחלויות. הפעולות שנדרשות בתוכנית: עריכת כנסים בישראל בתחום הפעילות לקהל

מיזם כרטיסי המזון הוא אחד מאותם סעיפי תקציב, שאין זיקה בין הכותרת שלהם לבין המטרה לשמה נועדו. אדם מחפש מזון ליד השוק בפתח תקווה (צילום אילוסטרציה: נתי שוחט / פלאש90)

בשבוע שעבר הסתיים בהצלחה גדולה הליך משפטי, ולרגע אחד, בבית המשפט העליון, אפשר היה לחשוב שאנחנו מדינה כמעט נורמלית, שדואגת לחלשיה. העתירה לבג"ץ בנושא "כרטיסי המזון", או כפי שהם מכונים בתקשורת החרדית "כרטיסי המזון של דרעי", שהוגשה לפני ראש השנה הקודם, לפני שהעולם התהפך אבל כבר עמוק לתוך ההפיכה המשטרית, השיגה ביטחון תזונתי לעוד 30 אלף משפחות.

מיזם כרטיסי המזון האמור הוא אחד מאותם סעיפי תקציב, שאין זיקה בין הכותרת שלהם לבין המטרה לשמה נועדו. סעיפים רבים כאלה מוחבאים בתקציב המדינה, אולם בכספים הקואליציוניים הם כמעט הנורמה. כותרת התקציב הקואליציוני עסקה בקידום הביטחון התזונתי, ולצידה הקצאה של מיליארד שקל – 400 מיליון שקל ב-2023 ו-600 מיליון שקל ב-2024. מאחר המיזם לביטחון תזונתי – האופן שבו המדינה נאבקה עד כה בחוסר ביטחון תזונתי – זכה לתקציבים של עשרות מיליוני שקלים בודדים, שנתנו מענה רק ל-13% מכלל 265 אלף המשפחות בישראל שחיות בחוסר ביטחון תזונתי חמור (מתוך מיליון וחצי בני אדם החיים בחוסר ביטחון תזונתי), הרי שתוספת כזו יכולה לתת פתרון אמיתי, ולהביא סוף למצב שבו במדינה עשירה, מאות אלפי משפחות אינן יודעות אם בחודש הקרוב יוכלו לאכול ארוחות מלאות ובריאות.

המדינה מודעת למצב הזה, ולכאורה מטפלת בו. המועצה הלאומית לביטחון תזונתי הוקמה כדי להביא בפני משרדי הממשלה את המידע ואת ההמלצות כיצד למגר את היעדר הביטחון התזונתי, והגישה תוכניות מפורטות. הדרך לפעול בנושא זה, כפי שנלמד מהעולם, היא ליצור

קריסתו משמעה שהציבור הישראלי יהיה כפוף להחלטות תקציביות משתנות על בסיס שנתי לשם מימון זכויותיו. בניין המוסד לביטוח לאומי בירושלים (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

בימים אלה מתנהלים בכנסת הדיונים על חוק התקציב לשנת 2025. מדובר בתקציב ביזיוני, שמעביר חלק לא מבוטל מתקציבי המדינה מישראל הריבונית אל השטחים הכבושים, ומייעד סכומים עצומים לארגונים שמטרתם זריעת הרס וקידום שנאה, למשל גרעינים תורניים.

פרט לכל אלה, הצעת התקציב מבקשת גם להביא לחיסולה של מדינת הרווחה בישראל, באמצעות זירוז קריסתו של המוסד לביטוח לאומי. זאת, בצד העלאה משמעותית של התשלומים של רוב העובדים לביטוח לאומי. מה יקבלו מי שיזדקקו לביטוח הלאומי בעוד כמה שנים יהיה תלוי בהחלטת ממשלה, כי המוסד לא יוכל כבר לממן את מה שהוא נדרש לו על פי חוק.

מזה שנים אחדות מזהירים חוקרים, מהמוסד לביטוח לאומי ומחוצה לו, כי בלא שיוחלו שינויים משמעותיים, נצפה בעוד X שנים בקריסתו של המוסד לביטוח לאומי, דיברו על שנת 2044, הקדימו ל-2036 – אבל הכל מסכימים שהקריסה בדרך. אמנם מדובר בחישובים אקטואריים, כך שרמת הדיוק שלהם לא גבוהה במיוחד, אולם איש אינו מכחיש כי בלי שינויים, הן בסכומים הנגבים לטובת הביטוח הלאומי, הן באופן החלוקה, המוסד לביטוח לאומי, ועימו כלל החברה הישראלית (בניכוי העשירים מאוד), צפויים למשבר חמור.

כל תושב ישראל חייב בתשלום ביטוח לאומי (למעט נשים נשואות שאינן עובדות ומי שמקבל קצבת אזרח ותיק). תשלומי הביטוח הלאומי מתקבלים בעיקרם מאנשים עובדים, שכירים ועצמאים, אשר נדרשים לשלם שיעור מסוים מהכנסתם. גם מי שאינם עובדים (והם לפני גיל פרישה חוקי) נדרשים לשלם סכום מינימלי, העומד כעת על 87 שקל.

"רצינו לפתח מודל של הוגנות". אורנה לנדאו (מימין) ומירי רוזובסקי, העורכות והבעלים של הוצאת "שתיים" (צילום: אורית פניני)

שבוע הספר, החג שנחגג בחוצות בימים אלה, הוא החג של הישראליות, של ההישג המופלא ביותר של הפרויקט הישראלי – השפה העברית והספרות העברית. אישית, מאז 7 באוקטובר מצאתי את עצמי קוראת רק בעברית ורק ספרות מקור. בשנים קודמות מיעטתי לקרוא ספרות מקור, כנראה כדי למצות בזמני השקט של הקריאה את ההתרחקות מכאן. דווקא בתקופה האחרונה, כשאצל רבים מחברי מתעוררים הרהורי עזיבה, שחלקם כבר מימשו אותם ואצל אחרים האלטרנטיבות מתחילות להתגבש, רק ליתר ביטחון, לי היה צורך לחזור לפרוזה המקומית העכשווית.

משום מה, התחברתי בעיקר לספרים שנכתבו על ידי סופרות, מה שגרם לי לשים לב שאני נתקלת (וקוראת) עוד ועוד ספרים של הוצאה שלא הכרתי – הוצאת שתיים. בין היתר, יצא בה הספר "טסקה", שגם זכה בפרס ספיר לספר ביכורים (ספר שנכתב בעדינות לב על עלייה וקשיי השתלבות ועל מדינת ישראל של שנות ה70-80); וממש לאחרונה יצאו "רסיסי חיים" של אילה דקל  (על חיותה בסל – חלוצה עם חשיבה פמיניסטית בלב הגבריות החלוצית בארץ בשנות ה-20 של המאה ה-20, מבוסס בחלקו על יומן אמיתי); ו"תחנה אחרונה גן-עדן", של אורנה לנדאו (שנכתב בעקבות 7 באוקטובר, וממוקם בעתיד קרוב דיסטופי ביישוב דמיוני בישראל, שמנסה להמציא מחדש את החלוציות של פעם).

>> קולקטיבים ואירועים שכונתיים: פתרונות יצירתיים להצלת שוק הספרים

נכנסתי לבדוק במי מדובר, וגיליתי הוצאת ספרים שהמציאה מודל כלכלי חדש, שמאפשר את הוצאת כל הטוב הזה (והרבה הרבה יותר). תחלואי שוק הספר מעניינים אותי שנים רבות. לפני יותר מעשור כתבתי, בהשראת מנחם פרי, את