פמיניזם, קהילה ובית: הוצאת שתיים מציעה מודל חדש בשוק המו"לות
העורכות הוותיקות מירי רוזובסקי ואורנה לנדאו הקימו הוצאת ספרים שמנסה להתמודד עם הכשלים בשוק הישראלי. המודל שפיתחו מבוסס על איכות, כשהסופרים (בעיקר סופרות) נשארים בעלים מלאים של הזכויות על ספרם ושותפים בתהליך ההוצאה לאור
שבוע הספר, החג שנחגג בחוצות בימים אלה, הוא החג של הישראליות, של ההישג המופלא ביותר של הפרויקט הישראלי – השפה העברית והספרות העברית. אישית, מאז 7 באוקטובר מצאתי את עצמי קוראת רק בעברית ורק ספרות מקור. בשנים קודמות מיעטתי לקרוא ספרות מקור, כנראה כדי למצות בזמני השקט של הקריאה את ההתרחקות מכאן. דווקא בתקופה האחרונה, כשאצל רבים מחברי מתעוררים הרהורי עזיבה, שחלקם כבר מימשו אותם ואצל אחרים האלטרנטיבות מתחילות להתגבש, רק ליתר ביטחון, לי היה צורך לחזור לפרוזה המקומית העכשווית.
משום מה, התחברתי בעיקר לספרים שנכתבו על ידי סופרות, מה שגרם לי לשים לב שאני נתקלת (וקוראת) עוד ועוד ספרים של הוצאה שלא הכרתי – הוצאת שתיים. בין היתר, יצא בה הספר "טסקה", שגם זכה בפרס ספיר לספר ביכורים (ספר שנכתב בעדינות לב על עלייה וקשיי השתלבות ועל מדינת ישראל של שנות ה70-80); וממש לאחרונה יצאו "רסיסי חיים" של אילה דקל (על חיותה בסל – חלוצה עם חשיבה פמיניסטית בלב הגבריות החלוצית בארץ בשנות ה-20 של המאה ה-20, מבוסס בחלקו על יומן אמיתי); ו"תחנה אחרונה גן-עדן", של אורנה לנדאו (שנכתב בעקבות 7 באוקטובר, וממוקם בעתיד קרוב דיסטופי ביישוב דמיוני בישראל, שמנסה להמציא מחדש את החלוציות של פעם).
>> קולקטיבים ואירועים שכונתיים: פתרונות יצירתיים להצלת שוק הספרים
נכנסתי לבדוק במי מדובר, וגיליתי הוצאת ספרים שהמציאה מודל כלכלי חדש, שמאפשר את הוצאת כל הטוב הזה (והרבה הרבה יותר). תחלואי שוק הספר מעניינים אותי שנים רבות. לפני יותר מעשור כתבתי, בהשראת מנחם פרי, את
הפרטת הדואר: מעדיפים "תחרות" מדומה על פני האינטרס הציבורי
דפוס בארי נפסל מהתמודדות על רכישת חברת דואר ישראל בין השאר מכיוון שהוא הספק העיקרי של שירות ייחודי שהוא המציא, ועושה זאת ביעילות תוך הפחתת עלויות למדינה. זו החלטה שמשקפת עיוורון "תחרותי", שרק תפגע בציבור
בספרו של מנחם פרי "שב עלי והתחמם" מתוארת מערכת היחסים בין הסופרים י"ח ברנר וא"נ גנסין, המבוססת על חליפת מכתבים בין השניים כששהו במדינות שונות במזרח ובמערב אירופה, בשנים 1906-1907. מאחר שמצוינים בספר הן תאריך המשלוח של המכתבים והן תאריך קבלתם, ניתן לראות כי המכתבים הגיעו לכל היותר בתוך ארבעה ימים.
רבים מאיתנו עדיין זוכרים שבעבר הפחות רחוק נהגנו לשלוח למשפחה ולחברים גלויות מנסיעות לחו"ל, שהיו מקדימות את שובנו ארצה. הזמנים האלה חלפו. מי ששולח דואר בימים אלה מקווה בעיקר שהוא בכלל יגיע – מתישהו – ליעדו.
דואר ישראל אינו מתפקד. כל מי שחי כאן יודע זאת היטב. הוא מספק שירות גרוע, שמצליח להידרדר. זו גם הסיבה שאפילו מי שמתנגדים להפרטות ככלל, מתקשים להתנסח כשמדובר בהפרטת דואר ישראל. מה גם שהנהלת הדואר תומכת, ואף קובעת כי ללא מכירה החברה תקרוס, ואפילו ועד העובדים תומך.
הפרטת חברת הדואר, שהאוצר ורשות החברות מבקשים לקדם במהירות שיא, ללא דיון ציבורי ראוי, מוצגת כפתרון הבעיות כולן – כפי שביטא זאת מ"מ מנכ"ל רשות החברות הממשלתיות, ינקי קוינט, בישיבת ועדת הכספים של הכנסת שהתקיימה בשבוע שעבר: ההפרטה תיצור תחרות, ותחרות תביא לשירות טוב.
אלא שמדובר בזריקת סיסמאות ללא כיסוי. רוב שירותי הדואר מונופוליסטים – לפחות 60% מהדואר הכמותי ורוב שירותי משלוח המכתבים. עובדה זו אינה עומדת להשתנות. שירותי הדואר הבסיסיים הם מונופוליסטים ברוב מדינות העולם. לצד השירותים הבסיסיים, המונופוליסטים כאמור, פועל הדואר גם בשירותים כמו משלוח חבילות, שבהם קיימת תחרות במדינות העולם – וגם בישראל, אם
החינוך החרדי מנסה לקבוע עובדות בשטח, והמדינה גוררת רגליים
רשתות החינוך "בני יוסף" ו"החינוך העצמאי" מיהרו להכניס את מוסדות הלימוד שלהן לרפורמת "אופק חדש". אף שעדיין לא הותקנו תקנות ולא נכתבו הקריטריונים ולמרות אזהרות משרד האוצר, הן סומכות על המשת"פ במשרד החינוך
השבוע התקיים דיון ראשון בעתירה לבג"צ, שהגשתי בשם חדו"ש-לחופש דת ושוויון, בנושא החלת רפורמת "אופק חדש" על בתי הספר ברשתות הפוליטיות החרדיות "בני יוסף" של ש"ס ו"החינוך העצמאי" של אגודת ישראל.
"אופק חדש" הוא הסכם שכר לעובדי הוראה בחינוך הרשמי, שמטרתו לשפר את איכות ההוראה באמצעות העלאת שכר, העלאת שיעור האקדמאים, יצירת אפיקי קידום ופיתוח מקצועי ותוספת שעות הוראה. זהו כרגע הסעיף החשוב ביותר למפלגות החרדיות, שרואות כאן אפשרות להזרים עוד כספים למוסדות החינוך שלהן.
בניגוד לכספים קואליציוניים רגילים, שבמהותם חד פעמיים לאותה השנה (או שנתיים), זו רפורמה שמשנה את אופן חישוב השכר, ולכן חלה מרגע יישומה באופן קבוע. ומדובר בסעיף תקציבי בסך כ-600 מיליון שקל בשנה לפחות, אשר רק יילך ויגדל.
עד כמה זה חשוב להם? ח"כ חיים ביטון מש"ס, לשעבר מנכ"ל "בני יוסף", מונה לשר במשרד החינוך בעיקר כדי להבטיח שהתוכנית תצא לפועל כמה שיותר מהר (וגם כדי להבטיח שלא ישנו את מבנה הפיקוח על הרשתות באופן שיאפשר פיקוח אפקטיבי. האינטרס של רשת "החינוך העצמאי" כאן ברור, לנוכח העובדה שהיא עומדת בפני קריסה, ובפועל כבר חדלת פירעון.
בשתי הרשתות החרדיות לומדים רוב התלמידים החרדים. ב"בני יוסף" לומדים כ-56 אלף תלמידים, והיא מעסיקה כ-7,500 מורות ומורים, ו"בחינוך העצמאי" לומדים יותר מ-120 אלף תלמידים, ומועסקים כ-10,000 מורות ומורים. שתי הרשתות מקבלות מימון מלא, 100%, מהמדינה, לפי סייג הקבוע בסעיף 3א לחוק יסודות התקציב, תשמ"ה-1985, אשר קבע כי הן זכאיות לכך אף שמדובר
האדישות לבחירות המוניציפליות עלולה לעלות לנו ביוקר
נראה שלציבור הכללי אין כוח להתעסק עכשיו בענייני חנייה או חינוך. אבל עד כמה שזה נשמע דמיוני, קיים חשש ממשי שבשבוע הבא נקום למציאות פוליטית חשוכה אפילו יותר מהנוכחית
הבחירות לרשויות המקומיות יתקיימו ביום שלישי הקרוב, 27 בפברואר. פרצופיהם של המועמדים קופצים ברשתות ומציצים משלטי חוצות ותחנות אוטובוס – ונראים כל כך לא קשורים לזמן ולמקום.
מאז 7 באוקטובר, מה שמעניין את רוב הציבור בישראל זה גורל החטופים הנמקים בעזה, המלחמה הבלתי נגמרת והפקרות הממשלה. עשרות אלפי פליטים מהדרום והצפון אינם יודעים מה צופן להם המחר. את מי בכלל מעניינות עכשיו הבחירות המקומיות? את מי מטריד מצב החנייה או אפילו החינוך?
אבל יש מי שמתעניין. מאוד. הביביסטים, החרדים והבן-גביריסטים עובדים קשה מאוד כדי להוציא את המצביעים שלהן מהבית. זה לא מקרה שהבחירות מתקיימות אף שהמלחמה עדיין בעיצומה. הימין והמפלגות החרדיות מנצלים את העובדה שדעתו של רוב הציבור הישראלי מוסחת כדי לנסות להשתלט על רשויות ולהגדיל את כוחם באחרות.
בחירות מנומנמות טובות לשני סוגים של מועמדים: לבעלי תפקידים מכהנים, ולאלה שיכולים להביא ציבור מגויס לקלפיות. האינטרסים האישיים של בנימין נתניהו, שמנחים את כל החלטותיו, הם להשאיר בתפקידם עשרות ראשי רשויות מכהנים מהליכוד.
השיחה מגיעה אליך רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.