הפלסטינים בעזה חוו את אווירת רמדאן, למרות הטרגדיה שמסביב. ילדים בטורניר רמדאן בח'אן יונס, ב-14 במארס 2025 (צילום: עבד רחים ח'טיב / פלאש90)

לאחר שהטרגדיה בעזה עלתה על גדותיה, הפסקתי לחשוב, כפי שחושבים רוב הפלסטינים, שעמידה איתנה היא ניצחון. העמידה האיתנה, ההישרדות, לא היתה בחירה עבור התושבים בעזה, אלא פשוט מזל. ההישארות בחיים אינה הישג, כמו שפעם חשבתי וכמו שרבים חושבים. זו ברירת מחדל.

>> כך הפרה ישראל את כל שלבי ההסכם בדרכה חזרה לטבוח בעזה

ולמרות זאת, התמונות של שולחנות האפטאר בעזה, מעל ההריסות, עוררו בי תחושה נעימה; תחושה שהעם הזה, העם שלי, ממשיך לחיות את חייו ולחוות את אווירת רמדאן, אפילו בתוך הטרגדיה שמקיפה אותו. מתעקש ליהנות מאווירת החודש הזה, מנסה לקשט את ההריסות באורות, ולהצטלם, בחיוך ובצחוק. מנסה לחזור לחיים, החיים שנשללו ממנו במהלך יותר משנה וחצי של מלחמה.

בחודש הרמדאן הזה עברנו – אשתי יארא, בני ג'בר, בתי ג'ידא ואני – מהבית שבו חיינו מאז נישואינו לפני יותר משבע שנים בנצרת, אל ביתנו החדש בכפר הולדתי, כפר מצר, בגליל התחתון, ליד משפחתי והורי. מעבר דירה הוא מהלך קשה, מורכב ומתיש, על אחת כמה וכמה אם הוא מתרחש ברמדאן, תוך כדי צום.

אבל עם כל הקושי במעבר, לא יכולתי שלא לחשוב על מאות האלפים בעזה, שלא עזבו את בתיהם מתוך בחירה, אלא מתוך כפייה. הם לא העלו את חפציהם על משאית אחרי שהורידו אותם מביתם במעלית, כפי שאני עשיתי. הם ברחו מבתיהם, לקחו איתם רק

"מספרי ההרוגים שמתפרסמים נמוכים בהרבה מהמציאות". פליטים עלווים בורחים מסוריה ללבנון, ב-11 במרץ 2025 (צילום: Marwan Naamani / AP)

פשעי זוועה נגד אזרחים; הרג מטווח אפס; רשימת שמות הרוגים, בהם נשים וילדים, שהולכת ומתארכת; תיעוד פשעים שמגיע עד צילום והתפארות בהם – כל זה מתרחש בימים האחרונים באזור החוף בסוריה, במרחק של קילומטרים ספורים מכאן.

"המצב טרגי במידה בלתי נתפסת. יש גופות ברחובות, והאפלה מוחלטת", אומר פעיל מהכפר העלווי ע'ג'ר הממוקם על גבול ישראל-לבנון, שיש לו קרובי משפחה בסוריה, כולל באזור החוף. "אני מדבר עם עשרות אנשים שם", הוא אומר, "מספרי ההרוגים שמתפרסמים נמוכים בהרבה מהמציאות. לפי מה שאני יודע, נהרגו כבר אלפים רבים. יש כפרים שלמים שנכחדו לחלוטין, ואני לא מגזים, אלא מדבר על סמך מידע מאומת שיש בידי".

האירועים הנוכחיים התחילו ב-6 במרץ. הממשל הסורי הודיע שהוא התמודד עם מתקפות שכוונו נגד כוחותיו ומבנים ממשלתיים, שהובילו למותם של 231 מאנשי כוחות הביטחון של הממשל בתוך ימים ספורים, על פי נתונים רשמיים. המתקפות הללו התרחשו זמן קצר לאחר שגנרל בדימוס בשם ע'יאת דלא הכריז ברשתות החברתיות על הקמת "המועצה הצבאית לשחרור סוריה". לאחר מכן, תקפו פלגים חמושים כפרים וערים באזור החוף, שרוב תושביהם בני העדה העלווית.

על פי נתוני המרכז הסורי לזכויות אדם, נכון לאתמול (יום רביעי), מספר ההרוגים הרשמי הגיע ל-1,383, רובם אזרחים מהעדה העלווית, שנהרגו על ידי כוחות הביטחון או קבוצות המסונפות אליהם. עם זאת, המספרים אינם סופיים, שכן תהליך תיעוד הקורבנות עדיין לא הושלם.

ובינתיים, מגיע מסוריה תיעוד של מעשי זוועה רבים. בסרטון מזעזע אחד רואים חמושים מקללים אישה עלווית מבוגרת, בעוד גופות ילדיה מוטלות

תמונת הרחובות המזוהמים מבישה במיוחד עבור עיר בעלת חשיבות היסטורית, חברתית ותיירותית כה רבה. מכולת אשפה לא מפונה בנצרת (מתוך הדף "אזרחים למען הסביבה בנצרת")

זהו סוד גלוי עבור תושבי נצרת והחברה הערבית כולה שבחודשים האחרונים עיריית נצרת נמצאת במשבר חסר תקדים, ללא סימנים לשיפור המצב. באוגוסט 2024 הפסיקה העירייה לשלם משכורות לעובדיה, שפתחו בצעדי מחאה. נוסף על כך, העירייה הפסיקה פעמים רבות את פינוי האשפה, דבר שהפך את רחובות העיר למוקדים של אשפה מצטברת או של שריפת אשפה. תמונת הרחובות המזוהמים מבישה במיוחד עבור עיר בעלת חשיבות היסטורית, חברתית ותיירותית כה רבה.

אחרי הבחירות המוניציפליות האחרונות, ראש העירייה, עלי סלאם, לא הצליח להקים קואליציה. תחילה נראה היה שהסכם עם הרשימה המאוחדת (רע"ם) הוא רק עניין של זמן. בסופו של דבר הסכם כזה אכן נחתם, אך לא החזיק מעמד זמן רב. מצבה של העירייה הידרדר, עד כדי כך שלא הצליחה לשלם משכורות, אף לא לסגני ראש העיר.

>> "נצרת טובעת בים של אשפה, של פשיעה ושל שחיתות"

בנובמבר 2024 משרד הפנים חייב את העירייה בתוכנית הבראה, שהתבססה בעיקר על העלאת שיעור הארנונה. אך סלאם לא הצליח להעביר את התוכנית במועצת העיר והיא נתקלה בהתנגדות רחבה. כל זה התרחש במקביל לקמפיינים תקשורתיים, עצומות שנשלחו למשרד הפנים ולגורמים נוספים, רובם בהובלת סיעת חד"ש, במחאה על הצטברות האשפה, הכישלון במתן שירותים, ניסיונות העלאת הארנונה ואי תשלום המשכורות לעובדים.

בינואר 2025 משרד הפנים מינה ועדה לבחון את מצבה של העיר, וחבריה נפגשו עם חברי המועצה ועם חלק מהעובדים, בחנו את מצבה הכלכלי של העירייה וסיירו בעיר. הוועדה, בראשות ד"ר שוקי אמרני, לשעבר מנכ"ל משרד הפנים ומומחה למנהל ציבורי, כללה גם את עו"ד נילי סורוקר-ארז, מומחית למשפט מנהלי ולממשל מקומי, ואת משה גילצר,

"מי מחליט מהי קומדיה?" הקומיקאי נדאל בדארנה (באדיבות המצולם)

"מעודתש אעידהא" ("אני לא אעשה את זה שוב"), כתב הקומיקאי נדאל בדארנה בעמוד הפייסבוק שלו לאחר שחרורו אתמול (יום שלישי), והכריז שזה יהיה שם המופע הבא שלו, שיעלה בחודש הבא.

בשבועות האחרונים בדארנה נמצא תחת מתקפה, בעקבות פוסט בחשבון האינסטגרם של "הצינור" שבו הוצגו קטעים ממופעים שלו, ובהם התייחס באופן סאטירי לנושאים הקשורים למלחמה, ל-7 באוקטובר ולחטופים. קמפיין ההסתה הוביל להתערבות המשטרה ולמניעת מופעיו של בדארנה.

>> אזרחים ערבים חושבים על הגירה: "מוכיחים לנו שאין לנו כאן עתיד"

במשך כשבועיים ניסתה המשטרה למנוע מבדארנה לקיים את המופע הקומי שלו, תוך שהיא מאיימת על אולמות בחיפה ובאזורים נוספים בשלילת הרישיון שלהם ובצעדים נוספים אם יארחו את המופע. גם כאשר מצא בדארנה אולם בנצרת שהסכים לארחו, איימו עליו אישית שלא לקיים את המופע. בעקבות זאת, בדארנה הודיע כי החליט לדחות גם את המופע בנצרת, ואמר שמצער שניסיונות כאלה מונעים מאנשים לצחוק ופוגעים באמנות.

ביום שני בערב נעצר בדארנה בביתו בחיפה, נחקר במשך שעות ולאחר מכן שוחרר. "הדבר המוזר הוא שהמשטרה דיברה איתי באותו יום וזימנה אותי לחקירה בתחנת משגב, והסכמתי להגיע", אומר בדארנה, "ואז מישהו החליט לעצור אותי בצורה כזו – אזיקים, בריונות, מעצר בכוח והמתנה של שעות במהלך החקירה בתואנה שאני מסכן את שלום הציבור. איזה שלום ציבור אני עלול לסכן? בחקירה נשאלתי על תכני המופעים שלי ועל נושאים נוספים. אני שואל – מה הגבול של הקומדיה? ומי מחליט מהי קומדיה?"

בתגובה על מעצרו של בדארנה, מגיבים פלסטינים כתבו ברשתות: "מדוע אם כך לא נעצרים המשתתפים בתוכנית 'ארץ נהדרת', שגם הם מתייחסים לנושא החטופים ולמשפחותיהם וצוחקים על הכל? האם הסאטירה מותרת רק ליהודים?". ח"כ אחמד טיבי הזכיר