"כל ילד הוא עולם ומלואו עבור משפחתו". פעילים בעזה מצטלמים עם תמונות של ילדים ישראלים שנהרגו במלחמה

תמונות של פעילים בעזה נושאים תמונות של ילדים ישראלים שנהרגו במלחמה הזאת, לצד תמונות של ילדים עזתים שנהרגו, עוררו השבוע סערה רחבה ברשתות החברתיות ובתקשורת הישראלית.

התגובות היו מגוונות: היו שראו בכך מחווה יפה, ובעיקר אמיצה. לעומתם, היו מי שחזרו על אותן תגובות קבועות שנכתבות מאז 7 באוקטובר על כל פוסט, דיווח או מידע על המצב בעזה – שכל תושבי עזה אויבים ששותפים למה שקרה – ורומזות באופן ברור שכולם בעזה ראויים למה שמתרחש שם עכשיו.

"זה היה פשוט רעיון שחלף לנו בראש", אומר ש', אחד הפעילים שנראו בתמונות ומיוזמי הקמפיין, ל"שיחה מקומית". "אולי קיבלנו השראה מתמונות של הפגנות שאורגנו לאחרונה בסמוך לגבול עם עזה, או מההפגנות בישראל שבהן הונפו תמונות של ילדי עזה. המניע הוא אנושי בלבד. בן אדם מתעצב אם ציפור שהוא גידל מתה, אז איך אפשר שלא להתעצב כשילד נהרג, אם זה ילד מעזה, מישראל או מכל מקום אחר בעולם? כל ילד הוא עולם ומלואו עבור משפחתו.

"הטרגדיה של ילדי עזה היא חסרת תקדים", אומר ש', "אין לה אח ורע בעולם. אנחנו לא שומעים על זה בחדשות, לא רואים את זה דרך המסכים. אנחנו מרגישים את זה על העור שלנו, בבשר שלנו. אלה ילדים מהמשפחות שלנו, של החברים שלנו, שאיבדנו במלחמה הזאת. ואנחנו ממשיכים לאבד. ילדים, מבוגרים, חפים מפשע – הם רבים כל כך שקשה אפילו לספור אותם.

"אבל המלחמה הזאת קטלה גם ילדים וחפים מפשע ישראלים. גם להם יש משפחות, הורים, אהובים, שמתאבלים עליהם. ולנו, גם מבחינה דתית, ילדים הם מחוץ לתחום של כל מלחמה. הנביא בעצמו אסר להרוג ילדים בכל מלחמה, לא משנה מה הנסיבות. לכן הנפנו גם

"נצרת היתה המקום הראשון שאירח את ההפגנות הארציות – והאחרון שבו ננעלו הישיבות. איך הגענו למצב הזה?" אזרחים פלסטינים מפגינים בנצרת נגד הכיבוש, ב-10 באוקטובר 2015 (צילום: באסל עווידאת / פלאש90)

נצרת הגיעה לכותרות השבוע – לא בגלל הפגנות שנערכו בה במחאה על המלחמה עם איראן, על המלחמה בעזה, על המצור והרעב או על הדיווחים אודות הרג שיטתי של אזרחים שביקשו סיוע. נצרת "זכתה לתהילה" הזו בעקבות החלטת שר הפנים לאמץ את המלצת הוועדה שמונתה על ידי המשרד במטרה לבחון את מצבה הכלכלי והמנהלי של העירייה, לפטר את ראש העירייה, עלי סלאם, ולפזר את המועצה העירונית. השר גם הוסיף כי החלטתו נתמכה במידע מודיעיני מהמשטרה, בלי לפרט.

>> "נצרת טובעת בים של אשפה, של פשע ושל שחיתות"

מאז פרסום המלצת הוועדה בפברואר – כלומר לפני יותר מארבעה חודשים – המשברים בעיריית נצרת רק הולכים ומחמירים. עובדים לא קיבלו את משכורותיהם, ומרבית השירותים העירוניים אינם מסופקים, כשהבולט שבהם הוא פינוי האשפה. המראה הנפוץ ביותר בנצרת בחודשים האחרונים הוא של ערימות הזבל הבוערות ברחובות העיר.

"דרך ההתנהלות הסוליסטית והכושלת היא שדחפה את העירייה לוועדה קרואה, למרות האזהרות שלנו", כך הגיבו בתא חד"ש בנצרת, המפלגה המרכזית בעיר שמתנגדת לעלי סלאם. לדבריהם, ההחלטה לא הפתיעה אותם. הם האשימו את ראש העירייה בכך שסירב להתפטר כבר לפני חודשים, ובכך מנע אפשרות להחזיר את ההחלטה לידי הציבור באמצעות בחירות.

"איש אינו משלם מחיר כזה עבור הצגה". נפילה של טיל מאיראן בתל אביב, ב-13 ביוני 2025 (צילום: אבשלום ששוני / פלאש90)

הקרב בין איראן לישראל התחיל ב-13 ביוני במתקפה ישראלית פתאומית נגד מנהיגים, מדענים ומתקנים אסטרטגיים באיראן, והסתיים ב-24 ביוני לפנות בוקר, במטח טילים איראני אחרון לעבר יעדים רבים בישראל שגרם למוות, פציעות ונזקים משמעותיים. במהלך המלחמה התערבה ארה"ב, ותקפה מתקנים גרעיניים באיראן, ואיראן תקפה בתגובה בסיס צבאי אמריקאי בקטר.

אבל לצד המערכה הממשית שהתחוללה באוויר, וששני הצדדים טוענים לניצחון בה, התחוללה מערכה אחרת: הקרב על התודעה. ישראל, שבמשך שנים הניחה שהעמים הערביים שונאים את איראן יותר מאשר הם שונאים אותה, הופתעה לגלות שדעת הקהל הערבית לא התייצבה לצידה. להיפך: רוב העמדות הפומביות, מהמפרץ ועד צפון אפריקה, הביעו מיאוס מישראל והבנה כלפי איראן, גם אם ההבנה הזאת לא תמיד התגבשה לכדי תמיכה מלאה.

זו אינה הפעם הראשונה שטהראן יורה על ישראל. איראן שיגרה טילים לישראל אחרי תקיפת הקונסוליה האיראנית בדמשק, והגיבה בצורה מוגבלת אחרי ההתנקשויות באסמאעיל הנייה, חסן נסראללה והנהגת חזבאללה. אבל המערכה האחרונה טרפה את הקלפים.

לפני 13 ביוני, התדמית של איראן בעולם הערבי היתה תערובת של דחייה וחשד. מעורבותה בסוריה הפכה אותה לשנואה בקרב כל מי שהתנגד למשטר אסד; תמיכתה בחות'ים בתימן עוררה כלפי איבה מצד סעודיה ומדינות המפרץ; יחסיה המורכבים עם עיראק עוררו התנגדות, בעיקר בקרב הסונים ותומכי משטרו של סדאם חוסיין; וקשריה עם חזבאללה עוררו עוינות מצד מתנגדי הארגון בלבנון. הקו העוין הזה כלפי איראן בלט בכלי תקשורת ובפלטפורמות רבות, ותרם להעמקת הפילוג הסוני-שיעי.

כעת, התמונה הזאת השתנתה. רבים בעולם הערבי, שחוו זעזוע מהמלחמה בעזה, לא רואים עוד

הטיל פגע בבית במהירות. הבית שנפגע מטיל איראני בטמרה, ב-15 ביוני 2025 (צילום: דיוויד כהן / פלאש90)

ברגעי הלילה האחרונים שבין שבת לראשון נשמעו הצפירות, ותוך דקות פגע טיל איראני עמוס חומר נפץ בבית גדול ומודרני בטמרה; בית שנראה כמו מבצר, מה שלא מנע ממנו להפוך בכמה רגעים לערימת הריסות – ולעדות מדממת לטרגדיה קשה.

בתוך הבית הזה נהרגו ארבע נשים מאותה משפחה: מנאר קאסם אבו אל היג'א-ח'טיב, בנותיה שדא הסטודנטית וחלא בת ה-13, וקרובת משפחתן מנאר פחרי דיאב-ח'טיב. יותר מ-200 בתים ובניינים בשכונה עצמה ניזוקו מהפיצוץ, ועשרות נפגעו.

"הגעתי הביתה במהירות לאחר שהאזעקות פסקו", סיפר עו"ד רג'א ח'טיב, שאיבד את אישתו, שתי בנותיו ואשת אחיו. "פגשתי את בתי הקטנה רזאן, והיא סיפרה שאימה ואחיותיה נמצאות בקומה העליונה ולא הצליחו להגיע לחדר המוגן, כי הטיל פגע בבית במהירות. ניסיתי לעלות אליהן אבל לא הצלחתי. הבית היה הרוס, והבנתי שאי אפשר להציל אותן.

"רק לפני שלושה ימים חזרנו מחופשה באיטליה. כמה שהייתי מאחל שהטיסה היתה מתעכבת ביום אחד ומתבטלת", ממשך ח'טיב. "אישתי היתה כל עולמי. היא היתה מורה מצליחה ואהובה על תלמידיה. גם אשת אחי היתה כזאת. שדא היתה סטודנטית מצטיינת למשפטים, חלמה להיות עורכת דין כמוני וכמו אחי, אולי אפילו שופטת. חלא אפילו לא הספיקה לדמיין את חלומותיה, היא היתה רק בת 13. לא הייתי מאחל את זה אפילו לאויבי".

מלבד הטרגדיה שהמיט על משפחת ח'טיב, הטיל גם חשף שוב כשל עמוק – לעיתים קרובות גם שיטתי – במערך ההגנה: היעדר המקלטים הציבוריים ביישובים הערביים, היעדר מודעות מספקת לכך, העובדה שבמרבית הבתים אין אפילו ממ"דים, וחשוב מכל, היעדר מערכות ההגנה האוויריות מעל