בתוך שבועות הגדיל את מספר הופעותיו בתקשורת הערבית ואת היקף סיוריו ביישובים ערביים. יו״ר מפלגת הדמוקרטים, יאיר גולן, בכנס בגבעת חביבה, 6 בינואר 2026 (צילום: טל גל / פלאש90)

במשך תקופה ארוכה נמנעתי מלכתוב בהרחבה על הסכסוכים בין המפלגות הערביות סביב הקמת הרשימה המשותפת. התחושה היתה שהדיון הזה שולי עד כדי גיחוך, לנוכח המציאות המקומית של מעשי רצח יומיומיים, היעדר ביטחון אישי וקריסת האמון בממסד, ובמקביל גם לנוכח המציאות האזורית – המלחמה בעזה, באיראן ובלבנון. הכתיבה על המפלגות הערביות נראתה עניין משני, אפילו משני מאוד.

>> עבור נתניהו, הפשיעה היא נכס פוליטי: יותר ייאוש, פחות הצבעה

בשבועות האחרונים כבר לא יכולתי להתעלם מכך. לא משום שהסוגיות האחרות נחלשו, להפך. הפשיעה בחברה הערבית הולכת ומקצינה. אתמול (רביעי) נרצחה לילא ג'הג'ה, בת 9 מערערה. ככל הנראה, במהלך ריב, אביה התכוון לירות בקרוב משפחה, אך פגע בה. שלשום נרצח באעבלין רופא השיניים ד"ר יחיא קסום בעקבות סכסוך בין משפחתו למשפחה אחרת. באותו אירוע נפצעו בנו הקטן וקרוב משפחתו. בתחילת השבוע, בעקבות סכסוך שכנים, נרצח בנצרת סלאח זועבי, גבר בשנות השישים לחייו. יהיו מי שיגידו: "זו בעיה חברתית, תרבותית". לא אתכחש לכך – קיימות בעיות חברתיות ותרבותיות בחברה שלי. אבל הן לא היו מגיעות לכדי מעשי רצח יומיומיים אלמלא זכו לנרמול מצד הרשויות, משום שמי שאמור להילחם בתופעה הזאת פשוט אינו נלחם בה: החוק אינו נאכף, רוצחים אינם מובאים לדין, והנשק זמין לכל דורש. עד לא מזמן המשטרה עוד העמידה פנים שאכפת לה: היא היתה מגיעה

התחרות על רוב המקומות היתה צמודה מאוד. ששת המועמדים הראשונים ברשימת חד"ש לכנסת, משמאל לימין: איאס נאטור, יוסף עטאונה, ניהאיה ושאחי, יוסף ג'בארין, עופר כסיף וג'עפר פרח (צילום: דוברות חד"ש)

ועידת חד"ש, שהתכנסה בשבת האחרונה, עוררה ויכוחים ומחלוקות – בעיקר על רקע היעדר הייצוג הנשי במקומות הראשונים – אך גם הסתיימה בשורה של הישגים. בסופו של דבר נבחרה רשימת מתמודדים לכנסת הכוללת שמות בולטים, חלקם חדשים וחלקם מוכרים, שמעוררת ציפיות ומסמנת פוטנציאל פוליטי לא מבוטל.

ראשית, יש לציין שחד"ש היא המפלגה הראשונה, וכמעט היחידה, שמקיימת בחירות פנימיות מסודרות ודמוקרטיות – לא רק בחברה הערבית, אלא בזירה הפוליטית הישראלית כולה. בוועידה השתתפו כ-800 חברים, שהם כ-80%–90% מחברי המפלגה. מערכת הבחירות התנהלה בשקיפות מלאה, והתחרות על רוב המקומות היתה צמודה מאוד. רבים מהנבחרים מביאים עימם רקע מקצועי וניסיון רב, מה שעשוי לחזק את עבודת הסיעה במישור הפרלמנטרי והפוליטי. חלקם מביאים עימם גם ערך ציבורי ואלקטורלי, ועשויים לסייע לחד"ש גם במערכת הבחירות עצמה.

ייתכן שלראשונה בתולדות חד"ש, אזור המשולש זכה לייצוג כה בולט, אף שבמפלגות הערביות החלוקה האזורית נחשבת בדרך כלל לפחות מרכזית: יו"ר הרשימה ד"ר יוסף ג'בארין מאום אל פחם, וד"ר ניהאיה ושאחי מערערה, שנבחרה למקום החמישי.

בבחירות ליו"ר המפלגה זכה ג'בארין ברוב מוחלט של קולות המצביעים. מולו התמודד ד"ר שוכרי עואודה, סגן ראש עיריית נוף הגליל, אך לאורך כל הדרך ההערכות נטו בבירור לטובת ג'בארין, שנחשב זה תקופה למועמד המוביל של חד"ש.

ג'בארין, ד"ר למשפטים המתמחה במשפט חוקתי ובזכויות אדם, כיהן כח"כ מטעם הרשימה המשותפת בין 2015 ל-2021. הוא נהנה מהערכה ציבורית רחבה בעירו אום אל פחם וביישובי המשולש, אך גם בחברה הערבית כולה, ונחשב למי שמצליח להישאר בקונצנזוס יחסי,

מאז שנת 2000 הרגה המשטרה 130 אזרחים ערבים. שוטרים בפשיטה ברהט, ב-7 במאי 2025 (צילום: חיים גולדברג / פלאש90)

ביום שבת בשבוע שעבר נורה למוות אחמד סעיד אל-נעאמי, בן 57 מרהט ואב לשבעה, על ידי שוטרים. הוא ההרוג השישי בחברה הערבית מתחילת השנה מירי המשטרה. בדיון על מספר הנרצחים בחברה הערבית התעורר ויכוח אם לכלול גם אותם במניין ההרוגים על רקע מלחמות הפשיעה המאורגנת, או שמא מדובר ברשימה נפרדת לחלוטין.

בחמש מתוך שש תקריות ההרג טענו במשטרה כי ההרוג היווה סכנה לכוחות, אף שבמרבית המקרים התברר בהמשך כי ניסה להימלט. בכל חמשת המקרים הללו המשטרה כלל לא טענה לקשר כלשהו בין ההרוגים לעולם הפשיעה. מובן שגם אילו היה קשר כזה, או מעורבות פלילית כלשהי, לא היה בכך כדי להצדיק את הריגתם, אלא רק את מעצרם בהתאם לחוק.

לפי נתוני ארגון אל-מיזאן, מאז שנת 2000 הרגה המשטרה 130 אזרחים ערבים. ברוב המקרים טענה המשטרה כי ההרוג היווה סכנה לכוחותיה, אף שבהמשך עלו עדויות שסתרו את הגרסה הזאת. חקירות מח"ש שנפתחו בחלק מהמקרים הסתיימו ברובן ללא תוצאה ממשית.

גם במקרה של אל-נעאמי טענה המשטרה בהודעתה הראשונית כי הוא היווה סכנה לכוחות שפעלו במקום. בני משפחתו הכחישו זאת מכול וכול והדגישו כי מדובר באדם חולה, מוגבל בתנועתו, שאינו מעורב בשום סכסוך או פעילות עבריינית, וכי נורה למוות דקות ספורות לאחר שיצא מביתו. בהמשך עלה מממצאים ראשוניים של חקירת מח"ש כי אל-נעאמי נורה בגבו בידי לוחמי מג"ב, וכי לא היה חמוש ולא היווה סכנה לשוטרים בעת שנורה. לאחר החקירה הראשונית של השוטרים המעורבים, הם שוחררו בתנאים מגבילים, בעוד החקירה עדיין נמשכת.

סרור אל-נעאמי, אחיו של המנוח,

"ההחלטה הזו היא המשך למדיניות רדיפת הפלסטינים בישראל מאז 7 באוקטובר". שוטרים עוצרים מפגין פלסטיני (צילום: מוחמד ח'ליליה)

צמצום המרחב האזרחי של הפלסטינים אזרחי ישראל, שהואץ בחדות לאחר 7 באוקטובר, נמשך ביתר שאת: אחרי רדיפה במקומות עבודה ובאוניברסיטאות; אחרי מעצרים בעקבות פרסומים ברשתות החברתיות, הטחת האשמות חמורות מצד הפרקליטות והמשטרה בשל הבעת דעה והתרחבות השימוש במעצרים מנהליים – הגיע שלב חדש: הרשעה בגין קריאת סיסמאות פוליטיות מסורתיות בהפגנת מחאה.

סיסמאות כמו "עזה לא תכרע מול הטנק והתותח" ו"ברכה פחמאווית לעזה הגאה", שנשמעו במשך עשורים בהפגנות ובאירועים ציבוריים, משמשות כיום בסיס להרשעות פליליות. מדובר בתקדים שמעורר שאלות עמוקות באשר לעתיד חופש הביטוי והפעילות הפוליטית של הפלסטינים בישראל.

>> "בית המשפט קבע שלא תמכתי בחמאס, לתקשורת זה לא מספיק"

ב-29 באפריל הרשיע בית משפט השלום בחיפה את הפעיל מוחמד טאהר ג'בארין ואת עורך הדין אחמד ח'ליפה ב"הסתה עקיפה לטרור" ו"הזדהות עם ארגון טרור". ההרשעה התבססה על קריאות פוליטיות שנשמעו בהפגנה נגד המלחמה בעזה, שבה השתתפו השניים באום אל-פחם ב-19 באוקטובר 2023 – אף שלא כללו כל קריאה ישירה לאלימות או אזכור ברור של ארגונים אסורים על פי חוק.

ההחלטה התקבלה בתום הליך משפטי שנמשך יותר משנתיים וחצי. במהלך הדיונים אישרו המשטרה והמדינה כי הסיסמאות עצמן לא כללו אזכור של ארגונים אסורים, אך בית המשפט קבע כי די בהשמעתן ב"נסיבות הזמן הסמוכות לשבעה באוקטובר" כדי לראות בהן הסתה עקיפה.

בית המשפט התעלם גם מההקשר הישיר של ההפגנה, שהתקיימה במחאה על הפצצת בית החולים אל-מעמדאני יומיים קודם לכן, 12 ימים לאחר פרוץ המלחמה. עוד אימץ בית המשפט את פרשנות הפרקליטות לתוכן הסיסמאות, בלי לקבוע בהחלטתו מהו אותו "ארגון