"אם דבק בי דימוי המכשפה הרדיקלית, אני הולכת להיות כזאת ולא לבזבז אנרגיה על שינוי תדמית, שלא יקרה". עאידה תומא סלימאן בפריימריז בחד"ש (אורן זיו)

ברשימה המשותפת, שמלאכת הרכבת רשימת מועמדיה טרם החלה, אין כנראה חידושים ואין כמעט נשים.

בפריימריז המנומנמים של בל״ד, נבחר, כצפוי, ח"כ סמי אבו שחאדה לעמוד שוב בראש הרשימה. יו"ר הרשימה הקודם, מטאנס שחאדה, נבחר במקום השני. במקום השלישי והלא ריאלי, במושב המשוריין לנשים, נבחרה דועא טאטור חוש, בת 32, בוגרת לימודי כלכלה ומנהל עסקים, ומנהלת מיזמים חינוכיים, אשר נותרה מועמדת יחידה וזכתה ב64% מקולות חברי מרכז המפלגה, כשרק 176 מתוך 596 בעלי זכות הצבעה טרחו כלל להגיע.

לדברי טאטור, העבודה הפוליטית בחברה הערבית מדירה נשים מהזירה הציבורית באופן שיטתי, זאת על אף שבל"ד ניסתה להיאבק במגמה הזו עם הקמתה על ידי שריון בחוקת המפלגה של מקום לנשים בשלישייה הראשונה ברשימה לכנסת, ובכל מוסדות המפלגה והוועדות שלה.

"זה לא רק שהמפלגות הערביות זנחו את נושא ייצוג נשים באג’נדות שלהם, אנחנו עדות למהפכה של ממש בכל מה שקשור לנוכחות נשים ערביות בשוק העבודה ובאקדמיה מצד אחד, ומצד שני, הפוליטיקה הישראלית הופכת להיות יותר ויותר מתלהמת ואלימה, וזה מרחיק נשים ערביות מעיסוק בה. תראי מה קרה לי, תוך 24 שעות מהבחירה שלי לרשימה, הפכתי מאישה אנונימית למטרה של פעילי הימין הקיצוני, שהתחילו לצלוב אותי ברשת".

השיחה מגיעה אליך רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

אם המשטרה ידעה מי הרוצח הפוטנציאלי, למה הוא לא בכלא? מחאה בלוד בעקבות הרצח של רבאב אבו סיאם (צילום: אורן זיו)

שבועות מטורפים עוברים על החברה הערבית בישראל. אחרי תקופה של ירידה במספר מקרי הרצח, לפחות לפי דיווחי המשטרה, נדמה שמישהו החליט לסגור את הפער, או שארגוני הפשע החליטו לקלקל לסגן השר לביטחון פנים, יואב סגלוביץ, את ההישג הארעי.

מספר הנרצחים כבר הגיע ל-63 מאז תחילת השנה, לפי נתוני מרכז אמאן, מהם 7 נשים. רוב הפשעים, כמעט מיותר לציין, בוצעו בירי מנשק חם, בידי רעולי פנים. ראינו גם עליית מדרגה בשיטות שבהן השתמשו רוצחי הנשים: לשתיים הטמינו מטען חבלה שהופעל מרחוק, כשהאחרונה שסיימה כך את חייה היתה הפעילה הפמיניסטית הצעירה ג'ווהרה ח'וניפס משפרעם.

לא הצלחנו לארגן מחאה בעיר לוד אחרי ניסיון החיסול של למיס אבו לבן, שנמצאת עד היום בשיקום עקב פציעה קשה. לפני שבועיים, בשבת, ירו בנערה בת 15 ברחוב ראשי בעיר, והמקרה אפילו לא הגיע לכותרות. אבל אז הגיעה הבשורה המרה על הרצח של רבאב אבו סיאם. כאן הגיעו מים עד נפש, ויצאנו פעילות מהעיר לוד ומחוצה לה, יהודיות וערביות, לבנות מאהל מחאה מול המשטרה בעיר.

אבו סיאם, מורה לעברית בת 30, אם לשלוש בנות בגילים 3, 8 ו-10, נרצחה בבית הוריה, בעת שבתה הפעוטה היתה בחיקה. רעול פנים נכנס לחצר הבית, ירה בה שישה כדורים וברח. משטרת לוד יצאה במהירות עם הודעות לתקשורת, שמעבירות את המסר: "ניסינו להזהיר אותה, אך היא סירבה להיות במקלט".

כשהתמונה העגומה התחילה להתבהר, הסתבר שאבו סיאם היתה נתונה במשך חודשים רבים לאיומים מצד משפחתו של האיש שממנו ניסתה להתגרש. בין השאר, המאיימים העבירו למשפחתה של הנרצחת מסרים ברורים, שלפיהן סופה

עשתה היסטוריה בטניס העולמי. אונס ג'אבור (צילום: פיטר מנזל CC BY SA 2.0)

בזמן שמטוסו של הנשיא האמריקאי ג'ו ביידן הביא אותו לישראל, חג מטוס אחר בשמי המזרח התיכון, מביא הביתה את האישה הכי מפורסמת בעולם הערבי היום, הטניסאית התוניסאית אונְס ג׳אבור, שבשבת שעברה הגיעה להישג הכי גדול שהגיעה אליו אי-פעם טניסאית ערבייה ו/או אפריקאית, גמר אליפות ווימבלדון לנשים.

ג׳אבור בת ה-27 הפסידה בגמר לרוסייה הרשומה כקזחית אלנה ריבאקינה, אבל היא חוזרת מהטורניר לאחר שבמהלכו דורגה במקום השני בעולם בטבלת התאחדות הטניס לנשים (WTA). עד להישג המדהים שלה בווימבלדון, היא זכתה בשלושה תארי יחידים בסבב ה-WTA, וב-11 תוארי יחידים ובתואר זוגות אחד בסבב הנשים הפחות איכותי, של הפדרציה הבינלאומית.

לטניס אין אוהדים רבים בעולם הערבי, זה ספורט עם דימוי מערבי, אריסטוקרטי ויוקרתי, שלא מיועד לפשוטי העם. כוכבי ספורט מהעולם הערבי הם בדרך כלל גברים, שלרוב מככבים בענפי ספורט עממיים ופופולריים כמו כדורגל. מוחמד סלאח ממצרים, שחקן ליברפול ואחד השחקנים הכי מפורסמים ומוערכים היום בעולם, הוא דוגמה בולטת.

אבל במהלך טורניר ווימבלדון, ג'אבור הפכה לאייקון ומודל לחיקוי עבור נשים מהעולם הערבי ומאפריקה, ואין ספק שסיפור ההצלחה הנדיר שלה יקדם את העיסוק בענף הזה במדינות ערב, במיוחד בקרב נשים.

המסע של ג'אבור אל הטניס התחיל בגיל שלוש. היא בילתה שעות במועדון ספורט מקומי בעיירה קטנה בתוניסיה, שם אמא שלה שיחקה טניס עם חברות שלה. אונס מתארת איך התפעלה עד דמעות מהמחמאות שאמהּ קיבלה במהלך המשחק, ומהאושר שהקרינה בזמן ששיחקה.

אונס עסקה בספורט בכל ילדותה, ולפעמים יצא לה להתאמן במגרשי הטניס בבתי המלון בעיר הבירה, תוניס, המיועדים בדרך כלל לרווחת תיירים מאירופה. בגיל 13 הוריה הבינו שהיא צריכה מסגרת תומכת לכישרון שלה. הם הכניסו אותה לבית ספר

עבר תהליך הכשר מזורז. יו"ר רע"ם, ח"כ מנסור עבאס, עם ח"כ וליד טאהא, וראש הממשלה (אז החליפי), יאיר לפיד, במליאת הכנסת ב-23 במאי 2022 (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

לקראת הבחירות החמישיות הבאות עלינו לטובה, החלטתי לעזור לבני הדודים שלי, החברים הפוליטיים הפוטנציאליים שנמצאים אי שם בין הנהר לים (אף שתחושת הבטן שלי ממקמת אותם בעיקר סביב חוף הים).

ארבע מערכות בחירות עברנו ביחד –  ממש ביחד, לטוב ולרע – מאז שמפת הגושים היהודיים התקבעה, והמערכת הפוליטית נתקעה בלי יכולת להקים ממשלת ימין, שמשקפת כנראה את הרוב הישראלי. היהודים הציוניים היצירתיים התחילו לחפש פתרונות, וללטוש עין לעבר החברה הערבית.

החברה הערבית, מצידה, הקימה את הרשימה המשותפת, ומאז פירקה אותה, הקימה אותה שוב, ופירקה אותה מחדש. אבל זה הספיק למצביעים היהודים כדי לגלות שיש מצביעים ערבים, שהפתק שלהם שווה כמו פתק יהודי בקלפי, ושאפשר לחזר אחריו. ואז יש נציגים ערבים בכנסת, שאולי הישועה תגיע מהם.

אני רוצה להקדים תרופה למכה. לפני שהמוני הפרשנים בערוצי המיינסטרים יתחילו לצייר בפניכם את מפת המנדטים העתידית, ויגיעו למסקנה הבלתי נמנעת שגם הפעם מספר חברי הכנסת הערבים עשויים (או עלולים, תלוי מי מדבר) להכריע את הכף, אני רוצה כבר להודות באשמה בשם עמי.

כך, על ההתחלה. התנצלות גורפת. אם נתניהו יחזור לשלטון, זה בגלל הציבור הערבי, שלא הבין, לא הפנים, לא התנהג בהתאם ולא הוציא המוני אוטובוסים לקלפיות. ואם במקרה ה"מלך" לא יחזור, זה יהיה בזכות התגייסות כנה ואמיתית של המרכז-שמאל ולמרות שיעור ההצבעה הנמוך אצלנו.

אם תפסידו זה יהיה בגללנו, אם תנצחו זה יהיה בלעדינו. ועל כך אני מתנצלת.

למרות כל זאת, אני רוצה