שינוי אסטרטגיה. שר החקלאות וביטחון המזון הגולמי, אבי דיכטר, ב-30 במאי 2024 (צילום: יוסי אלוני / פלאש90)

ההחלטה שהתקבלה בישיבת הממשלה השבוע, לשנות את שמו של משרד החקלאות ופיתוח הכפר ל"משרד החקלאות וביטחון המזון הגולמי", זכתה לקיתונות של ביקורת ולעג, ולא בכדי. העיסוק בשם המשרד נראה בהחלט כמו עיסוק בזוטות שמנותק מהמציאות. והמציאות בתחום המסוים הזה של "ביטחון המזון הגולמי", היא די קודרת.

שינוי השם והקטטות וההקנטות סביבו הם אכן די מביכים, אלא שזהו ממש אינו העניין המטריד באמת. הצצה לאימה ניתן למצוא בהבהרה להחלטה על שינוי השם, שבה נמסר מלשכת השר, אבי דיכטר, כי "העיסוק בשינוי השם איננו מהותי והוא רק מרכיב בשינוי האסטרטגיה, על פיה המשרד יוביל לראשונה בישראל את תוכנית ביטחון המזון ל-25 שנה קדימה כשלב ראשון".

בעיצומה של מלחמה, שעשויה עוד להתרחב; בצל חשש כבד מסנקציות בינלאומיות, כשכבר קיים משבר עם מדינות יצואניות גדולות כמו טורקיה; כשמדינת ישראל תלויה ביבוא של מוצרי מזון לא מעטים; כשסין, שאינה אוהדת את ישראל בלשון המעטה, מחזיקה בחברות חיוניות כמו תנובה ואדמה – נזכרים כאן להוביל "לראשונה בישראל" תוכנית ביטחון מזון ל-25 שנה קדימה. אמנם טוב מאוחר מלעולם לא, ועדיין.

בכנס שהתקיים באמצע מאי תחת הכותרת "ביטחון חומרי והתלכדות הסיכונים בשרשראות האספקה בצל המלחמה", ונערך בשיתוף מכון יסודות והמכון למחקרי ביטחון לאומי INSS, דיבר המשנה למנכ"ל משרד החקלאות, יובל ליפקין, על אותה תוכנית ביטחון המזון שהזכיר דיכטר ועל השינוי האסטרטגי שהמשרד מתכנן להוביל.

במהלך דבריו הציג ליפקין טבלה שבה הראה את מדיניות התכנון לטווח ארוך של מדינות שונות בעולם. בסין, למשל, מתכננים ל-100 שנה קדימה, ביפן 50,

המצב חסר התקדים מביא עמו אתגרים חדשים במעגלי פגיעות רחבים. תמונות של קורבנות הטבח בפסטיבל נובה, באתר שבו התקיימה המסיבה, ב-28 בנובמבר 2023 (צילום: יונתן זינדל / פלאש90). למצולמים אין קשר לכתבה

ישראל נמצאת במשבר עמוק בתחום בריאות הנפש. מעגלי הפגיעה רחבים, וממשיכים להתרחב ככל שנמשכת המלחמה, כשברקע דיווחים על חרדה, לחצים וטראומה שחווים השורדים והציבור הכללי. וכל זה קורה כשהמדינה לא ערוכה למשבר בקנה מידה שכזה. במהלך השנים מערך בריאות הנפש הידלדל מאוד. הדבר בא לידי ביטוי, בין היתר, במחסור בכוח אדם בשירות הציבורי, כאשר ההמתנה לתורים לטיפול פסיכיאטרי יכולה להגיע גם לשנה.

כמו בתחומים אחרים, 7 באוקטובר חשף את ההשלכות הקשות של דלדול המשאבים. לפי פורום הארגונים למען הפסיכולוגיה הציבורית, ההערכות הן ש-50% מהפסיכולוגים בישראל התנדבו וממשיכים להתנדב מאז פרצה המלחמה. מי שהתגייסו לספק מענים של חוסן נפשי בתחילת המלחמה היו בעיקר אזרחים.

אחת מהן היא שיר דרור, מנכ"לית דרור לנפש, מרכז טיפולי רגשי בהתאמה אישית. "במלחמה ניצלתי למעשה את התשתית שהיתה לי, מבחינת המטפלים ומבחינת ההיכרות של אנשים את המרכז, והקמתי מערך זמני שבעיקר מחבר בין המטפלים למטופלים, כשכל השירות נעשה בהתנדבות", היא מספרת. "בנוסף, ערכנו הכשרות זום למטפלים, מכיוון שחלק מהמטפלים עצמם היו במצב מאוד לא טוב. כל זה נעשה ממש בהתחלה עוד לפני שהמדינה החלה לעשות סדר במצב".

דרור, בהכשרתה עובדת סוציאלית, הקימה את המרכז בתקופת הקורונה. "יש לנו מאות מטפלים בעלי תואר שני שמעניקים מענים מותאמים אישית במחיר הממוצע בשוק (כ-350 שקל לפגישה). בנוסף, ניתנים שירותים על ידי מתמחים במחירים מוזלים (180-220

מאמין בחיבורים. המטע והפלחה של מאור לוי בקיבוץ משמר הנגב (צילום: אייל בן שמחון, אדמה חיה)

ב-7 באוקטובר גילינו בצורה כואבת עד כמה המערכות המדינתיות פריכות. ברגע אחד, הבנו שמה שחשבנו שמגן עלינו – בחזית, אבל גם בעורף, לא ממש מתפקד, ובלית ברירה, אזרחים נכנסו לנעליה הנטושות של המדינה. בכתבה קודמת תיארנו את הכשלים בהגנה על הביטחון התזונתי של אזרחי המדינה: גם מכיוון שחלק משמעותי מהתוצרת החקלאית מיוצר בעוטף עזה; גם בשל עזיבת העובדים הזרים; וגם מכיוון שלפי טענות, מלאי החירום בישראל לא מספיק אפילו לזמן הנדרש של שלושה חודשים.

>> המלחמה חושפת את הכשלים בחזית הביטחון התזונתי של ישראל

אבל ביטחון תזונתי אינו רק גידול ירקות, וגם לא רק יצירת מלאי חירום שמספיק לכמה חודשים קדימה. זו גם לא רק שאלה של הרחבת ייצור גידולי השדה, אם כי ההסתמכות הכמעט מוחלטת על יבוא בתחום (לפי מאזן אספקת המזון שפורסם ב-2022, 97% מהדגנים ו-75% מהקטניות הגיעו מייבוא) בהחלט מדאיגה, וטומנת בחובה סיכונים רבים שקשורים לשינויי אקלים, אי יציבות כלכלית או, כמובן, מלחמה.

זה אולי נראה קצת תלוש בתקופה כל כך סוערת וקשה, אבל ממשבר כה גדול יכולה לצמוח תשתית חדשה, שמאתגרת ואף מפרקת את התשתית הפיזית והמחשבתית הבעייתית הקיימת, ומכוונת לביטחון תזונתי יציב ובר קיימא לטווח הארוך. וכמו כל דבר שצומח, זה מתחיל מזרעים.

ביטחון תזונתי מהסוג הזה מתחיל קודם כל בהגדלת תמהיל הזרעים הנגיש לנו כמדינה, וביכולת להגדיל את כושר הייצור של מגוון הזרעים המדינתי. חשוב להבין שלא מדובר בפעולה מיידית, אלא כזו שדורשת תכנון, שכן מחזור גידול זרעים יכול לקחת שנתיים-שלוש עד שיגיע לקנה מידה מסחרי.

"מגוון גידולים וזני זרעים חיוני

מלחמה קיומית בחזית פחות מדווחת. חקלאי קוצר חיטה בעמק החולה, במאי 2023 (צילום: אייל מרגולין / פלאש90)

מאז פרוץ המלחמה, ישראל מתמודדת גם עם מלחמה קיומית בחזית פחות מדווחת – אספקת המזון והביטחון התזונתי, וקיים חשש אמיתי מפני מחסור בפירות ובירקות כבר בשבועות הקרובים. חקלאים בעוטף וחקלאים שמעבדים אדמות קרוב לגבול לבנון סובלים מעזיבה המונית של עובדים זרים, והעובדים הפלסטינים לא מורשים להיכנס. ואם לא די בזה, רשתות המזון הפסיקו לייבא תוצרת חקלאית מטורקיה. לפי דו"ח מצב המשק של משרד הכלכלה והתעשייה שיצא השבוע, אנו עומדים בפני עליות מחירים של תוצרת טרייה.

לפי דו"ח מרכז המחקר והמידע של הכנסת מ-30 באוקטובר, שסוקר את היקפי הגידול באזורי העוטף, חלק משמעותי מכלל התוצרת החקלאית מיוצר ביישובי עוטף עזה. למשל, 30% משטחי הירקות בכלל ו-60% משטחי תפוחי האדמה, 47% משטחי העגבניות ו-38% משטחי הכרוב. גם בגידולי השדה, הנתונים לא פחות מדאיגים – 29.1% מהחיטה לגרגירים ו-57% מהשעורה לגרגירים גדלים בשטחים בעוטף עזה, שכאמור סובלים ממחסור בעובדים ומסתמכים בשלב זה לא מעט על מתנדבים. כל זה כשבכל רגע החזית הצפונית עלולה להתרחב, וגידולים חקלאיים נוספים עלולים להימצא בסכנה.

נתונים אלה מעלים שאלות גם לגבי מלאי אספקת החירום – מלאי מצרכי יסוד שאמור לספק את צורכי האוכלוסייה לשלושה חודשים לפחות, שהאחריות עליו מפוזרת בין משרדי ממשלה שונים. משרד הכלכלה, למשל, אחראי על מצרכי יסוד כמו בשר קפוא, שמן, אורז וכו'; משרד הבריאות אחראי על מלאי המזון לתינוקות; ומשרד החקלאות אחראי, בין השאר, על מלאי הגרעינים (חיטה, מזון לבעלי חיים).