מספר הסטודנטים לכל מרצה בכיר ירד באופן דרסטי בעשורים האחרונים. סטודנטים בקמפוס הר הצופים באוניברסיטה העברית, אוקטובר 2022 (צילום: אוליבייה פיטוסי / פלאש90)

ספר עיון חדש על מדף הספרים החינוכי מלמד (בין השאר) כיצד הצליחו שרי החינוך מהימין – לימור לבנת, גדעון סער ונפתלי בנט – לרסק את תפקידה של האקדמיה הישראלית, כשומרת סף של חירות המחשבה.

ספרו החדש של פרופ עמי וולנסקי, "מדיניות ההשכלה הגבוהה בישראל 2000–2023 – פוליטיזציה, מדע וחברה" (הוצאת מאגנס), מציג ניתוח מחקרי ביקורתי, על יסוד אין ספור מקורות ראשוניים, על האקדמיה הישראלית בשנים האלה. אני מתמקד בסוגיה אקטואלית אחת – ההשתלטות הפוליטית על האקדמיה – בתקווה שהיא תדגים את איכות הספר וחשיבותו גם לגבי סוגיות האחרות.

שילוב אקדמיה בתיכון? ילדי הפריפריה שוב נשארו בחוץ

הספר הוא המשך לספרו הקודם של וולנסקי: אקדמיה בסביבה משתנה (הוצאת הקיבוץ המאוחד), שסקר את תולדות האקדמיה הישראלית מקום המדינה עד 2004. וולנסקי אינו רק אחד מהחוקרים היחידים בישראל החוקרים את האקדמיה, אלא היה שותף בעצמו לתהליכים שהוא מתאר בתפקידו כיועץ לענייני ההשכלה הגבוהה לארבעה שרי חינוך, החל מ-1993.

השגשוג החברתי שהביא להתערבות הפוליטית

ההתערבות הפוליטית הגסה בענייני ההשכלה הגבוהה בישראל החלה עם ראשית שנות האלפיים, ולא במקרה. בעשורים הראשונים לקיום המדינה, שירתו המוסדות להשכלה גבוהה אליטה מצומצמת מבין בוגרי התיכונים. למשל, ב-1970 רק 20 אחוז מילדות וילדי השנתון היו זכאים לתעודת בגרות, ורק 18 אחוזים מהשנתון התקבלו ללימודים באוניברסיטאות.

מישהו במשרד החינוך החליט להעלים את הקו הירוק. המפה של תל"י (משמאל), והמפה שהפיץ משרד החינוך (מימין)

משרד החינוך הסיר את הקו הירוק ממפה שלקח ללא רשות מקרן חינוך עצמאית, לצורך מערך שיעור שהפיץ המשרד לקראת יום השנה למלחמה.

המפה המקורית, שכללה את הקו הירוק, הוכנה על ידי קרן תל"י, המגדירה את עצמה כ"מרכז לחינוך יהודי ישראלי פלורליסטי", ונועדה במקור לילדי גיל הגן. אולם משרד החינוך השתמש בה למערך שיעור שנועד לתלמידי תיכון.

>>במשרד החינוך כבר מחקו את עזה, וגם את אחריות הממשלה

לאחר שתל"י פנתה למשרד החינוך ומחתה נגד השימוש במפה ללא אישור הקרן, משרד החינוך הסיר את המפה ממערך השיעור. במשרד החינוך לא הכחישו את הפרטים, אולם נטען שמדובר ב"תקלה".

לא רק עזה נמחקה

ביום שישי האחרון פרסמנו כתבה אודות מערכי השיעורים שהפיץ משרד החינוך לקראת מלאת שנה למלחמה. באחד המערכים נעשה שימוש במפה, המעלימה את קיומה של רצועת עזה. המילים "רצועת עזה" מיוחסות לרצועת קטנטנה לחוף הים, כנראה רצועה חולית בשל צבעה הצהוב. אין בה יישובים וערים – לא העיר עזה, לא ח'אן יונס או רפיח – ואין בה אנשים.

השיחה מגיעה אליך רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

ה"מצב" מוצג לתלמידים כמשהו שנפל משמיים. כיתת בית ספר בקצרין, באוגוסט 2022 (צילום: מיכאל גלעדי / פלאש90)

לקראת פתיחת שנת הלימודים ומועד יום השנה למלחמה, נכנסו במשרד החינוך לקדחת היסטרית של עיצוב תודעת התלמידות והתלמידים. ההשכלה והתבונה נזרקו לפח, ואת מקומן תפסה תעמולה בוטה, המבוססת על הפרטת אחריות המדינה.

ראשית, מחקו במשרד החינוך את עזה. אין פלסטינים, אין רשות פלסטינית, אין חמאס וחזונו התיאוקרטי, אין סכסוך, אין מלחמות קודמות או ניסיונות הסדרה, ובטח שאין עשרות אלפי הרוגים בעזה: זקנים, נשים וטף.

>>> שר החינוך של ישראל לא רק תומך במלחמה. הוא מאוהב בה

אבל זה לא עומד בפני עצמו: לפי משרד החינוך, אין גם ישראל. אין ממשלות (ולא רק בראשות נתניהו) שקיבלו החלטות וקבעו מדיניות, ואין מנגנוני מדינה שאמורים לשמור על הביטחון ועל הרווחה. במקום כל אלה יש רק "מצב", שנפל עלינו משמיים ללא שום הקשר.

ולקח "המצב" לתלמידות ולתלמידים הוא אחד, מזעזע ומבהיל: "הנכונות להקרבה עצמית". "קורבן התמיד" (מבית המקדש) "זהו סוד הניצחון". הג'יהאד היהודי כבר כאן.

אין השכלה – רק כאב שמפיקים ממנו משמעות

לקראת יום השנה למלחמה, פרסם משרד החינוך חוזר מנכ"ל מיוחד, המפרט "את התוכן המתאים לשימוש מוסדות החינוך, בכל המגזרים". על פי החוזר, "כדי להגיע אל המשמעויות הערכיות שגלומות בזיכרון הכואב, יש לטוות מתוכו את הסיפורים האנושיים שמרכיבים אותו". באופן כזה, אין אזכור של המלחמה, כאירוע אקטואלי, שממנו מפיקים תובנות או לקחים, אלא רק "כאב" שממנו מפיקים משמעות.

אם כך השר חווה את המציאות, ברור מדוע מבחינתו אין שום צורך להקשיב. שר החינוך יואב קיש בוועדת החינוך של הכנסת, 14 באוגוסט 2024 (צילום: חיים גולדברג / פלאש 90)

בשבוע שעבר קיימה ועדת החינוך של הכנסת דיון בנושא היערכות המשרד לפתיחת שנת הלימודים. הישיבה נמשכה ארבע שעות, אולם בגלל סדרי דיון פגומים, נדחקו הנציגים של מגזרי האוכלוסייה השונים אל שלהי הדיון. חלקם עזבו מבלי שדיברו כלל, חלקם קיבלו דקה וחצי לשטוח את טענותיהם לפרוטוקול, בשעה שכל קובעי המדיניות, שרים וחברי כנסת, כבר עזבו את הישיבה.

אם למישהו היה אכפת, היו נותנים את זכות הדיבור תחילה לנציגי המגזרים, בעוד שר החינוך היה יושב בשקט, מקשיב ולומד. הכוונה למורות ולמורים שעובדים ללא הסכם כבר שנתיים וחצי, להורים בדרום ובצפון שנדרשים לשלוח את ילדיהם למוסדות חינוך לא ממוגנים, לילדות ולילדים הבדואים בנגב שמשמשים בני ערובה בידי הממשלה הנאבקת בהוריהם, לילדים ולבני נוער עם צרכים מיוחדים שטרם שובצו במוסדות מתאימים, ולאלפי בני נוער בסיכון שהממשלה מתעמרת במוריהם המופרטים בתוכנית היל"ה.

אבל בישראל, שבה השררה חשובה מהמקצועיות, ניתנה לשר החינך יואב קיש זכות הדובר הראשון. הוא נאם ארבעים דקות, והציג את כל הדברים הנפלאים שהוא מוביל במשרד. ועשרים דקות אחרי שסיים לשבח את עצמו – ומבלי שהקשיב לאורחים הרבים – עזב. אחריו נטשו בזה אחרי זה חברי הכנסת (ראו: שידור הישיבה).

לטובת חברי ממשלת ההפקרה, הנה תמצית הדברים שלא התפניתם לשמוע.

החינוך העל יסודי לא מוכן לפתיחת שנת הלימודים

הסכם העבודה של המורות והמורים בחינוך העל יסודי פג כבר בפברואר 2022. מאז, שנתיים וחצי, משרדי האוצר והחינוך לא הצליחו (אם בכלל ניסו) להגיע להסכמות עם ארגון המורים. המחלוקת ידועה: משרד האוצר מעוניין להעביר חלק