לא נמצא קשר בין היקף השימוש במעבדות ובניסויים לבין הציונים במבחן מדעים. תלמידים בשיעור מדעים בבית ספר אורט בעכו, ב-2012 (צילום: משה שי / פלאש90). למצולמים אין קשר לכתבה

המבחנים הבינלאומיים שבהם משתתפים תלמידי ישראל מיותרים לחלוטין. מאז החלה אופנת המבחנים, בשלהי שנות ה-90, לא חל שינוי של ממש בתוצאותיהם: בהישגים ישראל היא מדינה בינונית הממוקמת סביב ממוצע המדינות; ובפערים ישראל היא מדינה מפגרת, בין המובילות בעולם.

כך בדיוק נמצא גם במבחן טימס 2023, שפורסם לפני שבוע. מומחים הסבירו שהתוצאות העגומות נובעות ממחסור במורים ומ"משבר חמור" בתחום ההוראה. הטיעון הוא שהמערכת לא שימרה את המורות והמורים הטובים, ובמקומם נכנסו לבתי הספר מי שאין להם השכלה והכשרה מתאימות.

אבל מתי בדיוק היו כאן "המורים הטובים" שעזבו, אם תוצאות המבחן בשנת 1999 כבר העידו שיש "לפעול להעלאת איכות ההוראה"? אין זה אלא שהמורות והמורים הטובים ביותר כבר כאן. אין בעיה בהוראה. הבעיה היא שמאפייני המורים ואיכות ההוראה אינם גורם הקשר הסיבתי העיקרי להישגים של התלמידות והתלמידים. בישראל, כמו בכל העולם.

השכלתם הפורמלית של מורות ומורי ישראל גבוהה מאשר בממוצע המדינות. 96% ו-98% מתלמידי ישראל לומדים מתמטיקה ומדעים (בהתאמה) עם מורים שהם בעלי תואר אקדמי. קשה לבקש יותר, אבל יש: המורים למדעים של 64% מתלמידי ישראל הם בעלי תואר שני. זה יותר מכפול ממורי המדעים של תלמידי סינגפור (25%). כך בדיוק המצב גם במתמטיקה: 55% לומדים עם מורים בעלי תואר שני בישראל, לעומת 21% בסינגפור.

אלא שתלמידי סינגפור מובילים את דירוג המדינות בציונים במתמטיקה ובמדעים.

במרכז החינוך צריך להעמיד את פיתוח האישיות ולא את ההישגיות במבחנים. (צילום אילוסטרציה: משה שי / פלאש90)

לכבוד יום זכויות הילד שצוין לאחרונה (20 בנובמבר), קרה לי נס. עמיתי ומורי, גדעון טרן, העניק לי עותק מודפס של "הספר האדום הקטן של התלמידים". אמנם כיום ניתן לקרוא את התרגום העברי באתר internet archive, אולם המהדורה המודפסת היא יקרת ערך ונדירה.

בקריאה ראשונית עלולים לחשוב שמדובר בספר המרדה נגד מערכת החינוך ועולם המבוגרים. כך בעמוד הראשון: "הספר האדום הקטן של התלמידים בא לפקוח את עיניכם לראות את המזימה הנרקמת סביבכם, ולעורר אתכם למשימה הגדולה של מאבק על מעמדכם כשותפים שווי זכויות במערכות החינוך".

אולם ככל שמעמיקים לקרוא, מתברר שאין כאן קריאה לפריקת עול ולנהנתנות נעורים. להיפך, הספר מטיל על בנות ובני הנוער את מלוא האחריות לברר את מצבם ואת עמדותיהם, ולפעול ביוזמה ובתבונה על מנת לשנות את מה שראוי בעיניהם לשינוי.

הספר נכתב בשנת 1969 על ידי סורן הנסן ויספר ינסן, שני מורים בקופנהגן. השניים פנו אל התלמידות והתלמידים באמירה ישירה: "מה שתקבלו ממערכת החינוך יכריע במידה רבה את מה שיהיה לכם כל חייכם. לכן יש לכם זכות, ואף חובה כלפי עצמכם, להתעקש ולקבל את החינוך הטוב ביותר האפשרי".

הספר מאיר לעיני התלמידים את מקצועות הלימוד שעל אף חשיבותם למערכת החינוך, כלל אינם מוזכרים במערכת השעות. "ואלה הם: סתימת הפה, חריצות, סדר, קפדנות, הישגיות, תחרות, משמעת, יכולת לשאת אי צדק, יחס לעבודה, הסתגלות, ויתור, ושוב סתימת הפה וחריקת שיניים".

מי שלומד בבית הספר חריצות ומשמעת, יהיה חרוץ וממושמע גם כמבוגר. זה משרת את התעשיינים והסוחרים, שיוכלו למכור לו סחורות שהוא לא צריך במחיר מופקע; ואת הפוליטיקאים, שיוכלו למכור לו רעיונות והחלטות שעלולות לפעול נגדו.

"אבל איש איננו לומד בבית הספר איך אפשר לשנות משהו

מדיניות מערכת החינוך – להימנע, ואף למנוע, כל דיון עם תלמידים הנוגע למציאות חיינו המורכבת, היא טעות. בית הדין הפלילי הבין לאומי בהאג (צילום: האומות המאוחדות)

הצבת ישראל על דוכן הנאשמים בביצוע פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות, לצד המשטרים הרצחניים ביותר של העשורים האחרונים, אינה יכולה לעבור ללא התייחסות. בורות, הנשענת על התעלמות, עיוורון והכחשה, אינה אופציה.

מדיניות מערכת החינוך – להימנע, ואף למנוע, כל דיון עם תלמידים הנוגע למציאות חיינו המורכבת, היא טעות. בנות ובני הנוער בישראל, תלמידי החטיבה העליונה, עומדים לקראת הצטרפות לחברה הבוגרת, ובתוך כך קבלת זכות בחירה וגיוס לשירות צבאי ואזרחי. זכותם לדעת, וחובתנו ליידע אותם, בסוגיות הנוגעות לדמותה של המדינה והחברה.

השיעור נועד לספק מידע בסיסי על בית הדין הפלילי הבינלאומי, ועל יחסה של ישראל לבית הדין בפרט ולמוסדות הבינלאומיים בכלל. ידע והבנה בסוגיות אלה יאפשרו לתלמידינו לצרוך באופן נבון, ואולי מעט ביקורתי, את המידע המתפרסם.

מבחינה מתודולוגית, מוצעים שמונה נושאים לדיון בכיתה. בכל נושא מובאים קישורים למקורות מידע ראשוניים בעברית. אפשר שכל צוות תלמידים ילמד את אחת הסוגיות בעזרת המקורות, ויציגם במליאת הכיתה.

את כל הצוותים כדאי להפנות תחילה למסמך בעברית שפרסם בית הדין בעצמו: "להבין את בית הדין הפלילי הבינלאומי". המסמך מציג בשפה קלה, ובתבנית של שאלות ותשובות, את טיבו ואת סדריו של בית הדין.

הצורך בבית דין פלילי בינלאומי התעורר לאחר מלחמת העולם הראשונה. פושעי מלחמה גרמנים נשפטו אז בבתי משפט מקומיים בגרמניה, ורובם זוכו. לאחר מלחמת העולם השנייה הוקמו שני בתי דין פליליים – בנירנברג (גרמניה) ובטוקיו (יפן) – שבהם נשפטו פושעי מלחמה נאצים ויפנים. בתי דין אלה פוזרו עם סיום המשפטים.

פשעי מלחמה שבוצעו במלחמות ביוגוסלביה וברואנדה, בראשית שנות ה-90

החסם המרכזי בפני מדיניות שוויון ההזדמנויות הם ההורים של התלמידים החזקים, שחוששים מפגיעה בילדיהם (צילום אילוסטרציה: קובי גדעון / פלאש90)

שתי תופעות מתרחשות במערכות חינוך, הנאלצות לתפקד בעת משבר או חירום: האחת, התלמידות והתלמידים החלשים נפגעים יותר מחבריהם החזקים. השניה, הפגיעה בהם מקבלת בולטות יתר ומעמיסה על הצוות החינוכי אתגר מקצועי, הנוסף לקשיים הנובעים מעצם מצב החירום.

על כן, מומלץ לבתי הספר להקדיש יתר מאמץ ומשאבים בעזרה וליווי של התלמידים החלשים. החסם המרכזי בפני מדיניות שוויון ההזדמנויות הם ההורים של התלמידים החזקים, שחוששים מפגיעה בילדיהם.

המענה לחשש זה הוא בהצגת המדיניות העונה גם על האינטרסים שלהם. בחינוך מתרחש הקסם החברתי, לפיו קידום תלמידים חלשים לא רק שמשפר את ממוצע ההישגים של הכלל, אלא גם מטיב את האווירה הלימודית ומגדיל את שיעור התלמידים המצטיינים.

הדברים עולים מתוך סקירה שפרסם לאחרונה המדען הראשי במשרד החינוך. לשכת המדען מפרסמת מפעם לפעם סקירות בעברית של תקצירי מאמרים ומחקרים שהתפרסמו בכתבי עת מדעיים.

תשע מהסקירות האחרונות הוקדשו לנושא החשוב: מנהיגות חינוכית בשעת משבר או חירום. המסקנה העולה ממרבית המאמרים אינה מפתיעה. נמצא שככל שהמנהיגות החינוכית הייתה יותר דמוקרטית ושיתופית, בתי ספר הטיבו להתמודד עם תקופת המשבר.