מערכת החינוך בישראל לא רק שאינה מקדמת את בעלי הרקע המוחלש, אלא גם נכשלת לטפח תלמידים בעלי רקע ביתי חזק. שר החינוך, יואב קיש, בכנסת (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

חוק שימור העוני עובד כך: ככל שההורים משכילים יותר כך גדל הסיכוי שילדיהם יגיעו להישגים טובים יותר, וככל שההישגים של הבוגרים טובים יותר כך גדל הסיכוי שתהיה להם תעסוקה מלאה ושכר גבוה יותר.

סקר מיומנויות בוגרים שפורסם בחודש הקודם מראה כי החוקיות הזאת קיימת בכל מדינות העולם. אבל – וזה חשוב – עוצמת הקשר אינה אחידה. יש מדינות שבהן גם ילדים להורים בעלי השכלה נמוכה מגיעים להישגים גבוהים, מעל ממוצע המדינות; ויש מדינות שבהן גם בוגרים עם הישגים נמוכים מגיעים לשכר גבוה, מעל ממוצע המדינות.

כלומר, ההורשה של העוני מדור לדור אינה גזרת גורל, אלא תלויה במדיניות כלכלית, חברתית וחינוכית. ישראל נמצאת בצד הרע. מדיניות החינוך בישראל משמרת את הפערים שאיתם הגיעו התלמידות והתלמידים מבית הוריהם, והמדיניות הכלכלית מתרגמת את פערי ההשכלה והמיומנויות לפערי שכר. בשני המדדים אנחנו במקום שני מהסוף בטבלת המדינות.

"הילדים בגרמניה אינם מכירים אוויר צח יותר, כי האוויר הרעיל נמצא בכל מקום שהנאצים שולטים בו". חברים בהיטלר יוגנד נפגשים עם אדולף היטלר, בדצמבר 1939 (צילום: Wikimedia Commons, CC BY-SA 4.0)

לאחרונה יצא לאור תרגום עברי לספר "בית ספר לברברים", מאת אריקה מאן, בהוצאת אפרסמון (מגרמנית: ארז וולק). מאן, ילידת 1905, הבת של הסופר תומאס מאן, בגרה כיהודיה במינכן שבגרמניה, בין מלחמות העולם. לאחר עליית הנאצים לשלטון (בינואר 1933) היגרה עם משפחתה, תחילה לשוויץ ואחר כך לארה"ב.

את הספר כתבה בשנת 1937, שנתיים לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, והוא מתאר את הוויית החינוך הנאצי, קרוב לחמש שנים מאז הונהג. בספר משובצים אין ספור ציטוטים מתוך ספרי לימוד, ביטאונים פדגוגיים, מסמכים והצהרות, אולם אין זה ספר מחקר או עיון. בכישרונה הרב, ארגה מאן את המקורות הראשוניים לכלל טקסט דמוי סיפור. תיאור חיי היומיום, העוטפים את הילדות והילדים בבתי הוריהם, בבתי הספר ובתנועות הנוער.

החדשות הטובות הן שמערכת החינוך הישראלית רחוקה שנות אור מזו המתוארת בספר. תוך שנה מעלייתם לשלטון, דרסו הנאצים את מערכת החינוך הגרמנית כליל. למשל, המורות והמורים חויבו להתפקד כחברי המפלגה, אחרת יאבדו את מקום עבודתם. כל תוכניות הלימודים וספרי הלימוד הוחלפו לכאלה המשרתים את אג'נדת השלטון. צו מיוחד קבע כי כל שיעור יפתח ויסתיים בעמידה, הצדעה וקריאת: "הייל היטלר!"

כך הרעילו את נפשם של הילדים, כפי שמתארת מאן: "הילדים בגרמניה אינם מכירים אוויר צח יותר, כי האוויר הרעיל נמצא בכל מקום שהנאצים שולטים בו, והם שולטים שליטה מוחלטת בכל מקום שהילד הגרמני נושם, ישן, אוכל, לומד, צועד וגדל בו".

החדשות הפחות נעימות מתבררות כאשר מנסים להבין כיצד הם

ממשלות ישראל פגעו ביכולת ההשתלבות של האזרחים בחיים החברתיים והאזרחיים. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ושר החינוך, יואב קיש, מבקרים בבית ספר בהתנחלות מעלה אדומים, ב-1 בספטמבר 2023 (צילום: אוליבייה פיטוסי / פול)

סקר מיומנויות בוגרים, שפורסם בדצמבר, מציג בבואה נאמנה של החברה הישראלית. ישראל מתאפיינת ברמה נמוכה מאוד ביכולות הבנת הנקרא ופתרון בעיות, ובה בעת, בשביעות רצון גבוהה מהחיים והערכה עצמית מופרזת של היכולות האישיות.

הישראלים האלה, המלאים בריקנותם, מוכרים לנו היטב מהכנסת, מאולפני הפרשנים בטלוויזיה ומהרשתות החברתיות.

מדובר במחקר מיומנויות בוגרים של ארגון המדינות OECD, שבו נבחנו אזרחים בגיל 16 עד 65, בשלושה תחומים: הבנת הנקרא, אוריינות מתמטית ופתרון בעיות משתנות. המחקר נערך ב-31 מדינות ברחבי העולם בשנים 2022–2023 (אחרי הקורונה ולפני המלחמה). ממצאים ראשוניים בעברית פורסמו על ידי הלמ"ס.

גם במחזור הקודם של המחקר, שפורסם בשנת 2016, דשדשה ישראל בתחתית דרוג המדינות. אולם ממשלות ישראל לא הזדעקו, ולא הצליחו (אם בכלל ניסו) להביא לשיפור כישוריהם של אזרחי ואזרחיות ישראל.

אציג תחילה כמה שאלות מתוך המבחן, כדי להדגים את משמעות הרמה הנמוכה בישראל. בשאלה בהבנת הנקרא, מוצג טקסט המסביר מדוע פרוסת לחם שחשופה לאוויר מתקשה, בעוד קרקר נעשה רך. הדבר תלוי בפער בין הלחות בלחם ובקרקר לבין הלחות באוויר. הנבדקים נשאלו, לנוכח הטקסט, איזה משני הפריטים ראוי לעטוף כדי שיישאר טרי, ומי מהם נחשב טרי יותר כאשר הוא רך.

מי שהגיעו לרמה 1 מתוך 5 בהבנת הנקרא, שפירושה כישלון במבחן, מסוגלים לזהות מידע מפורש בתוך טקסט. כלומר הם יכולים לענות על שאלה

ערבים שלא מוכנים לקבל את הבלעדיות והעליונות של הלאומיות היהודית הם "אויבי המדינה". כיתה במזרח ירושלים (צילום: אוראל כהן / פלאש90)

בשבוע שעבר הגישו מרכז עדאלה וכמה מארגוני החברה הערבית בישראל עתירה לבג"ץ נגד חוק הרדיפה על התבטאויות מורות ומורים. לפני כחודש, הגישה קבוצה של 55 נשות ואנשי חינוך, רובם ככולם יהודים, עתירה משלהם נגד החוק.

שתי העתירות חשובות וראויות, ורוב הטענות בהן משותפות. החוק החדש מאפשר לפגוע במורים ובבתי הספר משיקולים פוליטיים, מבלי שהשר מחויב להסביר את החלטתו או להגן עליה. בתוך כך, החוק פוגע בזכויות הפרט, בחופש הביטוי, בזכויות העובדים, ובזכות התלמידים לחינוך.

>> מנגנון ההלשנה על מורים ומרצים כבר מוכן

אבל דווקא הטיעון המרכזי בעתירה של ארגוני החברה הערבית אינו מופיע בעתירה של אנשי החינוך היהודים: החוק נוסח כך שהוא ממוקד בעבירות שרק ערבים יכולים לעבור בישראל, ונמנע מלהתייחס לעבירות דומות, שגם יהודים חוטאים בהן. מכאן שהחוק הוא קודם כל חוק גזעני, שנועד לרדוף ולדכא את גילויי הזהות הלאומית העצמאית של הערבים בישראל.

הפער בין העתירות מדגים עד כמה רחוקים היהודים מהבנת נקודת המבט של הערבים, אפילו הנאורים, הליברלים והאקטיביסטים ביותר מבין אנשי החינוך היהודים.

העתירות מתייחסות לחוק איסור העסקת עובדי הוראה ושלילית תקציב עקב הזדהות עם מעשה טרור או ארגון טרור, שהתקבל בכנסת בראשית נובמבר. אלא שברור לכולם שהחוק לא נועד לסייע במאבק נגד הטרור. לשם כך קיים בישראל חוק המאבק בטרור, המספק את כל התשתית המשפטית הדרושה על מנת להתמודד עם חשודים במעשה טרור או בהזדהות עם טרור.

כפי שמוצג בעתירה, היועצת המשפטית של ועדת החינוך בכנסת אמרה במפורש במהלך הדיונים, כי לא