תוצאות מבחני פיזה שנערכו במרץ 2018 והתפרסמו היום, מהווים הוכחה ניצחת לכישלון המוחלט של מדיניות החינוך בישראל. כל שרי החינוך של מפלגות הימין, ששמו בזה אחר זה את כל עניינם, מירצם ומשאביהם על חשיבות המדידות והמבחנים הבינלאומיים: לימור לבנת, גדעון סער ונפתלי בנט, צריכים לבקש סליחה, לקפל את עצמם, ולפרוש מהחיים הציבוריים.

מה חשבנו? שאם נגביר את לחץ המבחנים על המורות ועל התלמידים, מישהו ילמד מזה משהו והרמה תעלה? באיזה עולם יכול לקרות שמדידה של דבר משפרת את רמתו? ומה עוד חשבנו, שאם נצמצם את תכנית הלימודים רק למה שניתן לכמת ולמדוד, הרמה תעלה? שאם נשלם שכר מעליב למורות ולמורים ולא נספק להם סביבת עבודה הולמת, הרמה תעלה? שאם נמנע ממנהלות ומנהלי בתי הספר קמצוץ של אוטונומיה פדגוגית, הרמה תעלה?

"דמיינו ילד באופקים, עובד קשה, ומצליח בחמש יחידות מתמטיקה ופיזיקה. מסלול איכותי בצה"ל, לימודי הנדסה בטכניון. עבודה בהייטק". זה המיתוס: תלמד "קשה" – תצליח! נפתלי בנט מעביר שיעור מתמטיקה בבית ספר חרדי (יעקב כהן / פלאש90)

לא, היא לא. על פי תוצאות המבחנים, מחצית מתלמידי ישראל בגיל 15 (כיתות ט'-י') אינם מבינים את הנקרא, אינם יכולים לבצע חשיבה ביקורתית, אינם מסוגלים לבנות הצהרה מבוססת על עובדות, אינם יודעים לבחור אסטרטגיה לפתרון בעיה, ואינם מצליחים להסביר במילים פשוטות את הדרך שבה הם חושבים. בורים ועמי ארצות.

רק עשרה אחוזים מתלמידי ישראל מסוגלים להבחין את דעה לבין עובדה, ומסוגלים להעריך אם המידע המוצג ניטראלי או מוטה. קשה שלא לקשור את הבורות המתמשכת של תלמידי ישראל לאינטרס של הפוליטיקאים שמנהלים את מערכת החינוך. רק זה חסר להם, שהתלמידים יזהו את מידת האמינות של מה שמלמדים אותם.

ולצד הבורות העמוקה, הפערים האדירים החותרים תחת

השבוע אנחנו מקדימים את החדשות: ביום שלישי הקרוב, ה-3 בדצמבר, יתפרסמו תוצאות מבחני פיזה ל-2018. עם פרסום התוצאות ולמשך יום יומיים נעסוק כולנו בפרטים הקטנים, נתמקח ונתפלמס על משמעותם של מספרים – הציונים של התלמידים בשפה, מתמטיקה ומדעים, והפערים בין ילדי העשירים לילדי העניים.

עזרו לנו לעשות עיתונאות עצמאית תרמו לנו

אבל יש תמונה גדולה יותר – זאת המצטיירת לאחר 19 שנה של מבחני פיזה, שבמהלכן נבחנו מיליוני תלמידים בעשרות מדינות. אין צורך לחכות ליום שלישי כדי לדבר עליה: מדינות שתלמידיהן מגיעים להישגים טובים ושהפערים בין התלמידים בהן הם קטנים לא עשו זאת דרך כסף, וגם לא על ידי הוספת שעות לימוד.

מדינות שבהן התלמידים מצליחים השקיעו יותר בגיל הרך: בדרבון ההורים לקרוא ולשוחח עם הילדים ובאיכות מוסדות החינוך לגיל הרך. הן עשו זאת דרך אוטונומיה פדגוגית לבתי הספר, כך שהמורים חופשיים לבחור את תוכני הלימוד ואת ספרי הלימוד המתאימים להם. והן עשו זאת דרך הכללה (inclusive) של כל התלמידים ללא הפרדה על רקע דת, עדה, מגדר, מצב כלכלי או הישגים.

ההשקעה בגיל הרך משתלמת. ילדים בגן (צילום: משה שי / פלאש90)

תקרת הזכוכית של המשאבים

בכל הקשור לתקציב החינוך ולהשקעה בתלמידים, הממצאים מראים שבמדינות העניות יש לכסף קשר ישיר להישגי התלמידים. ככל שהמדינה משקיעה יותר כסף בחינוך, כך הציונים גבוהים יותר. אולם במדינות העשירות, שבהן התמ"ג לנפש הוא יותר מ-20 אלף דולר (ובישראל התמ"ג לנפש הוא כפול מזה) אין קשר בין העושר של המדינה או היקף ההשקעה בחינוך לבין ההישגים של התלמידים. כלומר, מעל תקרה מסוימת

ביוני האחרון נערך כנס יסוד לקראת הקמת המועצה העצמאית לחינוך הממלכתי. השבוע פירסם רם כהן, מנהל תיכונט על שם אלתרמן בתל אביב, קול קורא לקהל הרחב להירתם ולסייע בהנעת המהלך, בעמוד הפייסבוק של המועצה.

עזרו לנו לעשות עיתונאות עצמאית תרמו לנו

למתלבטים באשר לנחיצות המועצה לחינוך ממלכתי, הנה עשר סיבות חשובות ודחופות מדוע המהלך ראוי למאמץ של כל אחת ואחד מאתנו. הדברים מובאים על דעתי בלבד – אינני דובר המועצה ולא כותב מטעם איש.

1. לקדם חינוך ממלכתי כוללני (inclusive) העונה לצורכי המוחלשים

ההפרדה הנהוגה במערכת החינוך בישראל לזרמים דתיים, ובזיקה ישירה למפלגות הדתיות השומרות על האינטרסים של המגזר הדתי והמגזר החרדי, פוגעת בייצוגיות של ציבורים בעלי צרכים פדגוגיים מיוחדים שאינם דתיים בלבד.

ציבורים אלה נותרים ללא ייצוג פוליטי, קולם אינו נשמע והצרכים שלהם אינם נענים. כך נשמרת הפגיעה התקציבית בתלמידים עם צרכים מיוחדים בחינוך המיוחד, תלמידים חולים מרותקים לבתיהם, תלמידים אלרגיים, תלמידים בעלי הישגים נמוכים המגיעים ממשפחות מוחלשות, תלמידים ערבים. וכך גם לגבי הפגיעה המתמשכת בתנאי העסקה של הסייעות בגני הילדים, הסייעות בחינוך המיוחד וכן במורות ובמורי הקבלן.

תלמידים ביום הראשון ללימודים בבית הספר ביאליק רוגוזין בדרום תל אביב (צילום: מרים אלסטר / פלאש90)

חינוך כוללני, שאין בו שום סוג של הפרדה דתית, עדתית, מגדרית, רפואית או לפי הישגים, מניב לא רק חברה סולידרית יותר, אלא גם הישגים גבוהים יותר ופערים קטנים יותר.

2. לרפא את המשבר הערכי החמור של מנהיגי הציבור הדתי לאומי

מנהיגי המגזר הדתי מבטאים עמדות שאינן נסבלות בחברה מודרנית, וראוי שהיו נפסלות אפילו בחברה יהודית, כמו טיפולי המרה (פרץ), הפרדה בין נשים

ביום ראשון השבוע התקיים המפגש השנתי הרביעי של "אסיפה ישראלית". האירוע הוא פרי יוזמה וארגון של תנועות הנוער, מועצת תנועות הנוער, תנועת דרור ישראל ושותפים נוספים. היוזמה נועדה לשנות את מתכונת העצרת לציון רצח יצחק רבין, שבה הקהל היה צופה פסיבי, למתכונת אסיפה של מעגלי שיחה, שבהם הקהל שותף פעיל.

עזרו לנו לעשות עיתונאות עצמאית תרמו לנו

הרעיון עובד, ויעיד על כך הגידול במספר מוקדי המפגשים ובמספר המשתתפים משנה לשנה. שני כוכבי תודה מגיעים למארגני האסיפה: האחד עבור עצם המפגש של בני נוער מקבוצות תרבות שונות, מפגש שהוא נדיר לנוכח המבנה המפריד של מערכת החינוך בישראל. השני עבור הנכחת השפה הערבית בכל הטקסטים הכתובים שבהם נעשה שימוש. זהו מהלך אמיץ של המארגנים, בהינתן המאמצים של ממשלת ישראל להקטין את הזהות הלאומית הפלסטינית באמצעות דחיקת מעמדה של השפה הערבית.

מנגד, שלוש הערות ביקורת בהקשר החינוכי. אחת עבור המהלך המתודי המתוכנן. כפי שאציג, במעגלים התנהל דיון ערכי אודות חשיבות השיחה וגבולות השיח המכבד, אולם העמדה שהוצגה בסיכום נגעה לחשיבות ההסכמה. אם המסר המרכזי של האסיפה היה לחזק את הצורך בהסכמה, היה אפשר לדון באומץ בשאלה זו בדיוק: האם הסכמה היא דבר חשוב?

הערה שניה נוגעת לחופש הדיון. המסקנה המסכמת נקבעה, הודפסה והועברה למדריכים עוד לפני שהתחיל הדיון עצמו, על מנת שיקריאו אותה למשתתפים בסיום. אפשר לצפות מאנשי תנועות הנוער, האמונים על חינוך בלתי פורמלי, שיתכננו מהלך חינוכי הרבה יותר פתוח וחופשי.

הערה שלישית לתוכן: הדיון אודות "מופעים שונים של אי שוויון" ואודות "גבולות השיח" הוא סטרילי. המארגנים בחרו בתחום הבטוח שבו ניתן היה לצפות שיגובשו "הסכמות משותפות". אלא שרבין לא נרצח בגלל חסרונו של צדק חברתי, ואפילו לא בגלל שנחצו גבולות השיח המכבד. רבין הוביל מהלך שעשוי היה לסיים את