למען התקווה: חייבים לצאת לרחובות במוצ"ש כמו שמזמן לא יצאנו
בגלל ההסתה והריסות הבתים, בגלל האלימות והפילוג, בגלל שאפשר וצריך לקדם בארץ חיים משותפים ושוויוניים ובגלל שאנחנו לא יוצאים להלחם על זה מספיק מול ממשלה גזענית. עכשיו יוצרים תקווה
כבר שנים שלא ראינו הפגנה יהודית-ערבית גדולה ומשמעותית כמו זו שאמורה להתקיים בתל אביב במוצאי שבת.
וזה לא שהיו חסרות סיבות למחאה משותפת. ממשלת הימין הקיצוני שמה את הציבור הפלסטיני מקרב אזרחי ישראל על הכוונת: מהסתה שקרית על הצתות ועל "מחבלי דאעש", דרך האיומים והשלילה בפועל של תקציבים ממוסדות תרבות, דרך הניסיון לחסל את הייצוג הפוליטי של האזרחים הפלסטינים בכנסת, דרך חקיקה אנטי-דמוקרטית, דרך מעצרים פוליטיים וסגירת כלי תקשורת, ועד אלימות משטרתית קיצונית והריסות בתים שרירותיות.
אין ספק שהשיא הגיע לפני שבוע, עם הריסת אום אל-חיראן. הריסה שנועדה – באופן הכי פשוט – לפנות אזרחים ערבים (מאדמה שאליה הועברו על ידי המדינה) לטובת יהודים. הריסה שאפשר היה להמנע ממנה בקלות, ושבפירוש ניתן היה להמנע מהאלימות והמוות והירי בחבר כנסת וההסתה השקרית סביבה. מספיק להסתכל על פינוי עמונה כדי להבין איך אפשר, אם רק רוצים, לפנות אפילו נוכח התנגדות קשה ואלימה יותר משהייתה באום אל-חיראן באופן מתחשב ורגיש.
> "ברגע אחד הפכנו מאזרחים לטרוריסטים"
הדברים האלה לא קורים סתם. בעידן של אלימות וחורבן ברחבי המזרח התיכון, של גזענות מתפשטת בעולם המערבי, חובתה הראשונה של הממשלה הייתה לקדם אזרחות אחידה, שוויונית, הוגנת. לקדם תודעה של חיים משותפים וערבות הדדית לא רק בקרב "עם ישראל", אלא בקרב כלל האזרחים. אבל היא בוחרת בכוונה, בזדון, מתוך אידאולוגיה וגם מתוך אינטרס ציני לנהוג הפוך. לסמן פעם אחר פעם את האזרחים הפלסטינים כאויב ש"כוחותינו" – כפי שהגדיר את זה ראש הממשלה – צריכים לטפל בו.
ההפגנה במוצאי שבת באה לתת את התשובה לזה. יהיו בה תושבי אום אל-חיראן ותושבי קלנסווה, יהיו אנשים מחיפה ומבאר שבע, מנצרת ומהמשולש, מירושלים ומתל אביב ומיפו. יהיו בה ח"כים מהרשימה המשותפת וממרצ ואפילו מהמחנה הציוני, שלמרבה הצער לרוב נמצאים בצד הלא נכון של מגמות ההסתה והפילוג, אבל מגיעים גם הם הפעם.
מול ממשלה מסיתה חייבים להציב אלטרנטיבה, דרך חיובית שהאזרחים יכולים לבחור בה על פני השנאה, ההרס וההרג בחסות הממשלה. בארה"ב מבינים את זה טוב מאוד בשבועיים האחרונים. אחרי שנים שאנחנו יותר מדי רדומים, יותר מדי יושבים בבית, יותר מדי שוקעים בייאוש – ההפגנה הזאת תהיה מפגן של תקווה, של אחדות, של עשייה ושל אמון בדרך של שוויון לכל מי שחי בארץ הזאת. אז פשוט בואו.
העצרת למען עתיד משותף: מוצאי שבת, 19:30, צעדה מכיכר מגן דוד לכיכר דיזנגוף. הרשמה להסעות.
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן