השיתוק של תנועות הסטודנטים הפלסטיניות: הפרטה ודיכוי פוליטי

האוניברסיטאות בגדה חוששת שפלישות של הצבא הישראלי יפגעו בהכנסות שלהן. סטודנטים באוניברסיטת א-נג'אח בשכם מוחים על הרג סטודנטים בקמפוס בידי הצבא, נובמבר 2022 (צילום: נאסר שתייה / פלאש 90)

הפעילות הפוליטית בקמפוסים משני צדי הקו הירוק נמוכה בהרבה משהיתה בעבר, לעתים מסיבות דומות, בדרך כלל מסיבות שונות. לפי מאמרו של מואייד טנינה באתר "אל־ערבי אל־ג'דיד", העיתון הערבי הגדול שבסיסו בלונדון, תנועות הסטודנטים באוניברסיטאות הפלסטיניות נתונות ללחצים, ולעיתים לאלימות גלויה, הן מצד הרשות הפלסטינית, השואפת לשמור על שקט מלאכותי בגדה המערבית, והן מצד הכיבוש הישראלי, שאינו נרתע מלהפעיל אלימות ישירה כנגד פעולות של תנועת הסטודנטים.

הניצחון הענק של חמאס בקמפוס ביר זית: פתח הוענש על מחדלי הרשות 

טנינה מציין שתנועות סטודנטים היו חלק מהמאבק הפלסטיני הלאומי החל מ-1936, אז התקיימה בבית הספר אל־מנשיה שביפו ועידה ראשונה של סטודנטים ערבים כדי לדון בהשתתפותם ב"מרד הערבי הגדול" נגד הבריטים.

אחרי הנכבה, התפרקו תנועות הסטודנטים שפעלו בפלסטין, אולם ב־1959 נוסדה התאחדות הסטודנטים הכללית של הפלסטינים בגלות, והיא הצטרפה לאש"ף עם ייסודו, ב־1964. סטודנטים השתתפו באופן אינטנסיבי במאבק הצבאי של אש"ף ואף הקימו גדוד סטודנטים שכונה "אל־ג'רמק".

סטודנטים היו מעורבים ישירות גם בהתגבשותם של הפלגים האסלאמיים של התנועה הלאומית הפלסטינית. למעשה הפלגים האלה נוצרו מתוך התארגנויות של סטודנטים באוניברסיטאות בחו"ל, וההתארגנויות האלה עברו לגדה המערבית לעזה, כאשר האוניברסיטאות הפלסטיניות החלו להתפתח, בשנות השבעים. בולט במיוחד בהתארגנויות אלה "הבלוק האסלאמי", המשמש למעשה נציג של תנועת חמאס בפוליטיקה הסטודנטיאלית מאז הקמת חמאס, ב־1979. טנינה מזכיר שבשנת 2000, עקב מעורבותו של "הבלוק האסלאמי" באינתיפאדה השנייה, הכריזה עליו ישראל כארגון אסור.

אך לא רק ישראל רודפת אחרי תנועות הסטודנטים הפלסטיניות. לפי טנינה, מאז הקמתה ב-1993, הרשות הפלסטינית מבקשת לדכא את תנועות הסטודנטים. הנטייה הזו התגברה אחרי הפילוג בין חמאס לפתח, ב־2007-2006, אז החלה הרשות לדכא תנועות פוליטיות שזוהו עם מאבק מזוין, בייחוד כאלה המזוהות עם חמאס. בשל זיהויו עם חמאס, "הבלוק האסלאמי" היה על הכוונת של הרשות.

חמאס ניצח בבחירות האחרונות באוניברסיטאות בגדה. סטודנטים מצביעים בבחירות באוניברסיטת א-נג'אח, מאי 2023 (צילום: נאסר שתאיה / פלאש 90)

אולם לפי טנינה, ההיחלשות של תנועות הסטודנטים אינה קשורה רק לדיכוי. אם בעבר הפעילות הסטודנטיאלית הפוליטית נחשבה חלק חשוב מהתנועה הלאומית הפלסטינית, מאז שנות ה-90 חל פיחות במעמדה. לדיכוי מצד הרשות הפלסטינית, התלוותה גם מדיניות הפרטה ניאו־ליברלית. האוניברסיטאות הפסיקו להיתפס כמוסד בעל מעמד לאומי, והתקציב שהרשות מקדישה לאוניברסיטאות נמוך מאוד: כל ההוצאות על חינוך הן רק 5% מהתקציב השנתי של הרשות. האוניברסיטאות, כותב טנינה, החלו להימדד על פי קריטריונים כספיים, ופעילות פוליטית נתפסה כגורם מפריע ו"לא יעיל".

ראש איגוד העובדים של אוניברסיטת ביר זית, ד"ר לינא מיעארי, מצוטטת במאמר כמי שאומרת שהפעולה נגד תנועות הסטודנטים היא חלק מהפירוק השיטתי של החברה הפלסטינית לאוסף של יחידים, שכל אחד מהם מתעניין רק בעתידו ובאינטרס האישי שלו. במובן זה, החברה הסטודנטיאלית היא רק מיקרו־קוסמוס של החברה הפלסטינית.

טנינה מתאר כי מאז 2007, הדיכוי כנגד תנועות הסטודנטים התגבר. באותה שנה, חמושים פרצו לקמפוס של אוניברסיטת א־נג'אח בשכם וירו בפעיל "הבלוק האסלאמי" מוחמד א־רדאד. בעקבות האירוע, ביטלה הנהלת א-נגאח את הבחירות לאגודת הסטודנטים, ומאז היא מגבילה את חופש הפעולה של תנועות הסטודנטים בקמפוס שלה. ב"בלוק האסלאמי" טענו שהדבר נובע מ"לחצים חיצוניים" שהופעלו על האוניברסיטה.

עד היום, מציין טנינה, א־נג'אח היא הדכאנית מבין כל האוניברסיטאות בגדה. ביוני 2022, התקיפו אנשי הביטחון של האוניברסיטה את עמיר שלהוב, נציג "הבלוק האסלאמי". בעקבות אירוע זה, התאחדו כל תנועות הסטודנטים באוניברסיטה נגד הדיכוי. גם את המחאה הזו, טנינה מספר, ביקשה האוניברסיטה לדכא, אולם לבסוף נכנעה ופיטרה את ראש מחלקת הביטחון שלה.

במרץ 2023, נערכו בחירות למועצות של התאחדויות הסטודנטים. בביר זית ובא־נג'אח זכה "הבלוק האסלאמי". בעקבות הבחירות, קיבלו המסגרות הסטודנטיאליות-פוליטיות דחיפה מחודשת וחזרו לפעול, אך האוניברסיטאות הגבירו את המאמצים לדכאן, שכן האדמיניסטרציה באוניברסיטאות, כותב טנינה, כפופה במידה רבה לרשות הפלסטינית.

כך, כאשר תאי הסטודנטים בא־נג'אח דרשו מהאוניברסיטה להקל את התשלום של הסטודנטים לאגודת הסטודנטים הרשמית, ההנהלה התנגדה. התאים ארגנו הפגנה בתוך הקמפוס, האוניברסיטה לא הצליחה להכיל את האירועים, ולבסוף כוחות ישראליים פרצו אל תוך הקמפוס ועצרו 25 סטודנטים.

אוניברסיטת בית לחם הפסיקה את לימודיו של פאדי עיאד, נציג באגודת הסטודנטים, שהתכוון לשבות רעב, וגם הקפיאה את פעולתה של מועצת הסטודנטים. אוניברסיטת בית לחם הצדיקה את פעולותיה בכך שהסטודנטים עשו "שימוש לרעה בדמוקרטיה". טנינה מעיר במרירות שניתן להבין מכך ש"דמוקרטיה אמיתית" היא מצב שבו אין כל נציגות דמוקרטית של הסטודנטים בקמפוס.

שיא הדיכוי הגיע אחרי ההתקפה של חמאס ב־7 באוקטובר. האוניברסיטאות הפלסטיניות עברו ללימוד מרחוק, שכן ישראל מקשה מאוד מאז על התנועה בין ערי הגדה. הניתוק הזה מקשה מאוד לקיים פעילות פוליטית באוניברסיטאות. לצד מגבלות התנועה, ישראל עצרה רבים מאנשי תנועות הסטודנטים.

לאוניברסיטאות היה תפקיד מרכזי בתנועה הלאומית הפלסטינית. סטודנטיות בטקס סיום הלימודים באוניברסיטת ביר זית, יוני 2014 (צילום: עיסאם רימאווי / פלאש 90)

לישראל היתה סיבה טובה לעשות זאת: בעבר תנועות הסטודנטים היו בין המארגנות הגדולות של הפגנות ואירועים לכבוד פלסטינים שנהרגו או נכלאו במאבק נגד ישראל, כמו סעד ג'ראדאת, פתחי שקאקי, יחיא עיאש, מרוואן ברגותי וח'דר עדנאן. למרות התנאים הקשים, תנועות הסטודנטים מנסות לפעול גם אחרי 7 באוקטובר. בביר זית ארגנו תאי הסטודנטים צעדות ואסיפות, בלי תיאום עם הרשות הפלסטינית, ואף השביתו את הלימודים בזום בזמן העצרות כדי לעודד סטודנטים להגיע. בתגובה פשטו חיילים ישראליים על הקמפוס ב־2 בנובמבר 2023, פרצו למשרדים של אגודת הסטודנטים ושל תאי הסטודנטים וחוללו בהם הרס רב.

טנינה מסביר שהאוניברסיטאות מסתייגות מפעילות פוליטית בתחומן, משום שהן חוששות שהצבא יפרוץ לתחומי האוניברסיטה, ישבש את הלימודים הסדירים ויגרום לנזק רב לרכוש. כלומר, אומר טנינה, החשש הוא גם מפגיעה ברווחים, שכן האוניברסיטאות פועלות לפי עיקרון ניאו־ליברלי ולא לפי היגיון לאומי או חינוכי.

השיחה מגיעה אליך

רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שם מלא

כתובת האיימיל שליחה

לדעת וליד חראזנה, פעיל בתנועת הסטודנטים המצוטט במאמר, גם ההנהלה וגם הסגל האקדמי מצרים את צעדי הפעילות הפוליטית בקמפוסים, שכן הם תופסים את האוניברסיטה כמקום המיועד רק ללימודים ולתעודות. חראזנה טוען גם שתנועות הסטודנטים עצמן חוששות להתעמת עם ההנהלה. לדעתו גם הפסקת הלימודים הפרונטליים באוניברסיטאות בזמן הקורונה, ועכשיו שוב מאז 7 באוקטובר, תרמו להחלשתן של תנועות הסטודנטים.

אולם לדעתו של חרזאנה, חולשת תנועות הסטודנטים נובעת גם מהחולשה הכללית של הפוליטיקה הפלסטינית ב-20 השנים האחרונות. הפילוג הפוליטי הפלסטיני בין חמאס לפתח, טוען חרזאנה, מוביל לדיכוי שמפעילה הרשות הפלסטינית כלפי פעילים פוליטיים בגדה ומקשה על הסטודנטים לקיים פעילות פוליטית. לדבריו, האחריות לניהול הפעילויות ולארגונן רובצת על התאחדות הסטודנטים הפלסטינית, אולם היא איננה פעילה, מה שמאלץ כל סטודנט וכל התארגנות מקומית לפעול באופן עצמאי ולא מתואם.

טנינה טוען שחולשת תנועות הסטודנטים משפיעה על הפוליטיקה הפלסטינית כולה, שכן הן צריכות לשמש מקור להנהגה העתידית של התנועה הלאומית הפלסטינית. הוא מסכים שיש למצוא מסגרת פוליטית חדשה לארגון כלל הסטודנטים בפלסטין, משום שהמסגרות הארגוניות הקיימות נחלשו ומתקשות לפעול.

טנינה מזהה התחלות של מסגרת כזו בארגון בשם "קול הסטודנטים", שהקימו סטודנטים ללימודים גבוהים באוניברסיטת ביר זית. לדבריו מה שייחודי במסגרת הזו הוא שהיא איננה מגבילה את עצמה לאוניברסיטה אחת. טנינה מסכם שלמרות ההגבלות והקשיים, הסטודנטים הם עדיין חלק עקרוני ומרכזי מן המאבק הפלסטיני.

אף שהסיטואציה שונה, ייתכן שאפשר למצוא קשרים בין המתרחש בקמפוסים הפלסטיניים ובין מה שמתרחש בישראל. גם כאן אוניברסיטאות עברו תהליך מואץ של דה־פוליטיזציה והן נתפסות כ"בתי חרושת לתארים". גם כאן, כל שיח פוליטי נתפס כמפריע לפעילותה של האוניברסיטה – גם מבחינת ההנהלה ולמרבה הצער גם מבחינתם רובם של הסטודנטים בישראל, שמעדיפים "לא לערבב" פוליטיקה באקדמיה. את המחירים של האדישות הפוליטית הזו כולנו משלמים, ואפשר לקוות שגם בישראל יקומו מסגרות סטודנטיאליות, שישנו את המצב ויקרבו את החברה הישראלית לדמוקרטיה מלאה יותר.

אליצור גלוק כותב ב"פרויקט אופק" – מיזם משותף למכון ון ליר, הפורום לחשיבה אזורית ומרכז אעלאם בנצרת