גם חודשיים אחרי: אין הוכחות לטענות על "אינתיפאדת אש"

ביומיים האחרונים פנו אלי כמה וכמה אנשים עם לינק לכתבה של קלמן ליבסקינד במעריב מיום שישי, ובה נתונים חדשים של שירותי הכבאות על גל השריפות שחרך את הארץ בסוף נובמבר. מכיוון שבזמנו חזרתי ואמרתי שהנתונים העובדתיים הידועים לא מצביעים על כך שגל השריפות נבע כולו או אפילו בחלקו הגדול מ"אינתיפאדת אש" או "טרור הצתות" – כפי שקראו לזה אז שרי הממשלה ועיתונאים – רצו הפונים לברר מה דעתי על הנתונים החדשים. לכן חשבתי שכדאי לעשות קצת סדר.

קודם כל, לא אמרתי אז ולא אטען גם עכשיו שאין ולא היו הצתות לאומניות כלל. בהחלט יכול להיות שהיו, ובכמה מהמקרים (כמעט כולם מעבר לקו הירוק, בשטחים הפלסטינים הכבושים שמנוהלים דרך משטר צבאי) אפילו סביר מאוד שהיו. אבל. נכון לעכשיו אין אפילו אדם אחד שנעצר וחשוד בהצתה לאומנית, אין הוכחות ברורות להצתה לאומנית, וכל האנשים שכן נעצרו ושמוגשים נגדם כתבי אישום על הצתה (כולם ערבים, אגב) – לא מואשמים בכך שהיה להם מניע לאומני. כל זה נכון גם עם פרסום הנתונים של קלמן ליבסקינד.

> "קר לך? אין בעיה, תיכף נשרוף כאן איזה יער שתתחמם"

נבואה שהגשימה את עצמה. נתניהו, ארדן ומפכ"ל המשטרה בחפ"ק ליד השריפה בזכרון יעקב (צילום: אמיל סלמן/POOL)

בין פירומניה למעשה קונדס

ועכשיו נעבור לנתונים. והנתונים, יש לציין, עדיין לא מספיק ברורים. קלמן ליבסקינד מדבר על 71 הצתות מתוך שמונים שנחקרו. אבל שמונים מתוך כמה שהיו? בויקיפדיה כתוב שהיו 1,700, מה שאומר שלבדוק רק שמונים מתוכן זה די מעט. ב"הארץ" השבוע הזכירו 39 שריפות גדולות, אבל כמה לא גדולות היו? כל גורם בחודשיים האחרונים זורק מספרים שונים, ולא ברור עדיין בכמה דליקות מדובר, ומאיזה סוג כל אחת, גדולה או בינונית או קטנה, ואיזה אחוז מהן בכלל נחקרו, ומה היו הגורמים של כל אחת, וכמה בשטחים וכמה בתוך ישראל, וגם – כמה לפני וכמה אחרי שראש הממשלה הכריז על טרור הצתות (מה שלפי המפכ"ל רוני אלשיך היה למעשה נבואה שהגשימה את עצמה). זו עבודת תחקיר שעדיין צריך לעשות. (ואגב, מעניין שב"הארץ" השבוע דיווחו שהם פנו בבקשת חופש מידע לשירות הכבאות אך שם אמרו שעדיין אין דוחות חקירה מהשריפות, אבל לליבסקינד כבר יש דו"ח סופי על כל השמונים שנחקרו).

[עדכון, 20.1: הפוסט הזה מבוסס על מה שאפשר ללמוד מהכתבה של קלמן ליבסקינד. לאחר הפרסום כתב ניר חסון ב"הארץ" כתבה שמפרקת לגורמים את הדו"ח – שמתברר שאינו דו"ח בכלל – שעליו התבסס ליבסקינד. שווה לקרוא את חסון]

ועדיין, 71 הצתות. זה המון. אבל מה שלמדנו מהמעצרים שכן היו, מכתבי האישום שכן הוגשו, זה שאנשים מציתים כל מיני דברים בכל מיני נסיבות. עלי מחאג'נה, אחרון עצורי ההצתות שזכה להשתחרר בשבוע שעבר, הצית ערימות אשפה בעירו, אום אל-פחם, לדבריו במחאה על אי פינוי אשפה, ואין כל טענה שההצתה בשכונתו שלו הייתה לאומנית.

נגד שני נערים מג'דידה-מכר ושלושה צעירים מדיר חנא הוגשו כתבי אישום על הצתות של חורשות באזור יישוביהם, במה שנשמע כשילוב בין פירומניה לבין "מעשה קונדס", כפי שתיאר זאת השופט באחד מהמקרים. כך או כך, גם שם הפרקליטות לא מצאה שום בסיס לטענה להצתה לאומנית.

ליד הכפר בתיר בגדה המערבית נעצר אדם והעביר כמה ימים בחקירות שב"כ לאחר שתועד מדליק אש – עד שהתברר שהוא רק שרף גזם על אדמתו שלו, וגם כיבה את האש. בשבוע שעבר כתבה בפייסבוק הדיג'יי ואושיית התרבות חן אלמליח שגם אביה שלה שורף דברים דרך קבע בחצר הבית (ביקנעם, אזור מיוער למדי), וסיכמה: "פתאום כל הפער שבין להיות פלסטיני ליהודי-מרוקאי מתגלה פה: אבא שלי אשכרה יכול לשרוף דברים בגינה שלו בשעות הפנאי כתחביב בעוד ערבי אחר עם זהות אחרת יכול להעצר על שיט כזה ולהיות מואשם בפעילות טרור".

זהו. אלה כל המעצרים הרציניים שהיו (לא כולל אנשים שנעצרו ושוחררו לאחר שהתברר שאין להם שום קשר לשריפות. אגב, גם הם כולם ערבים). אה, וכמובן המעצר של אנס אבו דעאבס שנחשד בהסתה להצתה אבל בעצם כתב פוסט סאטירי נגד החוגגים את השריפות.

> ליהודים אסור לשחק באש עלילות הדם

עדיין אין בדל ראייה ליד מכוונת, זדונית, של הצתות לאומניות. או אפילו לגל הצתות לאומניות בלי יד מכוונות. שריפה באזור נטף. צילום: (יונתן סינדל/פלאש90)

איפה סיפורי האחווה?

כלומר, אנחנו לומדים פה משהו שאני – לפחות – לא ידעתי קודם. שיש אנשים ששורפים דברים כעניין של שגרה. גזם, אשפה, סתם זרדים כדי לראות שריפות, קטנות או גדולות. ואולי זה באמת לא בסדר. בהחלט יתכן שבמקרים שהוזכרו, בתנאי מזג האוויר הקיצוניים ששררו בארץ בסוף נובמבר ולאור כל ההתרעות שפרסמו מכבי האש, כל מי שהדליק אש בזמן הזה וגרם לשריפה צריך להישפט ולהיענש (וזה כולל את השוטרים שירו פצצות תאורה והובילו לשריפה בבית מאיר, את החקלאים שיצרו שריפה בגזם בקרית גת, את החייל שזרק סיגריה בנווה יאיר, ועוד).

אבל מכל זה לא עולה שיש אפילו בדל ראייה ליד מכוונת, זדונית, של הצתות לאומניות. או אפילו לגל הצתות לאומניות בלי יד מכוונות. וכאמור שוב: יכול להיות שהשב"כ עוד יחשוף באמצעות ציתותים ומעקבים וחקירות עם "אמצעים מיוחדים" איזה חוליה שהציתה בזדון וממניעים לאומניים את השכונות היהודיות של חיפה ואת זכרון יעקב ועוד. אבל השאלה היא מה אפשר לקבוע בהווה שקרה, ומה אי אפשר לקבוע. ובניגוד לשורה הברורה של דקירות ודריסות של פלסטינים נגד יהודים, ובניגוד לשורה הברורה של מקרים של חיילים שהרגו פלסטינים ללא הצדקה ולא נענשו או נענשו-בקושי – שורה של הצתות לאומניות זה לא דבר שאפשר לקבוע עכשיו שקרה.

ודבר אחרון: כל עוד שאין עובדות בדוקות שמצביעות על גל הצתות לאומניות, השאלה העיקרית שעדיין נשארה הכי חשובה בעיניי ביחס למה שקרה פה בסוף נובמבר היא איך פוליטיקאים ועיתונאים מספרים סיפור כשאין להם ביד נתונים. בעוד שהמציאות של ימי השריפות הייתה מציאות מוכחת של אזרחים יהודים וערבים כאחד שהתמודדו עם שריפות ביישוביהם (כן, עם הרבה יותר נזק ליהודים בתוך ישראל, אבל במדינות השכנות גם עם הרבה נזק לערבים), שהתגייסו ביחד לכיבוי השריפות ולקליטת פליטי האש, ושעמדו יד ביד בשעת החירום – הסיפור שסיפר בנימין נתניהו ושהתקשורת הלהיטה בשמחה היה סיפור חד צדדי, מעוות, ונטול ביסוס עובדתי של יהודים שנופלים קורבן למתקפת טרור אש ערבית. ועל זה אף אחד עדיין לא נתן דין וחשבון.

> המשפט הישראלי מציג: עינויים, ראיות חסויות והודאות בכוח