חוק ההדחה הוא עוד צעד בדרך ליציאה מארון האפרטהייד
העלאת אחוז החסימה, מסע הסתה מאורגן נגד הציבור הערבי בישראל וכעת חוק ההדחה, כולם חלק מקמפיין מחושב להוצאת הבוחרים הערבים מהמשחק הפוליטי כדי להבטיח את שלטון הימין בטווח הנראה לעין
כותב אורח: מזרוק אלחלבי
"חוק ההדחה" שאושר בקריאה ראשונה, המאציל לכנסת סמכות להדיח חבר כנסת לאחר שנבחר כחוק, ולא משנה כעת מה הרוב הדרוש, מהווה ללא ספק עוד צעד מדוד מצד הימין להדיר את נציגי הציבור הערבי מהכנסת ומהפוליטיקה. זאת לא מתוך דאגה לדמוקרטיה בישראל, אלא במסגרת הפגיעה הזוחלת בה, בזדון ובכוונת מכוון, מצד הימין הפוליטי על גווניו. המטרה הסופית כבר סומנה אם כי היא לא מדוברת: הוצאת הבוחרים הערבים מהמשחק הפוליטי כדי להבטיח את שלטון הימין בטווח הנראה לעין.
האסטרטגיה של הימין החלה עוד קודם כשערבים בישראל סומנו ע"י מפלגות הימין כולן כמטרה לדה-לגיטימציה מאורגנת הטב. אין בימין הפוליטי מי שלא ניסה את מזלו, מי בשיסוי ובדברי הסתה גלויים ובהצעות חוק נבזיות שלצערי, חלק מהם תפס לו מקום בספר החוקים בישראל, ומי בהיטפלות לנציגי הציבור הערבי בכנסת. שיח גזעני המטיל דופי במיעוט הערבי כ"קבוצה חשודה" ואף "אשמה" במה שלא תעשה. ההשערה שלי היא שהסתה זו מאורגנת, גם אם מפלגות הימין השותפות לה שונות ואלה המככבים בה בעל קווי אופי שונים. המסקנה שלי היא כי יש מי שמתכנן את המערכה הזו ומנצח עליה. במסגרת זו התקבלו עוד כמה החלטות שלטוניות המכוונות לאותה מטרה, כגון העלאת אחוז החסימה ל- 3.25% מתוך כוונה לפגוע בייצוג הערבי בכנסת ע"י צמצומו, הגם שלעת עתה הייצוג רק גדל.
> החזון של בל"ד מפחיד את גדי טאוב, ובצדק
משיתוף להדרה
בשלב יותר מאוחר כשהמהלך הזה נכשל לפחות זמנית, הימין המשיך לנסות את מזלו ע"י הגברת הלחץ הציבורי על המיעוט הערבי ונציגיו. לצערי, אמצעי תקשורת רבים, לרבות עיתונאים ושדרים, שיתפו פעולה עם מסע הימין, תקשרו אותו ואף העצימו את ה"עליהום" נגד המיעוט הערבי ונציגיו בהתנהגות מגויסת לטובת השבט, ולא עיתונאית במיוחד. כשהאווירה הזו התלהטה בהשפעת מעשה האלימות מצד יחידים פלסטינים, הימין היכה שוב. הוא הוציא אל מחוץ לחוק את האגף הצפוני של התנועה האסלאמית. לא אגף זה היה המטרה אלא יצירת אווירה של פסילה והוצאה אל מחוץ למשחק של כל המיעוט הערבי. עכשיו נראה כי הימין סימן את נציגי מפלגת בל"ד וכל נציג ערבי אחר בכנסת שלא ירקוד לפי החליל של בנט ונתניהו וכל המקהלה שסביבם.
הדברים ברורים ואף שקופים. הכוונה היא לתקוע טריז בין המיעוט הערבי ככוח אלקטוראלי משמעותי לבין המחנה היריב של הימין. להזכיר, כי הנציגים הערבים בכנסת הם אלה שהיוו רשת ביטחון לראש הממשלה יצחק רבין בזמנו. מצב דברים זה יכול לחזור על עצמו ואת זה בדיוק הימין מנסה למנוע ע"י הוצאת המיעוט הערבי מחוץ לפוליטיקה. הוא עושה את זה גם בחקיקה המרוקנת את הנציגות הערבית בכנסת מכל תוכן, ובהמאסת המשחק הפוליטי על ההמון הערבי על-ידי שיח מדיר ומשסה וחקיקה מצרה צעדים, מתוך ניסיון להגדיר מחדש מה שמותר ואסור לאזרח הערבי ולמיעוט ונציגיו.
הגישה הרשמית מאז קום המדינה חתרה לשתף את המיעוט הערבי במשחק הפוליטי ולעודד אותו להשתתף בבחירות. בעלי גישה זו, שהחלה בבחירות 1949, סברו כי השתתפות שארית העם הפלסטיני במולדתו בבחירות של המדינה שרק עתה קמה, נותנת גושפנקא למדינה ומחזקת את הלגיטימיות שלה בעיני העולם. גם הגישה המשפטית הלמה את הגישה הנ"ל: מלבד פס"ד 'אלארד' בשנות הששים במאה הקודמת, בית המשפט העליון נטה להכשיר את הרשימות הערביות שנפסלו בוועדת הבחירות המרכזית. הימין, שנכשל לפסול רשימות ומועמדים ערבים באמצעות וועדה זו, מנסה לחוקק חוקים ותיקונים לחוק כדי לעשות כן.
ואם תצליחו, מה אז?
מהלך זה אינו מפתיע אותי כאשר הוא בא ביוזמת כוחות אידאולוגיים ימניים המעדיפים את הלאום ואת הדת על פני המדינה. ההפתעה באה דווקא מהמחנה המציג את עצמו כאלטרנטיבה לשלטון הימין, זה המתהדר בהגנתו על הדמוקרטיה! מחנה זה, במקום להילחם על הדמוקרטיה הכוללת ובתוכה ייצוג הולם לערבים, מפנה להם רוב הזמן כתף קרה במקרה הטוב. מחנה זה נראה רוכב על הגל ונהנה גם הוא מהמשחק הנבזי של דה-לגיטימציה של המיעוט הערבי בישראל – ראו למשל את "נאום הגיהינום" של הח"כ אבי דיכטר נגד איימן עודה. שיח כזה לא משאיר מקום לספק שגם המחנה ה"נאור", ה"מגן בחירוף נפש על הדמוקרטיה", אינו מתכוון לדמוקרטיה המכילה ערבים אלא לזו המדירה אותם או לזו שמקבלת אותם מחמת המיאוס.
נניח שתרחיש הדרת המיעוט הערבי מהכנסת אכן מתממש, ונניח שהבוחרים הערבים אזרחי מדינת ישראל המגיעים לקלפיות ילכו ויתמעטו מכוח חוק או כתגובת נגד למדיניות הימין להוציאם מחוץ לפוליטיקה. או אז, המשטר בישראל ייחשב משטר אפרטהייד שיצא מהארון. אם ההצבעה לכנסת והמשחק הפוליטי בין הים לנהר ייוחד רק לבני לאום אחד, הלאם היהודי, משמע הדבר שהמשטר הימני בישראל הצליח להפוך את ישראל לאפרטהייד. אין שם אחר למשטר כזה אם יתפתח כאן. שם כזה לא ניתן לכבס במלים אחרות כי דיסציפלינת מדע המדינה עוד לא המציא מילים כאלה. הבעיה היא שאנו כבר בעיצומו של התרחיש הזה.
מרזוק אלחלבי הוא משפטן, עיתונאי וסופר, בעל טור קבוע בעיתון "אל-חיאת"הלונדוני.
> אם הימין ימשיך ככה, אנחנו עוד נתגעגע לפלג הצפוני
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן