הממשלה מתקיפה את החינוך הממלכתי. אנחנו יכולים להצילו

מערכת החינוך הממלכתית, שמטרתה הקבועה בחוק: "לחנך אדם להיות אוהב אדם", נמצאת תחת התקפה רבתי מצד הממשלה. בעניין זה, ובדגש על מאגר המעקב אחר מנהלות ומנהלי בתי הספר של "הרשות לזהות לאומית יהודית", נערך ביום שלישי השבוע כנס (וובינר) מטעם האגודה לזכויות האזרח.

תוכנית הממשלה מסוכנת, משום היא מפחידה ומשתקת את צוותי החינוך מלעסוק בחינוך ערכי; גורמת להעדפה של תוכניות לחינוך לאומני באמצעות סבסודן מכספי ציבור; ומפקחת על בתי הספר באמצעות מידע ממקור המוני, העוקף את מגבלות הכוח של הממשלה.

בכנס ניתנו גם עצות לגבי מה שנדרש וניתן לעשות: להכיר בכך שלאבי מעוז ו"לרשות לזהות" אין שום סמכות בתחום החינוך, להתארגן יחד בקבוצות הורים, ולהעניק גיבוי לצוותי החינוך בבתי הספר.

בפברואר השנה החליטה הממשלה על הקמת הרשות לזהות לאומית יהודית. במאי נקבע לרשות תקציב נדיב (285 מיליון שקל), ואושר לרשות להקים "מערכת שקיפות להורים לגבי התוכניות החיצוניות הנלמדות בבתי ספר".

"התוכניות החיצוניות" הן תוכניות חינוכיות שאינן תוכניות הלימודים הרשמיות ("מקצועות הלימוד") של משרד החינוך. המשרד מפעיל מאגר מידע שבו מרוכזות התוכניות, ושאותן יכולים בתי הספר לבחור ולהפעיל.

בכוונתו של אבי מעוז להקים מאגר מידע נוסף (נפרד), שבו יפורסם איזה תוכניות בחר כל בית ספר לרכוש. המידע הזה לא מפורסם כיום במאגר של משרד החינוך. בפועל, מבקש אבי מעוז להשתמש במאגר החדש כדי להפעיל לחץ ציבורי על מנהלות ומנהלים, אם יפעילו בבתי הספר תוכניות העוסקות בדמוקרטיה, זכויות אדם, שוויון או צדק חברתי – נושאים שהוא מכנה "ההשפעה של השמאל ושל הפרוגרס הרדיקלי".

מאגר המעקב אחר מנהלות ומנהלים מצטרף למהלכים נוספים, שעליהם כתבתי בנפרד: מינוי בעלי תפקידים בכירים המתנגדים לחינוך הממלכתי; רדיפה והשתקה של מורות ומורים המתנגדים למהלכי הממשלה; העברת תקציבי עתק לחינוך הפרטי החרדי ללא פיקוח על  לימודי ליבה; והמשך האפליה התקציבית של החינוך הערבי.

בכנס שנערך השבוע הדגישה ד"ר סולי ורד, מנהלת מחלקת החינוך באגודה לזכויות האזרח, את מצב החירום שבו אנו נמצאים. כיוון ששר החינוך שותף למהלכי הממשלה, ונמנע מלהגן על החינוך הממלכתי, המשימה נופלת על כתפינו – האזרחיות והאזרחים.

הסכנה שבהפחדה

הבעיה הראשונה בתוכנית הממשלה היא הפחד שמטיל מאגר המעקב על צוותי החינוך, ובמיוחד על מנהלות ומנהלי בתי הספר.

כפי שהדגיש בכנס איתמר קרמר, מנכ"ל "משמר החינוך הממלכתי", מספיק שהורה אחד מבית הספר יכתוב "מכתב עצבני למלשינון של אבי מעוז", כדי שהדבר יהפוך להתקפה רבתי ברשתות החברתיות, על מנהלת או מנהל בית הספר.

זה קורה כל הזמן, ולדוגמה מהשבוע האחרון: מסע העליהום על הנהלת כפר הנוער בן שמן, שהשכירה שטח בכפר לטובת קייטנת קיץ שמארגן פורום המשפחות השכולות. ברור אם כך שמנהלות ומנהלים עלולים למנוע מתלמידיהם תוכניות חינוכיות המקדמות ערכים הומניסטיים וליברליים, מחשש שיעמדו במרכזה של סערה ציבורית.

הסכנה בתוכניות לאומניות מסובסדות

אתגר נוסף, שהוזכר בכנס על ידי עודד פלר, מנהל המחלקה המשפטית באגודה לזכויות האזרח, הוא השימוש האפשרי בתקציבי "הרשות לזהות" לסבסוד תוכניות חינוכיות שהולמות את השקפת עולמם של אבי מעוז והרב טאו.

לשם דוגמה, חישבו על מנהלת או מנהל בית ספר שיידרשו לבחור בין רכישת סדנה לחינוך דמוקרטי במחיר מלא, לבין סדנה לזהות דתית לאומית בחינם. התרגיל הזה אינו חדש, וגם גדעון סער השתמש בו כשהיה בתפקיד שר החינוך, כאשר מימן (מכספי הציבור) בתי ספר שבחרו לצאת לסיורים לחברון בהדרכת בית ספר שדה גוש עציון.

הסכנה בעקיפת מגבלות הכוח של הממשלה

סכנה נוספת טמונה בטיבו של המאגר. לממשלה אין סמכות לאסור על הפעלת תוכניות לחינוך דמוקרטי, והיא מנסה לעקוף את מגבלות כוחה על ידי שימוש בהלשנה והכפשה מצד ההמון.

היבט זה עולה מתוך מכתב ששלח השבוע עורך דין שחר בן מאיר ליועצת המשפטית לממשלה וליועצת המשפטית במשרד ראש הממשלה, "להורות לממשלה כי נאסר עליה להסמיך ולממן" את הקמת "מערכת השקיפות", שכן מדובר בפעולה "בלתי חוקתית בעליל".

המכתב משתרע על פני 18 עמודים של טיעונים ותקדימים משפטיים, אולם עיקרו בטענה שהממשלה אינה רשאית לבצע פעולות בהיעדר הסמכה מפורשת של המחוקק, בוודאי לא כאשר הפעולה כוללת פגיעה בזכויות הפרט.

בין לבין, מזכיר בן מאיר במכתבו מאמר מאת ד"ר תמר מגידו, בנושא פיקוח ושליטה באמצעות "מיקור המונים". הכוונה למצבים בהם ממשלות עושות שימוש במידע ממקור המוני (crowdsourcing of information) כדח לעקוף את מגבלות הכוח המוטלות עליהן מתוקף השיטה והערכים הדמוקרטיים.

פרקטיקה כזאת, כך מוסבר במאמר, פוגעת קשות באמון החברתי בין אזרחים, ומסכנת את יכולתם להתארגן ולשתף פעולה כאזרחים מעורבים, המשמשים בלם לכוחו של השלטון. בנוסף, השיטה מעניקה כוח מופרז לחלק מהאזרחים על פני אחרים, ומסכנת את חירותם של אלה שהמידע שנאסף משמש להדרתם הסמלית או הממשית.

פתרון 1: להכיר את הזכויות ולעמוד עליהן

פלר הדגיש בדבריו כי נכון היום אין לאבי מעוז שום סמכות בתחום החינוך. זאת נקודת מוצא חשובה לכל התייחסות של צוותי החינוך ושל ההורים למהלכיו. סמכויות כאלה הוא יוכל לקבל רק בתנאי שהממשלה תחליט על העברתן ממשרד החינוך למשרד ראש הממשלה. פלר מעריך שמהלך כזה אינו אפשרי, שכן בנימין נתניהו, שנגדו עומדים כתבי אישום, אינו יכול לשמש שר, ולכן גם אינו יכול לקבל סמכויות של שר החינוך.

בנוסף, מומלץ לקרוא את "הזכותון" למורה שפירסמה האגודה לזכויות האזרח, ובו מידע על האסור והמותר בכל הקשור לחופש הביטוי של מורות ומורים. בהכללה: מותר למורה להביע את עמדתו בסוגיות פוליטיות; מותר לדון בכיתה בנושאים שנויים במחלוקת; מותר למתוח ביקורת על רשויות השלטון; מותר לעודד תלמידים להשתתף בהפגנות; ובוודאי שמותר לצוותי החינוך להשתתף בפעילות מפלגתית ופוליטית מחוץ לבית הספר או ברשתות החברתיות.

פתרון 2: להתארגן עם הורים נוספים

תמי יקירה, ממובילות מחאת ההורים "כהניזם, גזענות והומופוביה – לא בבית ספרנו", סיפרה מניסיונה על דברים שהורים צריכים ויכולים לעשות.

נראה שהעצה החשובה היא להתארגן יחד עם הורים נוספים. זה חשוב, משום שמאבק חברתי (ארוך טווח) מטיל על היחידים מאמץ רגשי, שעליו ניתן להקל בתוך קבוצת תמיכה חברתית. זה חשוב גם כדי להעצים את תוקף הפנייה להנהלות בתי הספר. הגיבוי למורות ולמורים, וכן למנהלות ולמנהלים, יהיה בעל משמעות רבה יותר, ככל שקבוצת ההורים גדולה יותר.

יגאל שבאר שפירא, מנהל בית ספר משלב בראשית, העיד כי אכן תמיכת ההורים חשובה מאוד למנהלות ולמנהלים. מקבוצת הורים כיתתית אפשר לעבור לארגון קבוצה בית ספרית, ואף לקבוצה מוניציפלית. בכוח כזה ניתן לעמוד על המשמר: למנוע כניסה של גזענות והדרה אל בית הספר, ולעודד הפעלה של תוכניות ואירועים המחזקים את החינוך הדמוקרטי, הליברלי וההומניסטי.

בנוסף, ניתן להצטרף להתארגנויות הבאות:

להצטרף (בשליחת מייל) לפורום מורות ומורים או לפורם מנהלות ומנהלים לחינוך לזכויות אדם של האגודה לזכויות האזרח.

להצטרף לקבוצת הווטסאפ של מאבק ההורים: כהניזם, גזענות והומופוביה – לא בבית ספרנו.

להצטרף למשמר החינוך הממלכתי, וכן לכנס השקת שדולת המשמר בכנסת (יום שלישי הקרוב).