newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

הניסיון של קיש להשתיק אנשי חינוך הוא התערבות פוליטית בזויה

שר החינוך ומנכ"ל משרדו מובילים ספין דמגוגי שלפיו אין לנהל בכיתות שיח על ערכי הדמוקרטיה. אלא שהעמדה הזאת מנוגדת למדיניות המשרד שבראשו הם עומדים – כפי שהיא מתבטאת בחוק, בחוזרי מנכ"ל ובתוכניות לימודים רבות

מאת:
הפגנה מחוץ לביתו של שר החינוך, יואב קיש, ברמת גן, ב-17 בפברואר 2023 (צילום: תומר נויברג / פלאש90)

חינוך לדמוקרטיה אינו "ויכוח פוליטי". הפגנה מחוץ לביתו של שר החינוך, יואב קיש, ברמת גן, ב-17 בפברואר 2023 (צילום: תומר נויברג / פלאש90)

שר החינוך ומנכ"ל המשרד מובילים ספין דמגוגי שחשוב לפרק: הם משתיקים את נשות ואנשי החינוך בטענה ש"אסור להכניס פוליטיקה לכיתות", בשעה שעל פי מדיניות המשרד, חובה לחנך לערכי הדמוקרטיה. חינוך לדמוקרטיה אינו "ויכוח פוליטי", כפי שטוען השר, ולכן ניסיונות הדיכוי הם המעשה הפוליטי המפלגתי.

חוק חינוך ממלכתי, חוזרי מנכ"ל משרד החינוך ומסמכי תוכניות הלימודים (כפי שאציג בהמשך) מחייבים את נשות ואנשי החינוך לדון בכיתות באקטואליה, ובמיוחד מחייבים לנהל בכיתות שיח על ערכי הדמוקרטיה. דיונים אלה הם יסוד קיומו של החינוך הממלכתי הלא פוליטי, ואין לשר ולמנכ"ל סמכות לדכאם.

כל איסור של השיחה הכיתתית, הגלויה והחופשית, בנושאים מתוך מציאות חיינו, נעשית בשם מניעים פוליטיים ומפלגתיים, ומכאן שהתערבות השר והמנכ"ל איננה ממלכתית, ובוודאי שאיננה חינוכית.

השתקת החינוך מוצגת כשליחות וכחופש

שר החינוך, יואב קיש, העביר למנהלות ולמנהלי בתי הספר את עמדתו "שמערכת החינוך צריכה להישאר ממלכתית וכי על הוויכוח הפוליטי להישאר מחוץ לכותלי בתי הספר". הוא אף הוסיף וקרא: "אל לנו לתת יד לכך שחינוך ילדינו ייפגע בשל ויכוחים פוליטיים".

השר צודק בסיפא – אכן אסור שחינוך ילדנו ייפגע, ודווקא לכן הם חייבים ללמוד על מה שקורה במדינה שבה הם חיים. חינוך לדמוקרטיה אינו "ויכוח פוליטי".

הגדיל לעשות מנכ"ל המשרד, אסף צלאל, ששלח מכתב פסיבי-אגרסיבי לכל נשות ואנשי החינוך, שבו כתב: "אתם הניצבים בשער שומרים על הילדים בבועה הערכית, הממלכתית והמאוזנת, לה הם זקוקים".

את "הבועה" השותקת והמתעלמת מן המציאות, שהמנכ"ל מנסה לכפות על המורות והמורים, הוא מכנה "שליחות", ובזכותה – כך הגיונו המעוות – יתאפשר "לילדים להתרכז בלמידה ולגדול תוך בחירה חופשית ועצמאית".

מכתבו של מנכ"ל משרד החינוך למורים

עולם הפוך: על דעת מנכ"ל משרד החינוך, מורים מושתקים הם שליחים, ותלמידים שהמציאות מוסתרת מהם יגדלו להיות אזרחים חופשיים.

ראוי שצמד הטייסים יישב לקרוא את מסמכי המדיניות של משרד החינוך, המחייבים גם אותם, לפני שהם יוצאים בהצהרות מטופשות שכאלה.

מהלכי השתקה בשירות הקואליציה

"חינוך ממלכתי" כלשון החוק, פירושו "חינוך הניתן מאת המדינה על פי תוכנית הלימודים, ללא זיקה לגוף מפלגתי". אחת ממטרות החינוך הממלכתי היא "להנחיל את העקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל", וכן "לפתח יחס של כבוד לזכויות האדם, לחירויות היסוד ולערכים הדמוקרטיים".

די בזה כדי לקבוע שהעוסקים בחינוך הממלכתי חייבים להתייחס (חינוכית) לכל ניסיון לפגוע בעקרונות מגילת העצמאות, בחירויות היסוד ובערכים הדמוקרטיים.

מכאן גם ברור שמהלכי ההשתקה של שר החינוך ומנכ"ל המשרד לא נעשים בשם הממלכתיות, אלא בשם זיקתם למפלגות הקואליציה.

"הרחבה של אנושיות האדם"

מדיניות משרד החינוך, כפי שמנוסחת במסמכי חוזר המנכ"ל, היא חד משמעית: "על מערכת החינוך לחזק את המעורבות של התלמידים בסוגיות מוסריות וחברתיות ולעודד שיח חינוכי על נושאים שנויים במחלוקת, ובכלל זה נושאים פוליטיים ואקטואליים, באמצעות דיון פתוח, הוגן ומכבד".

הנחת המוצא היא כי "בית הספר אחראי לא רק לקידום הידע העיוני והמקצועי של התלמידים, אלא גם לפיתוחם הרגשי, החברתי והערכי". מדיניות זאת מיושמת, למשל, בתוכנית כישורי חיים, והיא "מבוססת על התפיסה ההומניסטית" לטובת "הרחבה של אנושיות האדם, ופיתוח המשאבים האנושיים לכיוון של הכוונה עצמית ויצירה".

בהתאם, אחת ממטרות התוכנית היא לקדם "הכרה, התנסות והפנמה של ערכים הומניסטיים: כבוד האדם, קדושת החיים, אחריות אישית, סובלנות, הגינות, ערבות ועזרה הדדית". לא פלא שהכלי המרכזי בתוכנית הוא השיחה, המאפשרת "לילדים ולבני נוער לשוחח על נושאים המעסיקים כאותם גם בבית הספר וגם מחוצה לו".

בכל אלה, חובה על נשות ואנשי החינוך לעסוק בכל דרגות הגיל ובכל מוסדות החינוך.

על חירות האדם צריך להגן

גם בתוכניות הלימודים של מקצועות הלימוד חוזרת ועולה ההנחייה לקשר בין הנושאים הנלמדים לבין מציאות החיים. הנה כמה דוגמאות:

בתוכנית הלימודים בגיאוגרפיה מודגש כי פיתוח התכנים נעשה בהתאם לשיקולי "הרלוונטיות והאקטואליות", ועל כן נקודת המוצא ללימודים היא "אירועים ותופעות המתרחשים בימינו במרחב המקומי, האזורי והגלובלי".

בגלובליות למשל, אשר נלמדת בחטיבת הביניים, מוצע למורות ולמורים לקיים בכיתות דיונים ב"רעיונות גדולים", שאחד מהם הוא: "ככל שחירותו של האדם הולכת ומתרחבת היא נעשית פגיעה יותר". אין כאן הכוונה לשיחה בעד ונגד חירות האדם, אלא קביעה קטגורית שאותה צריך ללמד: על חירות האדם צריך להגן!

בתוכנית הלימודים בשפה עברית לחטיבה העליונה, מומלץ לבחור טקסטים להוראה "בנושאים מרכזיים מן האקטואליה, מן התחום החברתי והבין-אישי, מהתחום האזרחי, מן התחום הערכי מוסרי וכיוצא באלו".

באותה תוכנית מומלץ שהנושאים של מטלות הכתיבה "ייגעו בעולמם של התלמידים, ויהיה בהם כדי לעורר מחשבה ועניין ואף שאלות ערכיות". וגם: "רצוי להקדים לכתיבה בבית הספר פעילות שתיצור הניעה אצל הכותבים כגון התייחסות לאירוע אקטואלי, קריאה של טקסטים רלוונטיים או דיון בעל פה".

בפרק על כתיבת טיעון מומלץ להיעזר במדורים הפובליציסטיים בעיתונות ובמכתבים למערכות העיתונים, בשל היותם זמינים ובשל "הנושאים הרלוונטיים והאקטואליים הנדונים בהם". כתיבת טיעון, כך על פי התוכנית, מזמנת "ליבון רעיונות, ניסוח עמדות בנושאים שנויים במחלוקת ודיון בעניינים בעלי משמעות אקטואלית" כגון סדרים חברתיים וענייני מוסר והשקפות עולם.

גם תוכנית הלימודים בהיסטוריה לחטיבה העליונה מדגישה כי "קריאה ביקורתית של טקסטים, שאילת שאלות חשיבה מסדר גבוה וגיבוש עמדה מבוססת עובדות – היא נדבך חשוב בעיצוב של בוגר משכיל במדינה דמוקרטית".

בין מטרות התוכנית: "הכרת המקורות של האופי הפלורליסטי של החברה בישראל", וכן "טיפוח ההבנה והמחויבות ליחס שוויוני כלפי כל בני האדם באשר הם", ואפילו: "הקניית ערכים דמוקרטיים".

כך גם בתוכנית הלימודים בספרות: "תנאי הכרחי להפיכת לימוד יצירות ספרות להתנסות מהנה ומעשירה הוא הפגשת הלומדים הצעירים עם יצירות הרלוונטיות לעולמם". קישור בין היצירות הנלמדות לעולמם של הלומדים עשוי "לעצב אצלם התבוננות מורכבת יותר – על עצמם ועל סביבתם".

הדיון בשאלות מוסר "עשוי לשאת משמעות עמוקה לתלמידים מתבגרים". למשל, "השאלה בדבר גבולות החירות של הפרט, שבה עוסק 'החטא ועונשו'" או "היחס לאויב המנוצח העולה בסיפור 'השבוי'". הבחנה בין העמדות המוצגות ביצירה "לבין עמדתם של הקוראים הצעירים כלפי אותן שאלות עצמן, עשוי אף הוא לגשר בין עולמם לבין עולם הספרות".

גם תוכנית הלימודים בתנ"ך מדריכה את המורים לקיים דיונים אקטואליים. "לאחר הבנת הסיפור [המקראי] על רקע תקופתו, יש לנסות ולהפיק מתוך הדיון בעלילה ובנפשות הפועלות שיח רלוונטי משמעותי הנוגע למציאות חיינו", נכתב. מטרתו של הדיון בכיתה, שהתלמיד "ימצא שחלק מלבטיו מקבילים ללבטי הגיבורים בתנ"ך, ולדילמות הקשורות לחיי הפרט והחברה בישראל כיום".

אפילו הוראת התלמוד, באחד מפרקי התוכנית "תרבות יהודית" בכיתה ח', נועדה "להעלות לדיון את שאלת יחסיו של היחיד עם החברה", עם "דגש מיוחד" על "שאלות אלו במחשבה הציונית מהרצל ועד בן גוריון, ז'בוטינסקי ומגילת העצמאות, ובשיח הישראלי העכשווי".

לסיכום: על פי חוק חינוך ממלכתי, על פי מסמכי המדיניות של המשרד ועל פי תוכניות הלימודים, חובה על נשות ואנשי החינוך לעורר בכיתה דיונים בנושאים אקטואליים. ודאי שחובה עליהם לתמוך בערכים דמוקרטיים!

התערבות שר החינוך ומנכ"ל המשרד, המבקשים אנשים שותקים "בבועה ערכית", היא התערבות פוליטית ומפלגתית אסורה.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf