newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

תחילת הסוף? בנימין נתניהו כבר לא מצליח לספר את הסיפור הישראלי

הפרישה של אבי גבאי, אחרי אלה של יעלון ולוי-אבוקסיס, מסמנת שבר בתקופת השלטון של נתניהו. לראשונה, משהו בסיפור שנתניהו מציע לישראלים על עצמם חורק, לא עובד, אפילו בשביל ימנים

מאת:

לאורך שנות נוכחותו הציבורית של נתניהו ישנו דבר אחד מהותי שהוא ויועציו הצליחו לעשות: לשלוט לגמרי בסיפור של המדינה.

זה לא משנה אם הם מצליחים בגלל שהם נורא מוכשרים בזה, או בגלל שהם נשענים על מוטיבים יהודיים וישראליים נושנים ומוטמעים היטב ממילא: הקרבנות, הרדיפה, תודעת המצור, הערבים כנציגי השטן וממשיכי הוורמאכט, היהדות כגורל נפרד משאר האנושות ודבר נעלה מאוד, אך מסוכן מאוד, שרק הפצצות והמטוסים ואלוהים מצליחים למנוע ממנו לפגוש את גורלו האמיתי, שהוא סף-השמדה על בסיס אנטישמי נרחב.

את כל זה אנחנו מכירים, ומול זה המחנה הלא ימני, השמאלני והליברלי, עומד חסר אונים כבר דור שלם, ואולי יותר. את הסיפור הזה השמאל לא הצליח וגם לא ניסה באמת לאתגר אף פעם. הציבור היהודי פשוט לא רוצה סיפור אחר. היהודים רוצים להרגיש מיוחדים נורא ובסכנה גדולה, וכל תנועה פוליטית שבונה על הפחדים האלה מצליחה להגיע לבולטות ולדומיננטיות במישור הפוליטי בישראל. כל צעד שנעשה תחת האצטלה של הפחדים האלה מוצדק: הכיבוש עצמו כמובן, אבל גם כל סוג של התעמרות בלא-יהודים בארץ והתנשאות על לא יהודים בחו"ל. זה הסיפור. עם ישראל חי – בזכות שימוש בלתי מבוקר בכוח וניסים גלויים.

> כך רשם ליברמן ספין על דוברי הרוסית בדרך לממשלת נתניהו

בנימין נתניהו ואביגדור ליברמן בטקס חתימת הסכם הרחבת הממשלה (עמוס בן גרשום, לע"מ)

בנימין נתניהו ואביגדור ליברמן בטקס חתימת הסכם הרחבת הממשלה (עמוס בן גרשום, לע"מ)

אבל משהו בחליפה החגיגית של הסיפור הזה, הגדול, מתקמט מעט לאחרונה. כי מתוך לב המחנה הימני נשמעים קולות שאומרים: רגע. יש דברים שלא נכון לעשות. אולי הסיפור הזה לא נכון עד כדי כך שהוא מצדיק מעשים תמוהים ומופקרים ממש. למשל מינוי של אביגדור ליברמן לשר בטחון.

ואם מבינים את הדברים כך, אז הפרישה של אבי גבאי, שמצטרפת לזו של אורלי לוי ולזו של בוגי יעלון, שבחרו גם הם להישאר מחוץ לקווים של ממשלת נתניהו-בנט-ליברמן, מספרת משהו משמעותי. ומה שהיא מספרת זו רעידת אדמה תחת שלטון נתניהו.

כי זה לא רק השינויים האישיים. זה לא רק שאנשים כבר לא רוצים לעבוד איתו, כולל ימנים מובהקים: זה השינוי הפסיכולוגי האדיר שקורה פה בשבועות האחרונים, וניתן לסכם אותו כך: נתניהו כבר לא מצליח לספר את הסיפור הישראלי. נקודת המבט שלו, והסיפור שהוא מנסה למכור – השואה והמופתי – הם כבר לא בהכרח נקודת המבט של רוב הישראלים. לפחות לא באופן מוחלט ונחרץ. וזה שינוי מרחיק לכת ביחס לעשורים האחרונים.

דברים לתת עליהם את הדעת: סיפור "הרחבת הממשלה" של נתניהו הפך לסיפור פרישת יעלון ומינוי שר בטחון שקשה מאוד למצוא איזשהו ישראלי (או לא ישראלי) שרוצה בו באמת. אם הישראלים היו רוצים את ליברמן כדמות ראשונה במעלה בפוליטיקה הישראלית, מפלגתו לא הייתה מוצאת את עצמה על סף אחוז החסימה, עוברת אותו רק בקושי. מעולם לא מונה שר בטחון כל כך לא קונצנזואלי, והציבור הישראלי הבין את זה מיד. זה כשלון משמעותי בסיפור של ביבי. הסיפור שערבי תקף עשרות שוטרים בתל אביב לא תפס גם הוא: הישראלים יודעים שהמשטרה שלהם אלימה ושאלשיך הוא מינוי לא טוב.

ואפילו בסופו של השבוע הזה, כשהוא מנסה ליצור זיקה – ראש ממשלת ישראל, לעזאזל – בין ה"שמאל" וה"תקשורת" לאונס מזעזע, בא השר אבי גבאי, מהאנשים הישרים והמוערכים האחרונים בהחלט בממשלה הזו ומודיע על עזיבה תוך הצבעה מפורשת על המהלך לצירוף ליברמן ומסוכנותו. כולל אותם "תהליכים” מפורסמים. (אך סיימתי לכתוב והגיעה ההתנצלות המתפתלת והמוזרה של נתניהו על ההאשמות המחרידות שלו כלפי ה"תקשורת" וה"שמאל” אגב פרשיית האונס הנורא. ההתנצלות הזו רק מגבירה את התחושה שמשהו בחומת הבטחון של נתניהו, בעיתוי לא צפוי לחלוטין ובאמצעה של מה שנראתה כמו כהונה מובטחת לנצח, אכן נסדק).

הסיפור הוא אלוהים. ונתניהו כבר לא מצליח לספר את הסיפור פה כבעבר, ואלה חדשות נהדרות. לראשונה מזה איזה דור, יש תחושה שיש פחות אנשים להוטים להגן עליו, ויותר אנשים שלא מאמינים לאף הצגה ולאף שקר שלו. ימנים מובהקים וישרים כסרגל כמו משה יעלון ומשה ארנס, אבי גבאי ואורלי לוי אבוקסיס אומרים: עד כאן. ואני חושב: אולי הסוף קרוב יותר ממה שנדמה לנו.

הפוסט פורסם גם באנגלית באתר 972+

> השינוי של אלון מזרחי: כך הפך הימני שתיעב שמאלנים למתנגד לכיבוש

ועוד משהו קטן...

אנחנו ממש שמחים שקראת את הפוסט הזה, ומקווים שמצאת בו עניין. הצוות של שיחה מקומית משקיע מאמצים משמעותיים כדי להביא לקוראות ולקוראים שלנו חדשות, תחקירים, פרשנויות וטורי דעה מגוונים, והכל מתוך מחויבות להתנגדות לכיבוש ולקידום שלום, שוויון וצדק חברתי.

קשה למצוא דברים כמו הפוסט הזה בכלי תקשורת אחרים בארץ, והסיבה שהוא נמצא פה היא שהעיתונות שלנו בשיחה מקומית היא עצמאית וחופשית. אנחנו לא תלויים באף בעל הון, לא במפרסמים ולא בחומות תשלום.

ועדיין, העבודה הרבה שמושקעת בכל פוסט כזה – מתשלום לכותבים, דרך עבודת העורכות והצלמים ועד התשלום לייעוץ משפטי או לשרתים שעליהם יושב האתר – עולה כסף. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית. ובזה יש לך מקום חשוב.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
מנורת רמדאן בעיר העתיקה בירושלים, ב-15 באפריל 2021 (צילום: ג'מאל עוואד / פלאש90)

מנורת רמדאן בעיר העתיקה בירושלים, ב-15 באפריל 2021 (צילום: ג'מאל עוואד / פלאש90)

רמדאן 2021: הערבים נוהרים לחנויות, אבל קונים פחות

האווירה בחודש הרמדאן הנוכחי טובה יותר מאשר בשנה שעברה, שבו היה סגר כמעט מוחלט. אבל מצבה של החברה הערבית הורע משמעותית, ומשפחות רבות מוצאות את עצמן קרועות בין רצון למלא את השולחן לבין חשש מפני המשך השקיעה הכלכלית

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf