נותנים לליברמן לשחק לבד במגרש הרוסי, והוא צוחק על כולם
אין פוליטיקאי עם פער כה גדול בין ההבטחות למעשים מאשר אביגדור ליברמן. אבל אין מולו אף שחקן בציבור דוברי הרוסית. לכן הוא יכול להמשיך לפגוע במגזר שלו מצד אחד ולזרוע הסתה מצד שני
לקריאת הכתבה המלאהאביגדור ליברמן הודיע שבכוונתו לפרוש מהממשלה אם הממשלה לא תקדם נישואים אזרחיים, דיור ציבורי ומענה למצוקת הפנסיות של קשישים רבים מעליית ברית המועצות – שלושת הנושאים שהוא קידם ללא לאות למען הציבור שהוא מייצג ופועל לטובתו לאורך שנות חברותו בממשלות ישראל.
אה, לא. הוא לא התפטר בגלל הפנסיות או נישואים אזרחיים. אבל הוא הבטיח…
אביגדור ליברמן הוא גאון, זה לא חדש. כמעט בדרגה אמן חושים או מנטליסט. אחרת איך אפשר להסביר שהוא שוב ושוב מבטיח דברים שהוא לא מתכוון ליישם, ושוב ושוב אנשים שמצביעים עבורו מאמינים שאולי הפעם הוא יעזור להם. הכישלון לא נדבק אליו, למעשה שום דבר לא נדבק אליו. אפילו בכל פרשות הקשורות אליו או למפלגתו, הוא יוצא נקי, בעוד המקורבים אליו עומדים למשפט או מורשעים. גאון.
השיחה מגיעה אליך רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך. שם מלאצעירים דוברי רוסית בישראל – בין סגידה לליברמן למאבק לשינוי
בעוד המחנה השמרן בהנהגת ליברמן הולך ומאבד אחיזה בקרב הדור הצעיר של דוברי הרוסית, הצעירים במחנה הליברלי מובילים קמפיין ראשון מסוגו ששם על השולחן את הבעיות האקוטיות של הקהילה ודורש את תיקונן
לקריאת הכתבה המלאהבימים האחרונים יש רעש יוצא דופן ברשתות החברתיות בשפה הרוסית, בעיקר בקבוצות פייסבוק שונות. בהעדר שיח ציבורי משמעותי ברחוב הרוסי בישראל הרעש קיים תמיד, אבל בימים האחרונים הוא ממחיש את הפער בין השמרנים לליברלים בקרב ציבור דוברי הרוסית.
השמרנים, לא קשה לנחש, הם תומכי ליברמן, מקורביו ומעגלים של מקורביו. מטרתם היחידה והבלעדית היא שמירת כוחו של ליברמן בקרב ציבור דוברי הרוסית, וזאת בעיקר על ידי חסימה של כל אפשרות לשיח, לביקורת, לאלטרנטיבה, לשינוי. לצורך כך כל הדרכים כשרות: גידופים, שקרים ומניפולציות. הכל חוקי למען המנהיג הדגול. שלא תטעו, פרשת קירשנבאום וכתבי האישום שהוגשו הם מכה ממש קטנה בכנף. המערכת עובדת.
400 אלף חסרי דת יוצאים מהארון
בחוגים האלה חגגו השבוע באירוע גדול את הצטרפותם של שני פעילים פוליטיים למפלגת ישראל ביתנו: שמעון כצנלסון, בעבר חבר ליכוד, ובוריס שינדלר, בעבר חבר יש עתיד. בעוד שכצנלסון הוא דמות ציבורית, חבר מועצת עיריית אשדוד ויו"ר האופוזיציה בה ובעבר יו"ר דירקטוריון מפעל הפיס, שינדלר הוא דמות אנונימית יחסית. אז מה הסיבה למסיבה, במיוחד בביצה הפוליטית הקטנה שלנו כאשר פעילים פוליטיים מחליפים מפלגות בקצב שמפלגת העבודה מחליפה יו"ר?
הסיבה למסיבה נובעת מהעובדה שמפלגת ישראל ביתנו נמצאת על הקרשים. ציבור התומכים בה מגיע כיום בעיקר מהשכבות המבוגרות בקרב דוברי הרוסית. בבחירות האחרונות, לראשונה מאז הקמתה מפלגה אחרת קיבלה יותר קולות של דוברי רוסית מאשר ישראל ביתנו (הליכוד). ובעיקר, וזו הנקודה הכי כואבת, המפלגה לא מצליחה לדבר עם הצעירים, למרות שהיא משקיעה בכך לא מעט משאבים וכסף, כדוגמת הכישלון של תורת ישראל הרוסית שנעלמה מהנוף.
אז כאשר יש צעיר שמצטרף למפלגה, חשוב לעשות מזה הילולה, פוסט חגיגי בפייסבוק ותמונות של המנהיג הכל-יכול של המפלגה. ברזומה של שינדלר מופיעה פעילותו הפוליטית במפגלת יש עתיד בבחירות 2013, בהן היה אחראי על העבודה בשטח ופוטר מיד לאחריהן, אך המשיך
"נתניהו הצטרף למועדון המעריצים של פוטין מבלי להבין מיהו באמת"
הוא אוליגרך המזוהה דוקא עם השמאל, פעיל מרכזי לשעבר בקהילה היהודית ברוסיה שהגיע לישראל לאחר שהיה מבוקש על ידי האינטרפול ונידון למאסר עולם בארץ מולדתו. בראיון נדיר מדבר לאוניד נבזלין, המוציא לאור של מגזין "ליברל", על הרדיפה הפוליטית וההגירה, על הפוליטיקה של יוצאי מדינות חבר העמים, על שאיפותיו להשפיע על השיח הפוליטי בישראל, ומסכם: "להיות אדם ליברלי בישראל זאת חוויה מאוד לא נעימה"
לקריאת הכתבה המלאהאני לא מכיר אישית את לאוניד נבזלין, אבל השם שלו עלה באין ספור פגישות בהן השתתפתי. הסיבה היא פשוטה, בין כל בעלי הממון, או האוליגרכים אם תרצו, מקרב יוצאי מדינות חבר העמים, הוא היחיד שגם ידוע כמי שעוסק בפעילות ציבורית וגם אינו מזוהה עם הצד הליברמני של המפה. לחלוטין שונה בנוף. אני גם יודע על מעורבות שלו בנושאים המוגדרים יותר "שמאלה" מעיתון הארץ בו יש לו חלק.
ברור שזירת המשחק עליה בוחר נבזלין להשפיע היא ציבורית-פוליטית, אך השאלה מדוע הוא לא בפוליטיקה המפלגתית נשארת פתוחה גם לאחר הראיון הזה, שנערך בשפה הרוסית על ידי אלה בוריסובה, פורסם במקור באתר רלוונט אינפו. התשובות כנראה אצלו. אולי עוד נראה אותו בזירות האלה בינתיים, יש כאן הצצה מעניינית לעולמו והשקפתו של איש ציבור השייך לקהילה של דוברי הרוסית, שכמו שתיכף תראו מעורב ומשפיע על השיח הציבורי כאן באופן שונה מדומיו. נבזלין פחות מוכר מחוץ לזירה של דוברי הרוסית ואינו מרבה להתראיין ודווקא בגלל זה מעניין לשמוע מה שיש לו להגיד. הוא מכיר היטב את שלילת זכויות הפרט, את העדר הליבריות ואת התחושה מה זה להיות בצד נרדף פוליטית ואת המחירים הגבוהים שמשלמים על כך.
בנימה אישית, דווקא ציבור דוברי הרוסית המכיר את התהום העמוקה של שלילת זכויות הפרט בגלל ההיסטוריה שלו, בגלל ההיכרות העמוקה עם הנושא, יכול להדליק את נורת האזהרה שהחברה הישראלית צריכה ובגלל הכיוון אליו מובילה ממשלת ישראל.
הנה הראיון:
אתם יכולים לא להכיר את "פרשת יוּקוֹס", יתכן שאפילו לא שמעתם על האוליגרך חודורקובסקי (נשיא חברת הנפט הרוסית "יוקס" שנעצר על ידי שלטונות רוסיה ב-2003 בגלל העלמות מס. בשנת 2005 הורשע ונכלא וחברת יוקס פשטה את הרגל. ארגוני זכויות אדם ברוסיה ובעולם ראו בו אסיר פוליטי וטוענים כי מדובר בתיק תפור בגלל החשש של פוטין שחודורקובסקי יתמודד מולו בבחירות. בשנת 2013 קיבל חנינה וגורש מרוסיה לברלין והיום מתגורר בז'נבה. א.ז), אבל ודאי שמעתם את השם ליאוניד נבזלין. בעברו היה אחד השותפים בחברת הנפט הגדולה
חייבים לדבר על ההתנהגות המבישה של ערן זהבי במשחק נגד אלבניה
קפטן נבחרת ישראל אולי תרם הרבה לנצחון על אלבניה, אבל באיזה מחיר? הצגות של פציעות מזויפות על המגרש הן התנהגות לא ספורטיבית, וכל גדודי המעודדים של זהבי נותנים לה לגיטימציה מסוכנת
לקריאת הכתבה המלאהדבר אחד לא דובר מספיק אחרי הניצחון 3-0 של ישראל על אלבניה, וזה ההתנהגות של קפטן נבחרת ישראל, ערן זהבי.
מבחינה ספורטיבית זהבי כבש את השער הראשון, בישל את השלישי, גרם לשני פנדלים לטובת ישראל ולשני כרטיסים אדומים אצל הנבחרת המארחת. שורה סטטיסטית מכובדת ללא ספק, במיוחד אחרי שתקופה ארוכה הקפטן לא סיפק את הסחורה במדים של נבחרת ישראל. אבל על זה כתבו לא מעט פרשנים באתרי ומדורי הספורט השונים. מבחינה מקצועית נטו, ניצחון 3-0 בחוץ על אלבניה נחשב הישג מרשים.
אבל אני דווקא רוצה לכתוב על ההתנהגות של זהבי, שהביאה לאותם שני כרטיסים אדומים לנבחרת האלבנית, ובמיוחד לאדום השני. הכרטיס האדום הראשון היה יחסית מוצדק, אחרי שהקפטן הוכשל בתוך הרחבה, ולפי מה שהשופט פירש היה מניעת הזדמנות ודאית להבקעת שער. לכן לא נותרה לשופט ברירה אלא להוציא כרטיס אדום. אפשר לחיות עם זה, אם כי זהבי תרם לנפילה לא מעט. אפשר לראות את זה בתחילת הסרטון כאן.
> הדילמה של השחקן הערבי: לשתוק בהמנון או לעבור לליגה הפלסטינית?
המקרה היותר חמור מבחינתי היה הכרטיס האדום השני, זה שלקוח מבמות בתי הספר למשחק, ולא מעולם הכדורגל. האדום השני ניתן לשוער האלבני לאחר ויכוח עם זהבי שגרם לשני השחקנים להצמיד מצח למצח באיום אחד לשני. שניה לאחר שראשו של השוער נגע בראשו של הקפטן הישראלי, זהבי נפל לקרקע, נאנק מכאבים כאילו חטף אגרוף או מיגרנה ממש חזקה. הצגה די גרועה.
חוסר הספורטיביות של זהבי זועק לשמיים, אך מוזר שעד כה לא קראתי אף פרשנות בעיתוני ומדורי הספורט על ההתנהגות של הקפטן. כולם מעדיפים להתרכז בתוצאה הסופית של המשחק ולתרומתו החיובית של זהבי לתוצאה. עצם ההתעלמות מהדרך בה הושגה התוצאה – ועוד יותר מהתנהגות קפטן הנבחרת, שאמור להיות דמות מודל וחיקוי – הופכת את ההתנהגות לנורמטיבית. העדר ביקורת מעניק להתנהגות של ערן זהבי לגיטימציה, ובעצם הרי בתוכו עמנו אנחנו חיים, ובעמנו נפוצות יותר ויותר תופעות של אלימות, רמאות, חוסר כבוד כלפי האדם שמולנו. התנהגות זהבי והלגיטימציה המוענקת
