newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שועל בלול תרנגולות מהופנטות: כניעת העיתונות מול נתניהו

זו לא החכמה של נתניהו, אלא העיוורון הנאיבי של יריביו לסכנה שהוא מייצג. וגם: מי שמשתעשעים ברעיון של חנינה לראש הממשלה ומשתפים פעולה עם הנורמליזציה שלו מזמנים אסון ישראלי מסדר גודל של השתלטות חומייני על איראן

מאת:

הוא כל כך מתוחכם ביחס ליריביו. כזה גאון. רואה צעדים רבים כל כך קדימה, שלאף אחד אין סיכוי מולו. הוא משחק שחמט כשהם משחקים שש-בש.

אחת הטענות המושמעות ביותר ביחס לנתניהו היא האינטיליגנציה יוצאת הדופן שלו.

אחרי 30 שנים שהוא בזירה הציבורית, אולי הגיע הזמן להציע תזה נגדית: אלה היריבים של נתניהו שהם, במילים עדינות, לא כל כך חכמים. אלה הם, יריביו-שותפיו, שמסיבה לא ברורה לחלוטין מתעקשים להמשיך ולדבוק בתאוריה שאולי, כנראה, בסך הכל, נתניהו הוא שוחר טוב. אלה הם שמפיצים את הסיפור שלפני השינה שרק הנסיבות מכריחות את האיש לנקוט בצעדים הרי אסון. אלה הם שמנרמלים את נתניהו בהעניקם להתנהלותו הילה של תמרונים פוליטיים לא נעימים אך לא נוראים מצד דמות שבסך הכל הטוב ורע שבה שקולים.

זוהי, אם יש צורך לומר, לא עמדה אנליטית, אלא עמדה רגשית. עמדה רגשית שבוחרת לחסות תחת כנפי הכזב המכונן של "הכל בסדר בסך הכל הכללי". אולי תחת השפעת שירים ציוניים מהגן, או טקסי חנוכה, או ההשבעה בכותל מהשירות הצבאי, או סתם מתך משאלה פנימית שלא זדון אמיתי, קר, מחושב, אפל, שניצב מולך, אלא אדם כמוך בסך הכל. אדם שפועל כמוך בתוך מסגרת יציבה למדי שמטשטשת את החסרונות הבולטים ומקהה את הטעויות הקשות של המשחקים בתוכה.

סיפורים שהצפרדע ההולכת ומיטגנת בתוך החמאה בסיר מספרת לעצמה.

> מדד הגזענות 2017: כל 71 שניות מתפרסם פוסט גזעני נגד ערבים

נתניהו חייב להתכווץ חזרה למימדיו האנושיים על ידי משפט ועונש כאחד האדם. (צילום: קובי גדעון / לע"מ)

נתניהו חייב להתכווץ חזרה למימדיו האנושיים על ידי משפט ועונש כאחד האדם. (צילום: קובי גדעון / לע"מ)

אני לא רואה שיש רבים הנלהבים לקחת את העמדה הזו, אז אקח אותה אני. ואני אשאל, בכפרנות ומתוך התנערות מכל הנחה או דעה קדומה: על מה נשענת ההנחה שלנתניהו יש צד טוב וצד רע שקולים פחות או יותר? על מה מתבססת המשאלה שיהיה איתו בסדר, פחות או יותר? על כך שטרם פרצה פה שואה או מלחמת אחים, ולא יצאנו כולנו לחפש אוכל בפחי אשפה? כי זו התעמולה שלו בדיוק. הצגת כל נורמליות סבירה כהישג מיתולוגי.

נאיביות, כשדבקים בה מול שפע של ראיות נגדיות, מאבדת את תמימותה. היא הופכת לקרימינלית. היא הופכת לניוון, ושותפות לפשע.

30 שנה שנתניהו כורה במו ידיו, בחריצות ועם תכנון ארוך טווח, בסבלנות, קבר לדעה החופשית, לתקשורת החופשית, לעצמאות המשפט, לאפשרות לקיים דיון ציבורי שאינו נתון תחת לחצים פסיכולוגיים בלתי נסבלים, מטמטמים ומערערים, של סכנת השמדה, של חשד לזיהום זר, של הטפה בלתי פוסקת לשנאת אחים, של כריתת בריתות עם אישים ותנועות מסוכנים מסביב לעולם, ושל אימוץ רטוריקה מקצינה והולכת של הם ואנחנו. הפטריוטים, אוהבי המדינה, נאמני העם היהודי – והם, החותרים, הבוגדים, המסוכנים, השפלים שפועלים להרוס אותנו מתוך תאוות בצע.

אלפי המטנפים ברשתות עם התיזה הזו לא פיתחו אותה בעצמם. הם קלטו אותה מהראש. ולימין בישראל יש ראש אחד בלבד.

מותם הקליני של שומרי הסף

עיתונות המומה ומובלת רודפת אחרי נתניהו במסעותיו המגוחכים והבלתי נגמרים ומסרבת לראות ולהראות את התמונה הגדולה, מעוררת האימה, שנוצרת במדינה הזו. עיתונות שמדווחת מה הוא לובש ומה הוא אכל ואיך הקהל הגיב לו, אבל אף פעם לא קושרת את הקצוות של הפעולות והאמירות שלו לכדי תמונה קוהרנטית שניתן להציג לציבור. אולי בעידן כזה אני הקטן צריך לבוא ולהגיד: חברו את הנקודות. לעמוד ולצעוק:

בנימין נתניהו הוא סכנה קיומית למדינה.

בנימין נתניהו הוא סכנה עצומה לאפשרות קיומה של חברה דמוקרטית ושוחרת שלום בישראל – הן בצד היהודי והן בצד הפלסטיני.

ועם הבריתות הלוטות בערפל שלו בעולם, עליהן אנחנו יודעים רק מעט אבל יכולים לשער את השאר, הוא גם סכנה של לשלום העולם, לא צריך להיות נביא כדי לדעת. סכנה לפרויקט הליברלי בארה"ב, באירופה ובמקומות אחרים. עד היכן מגעת פגיעתו הרעה אין לדעת, אך די לראות את החמימות המופגנת שלו עם פוטין, את החיבוק האוהב שלו עם טראמפ ותומכיו מהג'יהאד הנוצרי ואת הרומן שהוא מנהל עם שליטי ערב המושחתים והדיקטטוריים, מערב הסעודית עד מצרים, ועם הרודנים של אפריקה, כדי להשלים מהדמיון את השאר.

זה לא אדם שעובד לקדם את הטוב בעולם, וזה לא אדם שלא יודע מה הוא עושה. זה אדם שמקדם במודע תוכנית מסוכנת ואיומה.

מי שאפילו עין אחת בראשו מבין שמדובר באדם שלאמביציה שלו אין גבול. באור הזה, בחינת ההתנהגות שלו לאורך שלושת העשורים האחרונים צריכה לעורר תחושה של סכנה דחופה, מיידית, עליונה. ועדרי העיתונאיות והעיתונאים שמהדסים אחריו בעיניים כלות, תוך השפלה כפולה ומכופלת של עצמם ושל מקצועם הנדרסים על ידו ועל ידי שלוחיו ומבלי שיענה להם על שאלה אחת כבר עשור שלם, הם מהאשמים הראשיים בנורמליזציה של הסכנה הזו שנקראת בנימין נתניהו.

שוכני האולפנים שמתעסקים בלי סוף בקש וגבבה שמושלכים לעברם ולעברנו מבלי לחבר את הקצוות ומבלי לשים לב לתמונה המבהילה שעולה, כשציבור ישראלי גדול נסחף למחוזות של סף הרמת יד על אחים ועל מוסדות המדינה, ונמצא מרחק דחיפה קלה מהמרדה כוללת נגד רעיון הדמוקרטיה העברית, המשפט התקין והחיים המשותפים. אלה תוצרי הכניעה המוסרית והאינטלקטואלית של התרנגולות המהופנטות מול השועל נתניהו. כניעה מתמשכת, הדרגתית, שהופכת אותם קטנים יותר ויותר ואותו גדול יותר ויותר, עד לכדי דמות קולוסלית, כמו-מיתית.

כמו ילדים קטנים מאגדה אירופית נושנה, השועל קונה אותם בחיוך ובממתק. בטיסה ובהלצה. במצגת עתירת פירוטכניקה של כלום ובטלפון אישי כביכול דאוג וכואב. זה כל מה שצריך כדי לכנס מעמד שלם בישראל, שהיה אמור לעמוד כחומה בצורה מול האדם הזה, ולהפוך אותו לעדר מפויס ומבולבל של נערות ונערים תולשי עלים, אוהב אותי כן או לא.

ועכשיו מדברים על חנינה. אותן תרנגולות מהופנטות, אותם נאיביים קרימנליים. תגידו לי, השתגעתם?

חנינה מראש, בלי משפט, לסכנה הפוליטית והתרבותית הכי גדולה שקמה למדינה הזו מעודה? חנינה מראש על שוחד ועבירות ביטחוניות, הרס שירות המדינה, חבלה בתקשורת על ידי הבאת חינמון בלתי מוגבלת תקציבית כסוס טרויאני לתוכה והליכה על סף הסתה לרצח עיתונאים, או, בסגנונו הפאסיבי של נתניהו, פשוט עידוד שקט של פיעפוע בלתי פוסק של זרמים אלימים ומסוכנים אשר דינם להתפרץ, במוקדם או במאוחר?

גבירותי ורבותי אשר אפילו מעיזים להשתעשע במחשבתם בהרהורי חנינה תמורת ביטול אישומים ועזיבת החיים הפוליטיים: אתם מזמנים לכולנו אסון.

> המניפולציה הפוליטית שמאחורי הרגש המזרחי של מירי רגב

חומייני חוזר לאיראן

חומייני חוזר לאיראן

בדיוק מחמת החשיבות ההיסטורית שיש לאיש, בלי פירוט ובירור פומבי של פשעי נתניהו לא תהיה דרך למנוע את צמיחתה של כת נתניהו למימדים אפוקליפטיים. הצמיחה הזו תתודלק על ידי חנינה שתסופר, בצדק מבחינתם, כהודאה שלא היו פשעים של ממש ("נראה לך שהיו נותנים לו חנינה מראש אם היו הוכחות שהוא קיבל שוחד?").

היא תשמש ראיה חותכת לכך שרק רצו להעיף אותו. אתם יודעים מי, ואתם יודעים למה, נכון?

בלי משפט מפורט, יסודי, בלי ההשפלה הציבורית וההורדה מהכס המופרך שנתניהו הושם בו, בחסות שמאל ותקשורת משותקים ומהופנטים, נתניהו יישאר הכוח הציבורי החזק ביותר במדינה הזו. ממקום גלותו הוא יתכנן את חזרתו לשלטון בישראל, נישא על גבי תמיכה עממית שרק תגבר ותלך, ותגיע למומנטום בלתי ניתנים לעצירה במקרה של זעזוע לאומי גדול כמו מלחמה או משבר כלכלי.

במקרה כזה, נתניהו, גם עשור מהיום, יחזור לישראל כמו האייתוללה חומייני מגלותו בפריז לטהרן. מאות אלפים יקבלו את פניו בשדה התעופה. ומה שיהיה מאותו יום והלאה לא יהיה שונה מאוד משלטון האייתוללות. אם אתם חושבים שרבני הציונות הדתית מתפרעים היום, הכיבוש משתולל היום, רדיפת השמאל, התקשורת והמשפט משתוללת היום, רק חכו לראות מה יתאפשר להם בעידן של נתניהו נוקם את סילוקו מהשלטון על ידי אליטות בוגדניות בשליחות ובמימון אויבי העם היהודי.

חייבים להתעורר מהתנומה המטופשת הזו, של אנינות אטומה והסתמכות של משאלת לב של "יהיה בסדר בסך הכל". לא יהיה בסדר בסך הכל. נתניהו מוליך אותנו לקטסטרופה. תקשיבו למה שהוא אומר. שימו לב מה הוא עושה.

נתניהו הוא סכנה קיומית למדינה הזו, וסכנה ממשית לפרויקט הליברלי של התרבות המערבית (שהוא דובר את שפתה אך מעולם לא חלק את ערכיה). אם יש אדם אחד, או קומץ אנשים, במנגנוני המשפט והתקשורת שאכן מבינים את זה, כדאי מאוד שיקומו בבוקר לעבודה במרץ ובתודעת השליחות הראויה למטרה כזו. סילוקו הסופי של נתניהו הוא תנאי בל יעבור לאפשרות החזרת המדינה הזו, עם הפלסטינים המסופחים אליה, אפילו לדמיון של חיים שלווים. לא חנינה ולא נורמליזציה.

לא חנינה ולא נורמליזציה. נתניהו חייב להתכווץ חזרה למימדיו האנושיים על ידי משפט ועונש כאחד האדם. זו הדרך היחידה עבורנו, כחברה, להיגמל מהשפעתו המסוכנת, ולנטרל מראש את הסכנה ההרסנית של בחישתו מבחוץ לקראת חזרה לזירה מאוחר יותר.

> מריה מונטסורי: המורה הפמיניסטית שסרבה להצהיר נאמנות לשלטון

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
רחוב בשג'אעייה, במרץ 2024 (צילום: מוחמד נג'אר)

רחוב בשג'אעייה, במרץ 2024 (צילום: מוחמד נג'אר)

"אנחנו צועקים, רעבים ומתים לבד": החיים בחורבות שג'אעייה

הפלישה של ישראל לשכונה שבמזרח העיר עזה, שנמשכה חודשים, הותירה אחריה הרס מוחלט. התושבים, עדיין תחת מצור, מסכנים את חייהם רק כדי לשים ידיהם על שק קמח אחד

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf