המאבק יהיה ארוך ומתיש, והמחאה נערכת לחוקי משחק חדשים

יום השיתוק אתמול (שלישי) החל בשש בבוקר במגוון פעולות, כולל צעדה לבניין הבורסה בתל אביב וחסימת הקריה, והסתיים כעשרים שעות לאחר מכן, כאשר מאות מפגינים חסמו את נתיבי איילון במספר מוקדים. למרות היערכות המשטרה, הכביש, שהפך לסמל המחאה, נחסם למספר שעות ונפתח לתנועה רק לאחר שימוש נרחב במכת"זית, בפרשים ובמעצרים.

בחורף, סדרת פעולות קצרה יחסית שנמשכו מספר שבועות, והגיעה לשיאה ב"ליל גלנט", הביאה להקפאת הרפורמה, אך כעת המצב שונה בתכלית. בממשלה נחושים להעביר את "חוק עילת הסבירות", ולפי הצהרות שרים בכירים בקואליציה, זהו רק האפרטיף לחוקים האחרים. לכן, גם אם המוחים היו שמחים לצאת לשבוע אינטנסיבי כדי להקפיא את הרפורמה – לפחות עד לאחר חזרת הכנסת מהפגרה אחרי החגים – מתגברת ההבנה כי זה הולך להיות קרב ארוך ומתיש.

>> תיעוד הפגנות ואלימות משטרתית: כך עושים זאת נכון

ההבנה הזו מייצרת ייאוש, אך גם משנה את אופי המחאה לסדרת פעולות מקומיות, קטנות וישירות יותר, ובעלות סיכון יותר גדול.

לאחר פיטורי ניצב עמי אשד וההחרפה האיטית אך המתמשכת באלימות המשטרה, המוחים מתרגלים למציאות חדשה, שבה המשטרה אמנם מאפשרת מחאות (כמו חסימת הקריה על ידי פעילי "אחים לנשק", שנגמרה ללא עצורים), אך גם מקיימת מעצרים רבים ומפעילה אלימות חסת פרופורציה באיילון. אמש, המכת"זית התיזה מים במשך דקות ארוכות על קהל שכבר עמד בצד הכביש והפילה אנשים לקרקע, במה שנראה כניסיון "לנקום" על חסימת הכביש המהיר, שהפך לסמל.

"תביאו לי חמישים עצורים"

דוגמה למציאות החדשה אפשר לראות בפעולה קטנה שהתרחשה ביום שני ופתחה את "שבוע השיתוק". כ-20 מפגינים ניסו לחסום את כביש 4, ליד מחלף גבעת שמואל. במקום לא היו שוטרים במדים, אך מספר אזרחים פינו בכוח את החסימה, בעוד עוברי אורח תוקפים ומקללים את המוחים, שמספרם לא הספיק כדי לחסום את הכביש או אפילו לא כדי להגן על עצמם. למרות שהחסימה ארכה פחות מדקה, קוצר הרוח והזעם הכללי של אזרחים על המחאות והשיבושים התפרץ לכדי לאלימות.

אתמול, קבוצה קטנה אחרת החלה בשמונה בערב לחסום את נתיבי איילון באזור רחוב רוקח בתל אביב, לאחר שהגיעו מעלייה צדדית לאיילון צפון והפתיעו את המשטרה. גם שם נהגים זועמים ניסו לפתוח את החסימה או לנסוע דרכה. תוך שתי דקות הגיעו כמה שוטרי יס"מ על אופנועים. אחד מהם אמר לפקודיו, "תביאו לי חמישים עצורים". במקום היו פחות אנשים ממספר העצורים שביקש, אך העיקרון ברור – כל פעולה, קטנה כגדולה, מסוכנת במציאות הנוכחית, ועלולה להיגמר במעצר שרירותי, בתקיפה או בדריסה, ואין מי שיבטיח את ביטחונם של המוחים מלבד המפגינים עצמם. הניסיונות לפרוץ חסימות בעזרת רכב וניסיונות הדריסה, שלא מסתיימים בעיכוב או במעצר למרות נוכחות שוטרים בשטח, מעבירים לציבור את המסר שמותר להתעמת עם המוחים.

במקביל, במהלך פעולה בתחנת הרכבת השלום בתל אביב, לאחר שכבר כמה מאות מפגינים הציפו את הרציפים, המשטרה ניסתה למנוע כניסת מפגינים נוספים, וברציפים עצמם השאירה את העבודה למאבטחים, עובדי הרכבת. כמה מהמאבטחים התעמתו עם מפגינים שניסו להפריע לסגירת דלתות הרכבת. אחד המאבטחים אף איים בגז מדמיע על מפגינים שניסו למנוע את סגירת אחת הכניסות לתחנה. להערכתי, אם מסיבות של מחסור בכוח אדם או כחלק ממדיניות, מספר המקרים שבהם המשטרה תאפשר למי שאינם שוטרים "לטפל" במחאות רק יגבר.

נשארנו רק עם המרד

בניגוד ל"יום השיבוש" בשבוע שעבר, שנפתח בחסימות עם צמיגים בוערים במספר מוקדים, אמש הפעולות הגדולות בשעות הבוקר התרכזו בתל אביב. לאחר חסימת נתב"ג בשבועיים האחרונים, הפעם אלפים צעדו לבורסה וכאלף פעילים, בהובלת "אחים לנשק", חסמו את הכניסה הראשית לקריה, בשעה שבה חיילים רבים מגיעים למקום. החסימה בוצעה בעזרת טכניקות שפיתחו פעילי שמאל ואקלים – עם צינורות פלסטיק ושרשראות.

פעילי השמאל שמפגינים מול הקריה עשרות שנים יכולים רק לחלום על פעולה שבה עשרות יקשרו עצמם לשער הבסיס ויצליחו לחסום אותו לשעה ארוכה מבלי להיעצר בהמוניהם ובאגרסיביות. מסיבותיה שלה, המשטרה בחרה שלא לפזרם בכוח ולהפנות חיילים לשערים אחרים, עד שלאחר כשעתיים המפגינים בחרו לפתוח בעצמם את החסימה. במהלך היום הדגישו המוחים כי לא ישרתו תחת דיקטטורה, וחלק מהנאומים הזכירו את צמד המילים "עליונות יהודית", אך לא את הכיבוש. מצידה השני של הקריה, המוחים הקימו מייצג שבו תלו עשרות נעליים צבאיות תחת הכיתוב "עד כאן".

לקראת חצות, בזמן שהמשטרה פינתה בעזרת מכת"זית ופרשים את החסימות באיילון, באזור מחלף ההלכה, אחד המוחים שעמד על הגשר אמר לחברו "עד עכשיו היינו נחמדים, אבל זה ישתנה". המפגין הביע את תחושתם של רבים: שלמרות עוצמת המחאה הישירה והלא מנומסת, השלטון ממשיך בשלו ולכן יש לעלות מדרגה. "צריך לשמור כוחות", אמרה מפגינה אחרת, מתוך הבנה שימי השיבוש יימשכו עוד זמן רב. מעט לאחר מכן הגיע השר בן גביר למקום ונראה המום לנוכח הכביש הסגור וקריאות "טרוריסט", שבהן התקבל.

בשבועות האחרונים ראינו את תחילתו של מרי אזרחי. אחרי הקריאה "דמוקרטיה או מרד", נשארנו רק עם המרד. נראה כי בתקופה הקרובה, המפגינים, לפחות האלפים שנחושים למחות בצורה ישירה ולהסתכן במעצר או פציעה, יצטרכו להתרגל למחאה תחת מציאות חדשה, שבה חלק מחוקי הדיקטטורה יעברו והמציאות בשטח, גם בשביל מוחים יהודים, תשתנה לרעה בהתמדה.

היו שקיוו שאם די חיילים, מפקדים ומילואימניקים, אנשי עסקים וכו' ישברו את הכלים, יקום מבוגר אחראי שיגיד, עד כאן. זה לא קורה, וכל מי שאיים בסרבנות, בהפסקת ההתנדבות או במרי אזרחי אחר, יצטרך להחליט האם לממש את האיום.