המפגינים איבדו את הפחד: "בלי שוויון, נמשיך לחסום את איילון"

במוצאי שבת המפגינים בתל אביב נגד ההפיכה המשטרתית איבדו כל פחד. בסיום העצרת, שבה השתתפו 250 אלף איש, הגדולה ביותר בגל ההפגנות עד היום, המונים הציפו את נתיבי איילון.

בשבועות קודמים מי שהוביל את הצעדות לאיילון היו קבוצות של מאות מפגינים – רובם יוצאי בלפור או אקטיביסטים מנוסים – הפעם המצב היה שונה. קבוצות רבות של מפגינים שלא שייכים לקבוצות מוגדרות, הן שצעדו באלפים לאיילון, צפון ודרום.

מפכ"ל המשטרה קובי שבתאי הורה ביום חמישי לא לאפשר חסימת צירים ראשיים, והמשטרה אכן עשתה מאמצים למנוע את חסימת נתיבי איילון, אבל המפגינים הצליחו לרדת לכביש די בקלות. מאות השוטרים, המשאיות ששכירתן עולה עשרות אלפי שקלים לערב, מחסומי הלחץ, הגדרות והתיל שהתקינה המשטרה – לא עזרו, וכבר סמוך לתשע וחצי המפגינים הציפו את הכביש.

באחת הנקודות, ליד גשר יהודית, מפגינים הפילו את גדרות התיל שהתקינה המשטרה. בנקודה אחרת, ליד גשר פרשת דרכים, מפגינים השתמשו בסולם ובארגזים כדי לרדת לכביש. בכל הנקודות, מפגינים עזרו אלה לאלה כדי לחמוק משוטרים או לקפוץ מעל החומות אל הכביש.

המראה באיילון היה לא פחות ממדהים: לא הפגנה או צעדה אחת, אלא השתלטות על הכביש כולו. בכמה נקודות מפגינים הניחו סלעים, לבנים ושלטי תנועה שנעקרו מצידי הכביש כדי להקשות על תנועת השוטרים. בנקודה אחרת הדליקו מדורה ורקדו סביבה.

אך יותר מכל נראה שלמפגינים, רבים מהם צעירים, פשוט נמאס. מכת"זיות, סוסים או מעצרים פשוט לא הרתיעו אותם. "עצרו כמה מהחבר'ה שלנו בחמישי, אבל שחררו תוך כמה שעות", הרגיע אחד המפגינים את חברו בזמן שעמדו מול שורת הפרשים. כמה רגעים מאוחר יותר, כשהמשטרה ניסתה שוב לפנות את החסימה על ידי הסתערות של פרשים, המפגינים הפכו את היוצרות ורדפו אחרי השוטרים עד שאלה נסוגו.

אם לשפוט לפי מגוון השלטים והסיסמאות שקראו המפגינים, הדרישות שלהם רחבות בהרבה מביטול הרפורמה. הם לא התייחסו ליריב לוין או לנתניהו, אלא קראו "דמוקרטיה או מרד" ו"דמוקרטיה לכולם מהירדן ועד לים", למרות של"גוש נגד הכיבוש" לא היתה נוכחות במקום. אחד המפגינים החזיק שלט "דיקטטור מחליפים ברחוב". סיסמה אחרת היתה: "אם לא יהיה שוויון, נחסום את איילון, נפלתם על הדור הלא נכון".

רק כעבור שלוש שעות, ולאחר שבחלק מהמכת"זיות נגמרו המים, הצליחו השוטרים לרכז את המפגינים ליד מחלף השלום. הם עצרו כמה מהם והדפו אותם בכוח רב אל הצומת. על הכביש נותרו לבנים רבות, שנדרשה תגבורת משטרתית כדי לפנותם.

למעשה, השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר הוא שהפך את נתיבי איילון לסמל, לאחר שדרש מהמשטרה למנוע את חסימתם בכל מחיר וביד קשה. תחילה היה נראה שמשטרת מחוז תל אביב והמפכ"ל מעדיפים לנקוט ביד רכה יותר כלפי המפגינים, למעט מקרה של השלכת רימוני ההלם באיילון לפני חודש. אולם נראה שביום חמישי ההנחיות של בן גביר חלחלו סופית והמדיניות השתנתה. נעשה שימוש מסיבי במכת"זיות, והמשטרה עשתה מאמץ עליון למנוע חסימה של איילון. אבל היא נכשלה שוב ושוב, ועם הכישלונות גברה המבוכה.

מפגינים רבים אמרו שהאלימות המשטרתית רק מגבירה את המוטיבציה שלהם לצאת לרחוב. אחת המפגינות הצעירות, שעמדה מול שורת הפרשים, סיכמה זאת יפה: "מפחידה אותי יותר דיקטטורה מאשר אלימות המשטרה".

נראה שהנסיון של המשטרה ובן גביר לדכא או לשלוט במחאה ימשיך להיכשל. משבת לשבת, ומיום שיבוש אחד לשני, נחישות המפגינים רק גוברת. הם לא חוששים להתעמת עם השוטרים, לחסום ניידות שניסו להסיע עצורים או לעמוד בידיים חשופות מול הפרשים ותותחי המים. אם ההפיכה המשטרית תיבלם בקרוב, זה יהיה גם בזכותם. אך הם דורשים הרבה יותר. "כן, זה כן, זה כן, הרסתם את המדינה, ואנחנו נתקן", הוא המשפט שיכול לתמצת את הנחישות שלהם.