סרבן נוסף בדרך לכלא: החלטתי לסרב בזמן המלחמה

בן ארד, בן 18, התייצב היום (שני) בלשכת הגיוס, והצהיר על סירובו לשרת בצבא במחאה על הכיבוש והמלחמה בעזה. "מאז המלחמה הבנתי שיש לי חובה להשמיע את הקול, שקורא לשים סוף למעגל האלימות הבלתי פוסק", אמר ארד בראיון ל"שיחה מקומית" לפני שהתייצב בבקו"ם בדרך לסירוב.

ארד הוא הצעיר השלישי שהודיע על סירוב לשרת בצבא מאז תחילת המלחמה. לפניו סירבו טל מיטניק, שריצה עד היום 105 ימי מאסר בשלוש תקופות כליאה, וסופיה אור, שריצתה עד כה 40 ימי מאסר בשתי תקופות כליאה.

ארד, יליד רמת השרון, התנדב לשנת שירות בדרום, בקיבוץ משאבי שדה, שם עבד עם נוער מהקיבוץ ובבתי ספר בכפר הבדואי ביר הדאג'. כמו רבים אחרים, ארד קיבל הודעה כי שנת השירות שלו תקוצר בשל המלחמה, ושיצטרך להתגייס באפריל במקום בדצמבר. הבוקר הוא הגיע לבקו"ם בליווי בני משפחה ופעילות ופעילים מרשת "מסרבות".

בדברים שנשא בפני הגוש נגד הכיבוש בהפגנה נגד הממשלה בקפלן בסוף מרץ, אמר ארד: "הברבריות של המתקפה האכזרית של חמאס שאפה להכחיד כל תקווה לשלום ועתיד משותף, וההשפעה של אותה מתקפה על העם הישראלי רחוקה מלהיעלם". יחד עם זאת, טען, מאז 7 באוקטובר, "ישראל מנהלת קמפיין רצח חסר תקדים לא רק נגד חמאס, אלא נגד העם הפלסטיני כולו".

בן ארד, שצפוי לסרב להתגייס לצבא ביודש הבא, בנאום בגוש נגד הכיבוש:
"אני מתנגד להרג חסר הבחנה, למדיניות של הרעבה וחולי, להקרבה של חיילים אזרחים וחטופים בשביל מלחמה שלא משיגה, ולא תוכל להשיג את המטרות שהוצבו לה."

צילום ודיווח: אורן זיו pic.twitter.com/o8P70wmTrJ

— שיחה מקומית (@mekomit) March 23, 2024

את סירובו להתגייס הסביר ארד בכך שהוא "מתנגד להשתתף במלחמה שתוביל את המזרח התיכון כולו למלחמה אזורית. ההרג חסר התקדים של בלתי מעורבים בעזה, הרעב, המחלות, ההחרבה של הרכוש,  פשעי המתנחלים בשטחים, כולם מוסיפים דלק ללהבת השנאה והטרור של חמאס ותומכיו… לחימה לא תחזיר את החטופים. היא לא תחיה את המתים. היא לא תשחרר את העזתים משליטת חמאס, והיא לא תביא שלום".

איך קיבלת את ההחלטה לסרב? 

"לפני המלחמה הרגשתי שאני פחות מתאים לשירות צבאי, אבל מעולם לא הלכתי ליותר מדי הפגנות ולא הייתי אקטיביסט או פעיל חברתי. מאז תחילת המלחמה הרגשתי חובה להתחיל לפעול, שאני חייב את זה לעצמי ולעולם".

איך הגעת למסקנות האלו?

"לא גדלתי בסביבה שמדברת על הדברים האלה, אבל גדלתי על חשיבה ביקורתית ועל הטלת ספק, בכל דבר. עשיתי מסלול די שונה מהשמאלני הישראלי הממוצע, שמתחיל מעניין הכיבוש ורק אחרי זה חושב על עניינים גלובליים כמו קפיטליזם וקולוניאליזם. אני הייתי מוטרד מגיל צעיר מעניינים של התחממות גלובלית וסביבה. קו המחשבה הזה הוביל אותי לאידיאולוגיה אנטי-קפיטליסטית, מכאן הגעתי לאנטי-קולוניאליזם ומשם למאבק נגד כיבוש ולעניין הישראלי פלסטיני".

מה היתה התגובה של החברים והמשפחה להחלטה לסרב? 

"אני בא ממשפחה שכולם בה התגייסו. אחי, הגדול ממני בשנתיים, הוא קצין בצבא כרגע. הרבה חברים שלי הם  חיילים. בסביבה שלי לא מסכימים (עם הסירוב), אבל לפעמים מסכימים על נקודות מסוימת. רוב הסביבה שעוטפת אותי די מכבדת את ההחלטה, מעריכים את זה שאני נלחם בשביל משהו שאני חושב שהוא נכון ומוכן לשלם מחיר על העקרונות שלי".

אחרי 7 באוקטובר, רבים "התפכחו". אצלך קרה תהליך הפוך. 

"הרבה אנשים ראו את הדברים המזעזעים שקרו ב-7 באוקטובר, והתגובה המיידית שאין ברירה אחרת אלא להשמיד בכוח את החמאס. אני מאמין שזה סוג של אוקסימורון. אני לא מאמין שאפשר להשמיד אלימות בכוח. תקיפות וכניסה קרקעית רק יוצרים מציאות קשה לאנשים בעזה, רעב ומחלות, והמציאות הזו רק תורמת לתמיכה בחמאס ומייצרת את הדור הבא של הטרוריסטים, מייצרת אנשים שאין להם מה להפסיד. מכאן באה ההתנגדות לכיבוש שרק מתחזק את מעגל האלימות. המאבק בטרור צריך להיות מאבק מדיני".

אתה חושב שבמציאות הקיימת אפשר לשכנע בני ובנות נוער אחרים בעזרת הסירוב? 

"אני לא באמת קורא לאף אחד לסרב. הדבר היחיד שאני יכול לשים עליו דגש הוא שאנשים יבחנו את התפיסות שלהם, וינסו לחשוב כמה שיותר בצורה ביקורתית ולהטיל ספק. זה כל מה שאפשר לבקש. מי שמתגייס שינסה לחשוב לעומק על ההשלכות והמשמעות של השירות הצבאי. לדעתי השירות בצבא הוא אקט פוליטי, אבל אנשים לא תופסים אותו ככזה. הם מתגייסים כי זה החוק, כי יש גיוס חובה. אני רוצה שיבחנו תחת מיקרוסקופ את הפעולות שלהם ואת התפיסות שלהם".

הסירוב שלך הוא גם הבעת סולידריות עם האזרחים הפלסטינים בעזה?

"לגמרי. אני חושב שאנחנו חייבים לעמוד בסולידריות עם העזתים, ועם הפלסטינים באופן כללי. נוכל להתקדם לכיוון השלום, רק אם נעבוד על דה-אסקלציה ונעמוד אחד לצד השני. בלי זה, לא נתקדם".

אתה מפחד ללכת לכלא באווירה הציבורית הנוכחית? 

"יש חשש. החשש הוא פחות מכך שירדפו פוליטית או חוקית. אני גם לא מפחד מהכלא עצמו. אבל אין ספק שיש ניכור בחברה הישראלית עכשיו. כשאתה מדבר במונחים שלא מוכנים לשמוע אותם באקלים הנוכחי, כשאתה מדבר על 13 אלף ילדים הרוגים, זה יוצר תחושה של ניכור, וזה מה שאני חושש ממנו".

דיברת עם הסרבנים שכלואים עכשיו לקראת הכניסה לכלא? 

"כן, יצא לי לדבר עם סופי על החוויה בכלא, איך היא מתמודדת עם התגובות לסירוב שלה. שאלתי אותה מה היא עונה כשמישהו שואל אותה מה היא מציעה כפתרון. זו שאלה קצת קשה, כי צריך דמיון רחב כדי לצייר מה צריך לקרות כשהמלחמה תסתיים. היא ענתה שהיא אומרת שאנחנו בני נוער לפני גיוס, או בצומת של הגיוס, אנחנו לא מנהיגי עולם שיודעים הכל. אנחנו יכולים לדבר מהידע שלנו, כדי שנחשוב  על פתרונות כלשהם, צריכים קודם להפסיק את המלחמה, לפזר את עשן המלחמה, שמקשה לראות את המציאויות האלה, שיכולות להיראות יותר זוהרות".

איזה דיסקים וספרים תיקח לכלא? 

"תכננתי לקחת את 'התפוז המכני', הספר וגם הפסקול בדיסק. אני מקווה שייתנו לי, כי זה ספר עם תוכן אלים, אז יכולים לקחת אותו. חוץ מזה, 'המניפסט הקומוניסטי', ספרי פילוסופיה, והרבה דיסקים: של פינק פלויד, קצת ביטלס, רדיוהד".

בשעות אחר הצהריים של יום שני נשפט ארד ונשלח ל-20 ימי מחבוש.