גם במשבר, רווחי הבנקים חשובים למדינה יותר מטובת הציבור

לפעמים נדמה שהמפקחים על הבנקים בישראל לא ראו בנק מימיהם. ואולי דווקא משום שהם בילו בבנקים כל כך הרבה שנים, כשהם עוברים (באופן זמני) לתפקיד של פיקוח הם רואים רק מה שהם רוצים לראות.

המפקח על הבנקים, יאיר אבידן, שנכנס לתפקידו במאי השנה, נתן בשבוע שעבר סקירה בפני ועדת הכלכלה של הכנסת על פעילות מערכת הבנקאות בזמן הקורונה. ודאי תשמחו לשמוע שלפי אבידן, מערכת הבנקאות נכנסה למשבר במצב טוב, הפיקוח נתן לה הנחיות שאיפשרו לבנקים להיות נדיבים כלפי הציבור, הבנקים נתנו המון הלוואות – והמצב מצוין.

אבידן טוען כי האופן שבו הוא תופס את הדרך הראויה לפעולה של מערכת בנקאות בזמן משבר היא שונה מזו של רגולטורים אחרים. לדבריו, "הרבה מאוד רגולטורים בעולם ממליצים לצבור כריות בתקופת השגרה, ועם פרוץ המשבר להגדיל את הכריות – כי אנחנו במשבר. זה כמו לומר לדב: תצבור שומנים בקיץ, וכשאתה ישן בחורף תמשיך להשמין. מערכת הבנקאות נכנסה איתנה מאוד למשבר, והפיקוח על הבנקים אישר לעשות שימוש בכריות".

המציאות בפועל היא שונה. כמו במקרים רבים אחרים, בנק ישראל מגדיר מדיניות, אך היא נותרת בגדר המלצה בלבד והמפקח אינו מפריע לבנקים לנהוג כרצונם. וזה אומר לא לקחת סיכונים, לא להקל על הציבור ולהמשיך למקסם את רווחיהם עד כמה שאפשר גם בתקופת המשבר.

גם לפי אבידן, ההישג הציבורי הגדול ביותר של הבנקאות בישראל בזמן הקורונה הוא שהריבית הממוצעת על האשראי לא עלתה. מנגד, היא גם לא ירדה. זאת, אף שמשרד האוצר העמיד קרנות למתן הלוואות בערבות מדינה לעסקים.

יהיו מי שיאמרו שהקרנות הללו נועדו בדיוק לכך – לצמצם את הסיכון עבור הבנקים כדי שיוכלו להימנע מהעלאת ריבית. אך מניתוח הבקשות עולה שמדובר אך ורק בהטבות לבנקים. הקרן למתן הלוואות לעסקים קטנים ובינוניים בערבות מדינה בשיעור של 15% מסך ההלוואות, שהיקפה היה 17 מיליארד שקל, כמעט מיצתה את עצמה. 97% מהכסף חולק. אך הבנקים בחרו לתת את ההלוואות למי שבכל מקרה היו נותנים לו אותן, גם בלי ערבות מדינה, כלומר למי שאינו מהווה סיכון ממשי – ופסלו 40% מהבקשות.

אחרי שבאוצר הבינו שמדובר במתנה לבנקים ושעסקים שבאמת מתקשים נותרו ללא מענה, הוקמה קרן נוספת שנועדה לעסקים קטנים בסיכון בלבד. בקרן זו הועמדו 4 מיליארד שקל, וניתנה בה ערבות מדינה בשיעור של 60%. אבל גם את הסיכון הזה הבנקים לא היו מוכנים לקחת – רק 16% מהכסף הועבר כהלוואות לעסקים בסיכון.

נושא נוסף שנדון בוועדה היה האשראי הצרכני שניתן למשקי הבית. לפי הנתונים, האשראי הצרכני שלא למשכנתאות ירד ממרץ ועד סוף יולי בכ-5.6 מיליארד שקל, כלומר ירידה של 9% בזמן המשבר (מאז ה-1 במרץ).

באופן תמוה, לא הועברו נתונים לגבי שיעור ההלוואות שנדחו. באופן תמוה, גם לא היתה כל התייחסות לכך שהאשראי שמועמד לרשות משקי הבית הוא פונקציה של ההכנסות, והוא מתעדכן מדי כמה חודשים. בהתאם, לקוחות שסבלו מירידה בשכרם נדרשו לצמצם את היקף האשראי הניתן להם.

המפקח אמר רק כי "מדובר בהפחתה בביקוש… הציבור הישראלי אחראי ונמנע מלהיכנס להוצאות בלתי הכרחיות". כמובן שהדבר משקף גם את הירידה החדה במהלך המשבר בצריכה הפרטית, שמהווה חלק משמעותי מהתוצר, ושלפי בנק ישראל לא ברור מתי או אם בכלל תתאושש.

לפי המפקח, ניתן לראות אינדיקציה חיובית בכך ששיעור המשכנתאות שנדחו מסך המשכנתאות ירד מ-24.7% במאי ל-11.5% כיום. הבנקים נאלצו לאפשר דחייה של תשלומי משכנתא בתחילת המשבר, ורבים מימשו את האפשרות הזאת. כעת נראה כי אנשים חזרו לשלם, לאחר שהבינו שלא מדובר במשבר קצר מועד. עם זאת, הציבור עדיין לא שב לשלם החזרים בכמעט אחת מכל תשע משכנתאות.

לסיכומו של עניין, הבשורה הגדולה של המפקח על הבנקים היא שבמערכת הבנקאות אין משבר לעת עתה, כלומר – הבנקים צפויים להמשיך להרוויח, ללא קשר למצבם של הלקוחות (גם אם רווחיהם בכל זאת יצטמצמו, בין השאר לנוכח ה"ירידה בתיאבון הסיכון" שלהם).

וזה לא שאי אפשר אחרת. ראינו במקומות אחרים בעולם בנקים קואופרטיביים, שנמצאים בבעלות הלקוחות שלהם ומשתמשים בכספם כדי לסייע לאותם לקוחות. ראבו בנק ההולנדי, למשל, הוריד את כל הריביות על האשראי, כך גם בנק דה-ג'אדין הקנדי, שבנוסף העמיד קרן מיוחדת למי שחלו בקורונה.

אך בישראל כמו בישראל – אין ציפיה אמיתית שהבנקים יתייצבו לצד הלקוחות, ובנק ישראל ממשיך לשמוח על דובים שמנים בחורף.