החינוך החרדי מנסה לקבוע עובדות בשטח, והמדינה גוררת רגליים

השבוע התקיים דיון ראשון בעתירה לבג"צ, שהגשתי בשם חדו"ש-לחופש דת ושוויון, בנושא החלת רפורמת "אופק חדש" על בתי הספר ברשתות הפוליטיות החרדיות "בני יוסף" של ש"ס ו"החינוך העצמאי" של אגודת ישראל.

"אופק חדש" הוא הסכם שכר לעובדי הוראה בחינוך הרשמי, שמטרתו לשפר את איכות ההוראה באמצעות העלאת שכר, העלאת שיעור האקדמאים, יצירת אפיקי קידום ופיתוח מקצועי ותוספת שעות הוראה. זהו כרגע הסעיף החשוב ביותר למפלגות החרדיות, שרואות כאן אפשרות להזרים עוד כספים למוסדות החינוך שלהן.

בניגוד לכספים קואליציוניים רגילים, שבמהותם חד פעמיים לאותה השנה (או שנתיים), זו רפורמה שמשנה את אופן חישוב השכר, ולכן חלה מרגע יישומה באופן קבוע. ומדובר בסעיף תקציבי בסך כ-600 מיליון שקל בשנה לפחות, אשר רק יילך ויגדל.

עד כמה זה חשוב להם? ח"כ חיים ביטון מש"ס, לשעבר מנכ"ל "בני יוסף", מונה לשר במשרד החינוך בעיקר כדי להבטיח שהתוכנית תצא לפועל כמה שיותר מהר (וגם כדי להבטיח שלא ישנו את מבנה הפיקוח על הרשתות באופן שיאפשר פיקוח אפקטיבי. האינטרס של רשת "החינוך העצמאי" כאן ברור, לנוכח העובדה שהיא עומדת בפני קריסה, ובפועל כבר חדלת פירעון.

בשתי הרשתות החרדיות לומדים רוב התלמידים החרדים. ב"בני יוסף" לומדים כ-56 אלף תלמידים, והיא מעסיקה כ-7,500 מורות ומורים, ו"בחינוך העצמאי" לומדים יותר מ-120 אלף תלמידים, ומועסקים כ-10,000 מורות ומורים. שתי הרשתות מקבלות מימון מלא, 100%, מהמדינה, לפי סייג הקבוע בסעיף 3א לחוק יסודות התקציב, תשמ"ה-1985, אשר קבע כי הן זכאיות לכך אף שמדובר במוסדות חינוך פרטיים, מוכרים שאינם רשמיים – בתנאי שילמדו לימודי ליבה בהיקף מלא.

למרות זאת, הרשתות אינן מלמדות לימודי ליבה, ודאי שלא בהיקף מלא, ואינן שולחות את תלמידיהן לבחינות ארציות שיאפשרו בדיקה של יכולותיהם. ב"חינוך העצמאי" כלל לא שולחים את הבנים לבחינות, וב"בני יוסף" שולחים חלקית. מדו"ח של מרכז המידע והמחקר של הכנסת, שפורסם בינואר האחרון, עולה כי בשנת הלימודים הקודמת, תשפ"ג, רק 27% מהתלמידים החרדים נבחנו, ורק בעברית.

ואכן, אף שהחלטת הממשלה ממאי 2023 קבעה חמישה תנאי סף שיאפשרו למוסדות חינוך מהרשתות החרדיות להצטרף ל"אופק חדש", הזדרז משרד החינוך ב-18 ביולי 2023 ושלח לראשי הרשתות חוזר, הקובע את תנאי ההצטרפות.

אף שהחלטת הממשלה חייבה גם תיקון תקנות שיקבעו תנאים להצטרפות מוסדות הרשתות, חוזר שיבטיח כי כל הכספים יועברו למורים ולא יישארו ברשת, הקמת צוות שיקבע את הדרגות של כל מורה שמצטרף וקבעה שהמוסדות יצטרפו באופן מדורג – הרשתות לא התמהמהו, וחתמו על כניסה קולקטיבית של מוסדותיהן בתוך שבוע מיום פרסום החוזר של משרד החינוך. רשת "בני יוסף" הכניסה קולקטיבית 220 מתוך 263 מוסדותיה, ורשת "החינוך העצמאי" הכניסה את כל מוסדותיה – והכל באופן מיידי.

ראשי הרשתות יודעים היטב שלא הותקנו תקנות, שלא מונה צוות שיבחן את כשירות התארים, ושחלק גדול מהתארים שבהם נושאים המורים החרדים לא יוכלו לעמוד בדרישה של כשירות ללימודי ליבה, אולם הן בחרו להתעלם מכל אלה, בניסיון לקבוע עובדות בשטח. משרד החינוך שיתף פעולה, היקצה להן שעות לפי "אופק חדש", וכתב באתר את מועד כניסתם של המוסדות לתוכנית לתחילת שנת הלימודים תשפ"ד.

לאן נעלמו 100 מיליון שקל?

אי אפשר להתעלם כאן מהעובדה שבמקביל לכל זה, מתבררת בבתי משפט שונים סדרה של בקשות לתביעות ייצוגיות שהגישו מורות "החינוך העצמאי" (8 תביעות) ו"בני יוסף" (שתי תביעות) נגד הרשתות, בדרישה להשלים תנאי שכר והעסקה שלא שולמו להן כדין.

במסגרת תביעות אלה התברר כי החשבת מטעם משרד האוצר שיושבת ברשתות, היא למעשה חותמת גומי – כל העובדים האחרים שעובדים בחשבות כפופים לראשי הרשת ולא לחשבת, היא מקבלת מסמכים כלליים בלבד של כלל ההוצאות, ואין לה כל כלים לבחון את חישוב השכר או התקשרויות אחרות של הרשתות. הרשתות, לשיטתן, טוענות שהעובדה שמוצבת בהן חשבת מטעם משרד האוצר מצביעה על תקינות כל הוצאותיהן.

בין היתר התברר במסגרת התביעות הייצוגיות נגד "החינוך העצמאי", שהרשת יצרה לעצמה מעמד של מורות מחליפות "זמניות", אשר מקבלות שכר לפי שעות בלבד, אף שהן מלמדות שעות רבות. כך למשל, מורות המחליפות מורות שיצאו לחופשת לידה – ומדובר במורות חרדיות, כך שלא מדובר במצב נדיר במיוחד – מקבלות שכר לפי שעות, במקום לפי המשרה שאותה הן מלמדות. לעומת זאת, הרשתות מקבלות תקציב גלובלי, לפי חישוב התקנים המגיעים.

בחישוב מתון, הפער בין מה שעבר מהאוצר לבין מה ששולם למורות הוא לכל הפחות 30 אלף שקל בשנה על כל מורה מחליפה. לפי הערכות (כי נתונים אמיתיים הרשת לא מעבירה), יש כ-3,000 מורות כאלה בכל שנה, וכל מורה מועסקת בדרך זו בממוצע ארבע שנים (לפחות באחד התיקים, תובעת מורה שהועסקה כך תשע שנים!). מדובר על פער של כ-100 מיליון שקל בשנה בין הסכום שקיבלה הרשת לבין הסכום שהועבר למורות, ואף אחד לא יודע לאן הלך הכסף.

על כך יש להוסיף כי מבדיקה שנתבקש לאחרונה לעשות רו"ח עופר אלקלעי עולה שרשת "החינוך העצמאי" נמצאת בגירעון של חצי מיליארד שקל. ב-7 מהתביעות הייצוגיות שהוגשו נתבע סכום של 670 מיליון שקל.

ברור אם כן, שהרשתות זקוקות לתקציבים נוספים – ומהר. ממשלה מושחתת ושר ייעודי, אמורים היו לסגור את הפינה הזו. אלא שהתעוררו שתי בעיות: הראשונה היא פקידי האוצר. כבר להחלטת הממשלה בעניין הכספים האמורים נלוותה חוות דעת של הממונה על התקציבים, שקבע כי העברת תקציבים נוספים לחינוך החרדי בלא שיובטחו לימודי ליבה, מבחנים ארציים והכשרת מורים, תפגע בכלכלת ישראל.

האזהרות לא ממש עניינו את הממשלה, אך כדי לעמוד בתנאי החוק לעניין כספים קואליציוניים, נוסחה החלטה באופן המתייחס לשורה של תנאים, כפי שציינתי. באמצע ספטמבר כבר קיבלו הרשתות מכתב מהחשב הכללי, כי הן לא עומדות בתנאים (המעטים) שהוחלו עליהם ועל כן, לאחר מקדמה ששולמה באופן חד-פעמי, לא שולמו להן תוספות "אופק חדש".

מכתבים נוספים נשלחו באוקטובר ובנובמבר. לקראת אישור התקציב מחדש, לאור המלחמה, כבר הוציא אגף התקציבים מסמך מפורט, המצביע על הכשלים בהחלת "אופק חדש" ברשתות, ובהתאם תוקנה החלטת הממשלה ונכתב ברחל בתך הקטנה כי הרשתות חייבות לעמוד בכל התנאים שנקבעו, טרם יוכלו להצטרף לרפורמה.

הבעיה השנייה היא העתירה שהוגשה לבג"צ. העתירה אינה תוקפת את הכספים הקואליציוניים, אלא דורשת קביעת קריטריונים מהותיים שיחייבו את הרשתות לפעול על פי החוק, בין היתר, ללמד לימודי ליבה ולשלוח את כל תלמידיהן לבחינות ארציות. עוד דורשת העתירה לקבוע כי בכל מוסד יהיו מורים בעלי השכלה וכשירות ללמד לימודי ליבה.

היום מלמדים בבתי הספר לבנים מורים שכל השכלתם בלימודים בישיבה. משרד החינוך מכיר בלימודים כאלה, כמו בתארים אקדמיים, אבל רק לצורך לימודי תנ"ך, תושב"ע, תלמוד וכיו"ב. ברור שמי שזו כל הכשרתו, אינו יכול ללמד מתמטיקה ואנגלית. אם אין מורים למתמטיקה ואנגלית, לא ניתן לטעון שמלמדים בבית הספר לימודי ליבה. נשמע אולי טריוויאלי, אבל הרשתות חתמו על התחייבות שהן מלמדות לימודי ליבה, גם בבתי ספר שבהם לא נמצא אפילו מורה אחד עם השכלה רלוונטית. הדרישה כללה בחינה של התאמת צוות ההוראה לדרישות החוק בכל בית ספר, ולא להסתפק בהתחייבות כללית של הרשת. כאמור, מנכ"לי הרשתות חותמים בקלות על התחייבויות.

המדינה, שביקשה עוד ועוד דחיות, הגישה בשבוע שעבר את תשובתה, שלפיה אין לה עדיין תשובות. משרד החינוך מנסה לגבש תקנות – פורסמו כבר שתי טיוטות שנדחו על ידי אנשי המקצוע. משרד החינוך מחד, פקידי האוצר מאידך, והחובה להפיק מסמך שיעמוד בביקורת בג"צ, קרי יעבור מראש את אישור משרד המשפטים, מקשים מאד להגיע לנוסח מוסכם.

הרשתות ענו לבג"צ כי מבחינתן רפורמת "אופק חדש" נכנסה לתוקף, והמדינה מחויבת להעביר להן את הכסף. הדיון השבוע נדרש להתמקד בעניין זה – הרשתות שממשיכות להתעלם מהוראות האוצר, שלפיהן הרפורמה לא חלה עליהן, ומסתמכות על אותו חוזר של משרד החינוך.

השופטת רונן העירה בדיון שהרשתות לוקחות על עצמן סיכון, ביצירת התחייבויות כלפי המורים שלהן. אך לצערי, אנחנו יודעים היטב שהרשתות ממומנות במלואן על ידי תקציב המדינה, והעובדה שהן מנסות ליצור עובדות בשטח על ידי מצג שווא כלפי העובדים שלהן, רק מזרזת את התביעה הייצוגית הבאה.

בחודש שעבר הגשתי תלונה ליועצת המשפטית לממשלה נגד מנכ"ל "החינוך העצמאי", ודרשתי כי תיפתח חקירה פלילית, שתבחן לאן נעלמו מאות מיליוני שקלים שהועברו מהמדינה לרשת. נדמה שללא החלת אחריות פלילית על עושק הקופה הציבורית שמתבצע ברשתות החינוך החרדיות, תימשך ההיתממות, וכספי הציבור ימשיכו לעבור למי שמבטיחים את בורות הדור הבא.

במאי נדע, אולי, אם המדינה הצליחה לגבש עמדה מוסכמת בעניין.