נתניהו אמר מלחמה, אז למה הוכרז אירוע חירום אזרחי?

השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, הזדרז אמש להכריז על "אירוע חירום אזרחי" – שמשמעו הכפפת גופי ביטחון אזרחיים למשטרה והענקת סמכויות מורחבות. על פניו, נדמה שמדובר באירוע חירום ביטחוני לכל דבר ועניין, אז מדוע היה צורך בהכרזה כאמור?

המונח "אירוע חירום אזרחי" החליף ב-2018 את המונח "אירוע אסון המוני" בפקודת המשטרה. מדובר היה בשינוי שם בלבד, שנועד לאפשר "לגורמים המוסמכים להכריז על האירוע בעת הצורך, מבלי לחשוש מהאפקט התודעתי של השימוש במונח 'אירוע אסון המוני'".

גם המונח הקודם נכנס לספר החוקים רק ב-2005. מטרתו המקורית של הפרק היתה לתת מענה במקרים של אירוע שאינו ביטחוני, אולם בסופו של דבר הוחלט לאפשר הכרזה גם באירוע חבלני. הכרזת אירוע חירום אזרחי קובעת שהמשטרה מנהלת את האירוע, והיא שרשאית לתת הוראות לגופי ההצלה האחרים. במקרים מסוימים האחריות תועבר לצה"ל, אולם נראה, נכון לעכשיו, שזו אינה לשון הצו.

האירועים הנוכחיים, ברור לכל, הם אירועים ביטחוניים, ועל כן נראה כי המודל של אירוע חירום אזרחי אינו הדרך המתאימה לטיפול בו.

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, הצהיר אתמול, בהודעתו לעיתונות, שמדובר במצב של מלחמה. סעיף 40 לחוק יסוד: הממשלה קובע כי "המדינה לא תפתח במלחמה ולא תנקוט פעולה צבאית משמעותית העלולה להוביל, ברמת הסתברות קרובה לוודאי, למלחמה, אלא מכוח החלטת הממשלה". אמש לא דווח כי התקבלה החלטה כזו בישיבת הממשלה, וכן לא דווח כי התקבלה החלטה המסמיכה ועדת שרים להכריז על מצב מלחמה, כפי שמאפשר חוק היסוד. היום דווח כי הקבינט המדיני-ביטחוני אישר את מצב המלחמה, אך לא ברור אם הממשלה האצילה לו סמכות לכך, כפי שנקבע בחוק.

נזכיר עוד כי בישראל הוכרז מצב חירום ב-19 במאי 1948. מצב החירום עמד בתוקפו, ללא מגבלת זמן, עד לתיקון חוק יסוד: הממשלה, שבו נקבע כי מצב החירום ייקבע לתקופה שאינה עולה על שנה. הכנסת רשאית להאריך את מצב החירום, והיא אכן עושה זאת מדי שנה, כך שסמכויות נרחבות לנקיטת פעולות צבאיות נתונות לממשלה ולצבא כל הזמן.

יש צדדים טובים בהחלטה על הכרזת אירוע חירום אזרחי – בעיקר מכיוון שהכרזה כזו מקנה מסגרת ביטוחית לכל המתנדבים שגויסו ויגויסו. בצד זאת, קיים גם חשש גדול, שנובע בעיקר מזהותו של השר האחראי.

הפעם היחידה שהופעל בישראל מצב חירום אזרחי היתה בלוד, במאי 2021. שר הביטחון דאז, בני גנץ, היה מי שהכריז על מצב החירום, שכלל הטלת עוצר על העיר ונדמה שרק החריף את המהומות. החשש כעת הוא מניצול הסמכויות שעומדות לרשות המשטרה כדי ליצור פרובוקציות בקרב הציבור הערבי בישראל, ביישובים הערביים ובערים המעורבות.

האינטרס הפוליטי של בן גביר הוא להסיט את דעת הקהל מהזעם על הפקרת תושבי הדרום לטובת ההגנה על המתנחלים, לזעם גזעני נגד הפלסטינים אזרחי ישראל. באירוע חירום אזרחי, שוטרים רשאים להיכנס לכל מקום, גם בכוח, ולקחת ציוד, חומרים או מסמכים. שוטרים רשאים לסגור שטח ולמנוע כניסה או יציאה ממנו, והכל בלי צורך באישור מראש של שופט, בדומה לאופן הפעולה של הצבא בשטחים הכבושים.

השילוב בין סמכויות נרחבות כאמור, לבין המטרה הפוליטית הברורה של השר, מעורר חשש רב מאוד – במיוחד לאור הקריאות המתגברות בחוגי הימין הקיצוני לציבור "לנקום" נגד ערבים באשר הם. חייבת להיות התגייסות ציבורית רחבה כדי למנוע יצירת פרובוקציות נוספות, שירחיבו את מעגלי האש עוד יותר.