ברשתות החברתיות ניכרת החרדה של הורים וילדים פלסטינים
יהודים חושבים שהאירועים בשועפאט מעידים על תמיכתם של פלסטינים בטרור. אבל מה שקורה שם זה פחד נורא מאלימות מתנחלים ושוטרים. שוב הכובש מנסה להפגין עליונות מוסרית על הנכבש
אתמול בערב (חמישי), הוזמנתי להתארח בתוכנית אקטואליה חדשה באולפן ynet, שכרגע נמצאת בתקופת הרצה ותעלה כנראה בשבוע הבא. באולפן קיבלו את פניי שני פאנליסטים ימנים, כאשר "השמאל" היחיד באולפן היה מושל שכם בימי האינתיפאדה הראשונה, יוני פיגל. השמחה והששון התחילו עם הפעלת המצלמות, כמעט מיד. חבל שמדובר היה בפיילוט בהרצה, שלא ישודר.
ידעתי שכנראה מתוכנן לי סוג של לינץ' תקשורתי, חנין זועבי סטייל. בעודי נאמן לתפקידי כ״ערבי הלא נחמד״ בהצגה (כישורי המשחק שלי מרשימים, ולא רק את אימא שלי) – תוך כדי מופע הצעקות שלי כנגד ניסיונותיהם של חברי הפאנל הנכבדים להשתיק את עבדכם הנאמן, להוציא את דבריי מהקשרם ובעיקרון לא לתת לי לסיים משפטים – הבליח אחד מהשניים עם הפנינה הבאה: "אנחנו עדים ביממה האחרונה לפרעות בשועפאט. אירועי הטרור האלה רק מראים את מחויבותם של ערביי ישראל ותמיכתם בפעולות חמאס". לא יכולתי שלא לגחך.
למרבה האירוניה, תושבים בבית חנינא (ליד שועפאט) דיווחו באותה שעה בדיוק על ניסיונות חטיפה נוספים לכאורה. שימו לב, גם אם הדיווחים יתבררו כלא נכונים, הם מצביעים על החרדה התמידית בה הורים וילדים פלסטינים נמצאים בה כעת; כל חריקת בלמים, כל פרצוף לא מוכר וכל אירוע חריג עלול להפרש כמסוכן ולגרום לטראומה מסוימת. זהו טרור תודעתי.
הרשתות החברתיות (לא הישראליות) סוערות ומלאות בתמונות של פצועי שועפאט. זאת בנוסף לניסיונות הפגיעה המתגברים בפלסטינים, בגדה ובתוך ישראל (של מתנחלים וגם של שוטרים). הפגזות מאסיביות בעזה, התקיפות הכהאניסטיות בירושלים, ובהרבה ישובים ערבים אנו שומעים על קבוצות חשודות המסתובבות בכניסה לישובים.
כך שנכון, בתקופה האחרונה אנו עדים להמון מעשי או נסיונות למעשי טרור, לצערנו זה רק טבעי, אנו בעיצומה של תקופה מאוד מסוכנת בה הכהאניזם גולש יותר ויותר למיינסטרים הישראלי, שגם הוא לא תמיד הצטייר כהומני יתר על המידה, בלשון המעטה. אז כמו שלהקת DAM שואלת: מי כאן הטרוריסט?
לאחר סיום האייטם בהשתתפותי, פנה אלי מחוץ לאולפן אורח שצפה ושאל אותי: "אתה יודע מה חסר לי אצלכם? עוד חבר'ה כמו הילד ההוא מנצרת, הזועבי הזה, שתומך בנו בעיניים עצומות".
"זכותך", עניתי לו, "אבל אתה יודע מה ההבדל בינינו לבינך? שאתה רוצה לראות עוד משת"פים של כוחות האפרטהייד, עוד סבל והרס בצד הפלסטיני. מבחינתך אנחנו לא בני אדם. לעומתך, אנחנו לא דורשים 'משת"פים' יהודים, להיפך. אנחנו רוצים לראות עוד פעילי שמאל אמיתי שייאבקו ביחד איתנו בדרכים לא אלימות לסיומו של הכיבוש הפאשיסטי".
במילים אחרות, אנחנו רוצים עוד אנשים כמו אודי אלוני. זה מה שהיה לאלוני, במאי ותיאולוג פוליטי, לומר לנו:
מאז ומתמיד דחק הקולוניאליזם האכזרי והציניקני את ילידי המקום למעשי יאוש ברוטליים. אז נכון, ישראל לא המציאה את הפטנט, אבל היא בהחלט שידרגה אותו. כך יכול הריבון הנוצרי לצייר את היליד בדיוקן החיה הברברית המחויבת ריסון או חיסול, ובו בזמן הוא מצייר את עצמו כשה מובל לטבח.
השליט תמיד מפגין עליונות מוסרית תרבותיות מערביות ולובן (עם כמה גלישות מוסר חריגות שעליהם עושים סרטים ממרקי מצפון). אולם הפעם התרמית נחשפה, כמו בתמונת מראה משוכפלת נעמדו עשרות אלפי קולוניליסטים יהודים צעירים ולקחו דיוקן עצמי כרוצחים פוטנצילים. המסיכה נפלה וכעת אנו, יהודים וערבים, מצטיירים כרוצחים זה בעיני זה.
לכן הגיע הזמן, שלמרות האחריות הברורה של הרוצחים הבודדים על פשעיהם, נבין שהרוצח של כל הנערים, הפלסטינים והיהודים כאחד הוא שלטון הכיבוש והאפרטהייד השולט על מבנה העל האידאולוגי של המרחב שלנו. מי רצח קודם מי רצח כמה הן שאלות משניות ואף מטעות בתוך מנגנון הדיכוי של ממשלת ישראל לדורותיה.
ואולי טוב שכך. שהימין הפאשיסטי והמיינסטרים הישראלי (הגבולות מתחילים להיטשטש) יחפשו להם שותפים בדמות משת״פי כיבוש, חסרי מודעות ו/או חסרי מצפון. תומכי המאבק הפלסטיני מהצד הישראלי לעומת זאת, ימשיכו להיות אנשים מודעים ובעלי מצפון.
> יש ערביי מחמד שיגידו רק מה שהישראלים רוצים לשמוע על החטיפה
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, "שיחה מקומית" גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית, שגובה את חייהם של עשרות אלפים בעזה ומפקירה למותם את החטופים הישראלים.
התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות "שיחה מקומית", על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
