newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

ברשתות החברתיות ניכרת החרדה של הורים וילדים פלסטינים

יהודים חושבים שהאירועים בשועפאט מעידים על תמיכתם של פלסטינים בטרור. אבל מה שקורה שם זה פחד נורא מאלימות מתנחלים ושוטרים. שוב הכובש מנסה להפגין עליונות מוסרית על הנכבש

מאת:

אתמול בערב (חמישי), הוזמנתי להתארח בתוכנית אקטואליה חדשה באולפן ynet, שכרגע נמצאת בתקופת הרצה ותעלה כנראה בשבוע הבא. באולפן קיבלו את פניי שני פאנליסטים ימנים, כאשר "השמאל" היחיד באולפן היה מושל שכם בימי האינתיפאדה הראשונה, יוני פיגל. השמחה והששון התחילו עם הפעלת המצלמות, כמעט מיד. חבל שמדובר היה בפיילוט בהרצה, שלא ישודר.

ידעתי שכנראה מתוכנן לי סוג של לינץ' תקשורתי, חנין זועבי סטייל. בעודי נאמן לתפקידי כ״ערבי הלא נחמד״ בהצגה (כישורי המשחק שלי מרשימים, ולא רק את אימא שלי) – תוך כדי מופע הצעקות שלי כנגד ניסיונותיהם של חברי הפאנל הנכבדים להשתיק את עבדכם הנאמן, להוציא את דבריי מהקשרם ובעיקרון לא לתת לי לסיים משפטים – הבליח אחד מהשניים עם הפנינה הבאה: "אנחנו עדים ביממה האחרונה לפרעות בשועפאט. אירועי הטרור האלה רק מראים את מחויבותם של ערביי ישראל ותמיכתם בפעולות חמאס". לא יכולתי שלא לגחך.

למרבה האירוניה, תושבים בבית חנינא (ליד שועפאט) דיווחו באותה שעה בדיוק על ניסיונות חטיפה נוספים לכאורה. שימו לב, גם אם הדיווחים יתבררו כלא נכונים, הם מצביעים על החרדה התמידית בה הורים וילדים פלסטינים נמצאים בה כעת; כל חריקת בלמים, כל פרצוף לא מוכר וכל אירוע חריג עלול להפרש כמסוכן ולגרום לטראומה מסוימת. זהו טרור תודעתי.

הרשתות החברתיות (לא הישראליות) סוערות ומלאות בתמונות של פצועי שועפאט. זאת בנוסף לניסיונות הפגיעה המתגברים בפלסטינים, בגדה ובתוך ישראל (של מתנחלים וגם של שוטרים). הפגזות מאסיביות בעזה, התקיפות הכהאניסטיות בירושלים, ובהרבה ישובים ערבים אנו שומעים על קבוצות חשודות המסתובבות בכניסה לישובים.

כך שנכון, בתקופה האחרונה אנו עדים להמון מעשי או נסיונות למעשי טרור, לצערנו זה רק טבעי, אנו בעיצומה של תקופה מאוד מסוכנת בה הכהאניזם גולש יותר ויותר למיינסטרים הישראלי, שגם הוא לא תמיד הצטייר כהומני יתר על המידה, בלשון המעטה. אז כמו שלהקת DAM שואלת: מי כאן הטרוריסט?

לאחר סיום האייטם בהשתתפותי, פנה אלי מחוץ לאולפן אורח שצפה ושאל אותי: "אתה יודע מה חסר לי אצלכם? עוד חבר'ה כמו הילד ההוא מנצרת, הזועבי הזה, שתומך בנו בעיניים עצומות".

"זכותך", עניתי לו, "אבל אתה יודע מה ההבדל בינינו לבינך? שאתה רוצה לראות עוד משת"פים של כוחות האפרטהייד, עוד סבל והרס בצד הפלסטיני. מבחינתך אנחנו לא בני אדם. לעומתך, אנחנו לא דורשים 'משת"פים' יהודים, להיפך. אנחנו רוצים לראות עוד פעילי שמאל אמיתי שייאבקו ביחד איתנו בדרכים לא אלימות לסיומו של הכיבוש הפאשיסטי".

במילים אחרות, אנחנו רוצים עוד אנשים כמו אודי אלוני. זה מה שהיה לאלוני, במאי ותיאולוג פוליטי, לומר לנו:

מאז ומתמיד דחק הקולוניאליזם האכזרי והציניקני את ילידי המקום למעשי יאוש ברוטליים. אז נכון, ישראל לא המציאה את הפטנט, אבל היא בהחלט שידרגה אותו. כך יכול הריבון הנוצרי לצייר את היליד בדיוקן החיה הברברית המחויבת ריסון או חיסול, ובו בזמן הוא מצייר את עצמו כשה מובל לטבח.

השליט תמיד מפגין עליונות מוסרית תרבותיות מערביות ולובן (עם כמה גלישות מוסר חריגות שעליהם עושים סרטים ממרקי מצפון). אולם הפעם התרמית נחשפה, כמו בתמונת מראה משוכפלת נעמדו עשרות אלפי קולוניליסטים יהודים צעירים ולקחו דיוקן עצמי כרוצחים פוטנצילים. המסיכה נפלה וכעת אנו, יהודים וערבים, מצטיירים כרוצחים זה בעיני זה.

לכן הגיע הזמן, שלמרות האחריות הברורה של הרוצחים הבודדים על פשעיהם, נבין שהרוצח של כל הנערים, הפלסטינים והיהודים כאחד הוא שלטון הכיבוש והאפרטהייד השולט על מבנה העל האידאולוגי של המרחב שלנו. מי רצח קודם מי רצח כמה הן שאלות משניות ואף מטעות בתוך מנגנון הדיכוי של ממשלת ישראל לדורותיה.

ואולי טוב שכך. שהימין הפאשיסטי והמיינסטרים הישראלי (הגבולות מתחילים להיטשטש) יחפשו להם שותפים בדמות משת״פי כיבוש, חסרי מודעות ו/או חסרי מצפון. תומכי המאבק הפלסטיני מהצד הישראלי לעומת זאת, ימשיכו להיות אנשים מודעים ובעלי מצפון.

> יש ערביי מחמד שיגידו רק מה שהישראלים רוצים לשמוע על החטיפה

> על ערביי מחמד וערבים טובים: תגובה לרמי יונס

ועוד משהו קטן...

אנחנו ממש שמחים שקראת את הפוסט הזה, ומקווים שמצאת בו עניין. הצוות של שיחה מקומית משקיע מאמצים משמעותיים כדי להביא לקוראות ולקוראים שלנו חדשות, תחקירים, פרשנויות וטורי דעה מגוונים, והכל מתוך מחויבות להתנגדות לכיבוש ולקידום שלום, שוויון וצדק חברתי.

קשה למצוא דברים כמו הפוסט הזה בכלי תקשורת אחרים בארץ, והסיבה שהוא נמצא פה היא שהעיתונות שלנו בשיחה מקומית היא עצמאית וחופשית. אנחנו לא תלויים באף בעל הון, לא במפרסמים ולא בחומות תשלום.

ועדיין, העבודה הרבה שמושקעת בכל פוסט כזה – מתשלום לכותבים, דרך עבודת העורכות והצלמים ועד התשלום לייעוץ משפטי או לשרתים שעליהם יושב האתר – עולה כסף. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית. ובזה יש לך מקום חשוב.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
עשויים למצוא את עצמם מתמודדים אחת מול השני על המקום השני בחד"ש. עאידה תומא-סלימאן ויוסף ג'בארין (צילום: תומר נויברג / פלאש 90)

עשויים למצוא את עצמם מתמודדים אחת מול השני על המקום השני בחד"ש. עאידה תומא-סלימאן ויוסף ג'בארין (צילום: תומר נויברג / פלאש 90)

ביקורת פנימית בחד"ש: ההנהגה התרחקה מהחברים בשטח

בכירים בחד"ש טוענים שהמפלגה לא למדה לקח מהכישלון בבחירות הקודמות. "צריך לשנות כיוון", אומרים שם. בבחירות לרשימה לכנסת שייערכו בשבת הקרובה, איימן עודה צפוי להיבחר מחדש, קרב על המקום השני ועל המקום השלישי, ה"יהודי"

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf