5 יחידות לימוד במנהיגות חינוכית פרו חברתית

מגמה חדשה לבגרות בהיקף של 5 יחידות לימוד, המופעלת השנה ב-12 בתי ספר תיכוניים, מציגה תשובה לבעיית המחסור הכרוני במחנכות ומחנכים: מערכת החינוך, שממילא לומדים בה מאות אלפי צעירות וצעירים, היא שאחראית לטפח מתוכם את הדור הבא של מנהיגיה.

>> פיזה 2022: ה"יציבות" בהישגים מסתירה קטסטרופה חברתית

על פי החזון העתידי של המגמה, ששמה "מנהיגות חינוכית ושינוי חברתי", הליווי, בהכשרה ובתמריצים, יימשך גם מעבר לשנות הלימודים בתיכון. למשל: כחניכי מכינות ושנת שירות, כמדריכי וכרכזי נוער בחינוך הבלתי פורמלי, כסטודנטים לחינוך ולהוראה ולבסוף, כמורות וכמורים.

הכוונה להכשיר מנהיגות חינוכית, שרואה עצמה אחראית על החברה הבוגרת ומחויבת לחיזוק הדמוקרטיה, הצדק החברתי ושוויון ההזדמנויות. בהתאם, כבר במהלך הלימודים בתיכון, החברה (המציאות החברתית) היא מושא הלימוד, היא מרחב הלמידה והיא גם דרך ההוראה המרכזית. גילוי נאות: הכותב שותף לפיתוח תוכנית המגמה.

מחסור כרוני במחנכות ומחנכים

בשנת תשפ"ג קלטה מערכת החינוך 12 אלף מורות ומורים חדשים. אלה מילאו את מקום כ-8 אלפים שעזבו את המקצוע, והנותרים השלימו את הגידול הטבעי של מערכת החינוך. על פי תחזית הלמ"ס, עד שנת 2026 תידרש תוספת של 24 אלף מורות ומורים, רק כדי להדביק את הגידול הטבעי.

מנגד, בשנים האחרונות סיימו את לימודי ההוראה באוניברסיטאות, במכללות ובהסבת אקדמאים, כ-10 אלפים בוגרות ובוגרים מדי שנה. די בזה כדי להצביע על המחסור הכרוני במורות ומורים. מבקר המדינה מצא שהמחסור מכוסה כיום באמצעות "העסקת מורים ללא כישורים מספיקים, הגדלת מספר התלמידים בכיתות ואף ביטול מקצועות לימוד".

על המחסור במחנכות ומחנכים בחינוך החברתי, הקהילתי והבלתי פורמלי אין נתונים, כיוון שהמדינה טרם קבעה תקנים לתפקידים אלה. באין תוכנית כוח אדם סדורה ורצויה, הרשויות המקומיות, התנועות וארגוני הנוער, פועלים כמיטב יכולתם בהתאם לכוח האדם המצוי.

אולם האתגר אינו רק במילוי המשרות הבלתי מאוישות במערכת החינוך. אנחנו לא מסתפקים במערכת חינוך "מתפקדת", אלא שואפים לכזאת שרואה עצמה אחראית למצבה של החברה הבוגרת, לצדק חברתי, לדמוקרטיה ולשוויון הזדמנויות. אנחנו יודעים שמערכת החינוך הנוכחית אינה כזאת, כל עוד נשמר בה הקשר החזק בין המעמד החברתי-כלכלי של ההורים לבין ההישגים של ילדיהם, וכל עוד בוגרות ובוגרים רבים מתאפיינים בניכור חברתי עמוק. את זה חובתנו לתקן.

מנהיגי חינוך שהם פדגוגים חברתיים

את תפקידו החברתי של המנהיג החינוכי היטיב להגדיר ניר מיכאלי, במאמרו על הפדגוגיה החברתית: הפדגוג החברתי הוא זה אשר "רואה בחינוך כלי לתיקון ליקויי המציאות החברתית ולהבנייתה של מציאות חברתית חדשה". הוא זה אשר מקדם את תלמידיו "להבנה טובה ומפוקחת של המציאות על כשליה, חושף אותם לאלטרנטיבות רעיוניות ולביקורת, ומבנה עבורם חממה במסגרתה יעצבו תפישת עולם ומחויבות להגשמתה".

ראוי להדגיש שאין מדובר במגמה למנהיגות, במובן השכיח של המילה. "חינוך" הוא מהלך של ליווי הדור הצעיר מינקות לבגרות, כלומר מתלות לעצמאות. לכן, מנהיג חינוכי אינו זה שבהכרח קורא "אחריי!", אלא זה שמטפח את עצמאות הפעולה של חניכיו.

תוכנית הלימודים גם אינה (רק) תוכנית של יזמות או אקטיביזם חברתי. העניין שלנו אינו בכושר הפעולה של הבוגר לעצמו, אלא ביכולתו להשתמש בכלים חינוכיים כדי לטפח את כושר הפעולה של אחרים. לשם דוגמה, במסגרת המגמה לא נסתפק בפעולת התנדבות או מעורבות חברתית, אלא אם היא כזו שמחנכת אחרים להתנדבות ולמעורבות.

פרויקט הגמר – התערבות חינוכית לשינוי חברתי

על בסיס רעיונות אלה, גובש פרויקט הגמר של מסלול הלימודים במגמה: הפעלת מענה חינוכי לבעיה חברתית. התלמידים, בצוותים, נדרשים להתבונן בעין ביקורתית בקהילות המשויכות לבית הספר, ולאתר בהן "בעיה חברתית" (כמושג בסוציולוגיה). הכוונה לבעיות כגון התנהגות סיכונית של בני נוער, אפליה של קבוצת תרבות, הזנחה של המרחב הציבורי או בדידות בקרב קשישים.

בשלב שני, על הצוות לפתח תוכנית להתערבות חינוכית בת כמה מפגשים ופעולות, שתצמצם את הבעיה החברתית. הממד החינוכי מקבל ביטוי בכך שתלמידי המגמה נדרשים לקדם שינוי במודעות ובתודעה של הקהל שנבחר להתערבות, ולא רק לפתור את הבעיה בכוחות עצמם. ממד המנהיגות מתבטא בעצם הפעלת התוכנית והנעת אנשים לפעולה.

בנוסף, מצופה מצוות התלמידים ללוות את פעולתו בכלים של מחקר פעולה. עליהם לתעד את המהלכים שננקטו, לבחון את תוצאות ההתערבות ולהעריך באופן רפלקטיבי את פעולתם שלהם.

מקורות הידע של לימודי המגמה הם המציאות הסובבת את התלמידות והתלמידים, וכן פעולתם שלהם במציאות זאת. הכוונה לתצפיות על הקהילה ועל תרבותה, למפגשים עם מנהיגי הקהילות, או לביקורי חקר במוסדות חינוך שונים. בכלל זה, גם הרפלקציה של התלמידים על פעולותיהם, למשל לאחר שהתנסו בהובלת מהלך חינוכי בבית הספר, היא התוכן הנלמד.

רצף הלמידה הוא מהמוחשי למופשט: תחילה מתעדים את הדברים כפי שהם התרחשו או נצפו במציאות, אחר כך מרחיבים את הידע באמצעות מפגשים עם מומחים ועיון בספרות המקצועית, ולבסוף מעבדים את הדברים לכלל תובנות ומסקנות בדיון תיאורטי בקבוצה.

החברה אינה רק מושא הלמידה ומרחב הלמידה, אלא גם כלי הלמידה. בשונה ממתכונת הלמידה האינדיבידואלית והתחרותית הנהוגה במקצועות רבים, הלמידה במגמה היא שיתופית. גם זה אינו באקראי, אלא מתוך רצון שמנהיגי החינוך לעתיד יכירו בכוחה של השיתופיות לתרום להצלחתו ולרווחתו של הפרט.

לשם כך מושקע מאמץ לטפח את כיתת המגמה כקבוצה וכמרחב חברתי בטוח, שבו יכולים כולם להציע, ליזום, לטעות ולחשוף את מחשבותיהם ורגשותיהם. זה לא נעשה רק כמענה לצרכים חברתיים, אלא ככלי למידה: היחיד מאתגר את מה שהוא חושב ומבין באמצעות דעותיהם של עמיתיו, וכך הוא מפתח ומשכלל את הבנותיו.

הערכה של יכולות

כפי שהודגם, לימודי המגמה משמרים קשר רצוף בין הלכה לבין מעשה, כלומר בין התכנים הנלמדים לבין יישומם בעולם המציאות. במסגרת זאת, גם ההערכה של התלמידות והתלמידים אינה מסתפקת במדידת הידע, אלא היא הערכה המלווה את יכולתם לעשות שימוש בידע.

במסגרת זאת תורגמו פרקי התוכן במגמה לשבע יכולות (competence) ביצוע מרכזיות: התבוננות ביקורתית בחברה, שימוש יישומי במושגים נבחרים מתוך מדעי החברה, ניתוח לוגי של זירת פעולה חינוכית, הובלת אנשים ומהלכים, רפלקטיביות, שיתופיות וכושר ביטוי בכתב ובעל פה.

הערכה של היכולות היא רציפה ומצטברת לאורך שנות הלימודים, כך שכל יחידת לימוד מתוך 5 יחידות הבגרות מוערכת בגישה אחרת ובאמצעים שונים. למשל דו"חות סיור, הצגת מאמר בכיתה, ניהול דיון, הובלת מהלך חינוכי בבית הספר, הגנה על רעיון בפני בוחן חיצוני ועוד.

מתוך הניסיון שנצבר, אנו יודעים להצביע על מספר קשיים בהפעלת המגמה. זה לוקח זמן רב לגבש את כיתת המגמה כקבוצה חברתית, ועוד יותר נדרש כדי לשחררם מהרגלי הלמידה הפרונטלית והפסיבית. כל עוד התלמידים אינם שותפים ליצירת הידע ולהבאתו מהמציאות אל הכיתה, ממילא התהליך המנהיגותי-חינוכי אינו מתקדם.

רציונל המגמה מציב קשיים גם בפני המורות והמורים. בשונה מההוראה בחלק ממגמות התיכון, מורי המגמה אינם נתפסים כספקי "חומר", ודאי לא "חומר מעובד", אלא כמי שמעודדים ומלווים את התלמידים ליצור, לאסוף ולעבד בעצמם את התכנים הנלמדים.

לצד האתגרים, התקווה היא שמרגע שנצליח ליישם למידה חברתית על כל היבטיה: החברה כמושא הלמידה, כמרחב הלמידה וככלי הלמידה, נצליח גם לטפח את דור המנהיגות החינוכית הבא, שלו אנו מייחלים.

קיצור תולדות המגמה

היזומה לפיתוח מנהיגות ומנהיגי חינוך מקרב הלומדים בתיכון נהגתה בראשית שנת 2018 בצוות מצומצם, שכלל אז את יפתח גיא, שלומי קסטרו (מנכ"ל מועצת ארגוני הנוער), ד"ר ניר מיכאלי (רקטור מכללת אורנים), וכותב שורות אלה. שנה מאוחר יותר נמצא בית הספר האמיץ, בית חינוך אופק בקיבוץ עברון, שנרתם להפעיל את המגמה כניסוי. במהלך 2019 פיתחנו את תוכנית המגמה, בהובלת צוות בית הספר: זיו שר (אז המנהל), אורלי רוזנפלד (רכז המגמה), יהונתן שטיין, וג'קי יוגב (מורה ומנהלת חט"ע). הלימודים החלו בספטמבר 2019.

שנה מאוחר יותר נפתחה המגמה גם בתיכון "כוכבי המדבר", השואף לפתח דור חדש של מנהיגות ומנהיגים מקרב החברה הבדואית בנגב. במהלך שנת 2022, לאחר שמחזור ראשון של תלמידות ותלמידים סיים את לימודי המגמה, ערכנו את תוכנית הלימודים מחדש. לצוות הליווי הצטרף גדעון טרן, ובספטמבר 2023 נפתחה המגמה בעשרה בתי ספר נוספים ברחבי הארץ: הר וגיא בקיבוץ דפנה, שמיר בנהריה, עירוני ה' וליאו בק בחיפה, אורט קריית טבעון, עירוני ד' בתל אביב, תיכון שוהם, חנה סנש בבאר יעקב, ברנקו וייס אית"ן במועצה אזורית גזר, ודרור משלב ברנקו וייס בצור הדסה.

לפיתוח המגמה שותפים, בפתיחות ובנכונות, גם גורמי משרד החינוך: ד"ר זאב אליצור וד"ר רימונה פאול, מהיחידה לתוכניות ייחודיות, ודנה פרידמן, מנהלת תחום דעת מדעי החברה. למידע נוסף ניתן לפנות ליפתח גיא (במייל).