newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

כשזורעים ניכור, לא קוצרים דמוקרטיה

השלטון מפיץ בקרבנו את נגיף הניכור החברתי ומתאמץ לפורר את החברה. מערכת החינוך יכולה לתרום תרומה משמעותית לחיזוק הדמוקרטיה והגברת הסולידריות אם תחזק את תחושת המסוגלות של מורים ותלמידים. דווקא הריחוק החברתי שנכפה עלינו מקל לעשות את זה

מאת:
השאירו תגובה
א א א

השבוע התעצם המאבק על אופייה הדמוקרטי של מדינת ישראל. מעבר לדרישות הצודקות של מגזר זה או אחר, אנחנו מתמודדים עם יסוד היסודות: מה טיבן של ההסכמות הקושרות בינינו, האזרחיות והאזרחים, ושמסדירות את ענייני השלטון וההנהגה.

הסכמות שכאלה אי אפשר לבנות על בסיס שמיכת טלאים של חברה, ששליטיה מתאמצים כל כך לפוררה. אם כל קבוצה נאבקת על שלה ומסתפקת בפתרון זמני של בעיותיה, לעולם לא נגיע לכיסוי שיקיף את כולנו. ובהכרח מי שישארו קרחים ובחוץ הם החלשים ביותר.

לנגיף שהשלטון מפיץ בנו יש שם: ניכור חברתי. ההיפך מניכור היא סולידריות, ובטח שלא אחדות (משאת נפשו של השלטון); דמוקרטיה ולא דיקטטורה; הזדמנות ולא הסללה; צמיחה ולא הנחלה; הושטת יד ולא תחרות.

פרשי משטרה מפזרים את המפגינים בירושלים, ב-14 ביולי 2020 (צילום: אורלי נוי)

כל קבוצה נאבקת על שלה. פרשי משטרה מפזרים את המפגינים בירושלים, ב-14 ביולי 2020 (צילום: אורלי נוי)

לעוסקים בחינוך יש מה לעשות בעניין הזה, במיוחד עכשיו: הריחוק החברתי ממאות תלמידי בית הספר, שפוצלו לקבוצות קטנות (קפסולות), הוא מפתח זהב לפירוק הניכור ולטיפוח סולידריות.

לשם כך אציע ארבעה מהלכים פשוטים. הראשון הוא להטיל על קבוצות התלמידים משימה לימודית; השני – להתמקד ברעיון המרכזי ולתת לתלמידים לבחור את התוכן והדרך; השלישי – לשאול במהלך העבודה מה הם רוצים או צריכים כעזרה; והמהלך הרביעי והעיקרי, לשאול לפני תחילת העבודה באיזה מידה הם חושבים שיצליחו לעמוד במשימה. אציג דוגמה והסבר בהמשך.

יום של ניכור חברתי

שר ההשכלה הגבוהה והמשלימה זאב אלקין הולך ומתברר כשר פוגעני במיוחד. בתוך חודש הוא הצליח לשבור את הכלים מול ועד ראשי האוניברסיטאות, ולמוטט לחלוטין את תנועות הנוער והחינוך הבלתי פורמלי.

ביום שלישי התפטר יו"ר ועד ראשי האוניברסיטאות, פרופ' רון רובין, ופירסם מכתב חריף שבו קרא "להצית את אש המרד". חניכי תנועת הצופים התכנסו והפגינו בעשרות מוקדים בכל רחבי הארץ.

במקביל, חרדים בבית"ר עילית הפגינו על הסגר שנכפה עליהם בהיקף לא מידתי. מאות צעירים התכנסו בחוף תל אביב לערב מוזיקלי לציון תשע שנים למחאה החברתית. בודדים הגיעו לרחוב קפלן 5 בתל אביב לעצרת לזכרו של משה סילמן, שהצית עצמו לפני שמונה שנים. אלפים רבים הטילו מצור על הבסטיליה של ראש הממשלה בירושלים.

בצהרי אותו היום נפגשו נציגי איגוד העובדים הסוציאליים השובתים עם שר האוצר ישראל כ"ץ, ללא תוצאות; ונציגי הסתדרות המורים נפגשו עם ועדת החינוך של הכנסת ואיימו בשביתה עם תחילת שנת הלימודים. כל זה ימים אחדים אחרי מחאות העצמאים ובעלי העסקים הקטנים, העובדים בתעשיית התרבות והבידור, ונהגי ההסעות.

עובדות סוציאליות מוחות על תנאי העסקתן והאלימות נגדן, בכיכר הבימה בתל אביב, ב-6 ביולי 2020 (צילום: תומר נויברג / פלאש90)

הניכור מתפרץ בשלל הקטנות הדדיות. עובדות סוציאליות מוחות על תנאי העסקתן והאלימות נגדן, בכיכר הבימה בתל אביב, ב-6 ביולי 2020 (צילום: תומר נויברג / פלאש90)

למה אני מדגיש ניכור? כי אם הפרופסורים היו כותבים מכתב חריף על החרבת תנועות הנוער; חניכי הצופים היו מפגינים למען תנאי עבודתם של העובדים הסוציאליים; אלה היו מדברים עם שר האוצר על ענף התרבות הנחנק; השחקנים היו נואמים בכיכר בעד שכר הוגן למורות ולמורים; הסתדרות המורים היתה עורכת עצרת במלאת תשע שנים למחאה החברתית; צעירי תל אביב היו עורכים הפנינג למען חופש התנועה בשכונות החרדיות; והחרדים היו יוצאים לרחובות בדרישה לשמור על חירות ועצמאות האקדמיה – אם כל זה היה קורה, היתה כאן באמת דמוקרטיה נהדרת.

במקום זה, מפקד משטרת ירושלים אמר שזאת הפגנה של "שמאלנים", אז מותר להרביץ. הניכור מתפרץ בשלל הקטנות הדדיות, שמסבירות מדוע זה לא כל כך נורא כשאחרים נדפקים: החרדים אוכלי חינם, המורים כל השנה בחופש, העניים הצביעו לנתניהו, השחקנים הגמונים מתנשאים, וכך הלאה.

הניכור רע ליחיד ורע לחברה

ניכור הוא תגובה אישית שלילית של כל אחת ואחד כלפי העולם הסובב. ניכור מתאפיין בחוסר אונים: כאשר אדם מרגיש שאינו שולט במצב והתנהגותו לא יכולה לחולל שינוי; ושל חוסר משמעות: כאשר לא מוצאים ערך ועניין בתכנים או בהתרחשות.

ניכור גם מבטא שונות תרבותית: כאשר אין ביטוי לתרבות, לנורמות ולציפיות של היחיד; והתרחקות חברתית: כאשר יש נתק רגשי מהקהילה, המוביל להימנעות מפעילות.

בבתי הספר הניכור מתחזק לנוכח הוראה שאינה מוצלחת עד כדי כך שהתלמיד לא מבין את מה שהוא נדרש להבין; כישלונות חוזרים במטלות ובמבחנים; דחייה חברתית ותחושה "שאיש לא מבין אותי"; יחסים לקויים עם הצוות ותחושת חוסר כבוד מצד המורים; מסרים שליליים מצד ההורים כלפי בית הספר; עומס יתר ותחרותיות; וחוסר התאמה ליעדים או לנורמות של בית הספר.

ניכור קשור גם לזהות שלנו, הקובעת את הקבוצה החברתית שבתוכה אנו פועלים. לנוכח הפרדה דתית, לאומית, עדתית ומעמדית בין בתי הספר, עלולים תלמידים בקבוצה אחת להרגיש מנוכרים לתלמידים בקבוצה אחרת. רק משום ההפרדה (ועוד לפני שבאמת יש חלוקה לא הוגנת של המשאבים) מתפתחת הרגשה שקבוצות אחרות מקבלות יותר. ואכן, ניכור קשור להפרדה, השוואה ותחרות.

בבתי הספר נמצא קשר חזק בין תחושת השייכות של התלמידים לבין זאת של המורים. כלומר, בבית ספר שבו המורים סובלים מניכור, תחושת בידוד וחוסר ערך מקצועי, יהיה קשה מאוד לבנות, לפתח או להעצים את התלמידים. מכאן שהנהלות בתי הספר לא יכולות לדלג על המורות והמורים: כל מה שאנחנו רוצים שיינתן לתלמידים, חייב להינתן קודם לכן למורים.

באותו מחקר נמצא שהמשתנה שנמצא בקשר החזק ביותר עם ניכור, הוא הערכת המסוגלות העצמית. כלומר התחושה של מורים ותלמידים שקולם נשמע והתנהגותם נחשבת, ולכן דברים שהם אומרים או עושים מחוללים שינוי במציאות.

פיתוח מסוגלות עצמית

מערכת החינוך יכולה לתרום תרומה משמעותית לדמוקרטיה, אם היא תחזק את תחושת המסוגלות של מורים ותלמידים, ובכך תקטין את הניכור ותגביר את הסולידריות.

דווקא בזכות הריחוק החברתי שנכפה עלינו זה קל יותר לביצוע. בלמידה בקבוצות קטנות (קפסולות) או בלמידה מרחוק, קל ליצור את התנאים המאפשרים זאת.

הנה הרעיון:

מהלך ראשון הוא לארגן את התלמידים בצוותים או בקבוצות קטנות, כאשר הקבוצה מקבלת משימה לימודית. על המורות לפרק כהבנתן את תוכנית הלימודים למשימות "קטנות", וכאן חבויה האוטונומיה המקצועית שלהן.

מהלך שני הוא להתמקד, מנקודת מבטה של המורה, ברעיון הגדול שהיא רוצה ללמד, או במיומנות שהיא רוצה לתרגל, ואת כל השאר להשאיר לבחירת התלמידים (כאן טמונה האוטונומיה שלהם).

למשל, בהיסטוריה אנחנו מלמדים שלכל אירוע היו סיבות ותוצאות; בגיאוגרפיה לומדים שיש התאמה בין התפתחות יישוב לבין תנאי הסביבה; במדעים לומדים על אסטרטגיות רבייה שונות; ובשפה לומדים לכתוב טקסט תיאורי. כל זה – זה העיקר.

ממש לא משנה לנו (לדעתי) איזה תמונה הם יתארו בטקסט, רבייה של איזה בעל חיים או צמח הם יחקרו, את תנאי הסביבה של איזה עיר הם יבדקו, או את הסיבות לאיזה אירוע היסטורי הם ינתחו. באותה מידה גם פחות חשוב איך הם ינהלו את הלמידה, יחלקו את המשימות ביניהם או יבחרו להציג את תוצרי הלמידה.

ה (צילום: needpix)

לתת חופש בחירה, להציע עזרה. למידה מרחוק, אילוסטרציה (צילום: needpix)

במהלך השלישי המורה תציע את עזרתה, תוך כדי העבודה, בדרך חיובית של עידוד ותמיכה. השאלה המרכזית היא – מה אתם רוצים או צריכים ממני כעזרה, שתסייע לכם להתקדם במשימה?

מהלך רביעי – החשוב ביותר! – לפני תחילת הפעילות שואלים את התלמידים: באיזו מידה את מעריכה (אתה מעריך) שתצליחו לעמוד במשימה? ובסוף הפעילות שואלים: באיזו מידה אתם מעריכים שתצליחו לעמוד במשימה בפעם הבאה?

הרעיון הגאוני הזה פותח על ידי הפסיכולוג אלברט בנדורה. ככל שהתלמידים יתנסו בהשלמת משימות בהצלחה והמורה תשקף להם את התקדמותם, כך תגבר הערכת המסוגלות העצמית שלהם. וככל שהם יעריכו בצורה טובה יותר את יכולתם להשפיע על מה שקורה סביבם, כך תחושת הניכור תלך ותתפוגג.

בעתיד, יש לקוות, הם יצאו להפגין לא רק על מנת לקבל 750 שקל לכיסם, אלא למען אחרים הזקוקים לסיוע הזה לפחות כמוהם. זאת סולידריות, וזה הבסיס לדמוקרטיה הבריאה שניצור כאן.

—–
* המלצה לצוותי הוראה: בנוסף לאמור כאן, אני ממליץ על פרסום של ד"ר ענת שפירא לביא, תרגום של מאמר חשוב ובו עצות מועילות להתארגנות בתי הספר לקראת ספטמבר הקרוב

* תודה לאורלי נוי, עורכת בשיחה מקומית, על קצה החוט המחשבתי

* תודה גם לצוות בית הספר בן גוריון בגבעתיים, שמתוך העבודה אתם השנה הדברים התבררו גם אצלי

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
משרד החינוך "מרוויח" ככל שסל הסיוע לתלמידים בחינוך המיוחד קטן. טקס חילופי השרים במשרד החינוך בין רפי פרץ ליואב גלנט (צילום: אוליביה פיטוסי / פלאש 90)

משרד החינוך "מרוויח" ככל שסל הסיוע לתלמידים בחינוך המיוחד קטן. טקס חילופי השרים במשרד החינוך בין רפי פרץ ליואב גלנט (צילום: אוליביה פיטוסי / פלאש 90)

מחקר חדש: משרד החינוך מתעמר בהורים בחינוך המיוחד

חוקרים ממכללת בית ברל בחנו את היחס בוועדות הזכאות שמפעיל משרד החינוך להורים בחינוך המיוחד. ההורים עוברים חוויה מכאיבה, נאמר במחקר, ומרגישים שהם צריכים להילחם על ילדיהם. "מעניין אותם תקציב, לא טובת הילד", אומרת אחת האימהות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf