מותר לשהות, אסור לבנות: קבלת הפנים לתושבי זנותה שניסו לחזור
בחודש שעבר ברחו תושבי הכפר הקטן בדרום הר חברון מביתם, בעקבות התגברות אלימות המתנחלים באזור. כמה מהם הגיעו לכפר הנטוש בשבוע שעבר. קצין בכיר הודיע להם שמותר להם להישאר בבתים חסרי הגגות, אך אם ינסו אפילו לשים אוהל נגד הגשם – הוא ייהרס
ברחו מפני אלימות מתנחלים. תושבים בשרידי הכפר ח'ירבת זנותה, ב-29 בנובמבר 2023 (צילום: אורן זיו)
"אם תחזור נעשה 'מסיבה'", זרק "נער גבעות" לתושב הכפר ח'ירבת זנותה שבדרום הר חברון, שהגיע בשבוע שעבר לאתר הכפר שממנו ברח לפני כחודש מפני אלימות המתנחלים באזור.
לפי נתוני "בצלם", מאז תחילת המלחמה עזבו את ביתם יותר מ-1,000 תושבי 16 קהילות פלסטיניות שונות בשטחי C. כעת, נעשה ניסיון ראשון לחזור לאחת מהקהילות המגורשות. ביום רביעי שעבר, סביב 11 בבוקר, הגיעו למקום כעשרה מתושבי זנותה, כשפעילים ישראלים ובינלאומיים מלווים אותם, בגלל החשש מהמתנחלים שגרים במאחז הסמוך. במקום חיכו חיילים, שוטרי מג"ב ואנשי המנהל האזרחי, שחסמו את הגישה לחלק מהכפר הנטוש.
התושבים שחזרו התהלכו בין הבתים ואספו דברים שנותרו מאחור. קצין מהמנהל האזרחי, בדרגת סגן אלוף, ריכז סביבו את הגברים הפלסטינים ושוחח איתם ארוכות. הוא אמר שמותר לתושבים לשהות במקום, להביא את הכבשים ואף לישון בבתים, אך שהמנהל האזרחי צילם הכל בעזרת רחפן, וכל מה שמישהו ייבנה – כולל בנייה מחדש של גג, הרכבה של ציוד שפורק או אפילו ברזנט או אוהל נגד הגשם – ייהרס, כי ייחשב לבנייה חדשה. רבים מהבתים במקום נותרו ללא גג או חלונות, לאחר שהתושבים לקחו איתם את האלומיניום וחומרים אחרים כדי להקים מחסה זמני סמוך לדהריה.
עובד נוסף של המנהל האזרחי, שלא היה במדים, נשמע מדבר בטלפון והיה ישיר יותר: "הם פירקו הכל, לא יצאו עם נעלי בית. אז מה הם חוזרים? יש איתם ישראלים (פעילים; א"ז). הם לא הביאו שקי שינה. הם עזבו, אין פה שום ציוד, אז בוא נסגור את הכל". השיחה הקצרה, שלא ברור אם נעשתה עם נערכה, מבהירה את הגישה הישראלית – עזבתם, אין אפשרות לחזור.
"אסור להביא משאית עם ציוד, ניקח לכם. חראם, אסור לבנות, אפילו מסמר. גג אסור, הוא הסביר לכם, שום דבר מפלסטיק לא", סיכם העובד את מה שאמר הקצין הבכיר.
ניתן להניח שהקצין, שהיה זהיר במילותיו ולא ציין במפורש כי אסור לשוב, נשלח בעקבות הלחץ הבינלאומי לגבי המצב בגדה ואלימות המתנחלים, בין השאר מצד ארה"ב. אבל די ברור שאין מה לדבר על הגנה על התושבים. הכוחות עזבו לאחר כשעה, וזמן קצר לאחר מכן הגיעו למקום שלושה מתנחלים צעירים בטנדר לבן.
"אין מה לעשות פה. סתם רציתי להבין מתי הוא חוזר, שנעשה 'מסיבה'", אמר אחד מהם בטלפון, ולאחר מכן פנה לראש המועצה וחזר על הדברים, "טוב, כשתחזור נעשה 'מסיבה', אל תדאג". המתנחלים עזבו את המקום לאחר מכן ונסעו לכיוון המאחז הסמוך. לפני שעזבו אמרו לעיתונאים כי הפלסטינים הרסו את האתר הארכיאולוגי שהיה שם, ותהו "מדוע הגעתם לצלם את החירבה הזאת?".
אין מה לדבר על הגנה. ראש הכפר ח'ירבת זנותה, פאיז אל-תל (במרכז בחולצה כחולה) ותושבים, מדברים עם אנשי המנהל האזרחי, ליד שרידי הכפר, ב-29 בנובמבר 2023 (צילום: אורן זיו)
תושבי ח'ירבת זנותה טוענים כי הם יושבים במיקום הזה לפחות 100 שנה, לאחר שהגיעו מהעיירה הסמוכה דהריה. לפני כמה שנים הוקם במקום בית ספר יסודי בתמיכת האיחוד האירופי. בביקור בבית הספר השבוע נראה הרס רב, ספרים שהושלכו לכל עבר, שולחנות הפוכים וכיתה אחת שהוצתה.
לפני כשלוש שנים הוקם ליד ח'ירבת זנותה המאחז חוות מתיר, ומאז המתנחלים התחילו לחסום את הגישה לאדמות המרעה באזור. לא מדובר רק בנערים כמו אלה שהבטיחו "מסיבה" – הקהילות במקום נמצאות על הכוונת של ארגוני ימין כחלק מהמאבק על שטחי C. אחרי שהתושבים עזבו בתחילת נובמבר, התקיים במקום סיור של ארגוני ימין, שבו טען ראש המועצה האזורית הר חברון, יוחאי דמרי, כי "צריך אחת ולתמיד להפסיק לדבר על אלימות המתנחלים – בוודאי בעת מלחמה, בה כוחנו הוא באחדותנו ולא בניסיונות לשסות, לפלג ולהפחיד".
"עזבנו לפני חודש, לאחר תחילת המלחמה, בגלל ההתקפות של המתנחלים, שנמשכו יום ולילה. תקפו אותנו, שברו מכוניות", סיפר אמין מלחאם, בן 38 ואב לארבעה ילדים. "אנחנו חוזרים כי אין לנו אפשרות לחיות בדהריה, אין שם תנאים. הצבא אמר שאין בעיה שנחזור, אבל אסור לבנות. אנחנו נחזור, החיים פה יותר טובים".
"חזרנו כי זו אדמתנו, ביתנו, אדמה פלסטינית מדורות, זו סיבה טבעית להיות פה", אמר ראש הכפר, פאיז אל-תל, בן 43. "הופתעתי שהצבא ידע שנחזור היום". על השיחה עם קצין המנהל האזרחי אמר: "הוא אמר שמותר לנו להיות פה, אבל שאסור לבנות כלום. זה איום לא ישיר. הוא דיבר בצורה יפה, אבל הבהיר שאסור לשים או לבנות שום דבר חדש, כולל מה שלקחנו לפני חודש. רק לשבת או לחזור למערות פה. המבנים קיימים, רק צריכים גג. אנחנו נחזור". לגבי המתנחלים אמר אל-תל: "אנחנו עדיין מפחדים שהם יתקפו אותנו. אין להם שום רחמים והם לא מכירים בשום חוק".
העזיבה של הקהילות בשטחי C לא מתרחשת בחלל ריק, אלא אחרי שנים שבהן צצו באזור עשרות "חוות רועים", שהשתלטו על שטחים גדולים ומונעות מתושבי המקום הפלסטינים – שרבים מהם מתפרנסים מרעיית צאן – גישה לשטחי מרעה. במוקדים רבים בגדה פושטים מתנחלים, פעמים רבות כשהם לובשים מדי צבא או בגיבוי הצבא, על קהילות, עורכים "חיפושים" ותוקפים תושבים. על רקע זה התחילה בשנתיים האחרונות עזיבה, שהתגברה מאז פרוץ המלחמה בעזה.
עו"ד קמר משרקיי, המייצגת את תושבי הכפר, הגישה בחודש שעבר עתירה לבית המשפט בדרישה להחזיר את התושבים לביתם ולהגן על כפרים מאוימים אחרים. בעתירה התבקש בתי המשפט להוציא צו על תנאי "המורה למשיבים לבוא וליתן טעם מדוע לא ינקטו לאלתר בכל האמצעים העומדים לרשותם על מנת למנוע טרנספר, להגן באופן מיידי על העותרים ועל רכושם מפני התנכלויות על רקע לאומני המתרחשות בבתיהם ובאדמתם במטרה להביא לגירושם בכפיה".
עו"ד משרקיי אמרה ל"שיחה מקומית": "הם (המדינה; א"ז) מבינים שיש עליהם לחץ. הם טוענים שאף אחד לא גורש, שהם יכולים לחזור. הדרישה שלנו היא לא רק להחזיר אותם לביתם, אלא גם לנקוט באמצעים אקטיביים, כולל אבטחה ופטרולים, כדי לספק הגנה שתאפשר לאנשים לחזור לאדמותיהם ולבתיהם. בלי זה הם לא יחזרו".
בתשובה המקדמית לעתירה, המדינה לא התייחסה באופן ישיר לעזיבה של קהילות בעקבות אלימות מתנחלים, אלא רק ציינה באופן כללי את מחויבותה להגן על התושבים הפלסטינים – דבר שלא נעשה בפועל. עוד צוין בתגובה כי "ב-19 בנובמבר 2023 התקיים דיון בראשות המפקד הצבאי בנושא זה, אשר בעקבותיו ולנוכח הערכת המצב העדכנית, בכוונת המפקד הצבאי לנקוט צעדים נוספים שמטרתם למגר אירועים דוגמת אלה באזור, ובין היתר באזור דרום הר חברון.
"אמצעים אלה ייקבעו, בין השאר, לאחר שייערך סיור בשטח, שתכליתו בחינת פתרונות לטווח הבינוני והארוך להפרות חוק המבוצעות על ידי ישראלים, בשיתוף עם גורמי מפקדת התיאום והקישור, חטיבת יהודה והייעוץ המשפטי לאזור יהודה ושומרון".
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן
