newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

"כמו נכבה שנייה": 800 פלסטינים ברחו מבתיהם מתחילת המלחמה

תושבי ח'ירבת זנותה הצטרפו אתמול לקהילות נוספות שנאלצו לעזוב את מקום מושבן בגלל אלימות מתנחלים. זאת, במקביל לשיא במספר ההרוגים בגדה ובמזרח ירושלים, שהגיע ל-132 איש באוקטובר

מאת:

"אמרו לנו שאם נישאר כאן נמות". תושבי ח'ירבת זנותה מעמיסים חפצים, ב-1 בנובמבר 2023 (צילום: אורן זיו)

מוחמד אל-תל, בן 21, מדבר בשקט בזמן שהוא הורס במו ידיו את ביתו, שני חדרים בסך הכל. קרובי משפחתו עוזרים לו. בעזרת כלי עבודה פשוטים, הם מנסים לעקור את המשקופים, חלקי אלומיניום וקורות עץ. "המתנחלים ניצלו את המלחמה", הוא אומר, כשהוא עומד בתוך הבית החצי הרוס. "הם היו מוכנים, והגבירו מאוד את האלימות שלהם. לכן אנחנו עוזבים".

כמו קהילות רבות אחרות, מוחמד ושאר תושבי הקהילה הפלסטינית ח'ירבת זנותה – כ-27 משפחות, בסך הכל כ-300 נפשות – שממוקמת בקצה הדרומי של הגדה המערבית, סמוך למחסום מיתר, אולצו לברוח על נפשם מחשש לחייהם.

"מתנחלים התקיפו אותנו בנשק ובידיים. הצבא בא איתם, ואמרו לנו שהם לא יכולים לדבר איתם, עמדו איתם והגנו עליהם. המתנחלים אמרו שיש לנו חמישה ימים, ואחרי זה הם לא רוצים לראות פה אף אחד. אני רואה את דוד שלי, בן 60, ואין לי מילים, זה כואב. אני לא יודע לאן נלך אחרי שנסיים לפרק", אומר מוחמד.

בזמן שתשומת הלב הבינלאומית והישראלית ממוקדת בדרום ובעזה, המתנחלים מנצלים את ההזדמנות להשתלטות על שטחי C. לפי נתוני ארגון "בצלם", נכון לסוף אוקטובר אולצו 13 קהילות לעזוב את מקום מושבן, וחמש קהילות התפנו חלקית. בסך הכל, מדובר ב-129 משפחות, 850 נפשות. שש קהילות – 450 נפשות – עזבו בשנתיים שקדמו למלחמה, גם הן בגלל אלימות מתנחלים שגובתה  על ידי הצבא.

>> בעוד העיניים נשואות לדרום ולעזה, הטיהור האתני בגדה מואץ

>> המטרה הושגה: 150 אלף דונם, כמעט נקיים מפלסטינים

המראות בח'ירבת זנותה השבוע היו קשים. התיאור "נכבה שנייה", שנשמע בפי התושבים, לא היה מוגזם: ילדים ומבוגרים מעמיסים על משאיות ועגלות את כל מה שניתן לקחת – רהיטים, מוטות מתכת, דלתות, מקררים, מזון לבעלי חיים ועוד. חלקם בחר גם להרוס את הבתים, כדי שהמתנחלים לא ישתלטו עליהם.

כמו בקהילות אחרות בשטחי C, גם בח'ירבת זנותה הקימו האיחוד האירופי וארגונים ממשלתיים זרים אחרים לפני כמה שנים בית ספר קטן, ששימש את הקהילה וקהילות קטנות נוספות שמסביב. על מבנה בית הספר, וגם על מבנים אחרים בכפר, תלוי שלט עם סמלי התורמים, שעליו נכתב: "סיוע הומניטרי לפלסטינים בסכנת טרנספר בגדה המערבית". המחשבה היתה שהשילוט הזה ימנע הריסה מצד הרשויות של ישראל, אך בשנתיים האחרונות כבר אין צורך בהריסות – המתנחלים גורמים לקהילות לעזוב.

זה לא קורה בחלל ריק, אלא אחרי שנים שצצות עשרות "חוות רועים" בגדה, שמשתלטות על שטחים גדולים ומונעות מפלסטינים, רבים מהם מתפרנסים מרעיית צאן, גישה לשטחי מרעה. במוקדים רבים בגדה פושטים מתנחלים, פעמים רבות כשהם לובשים מדי צבא או בגיבוי הצבא, על קהילות, עורכים "חיפושים" ותוקפים תושבים. על רקע זה התחילה בשנתיים האחרונות עזיבה, שהתגברה מאז פרוץ המלחמה בעזה.

ליד ח'ירבת זנותה הוקם לפני כשלוש שנים המאחז חוות מתיר, ומאז החלו חוסמים מפני התושבים גישה לאדמות המרעה באזור. התושבים אומרים שהם יושבים במיקום הזה לפחות מאה שנים, לאחר שהגיעו מהעיירה הסמוכה דהריה.

רכאד אל-תל, בן 43, עסק אתמול (רביעי) בהעמסת ציוד לעגלה שנקשרה לטרקטור. ילדיו נרתמו למשימה. "מאז שהגיעו המתנחלים (עם הקמת המאחז לפני כשלוש שנים; א"ז) הם מונעים מאיתנו לצאת למרעה", הוא מספר. "כל הזמן היו בעיות, אבל מאז המלחמה המצב עוד החמיר. קודם מנעו מאיתנו לרעות, אבל מאז המלחמה הם באים לבתים, בלילה, ועושים בעיות. הם היכו את אחי ואנשים אחרים. הם באים עם הצבא, או לבושים במדי צבא, ועם נשק. הם גורמים נזק לרכוש. אמרו לנו שאם נישאר כאן נמות".

"השלכות האלימות על הילדים מפחידות"

לגבי אדמות הכפר, אין כל הכרזה או טענה ישראלית שלא מדובר באדמות פרטיות. אבל כל אזור חברון ודרומה לו אינו מוסדר, ולכן אין רישום סופי בטאבו של מעמד הקרקע. ב-2007 עתרו תושבי הכפר נגד צווי הריסה שהוציא המינהל האזרחי לרוב המבנים בו. חלק מהכפר הוכרז אתר ארכיאולוגי, פרקטיקה נפוצה בגדה לדחיקת פלסטינים מאדמתם.

בדיון שהתקיים בתחילת 2017 הודיעה המדינה כי תימנע ממימוש צווי ההריסה שהוצאו למבנים, מכיוון שקיים הליך גיבוש של קריטריונים תכנוניים חדשים, שישפיעו גם על הכפר. העתירה נמחקה, והשופטים קבעו כי בשלב זה, צווי ההריסה לא ימומשו.

בביקור במקום השבוע לא נראו מתנחלים, המגיעים, לפי התושבים, בעיקר בלילה, אך ניתן היה לראות את המאחז שלהם על הגבעה שמול הכפר. "אנחנו מאוד עצובים לעזוב, אבל ההשלכות של האלימות על הילדים הן מפחידות. התושבים החליטו שהביטחון שלהם קודם, ולכן החליטו לארוז את החפצים", אמר ראש הכפר, פאיז אל-תל, בן 43.

לדבריו, "הלחץ של המתנחלים התחיל לפני זמן רב. זה לא חדש. כל דבר שבונים מקבל צו הריסה. לפני שלוש שנים הגיעו מתנחלים מ'נוער הגבעות' לגור כאן במאחז ליד. המתנחלים התחילו ללחוץ בתחום הכלכלי, של שטחי המרעה, שעליהם הם שולטים בעזרת הרשויות הישראליות. הם השתלטו גם על בארות המים. המלחמה בין רוסיה לאוקראינה העלתה את מחירי המזון לחיות, וכשאין מקום לרעות צריך לקנות יותר. שאלו אותנו איזה סיוע אנחנו צריכים, אנחנו לא צריכים דבר, רק שייקחו את המתנחלים מכאן ויתנו לנו לחיות".

כאמור, ח'ירבת זנותה לא לבד, וכפרים נוספים באזור סובלים מהתגברות אלימות המתנחלים מאז תחילת המלחמה. מתנחלים, חלקם במדי צבא, פשטו ביום ראשון על הכפר אום אל-חיר, ריכזו את הגברים במקום אחד, היכו את חלקם וחיפשו בטלפונים הניידים שלהם. תושב הכפר מספר כי אמרו שיחזרו למחרת, ודרשו לראות דגלי ישראל מונפים על הבתים. בינתיים הם לא חזרו, אבל הם ממשיכים לסייר באזור. בנוסף, בכפר טובא הוצת בית על תכולתו בלילה שבין שני לשלישי.

נאסר נוואג'ה, פעיל ותיק נגד הכיבוש ועובד שטח של "בצלם" שגר בסוסיא, מספר על המצב בשטחי C: "אני פעיל יותר מ-20 שנה. תמיד היתה לי תקווה. אבל היום אני מרגיש שאני כמעט מתייאש, שאני לא יכול לעשות דבר. יש הרבה קהילות קטנות וחלשות בשטחי C, ואף אחד לא שומר עליהן. גם לפני 7 באוקטובר לא היה טוב פה, היתה אלימות מתנחלים, אבל מאז המצב הורע. זה באמת כמו הסיפורים של אנשים על ימי הנכבה ב-1948".

לדברי נוואג'ה, "כל העולם מסתכל על עזה, ובינתיים הם עושים טרנספר לפלסטינים בשטחי C. הצבא תומך בהם, המשטרה לא עושה כלום. זה לא קורה במקרה, הכל מתוכנן. הם מחלקים ביניהם לאן ללכת ואילו כפרים לתקוף באותו זמן".

ואכן, ההתרחשויות בשטח מעידות כי מדובר במדיניות מכוונת, שמיושמת בכל שטחי C בגדה. בספטמבר פרסמנו תחקיר על האזור שממזרח לרמאללה, שגדול פי שלושה מגודלה של תל אביב-יפו, שבו הצליחו מתנחלים לגרש חמש קהילות פלסטיניות באמצעות הקמת מאחזים, אלימות יומיומית ודחיקת רועי צאן משטחי המרעה. כעת ניתן לומר בצער כי השטח ריק מפלסטינים, לאחר ששתי הקהילות הגדולות שנותרו במקום, ואדי אל-סיק ועין אל-רשאש, גורשו ממנו.

במסגרת האלימות במהלך פינוי, מתנחלים, שהם גם חיילים ביחידת "ספר המדבר", חטפו והחזיקו במשך שעות פעילים פלסטינים וישראלים, והתעללו בהם בצורה אכזרית.

הגירוש המואץ משטחי C מתרחש במקביל לעלייה דרמטית במספר ההרוגים בגדה. לפי נתוני "בצלם", מאז 7 באוקטובר נהרגו 132 פלסטינים בגדה המערבית. רובם מירי חיילים. לפחות שישה נהרגו מירי מתנחלים: חמישה בקוסרה ואחד בא-סאוויה בזמן מסיק.

לשם השוואה, לפי מעקב "שיחה מקומית", מתחילת 2023 ועד תחילת אוקטובר נהרגו 201 פלסטינים בגדה ובמזרח ירושלים. ב-2022, שהיתה השנה הקטלנית ביותר מאז שהאו"ם החל לאסוף את מספרי ההרוגים הפלסטינים ב-2005, נהרגו 154 פלסטינים.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
מחאת סטודנטים בבריטניה, ב-17 במאי 2024 (צילום: Alisdare Hickson, CC BY-NC-SA 2.0)

מחאת סטודנטים בבריטניה, ב-17 במאי 2024 (צילום: Alisdare Hickson, CC BY-NC-SA 2.0)

הביקור המוזר במאהל המחאה באוקספורד שאמור לייצג אותי

הזדמן לי לבקר בזירת מלחמת החורמה הסימבולית שמתנהלת באוניברסיטה הבריטית, ולנהל שיחה עם סטודנטים שהחליטו לדבר בשמי כפלסטיני – ונחרדתי לגלות גישה שטחית, שאינה מנסה אפילו להתמודד עם המציאות היומיומית שבה אני חי

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf