"הם באים בלבוש צבאי ואומרים לנו לעזוב"

"הם באים בלבוש צבאי, אומרים שאנחנו צריכים לעזוב או שיעשו לנו מה שעושים בעזה. חלקם חיילים וחלקם מתנחלים". כך העידה אליה מאליחה, בת 28, מקהילת אל-מוערג'את שבדרום בקעת הירדן.

באל-מוערג'את התושבים נשארו בינתיים, אבל ההתנכלויות של חיילים ומתנחלים לקהילות אחרות בבקעת הירדן הביאו לכך שמאז 7 באוקטובר, 17 משפחות, הכוללות 103 נפשות, בהם ילדים, נאלצו לעזוב את בתיהן שבבקעת הירדן, כך על פי נתוני "בצלם". בסך הכל, מתחילת המלחמה, 13 קהילות שלמות, המונות 807 נפשות,  גורשו ממקום מושבן ברחבי הגדה המערבית. הגירוש הזה הוא המשך למהלך שדיווחנו עליו עוד לפני המלחמה.

>>"כמו נכבה שנייה": 800 פלסטינים ברחו מבתיהם מתחילת המלחמה

קהילת אל-מוערג'את קרובה לתא שטח של כ-150 אלף דונם המשתרע ממזרח לרמאללה, שלמעשה "רוקן" מפלסטינים בלחץ מתנחלים, לאחר שהוקמו בו בשנים האחרונות כ-20 "חוות רועים", לפי נתוני ארגון "כרם נבות". הקהילה יושבת סמוך למאחז משנה של החווה של נריה בן פזי.

לדברי בני הקהילה, מתנחלים מונעים מהם לרעות את הצאן מעבר לכביש, לכיוון צפון-מזרח. "המתנחלים מביאים בעלי חיים, כאילו הם רועים, אבל המטרה שלהם להסתובב לנו בין הבתים", אומרת מאליחה. "(הם) מאיימים על תושבים. מאז המלחמה נהיה יותר קשה. אבל עם כל הקושי, אנחנו רגילים ומתעקשים לחיות פה". היא מספרת שבקהילה חיות כ-30 משפחות, 300 בני אדם. "מאז שהגיעו המתנחלים, קשה לרעות. במקום לרעות, צריך לקנות יותר מזון, אבל זה לא תמיד אפשרי".

"אין אזור מוגן", אומרת דפנה בנאי, הפעילה בבקעה קרוב לעשרים שנה. "משפחות עוזבות. החיים קשים באופן קיצוני. אין מים זורמים כי ישראל מונעת, ויש אלימות מתנחלים. היו בעבר זמנים קשים, אבל לא ככה. הבקעה היתה אזור שקט, היו הריסות, אבל אלימות מתנחלים היתה נדירה".

לפי עו"ד איתי מק, ששלח מכתב לקהילה הבינלאומית בעניינן של הקהילות באזור, גם קהילת עין אל-חילווה דרום לא חזרה למגורי החורף העונתיים הקבועים שלה. "מספר המשפחות שגורשו בכוח לא גדול, אבל לטרנספר שלהן יש השלכות דרמטיות", אומר מק, "מכיוון שהן בין האחרונות ששרדו". אם הגירוש שלהן יושלם, "אזור גדול בבקעת הירדן יישאר ללא רועים פלסטינים".

מק טוען כי מאז 7 באוקטובר מתנחלים הגבירו את הלחץ על הרועים הפלסטינים בבקעת הירדן. "מתנחלים חמושים 'מבקרים' במתחמי המגורים, ומורים לפלסטינים להתפנות מיד, ואם לא, הם יפונו בכוח".

בקהילת הרועים פרסייה, הנמצאת בצפון הבקעה, ליד ההתנחלות רותם, פעילים ישראלים המגיעים למקום עוזרים להעניק תחושת ביטחון. אבל כמו בעין רשאש ו-ואדי סיק, קהילות שגורשו בתחילת המלחמה, גם שם יודעים, שאם המתנחלים יחליטו לפעול במלוא הכוח, דבר לא יעזור. משפחה אחת כבר עזבה, שבע נמצאות בסכנה מיידית.

עלי אבו חוסיין, תושב הקהילה, תועד ימים לפני המלחמה חוסם טרקטור של מתנחל ממאחז סמוך, שנכנס לשטח פרטי שלו. "הוא הגיע והתחיל לעבד את הקרקע, שרשומה על שמנו בטאבו", הוא מספר. "התיישבתי מול הטרקטור וחסמתי אותו. אחרי המלחמה הוא הגיע עם מדים של חייל. הרבה מתנחלים באים עם מדים. הם אומרים שנלך, אבל לאן נלך? איפה נשב? זו האדמה שלנו. פעם היינו רועים בכל ההרים מסביב, עכשיו אי אפשר להוציא את בעלי החיים מאזור הבתים, כי המתנחלים יוצאים לחסום אותנו".

מ׳, רועה צאן שיש לו כמאה כבשים, סיפר כי בעבר הם היו רועים עד יריחו. "כעת אי אפשר לצאת אפילו חצי קילומטר, משני הכיוונים יש מאחזים", הוא אומר, בעודו פותח צינור המחובר למכלית כדי להשקות את הכבשים. לא רחוק משם עומד מתקן של "מקורות", אבל התושבים לא יכולים להתחבר אליו. המים שהם קונים באופן פרטי עולים פי שלושה מהמים שמספקת מקורות.

לא רחוק מפרסייה, יושבת קהילת סמרה צפון, מתחם מגורים שבו חיו שתי משפחות, 13 נפשות. הן אולצו לעזוב ב-24 באוקטובר. שרידי הקהילה עוד ניכרים: כביסה תלויה על החבל, שאריות מזון לבעלי חיים, אופני ילדים זרוקות בצד, מקרר פתוח, ספרי ילדים מצוירים בעברית שבהן מוצגות המילים "דג" ו"כבשה". לכאן התושבים כבר לא יחזרו.

בקהילת עין אל חילווה מתנחלים השתלטו על מעיין סמוך וגידרו אותו, כדי למנוע מים מהצאן והבקר. כעת המעיין מקושט בדגלי ישראל. פתחי דראע'מה, תושב הקהילה, סיפר שמאז שהמעיין גודר, הוא נאלץ לרעות את עדר הפרות שלו במקום מרוחק יותר.

עוד עניין המעיק על התושבים הפלסטינים באזור הוא החזרת הבידוק בשני מחסומים המחברים את בקעת הירדן לצפון הגדה: מחסום תייסיר ומחסום חמרה. בשנים האחרונות, המחסומים לא היו מאוישים. עכשיו משתרכים תורים גדולים משני צידי המחסומים. סוללת עפר ארוכה בין מחסום חמרה לשער המצוי ליד כפר עאטוף הוגבהה לאחרונה, עוד לפני המלחמה, בעקבות שני אירועי ירי. בשנים האחרונות השער המוביל לכפר עאטוף היה פתוח רוב הזמן, אך כעת הוא נסגר. השבוע, חיילים בדקו באיטיות כל רכב שביקש לעבור.

"אנחנו מחכים פה ארבעים דקות", סיפר נהג מכונית מסחרית מאזור ג'נין, שהיה בדרך חזרה מעבודתו בהתנחלות רועי, יחד עם עובדים נוספים. "זה היום הראשון שחזרנו לעבור מאז תחילת המלחמה".