"מוחקים את החיים שלנו". תושבי חאלת א-דבע מתכוננים לגירוש

בכל רגע הצבא הישראלי צפוי להרוס את כל הבתים של כפר במסאפר יטא, כולל בית הספר שלו. בכפר, חאלת א-דבע, מתגוררים כשמונים בני-אדם, רובם ילדים.

שופטי בג"ץ אישרו את ההרס ההמוני וסירבו להוציא צו ביניים למנוע את ההריסה. הם הסתמכו על פסק הדין מחודש מאי השנה, שאישר למדינה לגרש את כל תושבי מסאפר יטא מבתיהם כדי לקיים אימונים באש חיה באדמותיהם.

"זו מחיקה של כפר שלם ושל כל החיים בו", אמר ג'אבר דבאבסה, שנולד וחי בחאלת א-דבע, "כולנו חיים בדאגה מתמדת, וממתינים בחוסר ודאות נורא. רוב התושבים לא יוצאים לעבודה מאז 29.9 (התאריך שממנו איפשר בג"ץ למדינה להרוס את הכפר, ב"ע)".

בדיון בבג"ץ טען נציג הצבא כי הכפר "פוגע בצורה משמעותית ביכולת כוחות צה"ל לקיים אימון רציף ואפקטיבי בשטח האש, ומסכן את השוהים בו… בימים אלו ממש מתקיים אימון באש חיה בשטח האש, וקיומו של המקבץ במקום מצר את צעדיהם של הכוחות המתאמנים באופן ניכר".

האזור הוכרז כשטח אש 918 בשנות השמונים. המטרה המרכזית של ההכרזה, כפי שעולה מפרוטוקולים רשמיים מאותה תקופה, היתה למנוע מפלסטינים להתגורר בו. ישראל סירבה לתכנן את הכפר או להחריג אותו מתחומי שטח האש. מאז פסק הדין בחודש מאי, מתקיימים בסמוך לכפר אימונים באש חיה, שכוללים ירי של טנקים ופיצוץ מוקשים.

אמנה אל-דבאבסה גרה בכפר כבר 55 שנה. היא עברה למקום אחרי נישואיה, וחיה בו מרבית חייה. היא שוחחה איתי לצד מספר מערות קדומות, שחלקן שימש בעבר למגורים של תושבי הכפר.

"בהתחלה, כשרק עברתי לכאן, גרנו במערה", היא סיפרה, "כעבור עשור, הרחבנו קצת את המערה, מבפנים, כי המשפחה גדלה. ב-1998, בנינו בית מאבן, חדר אחד, וזה עבורי היה פיתוח משמעותי, כי לראשונה גרנו מעל פני האדמה, ראינו את אור השמש, ויצאנו מהמערה, שהתמלאה בזוחלים ובעכברים".

במידה שהצבא יממש את צווי ההריסה ויחריב את הכפר, תושביו צפויים לחזור להתגורר במערות הקדומות, שרבות מהן כבר אינן ראויות למגורי אדם.

"אני לא יכולה לדמיין את זה, שכל הכפר שלנו, שעבדנו כל כך קשה עבורו, ייחרב", אמרה אמנה, "אם זה יקרה, נחזור למערות הישנות. זאת האפשרות היחידה והאחרונה. לא נעזוב את האדמות שלנו. ואני אומרת לכל הפלסטינים לגלות סומוד מול מאמצי הנישול".

הרסו את הדרכים לבתי הספר

ראיד הדיב מנהל את בית הספר היסודי בחאלת א-דבע. הוא סיפר שילדי הכפר יתקשו מאוד להגיע לבתי ספר במקומות אחרים. "הכיבוש הרס את כל הדרכים שמחברות בין הכפרים השונים [במסאפר יטא]", הוא הסביר. "יש כאן עשרות ילדים ולא יהיה מי שילמד אותם". בניית בית הספר היסודי בכפר הושלמה ב-2017. שנה מאוחר יותר, הצבא לקח את הקרוואן שבו היו כיתות הלימוד, ובית הספר עבר למבנה קטן אחר בכפר.

נוסף לבית הספר היסודי, יש בכפר גינות ירק, פאנלים סולריים לחשמל, בורות מים, דירי צאן – שכולם צפויים להיהרס. צווי הריסה חולקו למבנים רבים בכפרים אחרים במסאפר יטא, אך רבים מהם מצויים בהליכי ערר משפטיים, שמונעים את מימושם. זה המקרה הראשון שבו מוצה ההליך המשפטי לגבי כל הבתים בכפר מסוים.

בדיון המשפטי על גירוש תושבי מסאפר יטא, טענה המדינה כי בשנות השמונים, כאשר הוכרז שטח האש במקום, תושבי מסאפר יטא גרו בו רק חלק מהשנה, ולכן אינם "תושבי קבע" ואפשר לגרשם.

אולם אנתרופולוג ישראלי, שהתגורר במסאפר יטא בשנות השמונים, ושעל ספרו נשענה המדינה כדי להצדיק את הגירוש, אמר ל"שיחה מקומית", כי תושבים פלסטינים רבים חיו במקום דרך קבע, וכי היה ברור לכל שהאיזור מלא בכפרים ובקהילות עם זיקה עמוקה למקום.

תושבי מסאפר יטא מעידים כי אבותיהם וסבותיהם נולדו בכפרים, המתועדים בספרים ובמפות מזה יותר ממאה שנה. מסאפר יטא נמצאת בקצה הדרומי של הגדה המערבית, באיזור הוקמו מספר רב של התנחלויות ומאחזים החל בשנות השמונים, כחלק ממאמץ מוצהר לייהד את המרחב שבין באר-שבע לחברון.

"בנינו אוהל למי שרוצה לבוא להביע סולידריות", אמר ג'אבר דבאבסה, תושב הכפר, שביתו נהרס חמש פעמים בעבר. "הגענו מהכפר כדי לעמוד יחד עם תושבי חאן אל-אחמר ולהביע איתם סולידריות בעבר. עכשיו אנחנו מבקשים מאנשים להגיע לכאן. לעמוד איתנו, בסוגייה הצודקת הזאת. אנחנו לא רוצים לאבד את הכפר שלנו ואת הבתים שלנו".

מערבית: יובל אברהם