"אנחנו מסתכלים עליהם צמאים". אפרטהייד המים בגל חום קיצוני

בתוך גלי החום המעיקים של הקיץ הזה, כאשר שיאי הטמפרטורה נשברים ברחבי העולם, קושי מיוחד הוא לגור באזור מסאפר יטא שבדרום הר חברון, תחת כיבוש, בכפרים לא מוכרים, שבהם מגבלות הצבא יוצרות משבר מים חמור. האיסור על חיבור לרשת המים מוביל למחסור אדיר במים לשתייה, לרחצה ולחקלאות, ותושבים נאלצים לאגור מי גשם בבורות או לרכוש מכלי מים במחירי עתק.

בגדה המערבית מתקיים אפרטהייד של מים: בהתנחלויות ובמאחזים, אזרחים ישראלים מחוברים לרשת המים הישראלית וצורכים מים בחופשיות לפי דרישה, בכמות שאינה מוגבלת מראש. הם אינם תלויים במשאב המים העיקרי בגדה, אקוויפר ההר, כי כ-80 אחוז מהמים שלהם הם מי ים מותפלים, המובאים מתוך ישראל.

אך בכפרים הפלסטינים, הצריכה היא לפי הקצאה, ברשת מים פלסטינית נפרדת, שאינה מתפקדת כתוצאה ממגבלות המשטר הצבאי על פריסת תשתיות ושאיבת מים. הרשת הזו תלויה לחלוטין באקוויפר ההר, ממנו המשטר הצבאי מאפשר לפלסטינים לשאוב כמות זניחה של מים, בהתאם להסכם אנכרוניסטי ומפלה, שלא השתנה מאז נחתם ב-1995 בין ישראל לאש"ף, וכבר אז עיגן חלוקה לא הוגנת של מים (עשרים אחוז לפלסטינים, שמונים אחוז לישראלים). כתוצאה מכך, ברוב ימי השבוע אין לפלסטינים ברחבי הגדה מים זורמים, בניגוד לשכניהם המתנחלים, שבממוצע צורכים פי שלושה ויותר מים משכניהם הפלסטינים.

פי עשרים יותר מים

אך יש כמה מקומות בגדה, כמו מסאפר יטא, שבה אני גר, בקצה הדרומי של הגדה המערבית, וכמו בקעת הירדן, שבהם האפרטהייד הזה קיצוני במיוחד. כאן, למרבית הכפרים הפלסטינים, אותם ישראל מעוניינת לגרש, אסור בכלל להתחבר לרשת המים. מתנחלים ביישובי הווילות הסמוכים, צורכים בממוצע פי עשרים יותר מים משכניהם בכפרים הלא מוכרים. פי עשרים. כך למשל, הקצאת המים ליום לנפש בהתנחלות רועי בבקעת הירדן היא 431 ליטר, ואילו ביישוב הבדואי הצמוד אל-חדידייה, שאינו מוכר על-ידי הצבא, צריכת המים ליום לנפש עומדת על 20 ליטר בלבד – חמישית מהכמות המינימלית המומלצת על ידי ארגון הבריאות העולמי.

במסאפר יטא, השכנים שלי נאלצים להשקיע את מרבית כספם בהובלת מכלי מים יקרים, כי אין חיבור לרשת המים היעילה והזולה. לפי הבנק העולמי, בקהילות כמו מסאפר יטא, ההוצאה החודשית לצריכת מים מגיעה עד 1,744 שקל בחודש. מדובר על כמחצית מההוצאה החודשית של משפחה. בהתנחלויות שהוקמו באותו אזור, ההוצאה הממוצעת החודשית לצריכת מים במשפחה עומדת על 105 שקל, שזה פחות מאחוז מסך ההוצאה המשפחתית.

זה אינו מקרי. ישראל שולטת באופן מוחלט במשאבי המים בין הנהר לים, והמדיניות המפלה הזו משקפת מניעים פוליטיים. בקצרה: את כפרי מסאפר יטא רוצים לגרש, ואילו את ההתנחלויות באזור להרחיב. הצְמאה מכוונת היא אמצעי, אחד מני רבים, לעשות זאת.

"גל החום האחרון השפיע עלינו מאוד", סיפר חמדה, רועה צאן מהכפר הלא מוכר סוסיא. "אתה מרגיש שאתה נחנק מרוב חום וקשה לשאת את זה. אני גר בחדר עשוי פח, כמו הרבה כאן שהצבא הורס להם את הבתים שוב ושוב. החום הורג אותך כשאתה גר בחדר מפח, כל המקום רותח".

לצד הבית של חמדה יש פאנלים סולריים, שהותקנו על ידי ארגון זכויות אדם. גם עמודי החשמל הגבוהים, שמחברים את ההתנחלויות הסמוכות, חולפים ממש בסמוך לבית שלו, אך אסור לו להתחבר לרשת הזו. כמו שאר התושבים הוא נסמך על אנרגיית השמש או על גנרטורים.

"רוב היום, בקיץ, אין לנו חשמל", מספרת רנא, אחותו, "בגל החום האחרון לא היה לנו חשמל 14 שעות, ואין לנו איך להשתמש במאווררים כדי לקרר את החדר. אנחנו גם משתמשים בחשמל כדי להוביל מים עם צינור מבור מי הגשם במרכז הכפר, למיכל מים שליד הבית שלנו. בלי חשמל אי אפשר לעשות את זה, ובגלי החום, אנחנו זקוקים ליותר מים".

העיסוק במים הוא יום יומי, טורדני ובלתי פוסק, מספרים תושבי מסאפר יטא. בחום הכבד, הכבשים גם הן זקוקות ליותר מים, אך השמש מרתיחה את המים שנאגרים במכליות, וזה מקשה על הצאן לשתות. "בכל פעם שהצבא מגיע להרוס בית, הם הורסים גם את מכלי המים שלצידו", סיפר אחמד, רועה צאן, "זה נראה כמו נוהל קבוע". בכפרים לא מוכרים, הצבא הורס מכלי מים ואף סותם עם בטון בארות ובורות מי גשם, כי כל חיבור שכזה מוגדר כלא חוקי על ידי המשטר הצבאי. בסוף החודש שעבר, פקחי המנהל האזרחי תועדו כשהם שופכים בטון לתוך בארות מים דרומית לחברון. התיעוד המזעזע צבר עשרות מיליוני צפיות ברחבי העולם, אך הוא מבטא מדיניות רחבה. במסאפר יטא, בשנה שעברה, הצבא הרס שבעה בורות מים ועשרות מכליות.

"הם הוציאו את כל המים שהיו בבור, ושפכו על האדמה"

"לבורות המים יש ערך רגשי עבורנו. אני זוכר כילד איך הייתי הולך עם אבי, עם הצאן, להשקות אותם מים", סיפר עודי, רועה צאן בן שלושים מהכפר אום קוסה. בחודש מאי האחרון, הצבא הגיע לכפר שלו, והחריב את בורות המים הנמצאים בו מאז שנות השמונים, לפי תושבי המקום.

"הבולדוזרים הגיעו לכפר, הרימו טונות של סלעים ועפר, ופשוט שפכו לתוך בור המים הזה, שלצידו גדלתי", הוא אמר, "הם הוציאו את כל המים שהיו בבור, ושפכו על האדמה. היה שם בערך 100 מ"ק מים בכל בור. זה היה אמור להספיק לנו למשך חודשי הקיץ. וככה, ברגע, הם נשפכו והלכו, בזמן שאנחנו מסתכלים בלי יכולת לעשות כלום. ובחום הזה, עכשיו, בלי בורות מי הגשם, אנחנו נאלצים לקחת עם טרקטורים מכליות של מים. יוצאים מהבית בבוקר עם הצאן, וחוזרים רק בערב, ובלי הבורות האלו אין לנו איך לקיים את עצמנו".

את מה שלא עושים איסורי הצבא ומבצעי ההרס, עושים המתנחלים. בשנה החולפת, במספר הולך וגובר של מקרים, מתנחלים במסאפר יטא פעלו באלימות, ובאופן אקטיבי, כדי למנוע גישה של תושבים למשאבי המים המועטים שיש להם.

"ביוני, מתנחלים הגיעו לבור המים שלנו, שנמצא עשרות מטרים מהבית שלי", שיחזר עומר אבו ג'ונדיה, מהכפר טובא, "אני, אשתי והילדים ראינו איך הם בונים אוהל על בור המים. הם מנעו מאיתנו להתקרב. זה אכזרי, כי אני יודע, וכולם יודעים, שלמתנחלים האלו יש חיבור לרשת המים, חיבור שאנחנו יכולים לחלום עליו, מים שזורמים בצינור ישר לתוך ביתם, ומשקים את השדות והצאן שלהם. אבל בכל זאת הם באים דווקא לבור שלנו, מושכים ממנו מים ומרווים את הצאן, וכשהכבשים שלהם סיימו הם שפכו את כל המים על האדמה והלכו משם. ואנחנו מסתכלים עליהם צמאים, והכבשים במערות, ולא יכולים לצאת".

המנהל האזרחי סותם בארות מים בכפר אל היג'רה שמדרום לחברון, 26.7.20203:

בשבוע שעבר, מתנחלים פלשו לבור מים של משפחת עוד, ומנעו מתושבי המקום גישה אליו. החיילים במקום גירשו את הפלסטינים בטענה כי מדובר בשטח אש, ובמקביל אפשרו למתנחלים להמשיך לשהות במקום. בתגובת הצבא נמסר כי המתנחלים "תיאמו את הגעתם" לאזור, ולכן קיבלו אישור מהחיילים.

אחד המקומות בגדה שבו האפרטהייד בולט לעין במיוחד, הוא הכפר הלא מוכר אום אל-חיר, שבצמוד לו ממש נבנתה ההתנחלות כרמל. גדר דקה מפרידה בין הווילות של כרמל, שבה מים זורמים בשפע, לפחוני הכפר הבדואי, שהצבא מונע ממנו חיבור לרשת המים. "זה הקיץ הכי קשה שחווינו מזה שנים", סיפר עודה הד'אלין, תושב הכפר, "אני ממש רואה איך זה משפיע על האנשים והחיות. אין מזגן, כמובן, כי אין חשמל, ואפילו המקררים לא יכולים לפעול כל היום. רועי הצאן נאלצים להישאר בבתים שלהם, כי הם מפחדים להתייבש ושלא יהיה להם מים לשתות. ובגלל שאנחנו נשארים בבית, אנחנו נאלצים לקנות מזון לצאן, וזה עולה המון כסף. אין לנו מספיק מים עבור בני האדם שכאן, אז איך יהיה לנו מספיק עבור בעלי החיים, ועבור הצמחים?".

כך, על אותה גבעה, יש שני סוגי אנשים: אלו החיים בהתנחלות כרמל, וזוכים למים ללא הגבלה, עם חסינות מהשפעות משבר האקלים, ואלו החיים בכפר אום אל-חיר, שסובלים ממצוקת מים מלאכותית וכפויה, שרק תחריף עם התעצמות משבר האקלים.