newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

מול אנשים ההורסים את בתיהם מפחד המתנחלים, נגמרות המילים

תושבי הכפר עין סמיה לא יכלו לשאת עוד את אלימות המתנחלים שהשליטה על חייהם טרור וגדעה את פרנסתם, ועזבו את כפרם, חלקם אל יעד לא ידוע. "העולם ראה ולא עשה דבר. עכשיו המתנחלים ייקחו את האדמה כמו שהם רצו"

מאת:

"למה אתה מצלם? מה תעזור לנו התמונה?" ילדים בכפר עין סמיה, במהלך העקירה (צילום: באסל עדרה)

עשרים ושבע משפחות, כל תושבי הכפר עין סמיה, צפונית מזרחית לירושלים, החליטו לעזוב את המקום שבו התגוררו למעלה מארבעים שנה עקב אלימות מתנחלים. חלק מהמשפחות אמרו כי יצעדו לכיוון אדמה אחרת, מערבית לכפר אל-מג'יר, ומספר משפחות אמרו ל"שיחה מקומית" כי אינן יודעות לאן ילכו כעת.

בבוקר יום שלישי השבוע, בכפר העקור, ראיתי כיצד עשרות תושבים, רובן נשים, תחת השמש הקופחת, הרסו את הבתים שלהם במו ידיהם. אף פעם לא הייתי עד לדבר כזה, ולא ידעתי מה לומר להם. אדם שחתך עם מסור דיסק את גג ביתו הבחין בי וצעק: "למה אתה מצלם? מה תעזור לנו התמונה? צלמים הגיעו ותיעדו פה עשרות תמונות בשנים האחרונות, תיעדו איך הצבא הרס לנו את הבתים, ואיך תקפו אותנו מתנחלים, וכמה שצעקנו, וכמה שביקשנו עזרה, העולם ראה הכל ולא עשה כלום. המצב רק נעשה גרוע יותר. עכשיו החלטנו להרוס את הבתים שלנו בעצמנו וללכת מכאן. עכשיו המתנחלים ייקחו את האדמה, כמו שהם רצו".

תושבים אמרו כי החליטו לעזוב אחרי שבחמשת הימים האחרונים מתנחלים החלו לתקוף אותם גם בלילות, לחסום את דרכי הגישה לכפר ולזרוק אבנים על בתי המשפחות הישנות. הפגיעה הנפשית והאימה בקרב ילדים היו שיקול מרכזי בהחלטה להרוס את הכפר ולהגר ממנו.

בין בתים הרוסים והרוסים-למחצה בכל פינה בכפר, ראיתי משפחות מעמיסות את רכושן על גבי משאיות. ילדים קטנים אספו צעצועים וספרים בערימות, נשים וגברים קיבצו כלי מטבח, מזרוני שינה, רוקנו ארונות בגדים לתוך הרכבים, והרסו את מבני האלומיניום והאוהלים שבהם התגוררו בני הקהילה עד לא מזמן. הכפר הלך ונעלם לנגד עיניי.

הכפר עין סמיה מצוי סמוך להתנחלות כוכב השחר ומזרחית לציר אלון, אזור שעליו מנסים מתנחלים להשתלט בשנים האחרונות, אחד מ-180 כפרים בשטחי סי, שישראל לא מכירה בהם ומונעת בהם בנייה.

תושבי הכפר מתפרנסים מרעיית צאן, ומתגוררים במקום מאז תחילת שנות השמונים. במהלך השנים קמו סביבו שמונה מאחזים, ביניהם מאחז הבלאדים, רובם מאחזי רועים עם עדרי צאן ובקר. לפי אינספור עדויות, תושביהם של מאחזים אלו היו מעורבים בעשרות מקרי אלימות בשנים האחרונות והם אחראים לזינוק העצום שחל באלימות המתנחלים באזור זה של הגדה המערבית.

"אף אחד לא הצליח להירדם בלילות". כפר עין סמיה במהלך העקירה (צילום: באסל עדרה)

לדברי חאזם כעאבנה, בן 26 שנולד וגדל בעין סמיה, לחץ מצטבר, שכלל אלימות מתנחלים, מבצעי הרס של המנהל האזרחי, מניעת תשתיות וחסימת גישה לשטחי המרעה, גרמו למשפחתו להחליט לעזוב.

"בחמשת הימים האחרונים, מתנחלים התאספו בשעות מאוחרות בלילה, פלשו לכפר, וזרקו אבנים על הבתים ועל הציוד שלנו. זה יצר פחד, בעיקר אצל ילדים ונשים. אף אחד לא הצליח להירדם בלילות".

אך מתקפות אלו הן, לדברי כעאבנה, רק הקצנה במקרי אלימות שהקהילה סופגת שנים. "לפני כן מתנחלים הגיעו בלילה, והעמידו את המכוניות שלהם בכניסה לכפר. מנעו מאיתנו לצאת ולהיכנס, והיכו כל מי שעבר ברחוב", הוא אומר. "במקביל לאלימות שלהם, הצבא מונע מאיתנו היתרי בנייה, חיבור לרשת המים ולמערכת הביוב. ככה זה היה במשך כל השנים שגדלתי כאן. שוב ושוב הגיעו להרוס את הבתים שלנו". על פי נתוני ארגון בצלם, בין השנים 2019-2023 הצבא הרס בעין סמיה 18 מבנים והשאיר 41 אנשים, מתוכם 18 ילדים, ללא קורת גג.

"הצבא עוצר רק פלסטינים"

בשנה שעברה הצבא הודיע כי בכוונתו להחריב את בית הספר היסודי בכפר, בו לומדים ילדים עד כיתה ו'. עתירות התושבים נגד ההריסה נדחו, ולדבריהם, מדיניות הרס הבתים היא אחת מהסיבות לעקירה. בית הספר קם בשנה שעברה לאחר שבעבר ילדי הקהילה נאלצו לצעוד ברגל או לנסוע מדי יום כמה קילומטרים לבית ספר בכפר מאלכ.

"מדינת ישראל התנכרה לחלוטין לקיום שלנו", אומר מוחמד חסין, נציג התושבים, "הרסו לנו את הבתים, מנעו מאיתנו חשמל, והודיעו שיהרסו אפילו את בית הספר היסודי. בהר מולנו, אנחנו רואים בתים גדולים מבטון, של מתנחלים. אנחנו רואים את זה מתוך בתי מפח ואוהלים. רואים איך להם יש חשמל ומים ומה שלא ירצו מהמדינה".

לדברי חסין, בשנים האחרונות אלימות המתנחלים גברה משמעותית, עם הקמת מאחזי חוות רועים חדשים. "מתנחלים הניחו קראוונים על ארבע גבעות בסביבה, בכל גבעה יש להם צאן, והם מגרשים אותנו בכוח מאדמות המרעה שלנו, מונעים מאיתנו פרנסה, ותוקפים את הכפר. כשהצבא מגיע, הוא עומד איתם ועוצר רק את הפלסטינים. ככה קרעו אותנו ממקור הפרנסה שלנו והרסו את הקהילה".

ביום שני בבוקר החליטו המשפחות הראשונות לקפל את בתיהן ואוהליהן ולהפוך לפליטים. שאלתי את חאזם כעאבנה לאן יילכו. "כל משפחה מחפשת מקום בטוח יותר, שבו תוכל לגור", השיב. "יש משפחות שהניחו את הבגדים והציוד בטרקטורים, והן לא יודעות לאן לפנות. הן מחפשות".

"יש משפחות שהניחו את הבגדים והציוד בטרקטורים, והן לא יודעות לאן לפנות. הן מחפשות" (צילום: באסל עדרה)

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן

השאירה מאחוריה בור גדול. בות'יינה דביט (צילום: מתוך עמוד הפייסבוק של בות'יינה דביט)

"הסלע שראה את האופק". לזכרה של בות'יינה דביט

שנים רבות של פעילות פוליטית, חברתית ופמיניסטית הפכו את דביט, אדריכלית ובת למשפחה קומוניסטית מרמלה, לאחת הדמויות המזוהות ביותר עם העיר. מסע הלוויה שלה סימל את המרקם המיוחד של האנשים שראו בה שותפה לדרך

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf