"היא היתה ילדה סקרנית במיוחד, החיוך לא ירד לה מהפנים"
שבועיים לפני הפלישה הנוכחית למחנה הפליטים ג'נין, נהרגו שבעה מתושבי המחנה בפעולה של הצבא. אחת מהן היתה סדיל נע'נע'ייה, בת 15, שנורתה למוות כשעמדה בפתח ביתה. אביה מספר כי "בשנתיים האחרונות המצב נהיה ממש מפחיד. הילדים מדברים על הפלישות ועל מוות יותר מאשר על כל דבר אחר"
"איבדנו את הילדה היחידה שלנו. היא אהבה לצלם, ללמוד, היו לה שאיפות". סדיל ור'סאן נע'נע'ייה (צילום: באדיבות המשפחה)
פלישת הצבא למחנה הפליטים ג'נין נמשכת כבר יומיים, ובינתיים פורסם בתקשורת כי נהרגו 10 פלסטינים שהיו מעורבים בלחימה. הסיקור התקשורתי האינטנסיבי של המבצע אולי השכיח שרק לפני שבועיים, בפעילות צבאית קודמת בג'נין, נהרגו שבעה פלסטינים – בהם סדיל נע'נע'ייה, בת 15, שלפי עדויות נורתה בראשה בזמן שעמדה בכניסה לביתה.
סדיל נורתה ב-19 ביוני, ומתה מפצעיה יומיים לאחר מכן. אביה ר'סאן סיפר ל"שיחה מקומית": "האזעקות במחנה התחילו לפעול, נשמעו צעקות, ואנשים התחילו לברוח לבתים. זה מראה שחוזר על עצמו בכל פלישה למחנה. צלפים עלו לגגות הבתים והבניינים הגבוהים והתחילו לירות. העימותים לא היו קרובים לבית שלנו, רק שמענו אותם. הבת שלי דיברה עם בני הדודים שלה דרך החלון, ואמרה לי שהיא רוצה ללכת לבית של דוד שלה. בלבי אמרתי שעדיף שתלך ולא תדבר דרך החלון, מכיוון שזה יותר מסוכן, בגלל ירי הצלפים.
>> "סחבו את ההורים על הכתפיים, כמו בנכבה". עדויות ממחנה ג'נין
"הלכתי עם סדיל עד לדלת הבית והיא ירדה במדרגות. היא החזיקה את הטלפון ביד שלה וצילמה. אמרתי לה לא לעמוד ליד חלונות ומרפסות. הסתובבתי והלכתי שני צעדים אל תוך הבית. ואז הבן הקטן שלי אמר 'סדיל נפלה על הרצפה'. מיהרתי אליה, וראיתי שנכנס כדור לפנים שלה והיא דיממה. הרמתי אותה כדי לקחת אותה אל תוך הבית. רכב התקרב, והנהג ירד ועזר לי להכניס אותה לאוטו כדי לקחת אותה לבית חולים. חזרתי לבית, חששתי ששאר הילדים שלי יירדו לרחוב וייפגעו גם הם. אני ואשתי הגענו לבית החולים אחרי חצי שעה. היו שם הרבה פצועים, ובית החולים היה עמוס. ראיתי הרבה אנשים בוכים ומדממים. הרופאים אמרו לי שסדיל בטיפול נמרץ, כי היא במצב קריטי".
לדברי ר'סאן, "החיילים שיורים אש חיה על אזרחים מתכוונים להרוג כמה שיותר מהם. ישראל רוצה להעניש את כל המחנה, כי אנשי המחנה מסכימים שיהיו בו לוחמים.
"איבדנו את הילדה היחידה שלנו", הוא אומר. "היא אהבה לצלם, אהבה ללמוד, והיו לה שאיפות. בשנתיים האחרונות במיוחד, המצב נהיה ממש מפחיד, במיוחד עבור הילדים, שמדברים על הפלישות ועל מוות יותר מאשר על כל דבר אחר. היה ברור שהחברות שלה הן אלה שיחזיקו את הארון שלה בלוויה. זה מה שהן רצו".
רמזי פיאד, פעיל פוליטי מג'נין, מספר: "סדיל צילמה מהכניסה לבית את הרכבים הצבאיים שהיו בדרכם החוצה מהמחנה. לא היו שום עימותים. חייל ירה מתוך אחד הג'יפים שהיו בדרכם החוצה כדור אחד, שפגע בראשה של סדיל והרג אותה. סדיל היתה יומיים בבית החולים, לא היתה אספקת חמצן למוח שלה והלב שלה לא פעם במשך שבע דקות. עשו לה החייאה והיא הונשמה. אחרי 48 היא הוכרזה כשהידה".
סרטון פרידה מסדיל, מחשבון הטיקטוק של תיאטרון החופש
@tft2006jenin Farewell, Sadeel Naghnaghia With hearts burdened by sorrow, yet filled with pride and unwavering belief in truth and justice, we bid farewell to our beloved butterfly; Sadeel. Though your physical presence has departed, your spirit remains intertwined with us. In this world fraught with pain, you have transformed into a guiding star that illuminates the firmament of resistance. Therefore, in your cherished memory, let us persist in our fight and dedicate ourselves to the cause of children's rights and liberation. The Freedom Theatre Family Video by Suzan Wasfi وداعاً سديل نرسم كلمات وداع فراشتنا بقلوبٍ مثقلة بالحزن، ولكنها تنبض بفخرٍ وإيمانٍ بالحق والعدالة … صغيرتنا قد يكون جسدكِ قد رحل عنا، لكن روحكِ تعيش بيننا، ففي هذه الدنيا المؤلمة، أصبحتِ نجمةً تضيء سماء المقاومة، لنواصل على ذكراك النضال والعمل من أجل حقوق الأطفال والحرية. عائلتك في مَسرح الحرية
לדברי פיאד, "החיילים יורים אש חיה על כל מה שזז, כשהם פולשים למחנה. אנשים מנסים להתחבא ולהישאר בבתיהם. הצבא הקיף את הבית של אחי בחודש מרץ. שכבתי על הרצפה שם במשך ארבעים דקות בזמן שצלף ירה אש חיה לכיוון שלי. העמדתי פני מת עד שהגיע אמבולנס ושמו אותי בתוכו והוציאו אותי מהאזור".
מוסטפא שתא, מנכ"ל תיאטרון החופש שבמחנה ג'נין, הכיר את סדיל היטב. הוא מספר שהיא "השתתפה ברוב הפעילויות של התיאטרון. היא היתה חלק חשוב, מבחינת נוכחות והשתתפות. היא היתה ילדה סקרנית במיוחד, והחיוך לא ירד לה מהפנים, תמיד עזרה לילדים הקטנים להשתלב ולהשתתף בתיאטרון. היא גדלה בתיאטרון, חונכה כאן, והפכה לחלק ממנו. כל מי שנכח או ביקר בתיאטרון היה בקשר עם סדיל, והיא היתה בקשר ישיר עם האמנים בתיאטרון ועם האורחים מחו"ל".
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן
