מאום שמום להאג שמאג: האם הגיע הקץ לחסינות הישראלית?

בישיבת הממשלה שנערכה ב-29 במרץ 1955, דוד בן גוריון, אז שר הביטחון, העלה הצעה: לכבוש את רצועת עזה מידי מצרים. כמה ימים קודם לכן, מסתננים שנכנסו מרצועת עזה רצחו ישראלית במושב פטיש, השוכן במה שהיום מוגדר כ"עוטף עזה", ובן גוריון חשב שזו התגובה הציונית ההולמת.

ראש הממשלה משה שרת התנגד, בין השאר בטענה שכיבוש הרצועה יסבך את ישראל עם האו"ם, והזכיר לבן גוריון שבזכות החלטת עצרת האו"ם בנובמבר 1947, קצת יותר משבע שנים קודם לכן, קמה מדינת ישראל. ביומנו מספר שרת שבן גוריון התקומם. "'לא ולא', זעק בן גוריון", כך מספר שרת ביומנו, "רק הֶעַָזת היהודים הקימה [את] המדינה, ולא החלטת 'אוּם-שמוּם'".

שנה וחצי מאוחר יותר, אחרי שחזר לראשות הממשלה, בן גוריון מימש את ההצעה שלו. ישראל כבשה את רצועת עזה ואת חצי האי סיני. אבל במקום להקים את "מלכות ישראל השלישית", כפי שהבטיח מיד אחרי סיום המלחמה, בן גוריון נאלץ לסגת בעקבות החלטה של עצרת האו"ם, אותו גוף שזלזל בו זמן קצר קודם לכן. אבל הביטוי שטבע, "אום שמום", הפך לאחת מאבני היסוד של התפיסה של ישראל את עצמה: ישראל לא חייבת דין וחשבון לאף אחד על מעשיה, לא לאו"ם ולא לחוק הבינלאומי. ישראל היא לא accountable, לא חלה עליה אחריוּתִיוּת, כלשון האקדמיה לעברית.

כמעט 70 שנה חלפו, ואל הביטוי "או"ם שמום", מצטרף עכשיו ביטוי חדש, ושוב הוא קשור לכיבושה של עזה, הצל המלווה את ישראל מרגע קיומה, "ארץ הגזירה, התגלמות הרוע והאכזריות", כפי שאומר החוקר ד"ר דותן הלוי. רק הפעם, במקום שר הביטחון, מי שטבע אותו הוא השר לביטחון לאומי, במקום דוד גוריון, איתמר בן גביר. "האג שמאג", הגיב בן גביר להחלטת בית הדין הבינלאומי לצדק בנוגע לטענה שישראל מבצעת ג'נוסייד בעזה. "החלטת בית הדין האנטישמי בהאג מוכיחה את מה שהיה ידוע מראש: בית הדין הזה אינו מבקש צדק, אלא את רדיפת העם היהודי".

במילים אחרות, לא רק ראשי התיבות – דב"ג מול אב"ג – מקרבות את בן גוריון לבן גביר, גם הגישה המבטלת שלהם כלפי הקהילה הבינלאומית, מוסדותיה וחוקיה. "עתידנו אינו תלוי במה יאמרו הגויים, אלא במה יעשו היהודים", אמר בן גוריון בנאום שנשא באפריל 1955, משפט שהפך גם הוא למגדלור של המדיניות הישראלית. בן גביר היה חותם על המשפט הזה בשתי ידיים.

אנחנו כמובן לא יודעים מה יפסוק בסופו של דבר בית הדין בהאג בנוגע לשאלה אם ישראל ביצעה או מבצעת ג'נוסייד בעזה. הדיון בעניין הזה עשוי לקחת שנים. אנחנו גם לא יודעים מה ייכתב בדו"ח שישראל אמורה להגיש לבית הדין עוד קצת יותר משלושה שבועות, שבו היא אמורה להראות מה עשתה כדי למנוע סכנה של רצח עם בעזה; ואם בית הדין יסתפק בדו"ח הזה, או יוציא צווים חדשים, חריפים יותר, כדי להגן על הפלסטינים בעזה מפני ג'נוסייד.

אנחנו גם לא יודעים אם מועצת הביטחון של האו"ם תתבקש לכפות על ישראל לציית לצווים האלה, ואם ארה"ב תיחלץ לעזרתה, כפי שעשתה בעשורים האחרונים. אבל כבר עכשיו אפשר לומר: מה שקרה ביום שישי שעבר בהאג סודק סדק משמעותי בשריון ה-non accountability, האי מתן דין חשבון, שישראל עטתה על עצמה כמעט מימיה הראשונים.

במשך שנים ישראל צפצפה על החוק הבינלאומי, מתוך ידיעה ודאית שארה"ב תנקה את הלכלוך שהיא משאירה אחריה בכל מוסד בינלאומי. עכשיו התגנב ספק לתוך הוודאות הזו.

"חלום שהתגשם לכל מי שעבד בתחום זכויות האדם"

כשהתברר שבית הדין בהאג לא הוציא צו להפסקת המלחמה בעזה, הפרשנים בישראל שחררו אנחת רווחה קולקטיבית, ורבים מהם תיארו את ההחלטה כ"ניצחון" לישראל. אבל כדי להבין את המשמעות הפוליטית של מה שקרה שם, כדאי לחזור קצת אחורה.

אחרי שדרום אפריקה פנתה לבית המשפט הבינלאומי בהאג בבקשה לפתוח בהליכים נגד ישראל על פי האמנה למניעת ג'נוסייד, בישראל התייחסו להליך בביטול הרגיל. "טענת דרום אפריקה משוללת יסוד עובדתי ומשפטי ומהווה ניצול שפל וזילות של בית הדין", נאמר בהודעת משרד החוץ הישראלי.

אבל בית הדין בהאג חשב אחרת. הנשיאה האמריקאית ג'ואן דונהיו קבעה כבר בפתח דבריה כי לבית הדין יש סמכות לדון בתלונה של דרום אפריקה, בניגוד למה שטענה ישראל. היא קיבלה כמעט במלואו את המצג העובדתי שהציגה דרום אפריקה לגבי הסכנה של ג'נוסייד בעזה – ממספר ההרוגים האזרחים, דרך הרס הרכוש, סכנת הרעב והמחלות ואפילו החשש לגורלן של נשים יולדות בעזה, טענה שזכתה ללעג מיוחד בישראל, כאשר דרום אפריקה הציגה את טיעוניה. לטענות ה"עובדתיות" של ישראל, כאילו היא עושה הבחנה ברורה בין אזרחים ללוחמים וכאילו חמאס משתמש באזרחים כ"מגן אנושי", לא היה אזכור בהחלטה.

"זה חלום שהתגשם לכל מי שעבד בתחום זכויות האדם", אומר באסל סוראני, חוקר ב"מרכז הפלסטיני לזכויות אדם" (PCHR), תושב עזה שהצליח לעזוב לקהיר אחרי 50 יום תחת המתקפה הישראלית על העיר שלו. "זו הפעם הראשונה שישראל מוחזקת accountable. על זה חלמנו, על סוג כזה של accountability, זה נותן לנו תקווה".

סוראני מספר שהפלסטינים לחצו כבר שנים על מדינות בעולם שיפנו לבית הדין הבינלאומי לצדק (ICJ) בהאג כדי לעצור את ישראל, אבל "היינו זקוקים לפריצת הדרך הטכנית" שסיפקה להם דרום אפריקה, שכן, כידוע, רק מדינות יכולות לפנות לבית הדין הזה, ולא ארגונים לא-ממשלתיים. סוראני ציין את העובדה שבית הדין דחה את הטענות של ישראל שאין לו סמכות לדון בעניין, ושאין בסיס לטענה שהיא מבצעת רצח עם. בית הדין קבע ש"יש סבירות שישראל מבצעת רצח עם", אומר סוראני, "זו לא בדיחה".

בתור חלק מקהילת זכויות האדם הפלסטינית, סוראני חווה את התסכול הכרוך בהגשת דו"חות על הפרת זכויות מצד ישראל שאיש לא קורא. אבל הפעם, הוא מאמין, זה שונה. "כשאנחנו מגישים להן דו"ח, מדינות המערב אומרות 'אוקיי' וזהו. זה משהו אחר לגמרי כשאתה מציג לדיפלומט אירופי החלטה של ה-ICJ".

סוראני גם מאמין שמרגע שבית הדין לצדק קבע שיש "סבירות" לרצח עם בעזה, זה ישפיע בהכרח גם על בית הדין הבינלאומי הפלילי, השוכן בצד השני של הרחוב, במיוחד על התובע כרים ח'אן, שעד עכשיו – לדברי סוראני – גרר רגליים בכל מה שנוגע לתלונות נגד ישראל. "זה סיוט בשביל ח'אן", אומר סוראני, "במקום לתת הרצאות על חשיבות השמירה על החוק בינלאומי, הוא ייאלץ לזוז מתיאוריה לפרקטיקה. יהיה לזה השלכות אדירות".

המצב השתנה

כמו סוראני, גם עו"ד טליה ששון, לשעבר ראש המחלקה לתפקידים מיוחדים בפרקליטות והיום יו"ר המועצה הציבורית של הקרן החדשה לישראל, אומרת שהמצב של ישראל השתנה. "הפעם היא לא נגררה ראשית דבר למועצת הביטחון אלא לבית הדין בהאג", אומרת ששון. "אם ישראל תגיע למקום שהיא תקבל צו שייקבע על ידי בית הדין שהיא לא מילאה אחריו, היא עלולה למצוא את עצמה במועצת הביטחון, כאשר ה'רקע המשפטי' שיעמוד בעוכריה תהיה החלטה קשה של בית הדין בהאג כלפיה".

אמנם, כפי שכתבה במאמר שפרסמה ב"הארץ", קיים "פער גדול" בין החלק ההסברתי של ההחלטה של בית הדין, שאימץ את נקודת המבט הדרום אפריקאית, לבין הצווים עצמם, שהיו מתונים למדי, אבל הפער הזה לא צריך להטעות. בית הדין נתן לישראל הזדמנות "לתקן את דרכיה" ולהודיע תוך חודש מה עשתה כדי למנוע ג'נוסייד, אבל אם התשובה של ישראל לא תהיה משכנעת – וה"האג שמאג" של בן גביר וחגיגות הטרנספר בכינוס הימין בירושלים בוודאי לא יעזרו לשכנע את בית המשפט – סביר שייצאו צווים הרבה יותר משמעותיים נגד ישראל.

>> "הערבים יזוזו": בכנס ההתנחלות בעזה ראו ב-7 באוקטובר הזדמנות

בעיניה של ששון, כמו בעיני סוראני, השאלה היא לא רק משפטית. "ישראל מצאה עצמה כמעט מחוץ לגדר מבחינת השיח בציבוריות הבינלאומית", אומרת ששון. עצם העובדה שבית הדין הסכים לדון ברצינות בטענה שהיא מבצעת ג'נוסייד, מעמיד את ישראל בסיטואציה קשה מאוד. "אם בית הדין ישנה את החלטתו כלפי ישראל, ואם ישראל לא תמלא בקפדנות אחר הצווים, היא עלולה למצוא עצמה בסיטואציה חדשה, בלתי מוכרת ורעה מכל קודמותיה", אומרת ששון. במקרה כזה, שהיא מקווה שלא יתרחש, "ספק אם יוטל וטו אמריקאי במועצת הביטחון כשברקע יש קונצנזוס, כמעט מקיר לקיר, בין השופטים בבית הדין בהאג. זה לא יהיה אוטומטי".

ששון טוענת שהתקשורת בישראל "חוסכת" מהציבור בישראל את הסבל של התושבים בעזה, בעוד הציבור בעולם רואה את הדברים. "הציבור כאן נתון במעין בועה", אומרת ששון, "לכן אם ישראל תתגלגל, חלילה, בעיקר עקב הצהרות חמורות של פוליטיקאים שייתפסו כהסתה לרצח עם, לסיטואציה של דיון עליה במועצת הביטחון, הדבר עלול ליפול על הציבור בישראל ב'בום' גדול, הוא לא יהיה מוכן לו".

קשה להעריך מה תהיה ההשפעה של הדיון בהאג על הפעולות של ישראל בעזה בטווח הקצר. סוראני מציין את ההסכמה להכניס נציגים של האו"ם כדי לבחון את המצב בצפון הרצועה כסימן ראשון לכך שישראל לוקחת את האג ברצינות. גם ההחלטה למנוע ממפגינים – בני משפחות חטופים אבל בעיקר אנשי ימין – לחסום את משאיות הסיוע בדרכן למחסום כרם שלום ולעזה, קשורה מן הסתם לצו שהוציא בית הדין לאפשר כניסה ציוד הומניטרי כדי למנוע רצח עם.

אף שבישראל איש לא יודה בכך באופן רשמי, סביר שהאצה במשא ומתן על הפסקת אש ארוכה של שישה שבועות בתמורה לשחרור חלק מהחטופים הישראלים קשורה גם היא להחלטה בהאג. במקרה של הפסקת אש, יהיה לישראל הרבה יותר קל להראות לשופטים שהסכנה של רצח עם בעזה התרחקה או לא קיימת.

קיימת כמובן אפשרות שישראל תצפצף על האג. אם יתקבל הכיוון של בן גביר, שמצטייר בתקופה האחרונה כראש הממשלה בפועל והוא ללא ספק האיש הכי פופולרי בימין, כפי שגם הראה הכנס בירושלים, צוות הגנה הישראלי יתקשה מאוד לשכנע את השופטים בהאג שישראל לא עלתה על המסלול לג'נוסייד, בוודאי אם התוכניות ל"הגירה מרצון" של הפלסטינים מעזה יהפכו למדיניות רשמית או רשמית למחצה של הממשלה.

סוראני מאמין שאם זה יהיה המקרה, המסלול שהתחיל בהאג עשוי בהחלט להוביל לסנקציות כמו אלה שהוטלו על דרום אפריקה. דרום אפריקה נדרשה לתת דין וחשבון על משטר האפרטהייד, ועכשיו גם ישראל. "הפנאטים שמובילים את הממשלה בישראל לא מבינים את הדינמיקה בעולם. הם חושבים שלא חשוב מה, הם יחמקו מעונש", הוא אומר. עד עכשיו, קו הביצורים שנמתח מבן גוריון עד בן גביר החזיק מעמד. השאלה אם דווקא מתקפת פתע מכיוון דרום אפריקה תצליח לשבור את שריון החסינות הישראלי.