"הערבים יזוזו": בכנס ההתנחלות בעזה ראו ב-7 באוקטובר הזדמנות

המחזה הכי הזוי בכנס "התיישבות מביאה ניצחון", שהתקיים ביום ראשון בערב בבנייני האומה בירושלים, לא היה מפת היישובים שמתנחלים מתכננים להקים בעזה, אלא דווקא הרגע שבו אלפים קפצו, רקדו ושרו באולם. אחרי 7 באוקטובר זהו מראה נדיר בישראל, בוודאי באירוע פוליטי.

אך מסתבר שלמשתתפים בכנס, בהם שרים בכירים וחברי כנסת מהקואליציה, שהשתתפו גם הם בריקודים, יש על מה לשמוח. בשבילם, 7 באוקטובר והמלחמה סיפקו הזדמנות שלה חיכו כדי לחזור לעזה. ואם אפשר, שהפלסטינים לא יהיו שם כשהם מגיעים. "עידוד הגירה", אמר השר לביטחון פנים, איתמר בן גביר, שכנראה הבין אחרי הדיונים בהאג שהוא צריך להיות דיפלומטי. אחרים היו זהירים פחות, ונשמעו התבטאויות כמו "וירשת וגירשת" .

רק שר האוצר, בצלאל סמוטריץ', החל את דבריו בהסתייגות קלה מהשמחה ששררה באולם: "אני מוכרח לומר שאני קצת ברגשות מעורבים עם האווירה המיוחדת באולם הזה, בתוך תקופה מורכבת של מלחמה, של מחירים, של ניחומי אבלים", אמר, אך מיד התאושש: "אבל יש משהו בבריאות הטבעית שיש כאן, בעוצמות, בשמחה, ובדבקות בארץ ישראל, שיש לו פוטנציאל לתת כוח ענק".

בכניסה, לצד המאבטחים הרבים, עמד חייל במדים ונשק עם תג של הכנס, ובדק את הנכנסים. "מותר לחיילים לבוא?", התבדח איתו אחד הנוכחים, והוא ענה: "שלחו אותנו לאבטח פה", אף שהגיע לבד.

Now in Jerusalem: hundreds of right wing settlers take part in a conference to plan the return to the Gaza Strip pic.twitter.com/adugs3r7FE

— Oren Ziv (@OrenZiv_) January 28, 2024

במבואה הוצגה מפה ענקית של עזה, שעליה נקודות ההתנחלות המתוכננות. כל נקודה יוצגה בדוכן, שבו ניתן היה להירשם. לצד "קהילת העיר עזה" נכתב: "לעיר עזה היסטוריה יהודית מפוארת, מתקופת החשמונאים ועד פרעות תרפ"ט". לצד "גרעין התיישבות יש"י – צפון חבל עזה", נכתב: "הגרעין אמור לקום בפאתי העיירה שחרבה, בית חאנון". לצד גרעין "שערי חבל עזה – חוף מרכז עזה" נכתב: "מיקום הגרעין בח'אן יונס".

למרות נוכחות מרשימה של שרים וחברי כנסת מהמפלגות עוצמה יהודית, הציונות הדתית, הליכוד ואפילו יהדות התורה, החתן והכלה של האירוע היו ראש מועצת שומרון, יוסי דגן, ויו"ר נחלה, דניאלה וייס. לפני 7 באוקטובר הם היו עסוקים בגדה: באביתר, בחומש – שם נחלו הצלחה בסיוע הממשלה, ובנקודות מאחזים נוספות. מאז המלחמה, נפתח בפני שני היזמים שוק חדש – והם לא מתכוונים לוותר עליו, ופועלים באותה שיטה שבה פועלת "נחלה בגדה": רישום לגרעינים עתידיים, כדי שיהיו מוכנים ליום פקודה.

לשאלה מה יקרה לפלסטינים בעזה, שאותה העלו רבים מכלי התקשורת הבינלאומיים שהגיעו למקום, לווייס יש תשובה, שעליה חזרה שוב ושוב: "הערבים יזוזו. אנחנו רוצים את החטופים שלנו חזרה, אז אנחנו לא נותנים להם אוכל. אנחנו לא נותנים לערבים שום דבר, אז הם יצטרכו לזוז. העולם יקבל אותם". למודת ניסיון בדינמיקה בין תנועת ההתנחלות לממשלה, על השאלה מה יעשה ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שלקראת הדיון בהאג אמר שישראל לא תישאר בעזה, ענתה וייס בחיוך: "הממשלה תקבל את הלחץ של הציבור".

מעל הבמה, אמרה וייס: "7 באוקטובר שינה את ההיסטוריה… עזה, השער הדרומי של ישראל, ייפתח לרווחה. העזתים יעזבו לכל העולם, ועם ישראל יפריח את אדמת אבותיו. כל רגב ורגב בארץ ישראל, אליו נצמדים חיילינו, נותנים את העוצמה הנדרשת להילחם מול אויב אכזר ולנצח. לא אל ארץ נוכרייה אנו שבים, אלא אל חולות הזהב של העזה שלנו. אין יום שאחרי, היום שאחרי זה היום, זה כל יום שבו עם ישראל מנצח ושב ויושב בחבל עזה".

קו מנוגד לזה של "ישראל הרשמית"

כמחצית מהקהל שהגיע לכנס היו בני ובנות נוער. על המסך בתוך האולם הוקרנו סרטונים שצילמו חיילים בעזה, שחלקם דיבר על החזרה לגוש קטיף. אחד הסרטונים שהוצגו היה הווידיאו המפורסם של "אין בלתי מעורבים", שהובא בתור ראייה בהאג.

באופן כללי, נראה שאת מארגני הכנס כלל לא הטרידה העובדה שהקו של התנחלות וגירוש נוגד לגמרי את זה של "ישראל הרשמית" בבית הדין בהאג. רעיון הטרנספר לתושבי עזה נכח בכל נאום. כשבן גביר עלה לדבר, כמה נערים הניפו שלט ביציע, שעליו נכתב: "רק טרנספר יביא שלום". בן גביר ענה להם בנאומו: "כן, וגם להציע פתרון מוסרי, הגיוני, תורני והלכתי, עידוד הגירה וחוק עונש מוות למחבלים… לעודד אותם ללכת מכאן".

שר התקשורת, שלמה קרעי, היה ישיר יותר: "לא תהיה מדינה פלסטינית לעולם בין הים לירדן… יש לנו חובה לפעול, למעננו, ולמען אותם כביכול בלתי מעורבים, להגירה מרצון. גם אם המלחמה שנכפתה עלינו הופכת את העניין של הגירה מרצון לכופין אותו עד שיאמר 'רוצה אני'".

לעומת הפוליטיקאים, שחלקם לפחות נזהר קצת בלשונו, אנשי הציבור והמתנחלים היו בוטים הרבה יותר. הרב עוזי שרבף, יו"ר עמותת "הרחיבי" מחברון ואחד ממובילי רעיון ההתנחלות בעזה, אמר בתחילת הכנס: "צריכים לעשות חשבון נפש, איך כל כך הרבה יהודים נרצחו באכזריות תוך שעות ביום שמיני עצרת. האם יש כאן רק בעיה ביטחונית? רבים אומרים, בצדק, שצריך לשנות את תפיסת העולם בעקבות הטבח. אבל לא רק לשנות גישה, אנו צריכים גם לעלות מדרגה, קומה, כעם, כמדינה. בואו נפסיק לדבר על חלקים של ארץ ישראל. מה זה A, B ו-C? מה זה צפון הרצועה, שאולי נתחיל משם? כל הרצועה, כל חבל הארץ, הוא חלק מארץ ישראל".

ראש מועצת שומרון, יוסי דגן, קשר – כמו דוברים אחרים – בין ה"נסיגות" לבין הטבח שביצע חמאס: "אחרי 7 באוקטובר, ברור לכולם שבמקום שבו יש התיישבות יש ביטחון, ובמקום שאין בו התיישבות יש טרור… עם ישראל, כולנו, באחדות נדירה במלחמה על חייו, על קיומה של מדינת ישראל. אנחנו חייבים לומר את זה בקול ברור. אוסלו, והגירוש בהתנתקות, הביאו עלינו את השואה הזאת. אני אומר, תחזרו אחרי, הסכם אוסלו מת – עם ישראל חי". הקהל שאג בחזרה את הסיסמה החדשה.

ראש מועצת קריית ארבע, אליהו ליבמן, שבנו אליקים נחטף לעזה כשאיבטח את מסיבת נובה, היה בוטה וישיר יותר מדוברים אחרים. הוא אמר שהחטופים נחטפו כדי לאפשר את השיבה לעזה: "אנחנו זוכרים בערב כזה ולא שוכחים את כל הגיבורים, שנפלו, שנפצעו, שנחטפו, כדי שאנחנו, בעזרת השם, נשוב במהרה ליישב את גוש קטיף ואת צפון השומרון".

ליבמן כנראה לא עקב אחר הציטוטים שמצאו דרכם לדיונים בהאג, ואמר: "הפרשה שקראנו השבת מסיימת ב'מחו אמחה את זכר עמלק מתחת לשמים'. אנחנו בדור הזה נלחמים בעמלק. בסוף ספר במדבר, בפרשת מסעי, מוזכר פעמיים, פסוק אחרי פסוק, 'והורשתם'. והורשתם את כל יישובי הארץ, מסביר לנו האור החיים הקדוש למה כתוב 'כל'. גם כאלה שלא ניתן להרוג, ויש לגרש ולהוריש. אין חפים מפשע. רש"י מסביר לנו מה זה 'והורשתם וגירשתם': והורשתם אותם מיישוביה ואז ישבתם בה, ואם לא, לא תוכלו להתקיים בה. העתיד שלנו פה בארץ ישראל זה רק אם נוריש את יושבי עזה ונתיישב בה".

בין הנאומים, עלו השרים, חברי הכנסת ודמויות מובילות לחתום על "עצומה" לחזרה לגוש קטיף. כרגיל בישראל, מוזר שמי שיושבים בממשלה ומקבלים החלטות, חותמים על עצומה, שבעצם מיועדת לאדם אחד – בנימין נתניהו, שגם הוזכר בנאומים כמי שיש לשכנעו בחשיבות ההתנחלות בעזה.

בהמשך הדיונים בהאג, לישראל יהיה קשה לטעון שההתבטאויות שנשמעו בכנס לא מייצגות מדיניות רשמית. בחוברת שחולקה לבאים לכנס, המסר היה אפילו ברור מאשר בנאומים. על השאלה "איך ישראל צריכה לנהוג בערביי עזה?", כתב עו"ד אביעד ויסולי, "לנכבה 2, כלומר גירוש המוני של ערביי עזה, יש הצדקה גם בדיני המלחמה".

תוכנית ההתנחלות בעזה נראית מהצד אולי הזויה ורחוקה, וניתן להניח שנתניהו וחברים אחרים בקואליציה ימנעו זאת, אך חשוב לזכור כי בינתיים בגדה, התוכנית הזאת מבוצעת באופן מוגבר מאז אוקטובר. לא סתם כל דוברי הכנס הזכירו את צפון השומרון, שם, אחרי הניצחון בחומש, נקודות נוספות על הכוונת, ויותר מ-16 קהילות פלסטיניות כבר גורשו בעקבות אלימות מתנחלים, בגיבוי הצבא.

בתום הכנס, אחד הדוכנים הציע התיישבות עירונית בעיר עזה עצמה, עם מפה שבה ניתנו שמות חדשים לשכונות הפלסטיניות. שכונת זייתון הפכה לשכונת "שיבת ציון", סברה ל"צבר" ושג'אעייה ל"גיבורי עז". "זה יהיה בלי ועדת קבלה", אמר נער נלהב לגבר חרדי שהתעניין. האחרון ציין שהוא לא רוצה שילדיו ילמדו ב"מערכת החינוך של השר גולדקנופף", והנער ענה לו: "תוכל להקים מערכת חינוך משלך".

מחוץ לכנס, בדרך לתחנה המרכזית, מישהו ריסס כתובת בספריי שחור: "חוזרים לעזה", ואחר הוסיף בטוש בין שתי המילים תזכורת למציאות הכואבת שמחוץ לעולם: "חוזרים למות בעזה".