האם ישראל מבצעת דומיסייד בעזה?

השמדת עם, ג'נוסייד, היא יותר מ"סתם" פשע מלחמה. היא מוגדרת כ"פשע הפשעים". מאז מלחמת העולם השנייה, יש הסכמה רחבה שמעשה המכוון לחיסולו של עם, של קבוצה אתנית, הוא גרוע מכל פשע מלחמה אחר. האבחנה הזו קיימת בחוק הבינלאומי, ב"אמנת רומא" שעל יסודה הוקם בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג, וגם בדעת הקהל העולמית.

אבל מה בדבר חיסול או מחיקה של עיר? האם גם בזה יש חומרה יתרה, העולה על פשעי מלחמה "רגילים"? ובמה שנוגע לנו: האם הריסת העיר עזה וסביבותיה יכולה להיחשב כפשע חמור בפני עצמו, פשע של domicide, רצח מגורים, מלשון דומוס, בית?

ועזה אכן הרוסה. לפי נתונים שהוצגו ב-13 בדצמבר בישיבה של "Shelter Cluster Palestine", גוף המאגד ארגוני או"ם וארגוני סיוע, 26% מיחידות הדיור בצפון הרצועה נהרסו באופן מלא, ועוד כ-62% ניזוקו באופן חלקי, בסך הכל 88%.

בעיר עזה עצמה נהרסו באופן מלא 16% מיחידות הדיור, ועוד 59% נפגעו חלקית – בסך הכל 75%. באזורי המרכז, ח'אן יונס ורפיח, הנתונים היו נמוכים יותר, במיוחד במה שנוגע להרס מלא, אבל זה היה לפני התגברות הפעילות של הצבא הישראלי שם. בסך הכל, לפי הנתונים האלה, כ-70% מכלל יחידות הדיור ברצועת עזה – 305,000 מתוך 439,000 יחידות דיור – נפגעו באורח מלא או חלקי.

הנתונים האלה, המסתמכים על הערכות של הארגונים השונים (הם נעזרו בנתונים משרד השיכון של ממשלת חמאס רק במה שנוגע להיקף יחידות הדיור ברצועה), עולים בקנה אחד עם הערכות של מומחים בינלאומיים אחרים. לפי תחקיר של סוכנות הידיעות איי.פי, שפורסם בשבוע שעבר והסתמך על שני מומחים אמריקאים העוסקים בניתוח נזקי מלחמה, על פי צילומי לוויין, הנזק שישראל המיטה בעזה בחודשיים וחצי של לחימה עולה על מה שחוללו כוחות סוריים ורוסיים בחלב בין השנים 2012 ל-2016; על ההרס שהמיטו הרוסים על מריופול ב-2022; ואפילו על ההרס היחסי שנגרם לערים גרמניות בהפצצות בעלות הברית במלחמת העולם השנייה.

"לעזה יש עכשיו צבע אחר מהחלל", אמר אחד המומחים, קורי שר, שעקב אחר ההרס בחלב ובמריופול. בסך הכל, לפי שני המומחים, זיהו פגיעות ב-56 בתי ספר ששימשו מקלט לתושבים שעזבו את בתיהם, ב-110 מסגדים ובשלוש כנסיות.

כמו תחקיר איי.פי, גם תחקיר של "וושינגטון פוסט" מהשבוע שעבר נקב בנתונים של נזק ל-70% מיחידות הדיור ברצועת עזה. חמישה מומחים שניתחו צילומי לוויין אמרו לעיתון כי כל 28 בתי החולים בצפון הרצועה נפגעו, וליד 17 מהם הוטלו של פצצות של 900 ק"ג ויותר, קירבה שאמורה להביא למיטוטם. "אנחנו עדים לקמפיין שמטרתו היתה להביא לסגירת כל בתי החולים בצפון (הרצועה)", צוטט בכתבה לאו קאנס, ראש המשלחת לפלסטין של ארגון "רופאים ללא גבולות".

באלאקרישנאן ראג'אגופל, דווח האו"ם לזכות למגורים ומרצה למשפטים ב-MIT, אמר לפני כשבועיים ל"גארדיאן" כי ההרס בחלב ובמריפול והרס קהילות הרוהינגה במיאנמר העלו את הצורך ליצור קטגוריה של "דומיסייד", הרס של מרחב אורבני, כפשע נגד האנושות, שכן היום אין התייחסות ישירה למקרה כזה בחוק הבינלאומי. מה שקורה עכשיו בעזה, הוא אמר, מגביר את הצורך הזה. "צריך להתמודד עם מעשי איבה שנעשים מתוך מודעות שהם יגרמו להרס שיטתי ולנזק של מגורים אזרחיים ותשתיות ויהפכו עיר שלמה, כמו העיר עזה, לבלתי ראויה למגורים לאזרחים", אמר ראג'אגופל.

"הבן גביריזם חלחל לתוך הצבא"

הצבא הישראלי לא פרסם נתונים לגבי היקף ההרס שגרמה הפעילות שלו בעזה. בכל מקרה, קשה מאוד לחשב אותו. ישראל מסרה שחיל האוויר ביצע 22,000 תקיפות מ-7 באוקטובר עד אמצע דצמבר, אבל לכך כמובן יש להוסיף את ההפגזות של השריון, הארטילריה וחיל הים במהלך הקרבות, וגם את פעילות ההרס הנרחבת של חיל ההנדסה. ב"וול סטריט ג'ורנל" נכתב בסוף השבוע שעד אמצע דצמבר, השתמשה ישראל ב-29,000 פצצות, פגזים ותחמושת ברצועת עזה, זאת לעומת כ-3,678 פצצות ופגזים שהצבא האמריקאי השתמש בהם בעיראק בין 2004 ל-2010.

פוליטיקאים ואישי ציבור שונים, מהימין ולא רק ממנו, העמידו את ההרס של העיר עזה כאחת ממטרות המלחמה. כך, לדוגמה, רק ביום רביעי שעבר הציע ח"כ צבי פוגל מעוצמה יהודית "להפוך את כל צפון רצועת עזה לאזור התיישבות יהודי". "עזה היתה חייבת להימחק", תיאר איש הימין יואב שורק באתר "השילוח" את האופן שבו תיראה צפון רצועת עזה ב-2027. הדבר היחיד שייוותר ממנה, לפי שורק, הוא מוזיאון לזכר הנכבה, שיוקם על החורבות של מחנה הפליטים ג'באליה. היזם אורן דוברונסקי, כוכב תוכנית הריאליטי "הכרישים", הציע "להרוס את עזה את היסוד" ולהפוך אותה "למגרש החניה הכי מפורסם בעולם". הפוסט הפך ויראלי.

ישראל הרשמית לא אימצה את התזה שצריך להרוס את העיר עזה, אבל ההתנהלות של הצבא יוצרת רושם שהרס מכוון של העיר וסביבותיה הוא אכן אחת המטרות הלא-כתובות של הפעולה בעזה. לא מדובר רק בהרס שהוא תוצאה מהפצצות שנועדו "לרכך" מטרות לפני שכוחות קרקע נכנסים אליהם או הרס שנוצר תוך כדי קרב. הצבא עסק בהרס אינטנסיבי גם אחרי שהכריז על "שליטה מבצעית" באזורים שונים בצפון הרצועה.

"מצד אחד יש כאן קושי מבצעי אמיתי", אומר אלוף במיל' יאיר גולן, "להילחם באזור הצפוף הזה זה עסק מסוכן וקשה מאוד. מהצד השני, השתלטה (על הצבא) תרבות של יורים כי אפשר. זה קצת מעיד באופן לא הכי מחמיא על כושר הלחימה של צה"ל. כדי להיות מאופק וקר, גם במצב של היתקלות ולחימה, אתה צריך להיות מאוד מקצועי, ומה שאתה רואה עכשיו זאת עדות לצבא לא כל כך מקצועי, שלא כל כך התאמן בשנים האחרונות".

את התרבות של "לירות בשביל לירות", גולן מזהה גם בהריגה של עו"ד יובל קסטלמן בירושלים וגם בהריגה של שלושת החטופים בעזה. "זו תרבות של נקמה. הבן גביריזם חלחל לתוך צה"ל", אומר גולן.

גולן אומר שהוא לא חושב ש"הרעיון המסדר היה להשמיד כמה שיותר בתים, שלא יהיה להם לאן לחזור", ושההרס בעזה הוא בעיקר תוצאה של "הסתכלות אדישה. זה המצב, הבאתם (חמאס) את זה על עצמכם, אלה התוצאות".

אבל כך או כך, אם נצרף להרס את המאמץ "לדחוף" את 1.1 מיליון תושבי העיר עזה וסביבותיה לדרום הרצועה, ואת מניעת חזרתם גם בהפוגה של תחילת דצמבר וגם בעתיד הנראה לעין, לא מופרך לומר שישראל "הפכה את עזה למדבר", כפי שאמר ל"שיחה מקומית" העיתונאי אכרם עטאללה, יליד עזה שחי בלונדון, וש-37 מ-40 בני משפחתה של אשתו נהרגו בהפצצה אחרי שברחו מג'באליה למרכז הרצועה. "זו תהיה טעות לאפשר את חזרת האזרחים לכאן, אם הם יחזרו זה יהיה אסון", אמר קצין ישראלי לעיתונאי ניר גונטז' ששהה עם כוח הצבא בצפון הרצועה בשבוע שעבר.

"אתר אזרחי שאינו משרת את הלחימה הוא לא מטרה לגיטימית".

אחד הסרטונים הכי מזוהים עם המלחמה הוא פיצוץ הפרלמנט הפלסטיני, ב-15 בנובמבר, יומיים אחרי שכוחות הצבא השתלטו עליו ו"טיהרו" אותו. בתקשורת הישראלית הוא זכה לתואר "הפרלמנט של חמאס", ולכן היה ראוי לפוצץ אותו, אבל "לאף אחד (בעזה) לא היה אכפת מהפרלמנט, כי אין פרלמנט. בפלסטין לא היו בחירות מאז 2006, זה סתם בניין", אומר ל"שיחה מקומית" באסל סוראני, חוקר ב"מרכז הפלסטיני לזכויות אדם" (PCHR), תושב עזה שהיה בעיר ב-50 ימי הלחימה הראשונים עד שעזב את הרצועה יחד עם משפחתו לקהיר.

"גם אם הפרלמנט שימש למלחמה, ברגע שטוהר, הוא מפסיק להיות מטרה לגיטימית", אומר ל"שיחה מקומית" עו"ד מיכאל ספרד, מומחה לדיני מלחמה ולזכויות אדם. "ההבחנה בין מטרה שהיא מותרת בתקיפה לזו שאיננה נעוצה בשאלה אם המקום משמש לצורכי הלחימה ומשרת את המאמץ הצבאי במובן הצר, וגם אז צריך לבחון מידתיות ולנקוט אמצעי זהירות כדי להקטין למינימום את הסכנה לפגיעה באזרחים. אתר אזרחי שאינו משרת את הלחימה הוא לא מטרה לגיטימית".

עמוס הראל כתב ב"הארץ" כי פיצוץ הפרלמנט נעשה "ביוזמה מקומית", ולא קיבל את אישור הרמטכ"ל. אבל גם אם הדבר נכון, פיצוץ הפרלמנט לא היה אירוע בודד. ימים ספורים אחרי פיצוץ בניין הפרלמנט הופץ סרטון של פיצוץ בניין בית המשפט בעזה, ש"לוחמי גדוד 8173", לפי הסרטון, הקדישו אותו לנרצחי הטבח ב-7 באוקטובר. "לא נשכח ולא נסלח", נאמר בהקלטה בסרטון.

גם הקמפוס הענק של אוניברסיטת אל-קודס הפתוחה פוצץ, "לזכר כל הנופלים במבצע חרבות ברזל", כפי שנשמע בהקלטה. אחד החיילים הוסיף: "אין כמו צה"ל בעולם, איזו סגירת מעגל". לפני שפוצץ, הצבא כבר השתלט על הקמפוס והפך אותו למקום מגורים לחיילים, כך שבזמן פיצוצו הוא בוודאי לא היה יכול לשמש כמתקן צבאי של חמאס.

"ממבצעי עבר אנחנו יודעים שהצבא הורס בתים שחיילים שהו בהם", אומר רונן זיידל מ"שוברים שתיקה". "זה די רווח בצוק איתן. לא הצלחנו להבין למה. הרי חיילים שהו בהם, הם לא היו ממולכדים". זיידל מספר שבמבצעים קודמים, חיילים העידו שחלק מההרס נועד "להראות תוצאות לציבור הישראלי, להראות שהצבא 'נותן עבודה'". עד עכשיו, ב"שוברים שתיקה" לא התקבלו עדויות של חיילים מהמלחמה הנוכחית.

לגורל דומה לזה של האוניברסיטה הפתוחה זכו גם מבני ציבור אחרים, כמו מרכז התרבות על שם רשאד אל-שעווה וארמון התרבות על שם חיידר עבד אל-שאפי, שני מעוזים של התרבות החילונית בעזה. מסגד אל עומרי, המסגד העתיק בעזה וסמל היסטורי של העיר, הופצץ משום שלדברי הצבא "שימש תשתית לטרור ונמצא בו פיר של מנהרה".

אבל אם הפרלמנט, בית המשפט ואפילו האוניברסיטה הפתוחה יכולים להיחשב כ"סמלי ממשל" של חמאס, או לכל הפחות כ"מבני עוצם" – שהפגיעה בהם, לפי התחקיר של יובל אברהם ב"שיחה מקומית", אמורה לדחוף את האוכלוסייה לצאת נגד ממשלת החמאס – הצבא הורס גם מבנים המשרתים את הציבור, כמו בתי ספר וגם מבנים פרטיים, כסוג של "ענישה" על כך שנמצאו בהם ציוד קרבי או פירים.

כך, לדוגמה, פורסם סרטון של פיצוץ בית ספר בשג'אעיה, שנמצאו בו "אמצעי לחימה, זירות מטענים ופירי מנהרות", לפי הפסקול שצורף לסרטון. "יידע עם ישראל ויידעו כל אומות העולם שאלו הם אויבינו וככה הם מחנכים את ילדיהם". בכתבה בערוץ 13 סיפר סא"ל שמעון עורקבי, מג"ד הנדסה 601, בעודו מפעיל פיצוץ של בית בצפון העיר עזה, כי "נמשיך להרוס תשתיות בקצב הכי גבוה שאנחנו יודעים… ככה נעשה לכל בית בעזה שנמצא בו איתור עם תשתיות של חמאס". הפרשן הצבאי של הערוץ, אלון בן דוד, יוצר הכתבה, אמר באולפן שלצבא יש רשות "לפוצץ כל בית שיש בו תא דואר של חמאס".

ההרס נועד גם כדי "לעצב" את הנוף של עזה כך שיתאים לתוכניות של הצבא. כך, לדוגמה, פוצץ הצבא לפני כשבוע 56 בתים בשג'אעיה. "חטיבה 828 אומרת לשג'אעיה שלום, כאן מתחיל הניצחון", אמר מפקד החטיבה בתיעוד שפורסם. "שכונת שגאעיה ז"ל. בעזרת השם יהיה לכם נוף לים", אמר מפקד אחר בתיעוד אחר של אותו אירוע, בהתייחסו ליישובי עוטף עזה, שסילוקה של השורה המזרחית של הבתים בשג'אעיה אמורה לספק להם את המראה המיוחל.

"ההרס העצום אומר לאנשים: לעולם לא תוכלו לחזור"

"בבית חאנון ובבית לאהיא יש הרס של ערים שלמות", אומר סוראני בראיון זום מקהיר. "שני המקומות האלה שוטחו, התושבים של האזורים האלה לא יוכלו לחזור. ההרס העצום הזה אומר לאנשים: אתם לעולם לא תוכלו לחזור, והמקומות האלה יוקצו למתנחלים ישראלים, או יילקחו על ידי המדינה כמו בגדה המערבית, או שיהיו אזורים צבאיים".

סוראני, בעל תואר שני בחוק בינלאומי מאוניברסיטת סוא"ס בלונדון, פעיל כאמור בארגון PCHR, שאביו, ד"ר ראג'י סוראני, הקים. הארגון הזה מתח ביקורת קשה על גם על חמאס וגם על הרשות הפלסטינית. אחרי שהחלה המתקפה על עזה, הוא ומשפחתו ברחו מבית לבית. הם ניסו להימלט דרומה במכוניתם, אבל ויתרו לאחר שראו גופות מוטלות בצד הדרך, ומי שנסעו לפניהם הזהירו אותם שכדאי להם לחזור מפחד הירי הישראלי. בסוף של דבר, אחרי סיוט של 50 יום, הם הצליחו להגיע לרפיח ומשם לקהיר.

"הפחד הגדול שלי כפלסטיני, ושל רוב אלה שנמצאים בדרום הרצועה או בקהיר, הוא שלא נוכל לחזור לעזה", אומר סוראני. "אני בטוח שאם תשאל 99% מהעזתים, הם יגידו לך שזה לא המוות שכואב לנו עכשיו, זו העקירה הכפויה, והעובדה שאנחנו עוברים נכבה שנייה. התנאים שנוצרו מוציאים אותך בכפייה מהבית שלך, אין לך ברירה, אם אתה רוצה לחיות. זו התחושה הכי גרועה שיש".

המסר שמעביר ההרס שזרע הצבא הישראלי בעזה, אומר סוראני, "הוא שהאזור הזה (עזה) לא יתאים למחיה של בני אדם. והוא באמת לא ראוי. אין בתי חולים, אין בתי ספר, אין כבישים".

אכרם עטאללה, שביתו ששכן במערב גב'אליה, ליד חוף הים, נהרס עד היסוד, אומר דברים דומים. "זו נקמה, לא מלחמה". עטאללה, שידוע בכתיבה הביקורתית שלו על חמאס, מוסיף: "עוקרים את עזה מהשורש. זה לא רק הבתים. כל הרחובות נהרסו, כל התשתיות – חשמל, ביוב, בתי הספר, אוניברסיטאות. מה הקשר של חמאס לצינורות המים? אם האנשים יחזרו, הם לא יוכלו לחיות שם. עזה היא מדבר. הרסו את החיים בעזה. במלחמה אתה יכול לחיות בלי בית ספר, בלי אוניברסיטה. אחרי המלחמה, ילדים צריכים ללכת לבית ספר, צריך אוניברסיטה".

סוראני מספר כי בחור מעזה, שוכרי פילפל, מפרסם באינסטגרם מדי יום סרטונים שמראים את ההרס בעיר עזה. "הוא (פילפל) אומר שרוב הבניינים שעדיין לא הופלו, תהיה חובה להפיל אותם אחר כך, כי הם לא יעמדו בדרישות ההכרחיות לאנשים לחיות בתוכם", אומר סוראני.

הרושם שלך שההרס הוא שיטתי, או שפשוט ירו באופן חופשי?

"שני הדברים. זה שיטתי, כי גם אם הם ירשו לנו לחזור, הם רוצים שכל החשיבה שלך תוקדש לאיך תשקם את עזה כדי לחיות בה. רוצים שתשכח מהזכות שלך להגדרה עצמית, ממדינה פלסטינית, מזכויות האדם היסודיות שלך, מירושלים, ממה שקורה בגדה המערבית, מסיום הכיבוש. הדאגה היחידה שלך תהיה איך לאפשר לכמות קטנה של בטון להיכנס לעזה, איך להשיג אוכל".

באוניברסיטת אל-אזהר, הידועה לפי סוראני כמעוז של פת"ח, היתה תלויה תמונה גדולה של יאסר ערפאת. "רואים באופן ברור איך הם הפגיזו את הציור הזה של ערפאת", אומר אומר. הפרלמנט, הוא אומר, היה סתם בניין, ובכל זאת פוצצו אותו. "למה פוצצו את בית המשפט, שכולל את אולמות המשפט?", תוהה סוראני. "זה רק עונש קולקטיבי לכל הפלסטינים. (רוצים ש)הפלסטינים ישלמו את המחיר. רוצים שנשנא את עצמנו, נשנא את ההתנגדות שלנו, ונאשים את המנהיגים שלנו. זו לדעתי המטרה.

"כל חוף הים, כל בתי המלון שהיו ברחוב רשיד, רובם הופצצו. מסגד חוסיינה, המסגד הכי יפה שנמצא במרינה של עזה, הפציצו אותו. למה? כי הם לא רוצים להשאיר שום דבר יפה בעזה, שום זיכרון יפה".

עו"ד ספרד מסביר שפגיעה במבנה אזרחי שאין צורך צבאי לפגוע בו היא פשע מלחמה. "מחיקה של יישוב וכפר זו תופעה שונה", אומר ספרד בהתייחסו לאמירות של דווח האו"ם על הצורך להתייחס ל"דומיסייד" באופן מיוחד. "לכן אני מוצא טעם באמירה שהריסה נרחבת, שמטרתה להפוך אזור אזרחי מיושב לאזור שאי אפשר לחיות בו, מתאים שתוגדר כפשע נגד האנושות. זו דרך להעלמת קהילה אנושית, לייצר מצב שמרחב המחייה שלה מושמד. יש לפרקטיקה כזו חומרה מיוחדת.

"אני לא מכיר את פקודת המבצע, אבל העובדות שמתגלות מעזה מעלות חשד כבד שהצבא מבצע תוכנית של הרס נרחב כדי להפוך אזורים עצומים בעזה לבלתי שמישים לאוכלוסייה אזרחית, להפוך אזורים שלמים לבלתי ניתנים ליישוב. המציאות שהצבא יצר מעבירה את הנטל אליו ומחייבת אותו להסביר את מעשיו, לספק תשובות".

סוראני אומר שיש אנשים בעזה שחושבים שההתקפה של חמאס ב-7 באוקטובר היתה טעות, שאומרים ש"היינו צריכים לדעת מה תהיה התגובה, בואו נפסיק". אבל, הוא ממשיך, "יש אנשים שאומרים: לא, תמשיכו להילחם, אל תוותרו אף פעם. לדעתי הרוב בדעה השנייה. אם ישראל תישאר בעזה, היא תמצא את עצמה לא מול 2.3 מיליון בני אדם, היא תמצא את עצמה מול 2.3 מחבלים מתאבדים".

גולן מהדהד את הדברים של סוראני. "ימים יגידו אם צרבנו בתודעתם (של הפלסטינים) כך שיותר זה לא יקרה, או שפתחנו חשבון דמים שרק יעודד מקרים דומים", הוא אומר, "אני לא חושב שמישהו יכול לתת תשובה. ואם אתה לא יכול לדעת את העתיד, זה חוזר לדיון הפנימי, מה זה עושה לנו, ולנו זה עושה רע מאוד בראייה ארוכת טווח.

"אנחנו שוכחים כמה פלסטינים נהרגו במבצעים קודמים, עופרת יצוקה, עמוד ענן, צוק איתן. זה חלק מהעיוורון. 'הכינו בהם מכה ניצחת', וכל דברי הרהב של (אביב) כוכבי. אתה שואל את עצמך על מה נסמכו דברי הרהב האלה? היינו צריכים להבין שאותו עָם שחטף את 'עופרת יצוקה' ו'צוק איתן' לא חושב כמו שחשבנו שהוא צריך לחשוב. זה רק מחשל אותו. לא הייתי אלוף פיקוד דרום, אז לא עסקתי בזה יותר מדי. אבל אני חשבתי שמדיניות התגובה שלנו היא טמטום, היא לא מרתיעה אף אחד".

סוראני לא מתעניין כל כך בקטגוריה של "דומיסייד". מבחינתו, מה שמתרחש עכשיו בעזה כבר עונה על הגדרה של ג'נוסייד, רצח עם. לפי אמנת רומא, הוא אומר, ג'נוסייד פירושו "פעולות הנעשות מתוך כוונה להרוס, באופן מלא או חלקי, קבוצה לאומית, אתנית, גזעית או דתית, בתור שכזו". שלושה מהתנאים להגדרה הזו, לטענתו, מתקיימים לגבי פעולת ישראל בעזה: "הריגה של חברים בקבוצה; גרימת נזק חמור, גופני או נפשי, לחברים בקבוצה; ולהמיט באופן מכוון על הקבוצה תנאי חיים המחושבים להביא לחיסולה הפיזי".

"בהתחלה אמרנו שזו ג'נוסייד בהתהוות, עכשיו אנחנו אומרים שזה ג'נוסייד", הוא אומר לגבי העמדה של ארגונו ושני ארגוני זכויות אדם פלסטיניים אחרים, אל-מיזאן ואל-חק.

ובכל זאת, למרות הנימה הקשה הזו, סוראני אופטימי. "עזה בשבילי היא המקום הכי טוב", הוא אומר. "למדתי בבריטניה, חייתי בחו"ל, ואנשים רבים אמרו לי: 'אתה משוגע? אתה רוצה לחזור לעזה?' אבל בשבילי עזה היתה תמיד בעדיפות ראשונה. הים, האנשים, האדיבות, החיוכים למרות הכאב, האנשים שלמרות כל הסבל, עדיין רוצים לחיות. האוכל המדהים. בשבילי זו העיר הכי יפה בעולם, והיא תהיה כזו, אחרי כל ההרס והפשעים שבוצעו. אני בטוח שהאנשים אף פעם לא יוותרו, והם יבנו אותה מחדש ויעשו אותה שוב יפה".

"שיחה מקומית" פנתה לדובר צה"ל בכמה שאלות: האם האמירות של קציני הצבא בדבר הרס כל בית בעזה שנמצאו חומרי לחימה או פירים הוא בגדר מדיניות ענישה, או שיש לו משמעות מבצעית; האם מדיניות הענישה, אם היא קיימת, חלה גם על מבני ציבור כמו בתי ספר בשג'אעיה ובמקומות אחרים שנמצאו בהם אמצעי לחימה או פירים; האם פיצוץ של "סמלי ממשל" כמו הפרלמנט או בית המשפט דורש אישור מטכ"ל או שהוא נעשה ביוזמה מקומית; מדוע פוצץ הקמפוס של האוניברסיטה הפתוחה של אל קודס, אף שחיילים שהו בו קודם ולפיכך סביר שכבר טוהר; האם פיצוץ 56 הבתים בשג'אעיה נעשה כדי לאפשר "נוף לים", ולפיכך מהווה עונש קולקטיבי; והאם מקובלת על הצבא הפרשנות המשפטית כי "אתר אזרחי, שאינו משרת את הלחימה, הוא לא מטרה לגיטימית".

דובר צה"ל לא התייחס למרבית השאלות הספציפיות, וענה כי "צה"ל נלחם בימים אלו בארגון הטרור הרצחני חמאס ברצועת עזה, אשר ממקם באופן שיטתי את פעיליו ונכסיו הצבאיים בלב אוכלוסיה אזרחית, מנהל לחימה מתוך סביבה אזרחית ומשתמש באזרחים כמגן אנושי.

"כחלק מהשמדת יכולותיו הצבאיות של החמאס, מתעורר בין היתר צורך מבצעי להרוס או לתקוף מבנים שבהם ארגון הטרור ממקם תשתיות לחימה. בכך נכללים גם מבנים אשר חמאס הסב באופן קבוע ללחימה, כדוגמת מבנים שבהם נחפרו פירי מנהרות, כחלק מרשת תת-הקרקע הצבאית המסועפת של הארגון. בתוך כך, חמאס עושה שימוש צבאי שיטתי במבנים ציבוריים האמורים לשמש לתכליות אזרחיות, ובהם מבני ממשל, מוסדות חינוך, מוסדות רפואה ומבני דת.

"כפי שנחשף רבות על ידי צה"ל במהלך המלחמה, ההיטמעות והשימוש של חמאס בסביבה האזרחית הם בהיקף נרחב וחסר תקדים, כאשר שכונות שלמות ברצועת עזה הוסבו, לעתים על כלל המבנים שבהן, למתחמי לחימה הכוללים מארבים, דירות פיקוד ושליטה, מחסני אמל"ח, מנהרות לחימה, עמדות תצפית, עמדות ירי, בתים ממולכדים ומטענים ברחובות. מתוך מבנים אלה מתנהלים מאז תחילת התמרון הקרקעי קרבות עזים נגד כוחות צה"ל.

"צה"ל מחויב לדין הבין-לאומי ופועל לפיו, ולא נוקט במדיניות 'ענישה'. דיווחים ותלונות על אירועים חריגים שהתרחשו תוך כדי הלחימה מועברים למנגנון התחקור המטכ"לי".