דנפירי הוא לא הודיני, והירי בו נראה כמו הוצאה להורג

בשבת, 3 בפברואר, שידר כתב רשת 13 בדרום, אלמוג בוקר, את הדיווח הבא: "חבר כיתת הכוננות ביישוב רתמים ירה למוות בפורץ ששלף לעברו סכין. לפנות בוקר זיהה איש ביטחון של היישוב רתמים שלושה חשודים שטיפסו מעל גדר ההיקפית של היישוב וחדרו לתוכו פנימה. כוח כיתת הכוננות של היישוב הוקפץ למקום ועצר במקום את שלושת חשודים, תושבי היישוב ביר הדאג' ופזורת רמת חובב. במהלך תחקור המעורבים במקום, אחד החשודים ביקש מחבר כיתת הכוננות להתקרב אליו, קרע את האזיקון שהוצמד לידו ושלף סכין מכיסו. חבר כיתת הכוננות, שזיהה את הסכנה, ירה לעברו באמצעות אקדחו האישי שהחזיק ברישיון. זמן קצר לאחר מכן נקבע מותו".

>>חבריו של הצעיר הבדואי שנורה: ירו בו בראש, מאחור, בלי סיבה

כך תואר מותו של ג'ומעה דנפירי כמה שעות קודם לכן ביישוב הדתי-לאומי רתמים בנגב. הדיווח הזה עורר אצלי מיד שאלות רבות. בפרט השאלה הבאה: איך ייתכן שזמן קצר כל כך אחרי האירוע הספיק ערוץ 13 לאשש מערך עובדות של מקרה שעל פניו נראה מורכב. כלומר: איך תיתכן העובדה המדהימה שדנפירי השתחרר מאזיקונים? (ניסיתי פעמים רבות להשתחרר מאזיקונים ששמו עליי חיילי המשטר הצבאי בגדה, וגיליתי שזה בלתי אפשרי). איך התברר כל כך מהר שליורה נשקפה סכנה ברורה, איך הגיעו לוודאות שהצעיר שנורה שלף סכין?

זמן קצר אחר כך ראיתי בכלי תקשורת אחרים דיווח דומה לזה של ערוץ 13, ובאחד מהם הגרסה הזאת יוחסה לדוברות משטרה, ואז הבנתי את התשובה. ערוץ 13 לקח גרסה שמסרו האנשים שכרגע שירו למוות בצעיר, שהולבנה על ידי משטרת בן גביר, והציג אותה כעובדה מוגמרת. נראה שאופן הדיווח על הנעשה בעזה והנרטיב שאין שם חפים מפשע ומכאן שכולם בני מוות, עשה עלייה לנגב.

מיד אחרי הירי, ביישוב הדתי-לאומי מיהרו לחבר בין הירי בדנפירי ל-7 באוקטובר. "מאז 7 באוקטובר הדריכות מוגברת, וקיים חשש לתרחישים דומים לאלו שהתרחשו ביישובי העוטף", נאמר בהודעה שפרסם רתמים. במועצה אזורית רמת הנגב היו פחות דיפלומטיים, וסיכמו: "אחרי 7/10, כל גנב ופושע שבא לגנוב יידע שדמו בראשו". מה הקשר בין שלושה נערים, שלכאורה התכוונו לגנוב, לפלישה צבאית של אלפי מחבלים מאומנים לנגב בעוד הצבא מפקיר את תושבי העוטף לטובת סוכה בחווארה? לאנשי רתמים ורמת הנגב התשובות.

הדיווח הראשוני היה צריך להדליק נורות אדומות מהבהבות, אצל עיתונאים ואצל סתם אזרחים. נער נהרג בירי, ולכן גרסת היורים חייבים להיבדק בדקדקנות. אי אפשר לקבל אותה כעובדה. זו צריכה להיות הגישה אצל כל מי שאיננו גזען גמור.

התמיהות רבות. בהנחה שלא מדובר בהודיני, איך בדיוק דנפירי קרע את האזיקון? לאחר שנעצרו, נעשה חיפוש על גופם של שלושת הצעירים שנכנסו לרתמים, והם הופשטו, אז מאיפה צצה הסכין? במקום נכחו 20 חברי כיתת כוננות, איך קרה שרק אחד מהם זיהה את הסכנה ושלף נשק? האזור ליד גדר היישוב מצולם, למה אין תיעוד של האירוע?

התמיהות התרבו עוד יותר אחרי ש"גורמים במערכת הבריאות" מסרו שדנפירי נהרג מירי בעורף. אביו טען שבבנו פגעו שלושה כדורים, כולם עם פתחי כניסה בצד האחורי של הראש. גרסת היורים על ההתנפלות של דנפירי עם סכין והסכנה שנשקפה לחברי כיתת הכוננות קרסה לחלוטין.

שבועיים לאחר המקרה, משטרת ישראל חזרה בה מכתב האישום שהוגש נגד שני הנערים האחרים בעוון פריצה, הוכחה נוספת לכך שיש במקרה הזה בעייתיות שזועקת לשמיים. הרי אילו היתה טיפת אמת בדיווח של כיתת הכוננות ברתמים ושל המשטרה, הנערים לא היו משוחררים ללא כתב אישום, הם הרי לכל הפחות אשמים בקנוניה לביצוע פיגוע, בוודאי כאשר הדבר נעשה תוך כדי פעילות פלילית כמו פריצה.

זמן קצר לאחר האירוע נמסרה ב"שיחה מקומית" גרסת שני הנערים שהיו יחד עם דנפירי באירוע ובה הם סיפרו כי הירי בוצע ללא סיבה. אולם למרות החשש הכבד שמדובר בהוצאה להורג של נער, שני הנערים האחרים נחקרו בנושא זה רק יותר משבועיים לאחר המקרה, אף שברור כי עיכוב בחקירה הוא קריטי. הזמן הוא קריטי.

התואם בין גרסאות היורים ובין גרסת המשטרה, והגרסה ששווקה לתקשורת ביום הראשון, מזכיר את ההרג של יעקוב אבו אלקיעאן באום אל חיראן בינואר 2017 ואת ההרג של סמי אל-ג'אער בינואר 2015 ברהט, שניהם בידי משטרת מחוז הדרום. שתי החקירות לגבי המוות שלהם טויחו.

אלקיעאן נורה למוות בעת מאמץ לטהר את כפרו לטובת גרעין תורני. למרות שכל הראיות הראו שמדובר בירי ללא סיבה, שמו של אלקיעאן הוכתם, והשוטרים (או השוטר) שירו בו מסתובבים חופשיים. המקרה של סמי אל-ג'אער ברהט גם הוא נסגר ללא כתבי אישום אף שהראיות הראו שהשוטר היורה שיקר, ונמצא די-אן-איי שהראה בבירור שהוא היורה למרות הטענה כי ירה באוויר.

הטיוח מצד המשטרה הפך את ההעמדה לדין של היורים ברהט ובאום אל חיראן לקשה מדי עבור מח"ש. גם החקירה בעניין הירי בדנפירי ברתמים תיסגר ללא העמדה לדין, אם לא ינקטו באופן מידי פעולות חקירה. אם החקירה תוטל על משטרת מחוז הדרום, ששוטריה ירו והרגו את אבו אלקיעאן ואת אל-ג'אער, הסיכוי שהטיוח יחזור לא מבוטל.

להריגתו של דנפירי יש הקשר רחב יותר. רתמים הוא יישוב שהוקם על ידי גרעין ציוני דתי על אדמות הקיבוץ שנעזב. החטיבה להתיישבות השקיעה רבות בהקמתו מחדש של היישוב הזה. אין זאת הפעם הראשונה שאזרחים לא-יהודים מוצאים את מותם במקומות שבהם גרעינים מהסוג הזה פועלים. ראינו את מקרה מוסא חסונה בלוד במאי 2021.

היישובים ה"אידאולוגיים", כפי שהם מתוארים בעלון תנועת "אור", המקימה ישובים בנגב ובגליל, הם התנחלויות על טהרת הציונות הדתית. האידאולוגיה שלהם היא בהתאם. היא מכובסת בגפנים ובחלוציות בנגב, אבל בסופו של דבר המטרה זהה: עליונות יהודיות בדרום, במזרח או במערב. הירי בדנפירי, שמזכיר הוצאה להורג, הרבה יותר מובן על הרקע הזה. על פי חוקי האפרטהייד בגדה, זהו הנוהג: ערבי "חודר" לשטח המטוהר מערבים בחוק, ערבי נורה למוות.

טבח 7 באוקטובר הוא טרגדיה לרובנו. אבל עבור חלקים מסוימים בחברה הישראלית, זו גם הזדמנות לכיבוש עזה ולטיהורה מפלסטינים, ואולי קארט בלאנש לכיתת כוננות לבצע הוצאות להורג. ההתגייסות של כיתת הכוננות כולה, המשטרה, דוברה ועיתונאים, צריכים להטריד כל אחד מאיתנו.

מה שנראה כמו הוצאה להורג של נער נמלט היא גם אזהרה מהדהדת לעתיד הנגב. אם חלק מתושביו יינטשו  את הקיבוצים והיישובים בעקבות 7 באוקטובר, גרעינים תורניים יתפסו את מקומם, והם עשויים להביא איתם את אידאולוגיית העליונות היהודית לנגב. המלחמה הדתית לא תהיה תוצאה, אלא המטרה עצמה, וג'ומעה דנפירי לא יהיה הקורבן האחרון.