האלוף שלא די לו שבג"ץ הגן עליו בישראל, רוצה הגנה גם בחו"ל

אלוף במילואים רוני נומה עותר באחת משבע העתירות שהוגשו לבג"צ בבקשה לבטל את תיקון מספר 4 לחוק יסוד: השפיטה, המבטל למעשה את עילת הסבירות. העתירה שנומה יירשם כעותר בה מייצגת אנשי ביטחון החוששים מהסיכונים שביטול עילת הסבירות יחשוף אותם אליהם כאשר ייצאו לחו"ל.

>>מה היה חלקו של אלוף פיקוד מרכז בהריגת אזרח לא חמוש?

"הגשתי את העתירה מתוך דאגה לשלומם של פיקודיי, חבריי ומפקדיי, אנשי כוחות הביטחון – מצה"ל, השב"כ, המוסד והמשטרה", הסביר נומה, "אני משוכנע שכשחברי הקואליציה הצביעו על תיקון החוק, הם לא לקחו בחשבון את הסיכון הנשקף ממנו לנו הלוחמים ולכל מי שנמצא בליבת העשייה המבצעית בכל הזירות. ערעור מעמדה ועצמאותה של מערכת המשפט והחקירה בישראל יגדיל באופן משמעותי את הסיכון להתערבות מערכת המשפט הבינלאומי בנעשה בישראל ובכך מסכן וחושף את משרתי כוחות הביטחון להליכים משפטיים פליליים מחוץ לישראל".

מה שהיה חסר לי בדבריו של נומה היה גילוי נאות. נומה, לשעבר אלוף פיקוד מרכז, כלומר מפקד המשטר הצבאי בגדה המערבית, נחקר כאחד האחראים להריגתו של אזרח פלסטיני לא חמוש, שלא היווה איום על כוחות הצבא. הוא נחקר בפרשה הזו, וחרף סתירות בולטות בעדותו, הוחלט לסגור את התיק. בתיק הזה נחקר יחד עם נומה מי שהיום הוא אחד התומכים הגדולים בביטול עילת הסבירות – אופיר סופר, שר הקליטה ממפלגת "הציונות הדתית".

האירוע שנומה נחקר לגביו התרחש בבוקר ה-31 באוקטובר 2001 בטול כרם. עבדאללה ג'ארושי יצא מבית אחותו, הלך מטרים ספורים לעבר מכוניתו, וכשהתניע את המנוע נורו לעברו שתי יריות צלפים ממרחק של כ-600 מטרים. אחת פגעה בקיר הבית, השנייה פגעה בחזהו והרגה אותו.

נומה היה מפקד הגדוד בגזרה, אז בדרגת סגן אלוף. בחקירתו טען נומה, כי חיילים קראו לג'ארושי לעצור, הוא התחיל לברוח ואז נורה. אולם תיאור הדברים הזה לא מתיישב עם מה שעלה מהחקירה. בחקירתו הראשונה טען נומה כי כלל לא פקד לירות, ושמדובר למעשה בניסיון מעצר שהשתבש. לאחר שעומת נומה עם עדויות הצלפים, כי ירו כדי להרוג, ועם עדותו של סופר, אז מפקד הפלוגה, שטען כי נומה אישר לו להרוג, שינה נומה גרסה ואמר ש"יכול להיות" שהוא אישר את ההרג. בחקירה השלישית הוא חזר שוב לגרסתו הראשונה, כאילו לא נתן כל אישור לירות. אביב כוכבי, מח"ט הצנחנים אז, ורמטכ"ל לעתיד, כלל לא תחקר את האירוע.

בחקירתו אמר סופר, "אני ביקשתי לנטרלו (את ג'ארושי) גם באמצעות הריגה", אבל לא עומת עם הטענה של נומה כאילו הוא, סופר, החליט על ה"ניטרול" על דעת עצמו. לכל האורך החקירה נראה שגם סופר וגם נומה לא מבינים למה הם נחקרים, כי הרי, לפי הבנתם, הם הרגו מחבל.

לאחר שג'ארושי נורה למוות, עלתה טענה שהוא היה גזבר אזורי בחמאס. הטענה הזו לא הוכחה, אבל בכל מקרה לא היתה שום ראיה לכך שג'ארושי ניסה לתקוף את החיילים. בעדותו הסביר סופר את ההחלטה לא לנסות לעצור פיזית את ג'ארושי אלא לירות בו ממרחק בכך שליד ג'ארושי עמד בנו, אז בן 13, וכי סבר שייתכן שהוא מאבטח נושא אקדח.

סופר גם העיד כי ג'ארושי החזיק טלפון, שממנו – כך חשש – הוא היה עשוי להכווין ירי, שכן בכמה ימים שקדמו לאירוע, הוא ראה פלסטיני שמחנה את מכוניתו במקום, מדבר בטלפון ולאחר מכן נורו יריות לעבר החיילים. הוא גם סיפר שג'ארושי נהג באאודי שחורה, סוג רכב שראה בעבר כאשר פלש למחנה הפליטים טול כרם ונתקל בהתנגדות.

הפרקליטות החליטה לסגור את התיק ב-2008, שבע שנים אחרי המקרה, ונתנה להחלטה שלוש סיבות. הראשונה היתה התיישנות. השנייה היתה שהחיילים האמינו שג'ארושי מסכן אותם. השלישית היא הסתירות בעדויות שני המפקדים הבכירים, נומה וסופר, שאינן מאפשרות לקבוע מי מהם נתן את ההוראה לירות.

המוקד להגנת הפרט ו"יש דין" דרשו להעמיד לדין את האחראים להרג, ועתירה של המוקד והמשפחה הגיעה לבג"ץ. ב-2013 בג"צ מחק את העתירה של המוקד לאור הסכמתו של הפרקליט הצבאי הראשי לנמק את סגירת התיק. המשנה לפרקליט המדינה אמר שהנימוקים מקובלים עליו. כלומר, אותו בג"ץ שנומה עכשיו עותר אליו בבקשה שיגן עליו מפני חקירות בחו"ל, הוא זה שאפשר להשאיר סגור את התיק שנומה היה מעורב בו.

הסיפור הזה רק אחד ממקרים רבים שבהם בג"ץ היה שותף לטיוח הוצאות להורג ללא משפט ומעשי הרג לא מוצדקים. ב-2020 דחה בג"ץ עתירה להעמיד לדין את אלוף משנה ישראל שומר על הריגת הנער מוחמד אל-כסבה בן ה-17. שומר לא הועמד לדין למרות סתירות רבות בחקירתו.

תחילה פורסם כי אל-כסבה יידה אבן לעבר רכבו של שומר וזה הגיב בירי. אך לאחר זמן קצר נחשף סרטון מתחנת דלק סמוכה למקום, שהראה שהירי בוצע לאחר מרדף אחר הנער ולא כהתגוננות מפני יידוי אבנים. שומר טען כי חש סכנת חיים מכיוון ש"הנער הסתובב והחזיק משהו", אך בשטח לא נמצא דבר. יתרה מכך: אחד הקליעים שירה שומר פגע בגבו של אל-כסבה, כלומר הוא ירה כאשר הנער היה בגבו אליו ולא יכול היה לסכן אותו.

בחקירה טען שומר כי ביצע נוהל מעצר חשוד, ובהחלטה לסגירת התיק אימץ הפצ"ר את גרסתו וקבע שבהתאם לנוהל מעצר חשוד, שומר כיוון לרגליו של אל-כסבה, אך מכיוון שעשה זאת תוך כדי ריצה הוא "פספס", והכדורים שירה פגעו בגבו, בראשו ובכתפו של אל-כסבה. יש להעיר שהסבירות "לפספס" שלוש פעמים בירי מטווח 20 מטרים אינה גבוהה. שומר גם לא הזעיק עזרה, אף שידע שאל-כסבה לכל הפחות נפצע קשה בירי.

בהחלטה לדחות את הערעור על סגירת התיק, כתב אז השופט העליון חנן מלצר כי "העמדת מפקד לדין פלילי עקב טעות בשיקול דעת שנתקבלה במהלך פעילות מבצעית בתנאי שדה, ואפילו מצביעה היא על מידה של התרשלות מצדו, מעוררת קושי ועלולה לפגוע בניהול המערכה, לגרור סטגנציה והיעדר מעוף ולהסב נזק לאינטרס הציבורי". מלצר לא הסביר האם ה"סטגנציה" שהוא מתייחס אליה עלולה להביא לכך שהצבא יפסיק להרוג נערים, וגם לא פירט מה "הנזק הציבורי" שייגרם, בוודאי לא לציבור הפלסטיני שאל-כסבה נמנה עליו.

ההחלטה הזו של בג"ץ הגנה לא רק על חירותו של שומר. השופטת המחוזית חנה לומפ ציטטה מפסק הדין בעניינו של שומר כאשר הצדיקה את זיכויו של השוטר שירה למוות באיאד אל חלאק בחדר אשפה בירושלים המזרחית. עוד דוגמה גרוטסקית לזליגת המשטר הצבאי לנעשה בתוך שטח שישראל הכריזה עליו ריבונות, בחסות בג"צ.

עשרות עתירות דומות נדחו ונמחקו בזו אחר זו. כך נדחו גם כל העתירות נגד מדיניות הפתיחה באש, שהביאה לעשרות הרוגים לא חמושים בגדר בעזה במהלך "צעדת השיבה הגדולה".

הטענה כי בג"ץ מטייח את פשעי הכיבוש היא כמעט טריוויאלית. במידה רבה, זה תפקידו בעיני מערכת הביטחון. מהעתירה שמגיש נומה עולה שקציני הצבא לא מסתפקים בכך שבג"ץ מגן עליהם מפני העמדה לדין בישראל ומאפשר להם לחיות במצפון נקי כאילו לא עברו כל עבירה. הם מצפים שהוא יגן עליהם גם מפני נתינת הדין בערכאות בינלאומיות.