newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

חבריו של הצעיר הבדואי שנורה: ירו בו בראש, מאחור, בלי סיבה

ג'ומעה דנפירי נורה למוות אחרי שפרץ יחד עם שניים מחבריו ליישוב רתמים שבנגב. במשטרה טענו שניסה לדקור את אחד מחברי כיתת הכוננות ולכן נורה, אבל חבריו ואביו, שראה את הגופה, אומרים: זו היתה הוצאה להורג

מאת:
ג'מיל דנפירי, אביו של ג׳ומעה, בביתו בואדי אל נעם (צילום: אורן זיו)

שלושה כדורים בחלק האחורי של הראש. ג'מיל דנפירי, אביו של ג׳ומעה, בביתו בוואדי אלנעם (צילום: אורן זיו)

ג'ומעה דנפירי, הצעיר הבדואי בן ה-18 שנורה למוות לאחר שחצה את הגדר ליישוב רתמים שבנגב לפני כשבועיים, "הוצא להורג" בירייה בעורפו ללא שום סיבה. כך טוענים שני הקטינים שהיו עימו בעת ניסיון הפריצה ליישוב. השניים שוללים לחלוטין את הגרסה כאילו דנפירי ניסה לתקוף בסכין חברי כיתת כוננות ביישוב וטוענים כי דנפירי היה עירום בשעה שנורה ולפיכך לא היה יכול להחזיק על גופו סכין.

>>הבדואים בנגב אחרי 7 באוקטובר: נגמרה הסולידריות, חזרו ההריסות

בהודעת המשטרה שפורסמה מיד לאחר האירוע, שהתרחש בשבת, 3 בפברואר, נאמר כי דנפירי ושני חבריו נתפסו לאחר שפרצו ליישוב. "במהלך תחקור המעורבים במקום, אחד החשודים בשם ג'ומעה דנפירי ביקש מחבר כיתת הכוננות להתקרב אליו", נאמר בהודעת המשטרה, "קרע את האזיקון שהוצמד לידו ושלף סכין מכיסו. חבר כיתת הכוננות, שזיהה את הסכנה, ירה לעברו באמצעות אקדחו האישי שהחזיק ברישיון ונטרל את החשוד במקום". השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר מיהר לגבות את הירי.

אולם עדויות שנאספו מאז, בראש ובראשונה עדויותיהם של שני הקטינים שנתפסו עם דנפירי, וגם עדות של מי שראה את הגופה של דנפירי, מטילות ספק בגרסה הזו. לפי העדויות האלה, דנפירי נורה בעורפו, שעה שהיה כפות בידיו ורגליו, מופשט מבגדיו ושכוב על הקרקע, ולפיכך לא סביר שהחזיק סכין וניסה לתקוף.

"נכנסנו מעל הגדר", סיפר אחד הקטינים שחדרו ליישוב עם דנפירי. "תפסו אותנו אחרי חמש-שש דקות. לפני שתפסו אותנו, ג׳ומעה אמר שאם יהיה משהו, שלא נברח, כדי שלא ירו בנו. בהתחלה באו בערך עשרה אנשים. כולם במדים ואחד על אזרחי. הם ירו באוויר, אמרו לנו 'עצור, עצור'. עמדנו במקום והרמנו ידיים. הורידו לנו את הבגדים, כולל את התחתונים, נשארנו רק עם חולצה, עשו עלינו חיפוש, שמו אותנו על האדמה על הבטן".

לדברי הנער, לאחר מכן הגיעו אנשים נוספים. "ג׳ומעה שכב על הבטן, הידיים שלו קשורות בשני אזיקונים ועוד דבק (מסקינג-טייפ) בידיים וברגליים", סיפר הנער. לדבריו, ניגש אליהם אדם ושאל את דנפירי אם באנו ׳לגנוב טרקטורון או נשק. "ג'ומעה אמר לו שבאנו לשתות מים, ואז הוא ירה בו. ראיתי אותו יורה, ראיתי את הכדור יוצא לו (לדנפירי) מהראש. הוא לא זז. אחרי זה צעקו עליו (על היורה, יתר הנוכחים במקום; א"ז) 'למה עשית ככה?'."

ג׳ומעה דנפירי (באדיבות המשפחה)

הידיים שלו היו קשורות, והוא שכב על הבטן בלי בגדים. ג׳ומעה דנפירי (באדיבות המשפחה)

לדברי הנער, רק לאחר הירי בדנפירי כיסו לו את העיניים, כך שבזמן הירי, העיניים שלו היו גלויות. הנער מכחיש לחלוטין את הטענה שדנפירי החזיק סכין. "הוא היה קשור ולא יכל להוציא סכין, הוא היה עירום". לדברי הצעיר, אחרי הירי הגיע למקום איש ביטחון נוסף והיכה אותו בגב באמצעות לום. חברי כיתת הכוננות הזמינו אמבולנס, וכשהמשטרה הגיעה, שחררו אותו ואת חברו מהאזיקים. הוא ציין כי "במקביל היו יריות באוויר כדי להרתיע תושבים (בדואים) מהאזור", שהתקבצו מחוץ לגדר הישוב.

הנער השני תיאר תיאור דומה, אך לו כיסו את העיניים לפני הירי, בעזרת חולצה. "תפסו אותנו, הפשיטו אותנו, עשו לנו חיפוש, ושמו אזיקונים, ודבק ברגליים", הוא סיפר. "שמו את כולנו על הבטן. כיסו לי את העיניים, שמעתי שמישהו שואל את ג'ומעה אם באנו לגנוב נשק, הוא אמר שבאנו לשתות, ואז (הוא) ירה בו, בגלל שהוא (דנפירי) ענה. אני לא דיברתי. מי שהיה איתנו (הנער הראשון שהעיד) דיבר, אז הרביצו לו בגב".

גם הנער השני סיפר כי השלושה היו באותו שלב בלא מכנסיים ותחתונים, לבושים רק בחולצה. "לא יכול היה להיות על ג'ומעה שום דבר", הוא אמר. גם הנער השני סיפר כי אחרי הירי, שמע ששואלים את היורה: "למה ירית?".

על פי הנער הראשון, השוטרים דיברו עם חברי כיתת כוננות בתחנת המשטרה והתייחסו לסכין שנמצאה כביכול בידיו של דנפירי. לדבריו, היורה עצמו לא הגיע לתחנת המשטרה. "בחקירה התמקדו בגניבה, לא שאלו על הירי", אמר הצעיר הראשון. גם הנער השני העיד כי לא נחקר על אירוע הירי. שני הנערים שוחררו ביום חמישי.

ג'מיל דנפירי, אביו של ג'ומעה, טען כי בנו נורה מאחור, בעורף. "שני כדורים מאחורה", אמר האב בביתו בכפר ואדי אלנעם, ישוב גדול אך לא מוכר בנגב, "ואחד מהצד, מטווח אפס. אם (היורה) היה מאוים מסכין ביד של הבן שלי, הוא היה צריך לירות בו מקדימה. מי שיורה מאחורה, מטווח אפס, זו הוצאה להורג. לא הגנה עצמית".

האב סיפר כי ראה את הגופה של בנו במכון לרפואה משפטית באבו כביר ואחר כך כשהובא לקבורה. "שטפתי אותו בידיים שלי", הוא מספר, הוא ראה שני פצעי כניסה של כדורים, זה ליד זה, ועוד פצע כניסה שלישי, כולם בחלק האחורי של הראש. בחלק הקדמי של הראש, הפצע היה גדול יותר, מה שעשוי לרמז שמדובר בפצע יציאה. "היו שלושה כדורים, כולם מאחור", אמר האב. "אולי מההדף הוא הסתובב ואז חטף את הכדור השלישי בצד (של הראש)".

גורם נוסף, שראה את גופתו של דנפירי, אישר את דברי האב. "היו שלושה כדורים שנכנסו בראש מאחור ויצאו מקדימה", אמר הגורם. "שני כדורים קרובים והשלישי בסטיית ירי, מטווח מאוד קצר".

כאמור, בהודעה הראשונה של המשטרה, נאמר שדנפירי "קרע את האזיקון", ואז הסתער עם הסכין בידו על אנשי כיתת הכוננות. אולם בגרסה שמסר ל"כאן" דובר היישוב, העיתונאי עקיבא ביגמן, למחרת האירוע, עניין קריעת האזיקון נעלם. ביגמן נשאל האם השלושה כבר נאזקו ברגע ניסיון הדקירה, וענה: "הם היו במהלך ניסיונות עיכוב, במהלך הניסיון אחד מהם שלף סכין".

סלים אל דנפירי ראש ועד ביר הדאג׳ (צילום: אורן זיו)

"יש מי שמדליקים את האזור" סלים אל דנפירי, ראש ועד ביר הדאג׳ (צילום: אורן זיו)

עו״ד אבי חימי, המייצג את המשפחה, אמר כי דנפירי "עשה מעשה לא ראוי, אבל מכאן ועד עונש מוות המרחק גדול". חימי הלין על כך שהמשטרה לא מתייחסת לאביו של דנפירי כאל נפגע עבירה, ולא טורחת לעדכן אותו על החקירה. לדבריו, המשטרה היתה חייבת לחקור את שני חבריו של דנפירי, שהעידו שהוא נורה מאחור, בשעה שלא נשקפה ממנו כל סכנה. "יש ממי לגבות עדויות. ככל שהימים חולפים, הפוטנציאל לשיבוש חקירה הולך וגדל", אומר חימי. "אם רוצים להגיע לאמת, ככה לא מנהלים חקירה. זה כל מה שהמשפחה דורשת".

האב סיפר כי בנו סיים לימודי תעודה בחשמלאות, והתכוון להתגייס לצבא. "כולנו שירתנו בצבא, אבא שלי, דודים שלי, אחים שלי", אמר ג'מיל דנפירי. "שירתתי את המדינה, אנחנו אוהבים את המדינה, אנחנו לא אויב". המתקפה של חמאס באוקטובר, הוא אמר, "לא הבדילה ביני לאף אחד אחר. כולנו היינו יד אחת, עזרנו אחד לשני בשביל לעבור את הימים הקשים, והאדון בן גביר בא ומגבה את כיתת הכוננות לפני שהחקירה נגמרה. כמו שאני אוהב את המדינה, כשקורה לי משהו, אני מצפה לקבל מהמדינה את הצדק שאני צריך".

היישוב רתמים שונה מהישובים היהודים האחרים באזור. הוא הוקם כקיבוץ בשנות השמונים, התפרק, ב-2002 הוקם בו מרכז קליטה לעולים מאתיופיה, ב-2009 אוכלס מחדש והפך ליישוב קהילתי דתי.

"יש הרבה קיבוצים מסביבנו ואין שום בעיה איתם", מספר סלים אל דנפירי, ראש ועד הכפר ביר הדאג', משם יצאו שלושת הנערים. התושבים החדשים של רתמים, הוא טוען, "באו עם אידיאולוגיה לא טובה", והיחסים היו מתוחים מההתחלה. "היינו ביחד, אנחנו נמשיך להיות ביחד, אין לאף אחד מקום אחר ללכת, אבל הם (תושבי רתמים) מחבלים בכל הדברים הטובים שאנחנו משיגים לאורך כל השנים", אמר ראש ועד הכפר.

לגבי הירי הוסיף: "בנגב, אנחנו מנסים לשמור את השקט, כשהמדינה במצב מלחמה הכל יעבור בשקט. אבל יש אנשים שמדליקים את האזור. מי שרצח צריך להיות מאחורי סורג ובריח, אנחנו מבקשים מהממשלה לעצור את זה לפני שהמצב יתלקח".

ממשטרת ישראל נמסר בתשובה לפנייתנו: "בעקבות המקרה נפתחה חקירה במטרה להגיע לחקר האמת". המשטרה לא ענתה לשאלות האם היורה נחקר, האם נשקו הוחרם, והאם עדים נוספים נחקרו בפרשה. מדוברות מג"ב נמסר כי לא ידוע להם אם כוח מג"ב שהה במקום.

מדובר צה"ל נמסר: "כוח מחטיבת פארן הוקפץ למקום לאחר שהאירוע נרגע, בתיאום עם המשטרה וכיתת הכוננות. כלל הכוחות מסרו את עדותם במשטרה".

מדוברות היישוב רתמים נמסרה: ""לקראת שבת (3.2) ניתנה התרעה ממוקדת על ידי הצבא על כך שקיים חשש לחדירה ליישוב ובהתאם עובתה השמירה. במהלך הלילה זוהו על ידי קצין הביטחון של היישוב שלוש דמויות חשודות שחדרו את גדר הביטחון ונמצאים בתוך היישוב. כיתת הכוננות שהוקפצה הגיעה אל החשודים ולאחר ביצוע נוהל מעצר חשוד, הכולל ירי באוויר, עיכבה אותם.

"במהלך האירוע, אחד החשודים השתחרר מהאזיקון ושלף מכיסו סכין לעבר לוחם כיתת הכוננות אשר חש סכנה מוחשית ומיידית לחייו וירה בו עם אקדח אישי המוחזק על ידו ברישיון.
יודגש כי מאז 7 באוקטובר הדריכות מוגברת וקיים חשש לתרחישים דומים לאלו שהתרחשו ביישובי העוטף.

"אנו מצרים על השתלשלות העניינים באירוע חמור זה מצד אחד החודרים ליישוב שגרמה לאובדן חיים, אך איננו רוצים לחשוב מה היה קורה אילו אותם גורמים החמושים בסכין היו פוגעים באחד מחברי כיתת הכוננות או באחת ממשפחות היישוב.

"הנושא בכללו נמצא בחקירת המשטרה שטרם הושלמה והיא הכתובת הנכונה למתן התייחסות".

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
מתחבר למסורת עתיקת יומין של רודנים שנאבקו נגד החופש האקדמי. שר החינוך יואב קיש, פברואר 2023 (צילום: יונתן זינדל / פלאש 90)

מתחבר למסורת עתיקת יומין של רודנים שנאבקו נגד החופש האקדמי. שר החינוך יואב קיש, פברואר 2023 (צילום: יונתן זינדל / פלאש 90)

המאבק על פרס ישראל: כוח השררה נגד כוח הרוח

בעתירה לבג"ץ נאמר כי לשר קיש אין סמכות לבטל את פרס ישראל וכי גם מלחמות לא מנעו מחלוקת הפרס בעבר. אבל מעבר להתנכלות הפוליטית לאיל ולדמן, מאחורי החלטתו של קיש עומד רצון עתיק יומין לפגוע בחופש של התרבות והאקדמיה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf