newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

אחרי שנות מאבק, אביה של עהד תמימי איבד אמון בשתי מדינות

באסם תמימי נולד עם הכיבוש ואיבד את אחותו, בני משפחה וחברים במאבק. כיום הוא עומד נבוך מול בתו שסטרה לחייל, נאסרה והפכה לסמל. פתרון שתי המדינות שלמענו נאבק ונכלא שוב ושוב אינו אפשרי עוד, הוא אומר. צריך להתרגל לרעיון המדינה האחת  

מאת:

כשהשיחה עם באסם תמימי מכפר נבי סאלח בגדה המערבית מגיעה לתקרית המפורסמת, שבעקבותיה בתו עהד ואשתו נרימאן נכלאו לשמונה חודשים, הוא שואל רטורית ״למה עהד סטרה לחייל?״, ומיד משיב: ״כי אני לא עשיתי את זה. זאת המציאות, צריך רעיונות חדשים. אי אפשר לצפות לתוצאות שונות אם ממשיכים באותה הדרך, צריך להיות ממוקדים במטרה ולשנות את האמצעים בהתאם, לא להפך״.

באסם נורימאן ועהד תמימי, לאחר שחרורן של השתים מהכלא, יולי 2018 (צילום: אורן זיו)

"תודה על הדמעות שלכם אבל יש לנו מספיק דמעות מהגז המדמיע". באסם נורימאן ועהד תמימי, לאחר שחרורן של השתים מהכלא, יולי 2018 (צילום: אורן זיו)

לבאסם, שנולד ביחד עם כיבוש הגדה והרצועה ב-1967, ישב בכלא באינתיפאדה הראשונה, והיה ממובילי המאבק העממי בכפר בעשור הקודם, יש הרבה מה לומר. על ישראל, על הרשות הפלסטינית, על "עסקת המאה", על החלום לחיות במדינה אחת.

״אנחנו לא רוצים לחיות באשליה״, הוא אומר בשיחה בסלון ביתו שבכפר. ״תהליך השלום התחיל ב-91 במדריד, אבל עסקת המאה סגרה את התהליך. אנחנו צריכים להתעורר ולשנות את האסטרטגיה, לאחד את המאבק. בשטח כבר אין מקום לפתרון שתי מדינות. המצב עכשיו יותר טוב ממה שמציעים (בתוכנית המאה, א״ז). אין שם זכות השיבה, אין רצף טריטוריאלי, רק טרנספר, כשישראל שולטת בכל".

בשבוע שעבר חסם הצבא את הכניסה לארבעה כפרים הנמצאים על כביש 465, בהם את הכניסה לנבי סאלח, בעקבות מחאת מתנחלים על זריקת אבנים באזור. ביום שלישי שעבר, תור ארוך השתרך בכניסה לכפר, כשהחיילים ושוטרי המג״ב בודקים גם כלי רכבים שנכנסים ולא רק את אלה שיוצאים, בהחלטה שאי אפשר להבינה אלא כענישה קולקטיבית. יום לאחר מכן, פורסם תיעוד של תושבים עוקפים את השער הסגור, למרות נוכחות החיילים במקום.

הכפר נבי סאלח, שנמצא צפונית לרמאללה וגרים בו כמה מאות אנשים, עלה מספר פעמים לכותרות בשנים האחרונות, במיוחד אחרי שבתו של באסם, עהד תמימי, סטרה לחייל שפלש לחצר ביתה בדצמבר 2017, זמן קצר לאחר שחיילים ירו בראשו של בן דודה, מוחמד. עהד, ואימה נרימאן שתיעדה את התקרית בשידור חי בפייסבוק, נעצרו לאחר שתיעוד התקרית עורר סערה בישראל, ונשפטו לשמונה חודשי מאסר.

המאבק העממי בכפר התחיל בשנת 2009, עם הפגנות מידי יום שישי נגד השתלטות מתנחלים מחלמיש על המעיין היחיד של הכפר. ההפגנות נמשכו עד לפני כשנתיים, אז הוחלט בכפר לסיים אותן. במהלך ההפגנות, חיילים ירו והרגו ארבעה צעירים – שלושה מהכפר ואחד מכפר סמוך. לאורך השנים, עשרות צעירים, גברים ונשים מהכפר נעצרו ונכלאו ורבים נפצעו, בהם בן דודה של עהד. פעילים ישראלים רבים הגיעו להשתתף בהפגנות, כשהצבא ניסה לא פעם לחסום את דרכם לכפר בימי שישי. בעקבות פרסום תוכנית המאה התחדשו המחאות בכפר, וצעיר נורה ונפצע במהלכן מאש חיה.

״עהד שאלה אותי פעם 'למה אתה נלחם על שתי מדינות'? אני הלכתי לכלא על הרעיון הזה, אבדתי את אחותי ועוד 22 אנשים מהכפר שלנו במאבק על שתי המדינות. סמכנו על החוק הבינלאומי ועל הקהילה הבינלאומית אבל רק הפסדנו. איך אני יכול לשכנע את הבת שלי להמשיך באותה דרך?״

״עהד שאלה אותי פעם 'למה אתה נלחם על שתי מדינות'? אני הלכתי לכלא על הרעיון הזה, אבדתי את אחותי ועוד 22 אנשים מהכפר שלנו במאבק על שתי המדינות. סמכנו על החוק הבינלאומי ועל הקהילה הבינלאומית אבל רק הפסדנו. איך אני יכול לשכנע את הבת שלי להמשיך באותה דרך?״

באסם, שהיה חבר בפת״ח שנים רבות, מאמין כיום שאין ברירה אחרת מלבד פתרון המדינה האחת. ״הילדים שלי לא יכולים ללכת לים, שנמצא 39 ק״מ מפה. לכן אני מדבר על מדינה אחת. צריך לשנות את המחשבה, לקבל את העובדה שצריך לחיות ביחד". לדבריו, הרעיון תופס תאוצה ברחוב הפלסטיני; הוא מציין שעל פי סקר שפירסם לאחרונה ח'ליל שקאקי, חוקר דעת הקהל הפלסטיני, 33 אחוזים מהפלסטינים תומכים במדינה אחת.

"החברה הישראלית הולכת ימינה. לשנות את המנטליות של הכובש זה קשה יותר מלשנות את המציאות בשטח״. לדבריו, בעוד בצד הישראלי עסוקים יותר בדיון תיאורטי האם במקרה של סיפוח ״הפלסטינים יקבלו זכויות מלאות או לא", בקרב הפלסטינים, בעיקר השכבות הפעילות פוליטית, הרעיון צובר אחיזה.

עהד תמימי בבית המשפט הצבאי שבכלא עופר, במהלך משפטה, ינואר 2018 (צילום: אורן זיו)

"היא סטרה לחייל כי אני לא סטרתי". עהד תמימי בבית המשפט הצבאי שבכלא עופר, במהלך משפטה, ינואר 2018 (צילום: אורן זיו)

המודל: האינתיפאדה הראשונה

באסם נזכר באחת ההרצאות שבהן השתתף ביחד עם בתו בארה״ב, לפני שהוויזה שלו נשללה, בה עהד אמרה לקהל ״תודה על הדמעות  שלכם אבל יש לנו מספיק דמעות מהגז המדמיע. אנחנו לא רוצים שתרחמו עלינו, אנחנו נאבקים לחופש". הוא מצטט את בתו בגאווה גלויה ומוסיף "הרשות מדברת על צרכים, לא על זכויות. אבל לפליט שגר בוילה במנהטן יש זכות לחזור בדיוק כמו מי שחי בלבנון במחנה״.

על הרשות, כאמור, יש לו ביקורת רבה. ״הרשות הפלסטינית הפכה למשרתת של הכיבוש״. לדבריו זאת הסיבה שהציבור בגדה המערבית לא יצא למחות נגד עסקת המאה בהמוניו. ״אנשים לא יצאו לא כי הם מפחדים מהכיבוש, אלא כי הם לא סומכים על המנהיגים הפלסטינים. אבל יהיה שינוי״. לדבריו, ״ישראל יצרה את הרשות כדי להתרחק מהאנשים שסובלים. שהשנאה נגד השירותים הלקויים תהיה כנגד הפלסטינים ותיצור קונפליקט פנימי. בעבר הזעם היה נגד הכובש״. על שיתוף הפעולה של הרשות עם ישראל הוא אומר ״אני לא יכול לעבוד עם המנהל האזרחי. אם אני מקבל את הקיום שלהם, למה אני נלחם בכיבוש״?

הוא מאמין בלב שלם שיש לחזור לאסטרטגיה של האינתיפאדה הראשונה. ״האינתיפאדה הראשונה שינתה את ההרגשה כי כולם יכלו להשתתף, במאבק העממי כולם צריכים ויכולים לקחת חלק״. לדבריו, ״המאבק החמוש יותר קל, אבל זה לא משריש אמונה בקרב האנשים שהם רואים גבר מחזיק נשק״. בתור דוגמה הוא מביא אנשים שנחשבו ללוחמי חופש וכעת עובדים בתור סוהרים ברשות הפלסטינית או בחמאס. ״זה לא הגיוני שלוחם חופש יעשה כזה דבר״.

לבאסם עצמו יש היסטוריה ארוכה של התנגדות לכיבוש. עד 2004 הוא נעצר 12 פעמים במעצרים מנהליים. ב-1993 עונה בזמן חקירה, ונכנס לתרדמת למשך מספר ימים. אחותו, באסמה, נהרגה באותה שנה בזמן שבאה לדיון בהארכת מעצרו בבית הדין הצבאי ברמאללה. מתורגמן צבאי הדף אותה במורד המדרגות והיא נפלה, שברה את המפרקת ומתה. בשנת 2011, נעצר באסם על חלקו בארגון ההפגנה בכפר ונכלא לאחד עשר חודשים. באוקטובר 2012 הוא נעצר שוב במהלך פעולת מחאה בסניף של רמי לוי בשער בנימין, ושוחרר בתחילת 2013.  לאחר מעצרן של עהד ונרימאן ב-2017, גם בנו הבכור וואיל נעצר ונכלא למשך כשנה על השתתפות בהפגנות.

״יש התנחלות אחת והיא ישראל״, עונה באסם לשאלה מה דעתו על התרחבות ההתנחלויות בגדה המערבית. ״עוד התנחלות או פחות התנחלות זה רק הפרטים של איך הכובש קובע את המציאות. אם נעצור את המחסומים מה יהיה ההבדל? צריך לשנות את המנטליות של לשלוט באחר. הבעיה זה לא רק שאסור לנו לבנות בתים על האדמה שלנו, זה חלק מזה אבל אנחנו רוצים חופש, כבוד וזכויות״.

"יש שמאל בישראל?"

״היינו צריכים להיאבק על כל פלסטין. הטעות באוסלו היתה שוויתרנו על 78 אחוז מפלסטין ההיסטורית בלי לקבל דבר״. את כישלון הניסיונות להקים מדינה פלסטינית מאז שנות התשעים הוא תולה בהסכמי אוסלו. ״המטרה העיקרית באוסלו היתה להראות שיש את ׳ישראל׳ ויש את ׳הכיבוש׳. הם שינו את הדימוי של ישראל, אבל בצד הפלסטיני זה יצר פירוד".

״הבעיה לא איתי ואיתך״, משיב באסם לאחת המשתתפות היהודית בשיחה שנערכת בסלון ביתו. ״צריך לשנות את מוקדי הכוח שכרגע נמצאים בידי הכובשים. את ואני סובלים בדרכים שונות״. לשאלה מה התפקיד של השמאל בישראל במאבק בכיבוש הוא עונה בציניות  ״יש שמאל?״ ומוסיף ״בישראל כולם הולכים לימין. כמו כל העולם. כרגע זה בעלייה עד שהכל יפול. כשהערך המרכזי נהיה כוח, הכל מתחיל להתמוטט״.

על פי באסם, הפלסטינים צריכים לגבש אסטרטגיה לפני שיזמינו אחרים לתמוך בהם. ״צריך שתהיה קודם כל תוכנית לפלסטינים. כשהיתה תוכנית למאבק לא אלים הזמינו אותכם. זאת בעיה פלסטינית, לא יהודית. אתם צריכים לקחת מחדש את הדת שלכם שנכבשה על ידי הציוניות״.

הילדה עהד תמימי מנסה לחסום חיילים לאחר מעצר של פעילים ונער בן 15 מהכפר במהלך הפגנה בנבי סאלח. נובמבר 2012. (אקטיבטילס)

הילדה עהד תמימי מנסה לחסום חיילים לאחר מעצר של פעילים ונער בן 15 מהכפר במהלך הפגנה בנבי סאלח. נובמבר 2012. (צילום: אורן זיו)

בחזרה לסטירה של עהד, באסם אומר שהפעולה שלה ״שיתנה את המחשבה של אנשים בעולם״. על הפער בין הדור שלו לדור של בתו הוא אומר ״המידע יותר חופשי, וגם הם יותר חופשיים, הם  יודעים יותר טוב ממני על זכויות אדם והחוק הבינלאומי. אבל זאת גם בעיה, כי כשאתה מתמקד בערכים אוניברסליים של חופש, צדק ודמוקרטיה, זה דחוף אותך רחוק מהשייכות  הלאומיות. זכויות אינדיבידואליות מול קולקטיביות״.

לגבי הביקורת של אנשים על המאבק שלהם, בו צעירים זורקים אבנים לעבר חיילים אומר באסם: ״למה אני צריך לציית לסטנדרטים האלה? בעיני אבנים זה אי אלימות וכשננצח ילמד את זה בתור הישג למאבק הלא אלים״.

לקראת סוף השיחה, למרות הייאוש והביקורת הרבה, באסם שומר על חוש הומור ומספר על בנו הקטן ששמו סלאם. ״יום אחד כשהייתי בכלא הוא החל לבכות ׳אני לא רוצה להיות סלאם׳. כששאלו אותו למה הוא אמר ששמע אנשים אומרים דברים רעים על השלום והוא חשב שזה נגדו. אתם רואים איך אני צריך להיאבק כדי לשכנע אותו להאמין בשלום״.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן

היוזמה משאירה את תושבי עזה נתונים לחסדיהן של אותן ממשלות המסייעות למתקפה הישראלית על הרצועה. חוף העיר עזה, 13 ביוני 2019 (צילום: חסן ג'די / פלאש90)

"הומניטריות מהכורסה": הכשלים של מסדרון הסיוע הימי לעזה

חמישה וחצי חודשים לתוך המלחמה, תושבי עזה זקוקים לסיוע משמעותי שיאפשר להם לשרוד. היוזמה האמריקאית להקמת מסדרון ימי תסייע בכך בטווח המיידי, אך היא מתעלמת מסיבת היסוד לאסונה של עזה: שליטת החנק הישראלית ארוכת השנים  

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf