עצירת השר"פ היא הישג של המחאה החברתית
בשנתיים האחרונות נפוצה הטענה לפיה המחאה החברתית שניצתה בקיץ 2011 נחלה כשלון חרוץ. המדיניות הכלכלית שלא באמת שונתה, עליית יש עתיד ובגידתה במצביעים שלה, הברחת הגז והצפצוף על טרכטנברג, לצד היעלמותם של עשרות ומאות האלפים מהרחובות והכיכרות – כולם נתפסו כסימן לייאוש, שאי אפשר לשנות דבר.
אבל המציאות מתעקשת כל פעם מחדש לתת לנו גם סיבות לאופטימיות. בשלוש השנים האחרונות ידע שוק העבודה בישראל גל התאגדות שלא היה כדוגמתו שנים ארוכות. ראשי הוועדים החדשים – בענף הסלולר, במסעדות, בעיתונות, בהיי-טק ועוד – מעידים על האופן שבו המחאה השפיעה על התפיסה שלהם את מקומם כעובדים ואת זכויותיהם מול המעסיקים.
אפשר לנסות להצביע גם על שינויים חמקמקים יותר בשיח הציבורי והתקשורתי (למשל סביב הבחירות לנשיאות, המשמעממות כשלעצמן), או הקמפיין החשוב להעלאת שכר המינימום שסוחף אפילו את הכנסת, אבל אתמול (רביעי) קיבלנו תזכורת נפלאה לכוחנו דרך ההחלטה החשובה של ועדת גרמן שלא לאפשר שירותי רפואה פרטיים (שר"פ) בבתי החולים הציבוריים. כמו שמציינת בצדק רוני לינדר-גנץ בטור ב"דה-מרקר" הבוקר, ועדת גרמן הוקמה כדי לסלול את הדרך לשר"פ בבתי החולים. זו הייתה תכליתה. המחאה נגד התוכנית שינתה את זה.
מייצג מחאה נגד השר"פ (צילום: אסף קינצר-ברדוגו, רופאים לזכויות אדם)
פעם השר"פ היה נתפס כנושא שולי ובלתי חשוב, בהשוואה לנושאים הביטחוניים על סדר היום. פעם גופים כמו ועדת גרמן היו יכולים בשקט לקבל החלטה לאשר את השר"פ בדיוק בזמן מבצע "שובו אחים", כשדעתו של הציבור מוסחת (כמו שנעשה עם העברת תקציב של 1.4 מיליארד שקל למערכת הביטחון בשבועיים האחרונים). לפני פחות מעשר שנים היה צורך בבג"ץ כדי לבטל את הפרטת בתי הסוהר, וספק אם בג"ץ היה עוזר מול תוכנית מצומצמת יותר כמו ההפרטה של חלק מהשירותים הרפואיים.
אבל המחאה העיקשת של ארגונים לזכויות אדם, של פעילות ופעילים חברתיים, של עיתונאים נחושים ועוד – שלא שתקו מול תוכניות הוועדה – פשוט עבדה. זה הישג חשוב למחאה, וטוב שוועדת גרמן שמעה את המחאה הזאת.
נכון, יש עוד המון לשנות. הפינויים בגבעת עמל ומשבר הדיור הציבורי, התעלמות התקשורת מהשריפה בחיפה או בחירת משרד החינוך לאפשר את המשך ההפרטה והאפליה המעמדית במערכת החינוך הן רק הדוגמאות האחרונות לזה. אבל גל ההתאגדות והניצחון על השר"פ הם בפירוש הישגים של המחאה החברתית, ועוד לא אמרנו את המילה האחרונה.
הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.
כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.
אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.
הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית
