דו"ח בינלאומי: שוויון והכללה בחינוך יצילו את הדמוקרטיה

דו"ח חדש של OECD מציג מסגרת מדיניות מומלצת להגברת שוויון הזדמנויות (Equity) והכללה (Inclusion) במערכות החינוך. קידומם של אלה נתפס כהכרחי לנוכח שינויים דמוגרפיים שחוו המדינות המפותחות בעשורים האחרונים, שגרמו להגדלת השונות (Diversity) באוכלוסייה, ולנסיגה במידת האמון שהאזרחים מביעים כלפי ממשלותיהם הדמוקרטיות.

חשיבותו של הדו"ח עבורנו הוא בהצבעה על הקשר בין מידת שוויון ההזדמנויות וההכללה בחינוך לבין מידת האמון במשטר הדמוקרטי.

הקשר הזה יכול להסביר את המשבר השלטוני והניכור החברתי בישראל. אחרי הכל, ישראל מובילה את מדינות OECD בהיקף אי השוויון בחינוך, והיא המדינה היחידה שבה הפערים בהישגים הלימודים גדלו בעשור האחרון בכל שלושת הממדים: בין עשירים לעניים, בין תלמידות לתלמידים ובין מקומיים למהגרים. על הכללה בכלל אין לדבר, שהרי ילדות וילדי ישראל לומדים בנפרד לפי דת, מגדר, מצבם הכלכלי של ההורים, הישגים לימודיים קודמים, וצרכים מיוחדים.

האמון בדמוקרטיה בנסיגה

השונות, ופיצול אוכלוסיית המדינות המפותחות לקבוצות תרבותיות מגוונות, מהווה אתגר של ממש עבור המשטרים הדמוקרטיים. הדברים מתבררים מתוך מחקר שנערך בשנת 2021 בעשרים מדינות OECD (לא כולל ישראל), שבחן את מידת האמון של האזרחים בממשלותיהם.

במחקר נמצא כי רק 41% מהאזרחים מביעים אמון בממשלה של מדינתם, ושיעור זהה של אזרחים מביעים חוסר אמון בממשלתם. 18% הנותרים חסרי עמדה או שעמדתם ניטרלית.

כאשר הצליבו בין משתני הרקע של המשיבים לבין מידת האמון בממשלות, התברר כי האמון בשלטון הדמוקרטי גדל ככל שהמשיבים משכילים יותר, וככל שהם בעלי הכנסה גבוהה יותר. כמו כן מבוגרים מעניקים אמון בממשלה יותר מצעירים, גברים יותר מאשר נשים, ותושבי מרכזים עירוניים יותר מאשר תושבי פריפריה.

מידת האמון בממשלה קשורה גם למשתני אישיות. האמון גבר ככל שהמשיב מדווח על ביטחון קיומי, על תחושת ערך עצמי, ועל כך שיש לו עניין ועמדה בנושאים ציבוריים. מידת האמון בממשלה קשורה באופן חיובי גם למידת האמון באנשים בכלל.

מכלל הממצאים עולה שאזרחים מקבוצות מוחלשות בחברה, שיש להם פחות נגישות למשאבים ציבוריים ולהזדמנויות, מגלים רמת אמון נמוכה בממשל המרכזי ובדמוקרטיה.

על בסיס ממצא זה, טוענים מחברי דו"ח המדיניות החדש, כי טיפוח שוויון הזדמנויות והכללה כבר בגיל הצעיר במערכות החינוך, עשוי לתרום לחיזוק האמון של אזרחי העתיד בממשלותיהם, ומכאן גם ליציבות המשטרים הדמוקרטיים.

שונות (Diversity)

לצורת קביעת המדיניות הוגדרו שש קבוצות מוחלשות באוכלוסייה: (1) תלמידות ותלמידים בעלי רקע הגירה, ששפת הבית אינה שפת ההוראה בבית הספר. (2) תלמידות ותלמידים מקבוצות מיעוטים לאומיות, דתיות ואתניות. (3) קבוצות מגדר: נשים וגברים. בדרך כלל קבוצת הנשים היא הקבוצה המופלית בחינוך, אולם בעשורים האחרונים הפער גדל דווקא בכיוון ההפוך: תלמידים מגיעים להישגים נמוכים יותר מאשר תלמידות ברוב מדינות OECD.

(4) קבוצות זהות מגדרית ונטייה מינית (להט"ב). (5) תלמידות ותלמידים בעלי צרכים מיוחדים, כגון נכות פיזית, לקויות למידה, קשיים התנהגותיים-חברתיים, מוגבלות שכלית התפתחותית, או מחלות ממושכות. (6) מחוננות: מי שאובחנו כבעלי יכולות אינטלקטואליות גבוהות במיוחד מהממוצע לגילם, ומי שאובחנו כמחוננים בתחומים כגון מוזיקה, אמנות או ספורט.

בנוסף לשש הקבוצות, יש הגדרה נפרדת לשני מדדים: כלכלי וגיאוגרפי. המדד הכלכלי מבחין בין קבוצות תלמידים על פי הרקע החברתי כלכלי של הוריהם. המדד הגיאוגרפי מבחין בין מי שמתגוררים במרכזים עירוניים לבין מגורים במרחב כפרי, מרוחק ומבודד.

שוויון הזדמנויות (Equity)

שוויון הזדמנויות מוגדר כהבטחה לכך שההישגים הלימודיים וההתפתחות האישית של כל תלמידה ותלמיד לא יהיו קשורים להשתייכותם לאחת משש הקבוצות המוחלשות או למדדים הכלכלי והגיאוגרפי של הוריהם.

ברמת מערכת החינוך, שוויון הזדמנויות מושג באמצעות השקעה תקציבית. מלבד הבטחה למשאבים הוגנים לכל חלקי מערכת החינוך במדינה, יש להבטיח גם משאבים נוספים לקבוצות המוחלשות לפי צורכיהם.

ברמת בית הספר, שוויון הזדמנויות מושג באמצעות כך שלא יהיה ויתור על תלמידים מהקבוצות המוחלשות, ולא תהייה הנמכת ציפיות בכל הקשור ליכולתם להתקדם ולהתפתח. תוכנית הלימודים צריכה להיות עשירה ומגוונת לכולן ולכולם, כך שתציג את בסיסי הידע, אופני החשיבה, והמיומנויות של תחומי הדעת והיצירה השונים.

אין כאן הנחה שכל התלמידות והתלמידים יגיעו להישגים שווים או דומים, אלא שתינתן לכולם ההזדמנות להכיר ולהתוודע לכמה שיותר תחומים. במונחים ישראליים הכוונה לתוכנית ליבה בסיסית, המחייבת את כולם.

הכללה (Inclusion)

הכללה מוגדרת במסמך המדיניות כתהליך דינמי מתמשך, שמטרתו להציע חינוך איכותי לכולם, תוך כיבוד השונות בצרכים, ביכולות, ובציפיות מהלמידה, וביטול כל צורה של אפליה.

אם שוויון הזדמנויות (לעיל) נועד להעניק רמת בסיס לכולן ולכולם, הרי הכללה מתייחסת להתקדמות של כל אחת ואחד, כך שיגיעו לשיא יכולתם. כדי להבין את משמעות הדבר, מוצגים בדו"ח ארבעה מצבים שכיחים במערכות החינוך בעולם:

1. הדרה (exclusion): כאשר תלמידות ותלמידים, באופן ישיר או עקיף, מנועים מלקחת חלק במערכת החינוך המשותפת. למשל, באמצעות מבחני מיון או תנאי קבלה כגון שכר לימוד.

2. הפרדה (segregation): כאשר קבוצות שונות מתחנכות בנפרד. למשל הפרדה דתית, אתנית, מגדרית, לפי צרכים מיוחדים או לפי הישגים לימודיים קודמים.

3. אינטגרציה (integration): כאשר תלמידים בעלי צרכים מגוונים משובצים במסגרות החינוך הרגיל עם כמה התאמות ומשאבים, ובתנאי שהם משתלבים במערכת הקיימת. כלומר, התלמיד השונה נדרש להתאים את עצמו למצב המקובל או "הנורמלי".

4. הכללה (inclusion): כאשר פועלים להתגבר על מחסומים המגבילים את ההשתתפות של כולן וכולם. כלומר, יוצרים שינוי במערכת כך שתתאים לכל תלמידה ותלמיד, ולא דורשים מהם שיתאימו עצמם למערכת.

הכללה מושגת קודם כל על ידי הכרה בכך שהתלמידים שונים זה מזה, שלא באחריותם ושלא באשמתם, אלא מתוך נסיבות הולדתם וחייהם. בנוסף, יש להכיר לא רק בכך ששונות היא לא רק מצב "טבעי", אלא שהיא מבורכת.

ברמת מערכת החינוך, הכללה מושגת על ידי כך שהמדינה מפעילה מערכת חינוך ממלכתית אחת המשרתת יחד את כולן וכולם.

ברמת בית הספר, הכללה מושגת על ידי גיוון והגמשה של התכנים הנלמדים, דרכי ההוראה, ארגון הלימודים ודרכי ההערכה. כל עוד ההוראה נתפסת כמסירה של ידיעות חשובות על אודות העולם, ודרך ההוראה המרכזית היא הרצאה (במילים) של ידיעות אלה מול קהל תלמידים פסיבי, ברור שהדבר בלתי אפשרי מול כיתה הטרוגנית.

לא מתכון לבינוניות

המתנגדים לצדק חברתי ולהוגנות טוענים ששוויון הזדמנויות והכללה מובילים בהכרח להורדת רף הציפיות, השטחה של תוכנית הלימודים, ונסיגת כלל התלמידים לבינוניות. הדאגה היא מפני "השוואה כלפי מטה", כלומר פגיעה בתלמידים המתקדמים והורדתם לדרגת החלשים.

טענה זאת, שהוגנות פוגעת במצוינות, מוצגת כאקסיומה "הגיונית" שאינה זקוקה להוכחה. אלא שהמציאות מוכיחה ההיפך: דווקא חתירה לשוויון והכללה מניבים מצוינות.

אחת הדוגמאות לכך היא מערכת החינוך במחוז ניו ברונסוויק בקנדה, שאימצה גישה מכלילה כבר בשנת 1986. אדגים שתי פעולות שבהן נקטו לטובת ההכללה, שאינן כרוכות במשאבים נוספים:

הם הסבו את המקצוע "סייעות" ל"מורה תומכת חינוך" (Education Support Teacher), והעניקו להן הכשרה מיוחדת, בעיקר בתחום הייעוץ, הטיפול וההוראה המשותפת. המורה התומכת אינה עוד מלווה אישית של תלמיד יחיד עם צרכים מיוחדים, אלא משובצת כתומכת במורה של הכיתה, בהתאם לצרכים המשתנים. כלומר, בכל כיתה ובכל שיעור יש מלבד המורה המובילה גם מורה תומכת חינוך.

בנוסף, שינו את תוכנית הלימודים ואת דרכי ההוראה בהתאמה לגישת הפרסונליזציה בחינוך. בין היתר, לכל תלמידה ותלמיד נקבעת תוכנית התקדמות אישית, ההוראה הפרונטלית צומצמה למינימום, ומירב האחריות על הלמידה עברה לצד של התלמידות והתלמידים.

המעקב הרב שנתי אחר תלמידי המחוז מראה תוצאות חיוביות. בכל הקשור להישגים הלימודיים, אם נתייחס למחוז כאל מדינה עצמאית, הרי המחוז מדורג במקום השביעי בין מדינות OECD במבחני שפה. בכל התחומים מדובר על הישגים שמעל ממוצע המדינות, וודאי שמעל ההישגים בישראל.

גם בכל הקשור לאקלים הלימודי נמדדו תוצאות חיוביות ביותר. למשל, 92% מבני הנוער במחוז דיווחו על רמה גבוהה של תחושת שייכות, ו-85% מבני הנוער נמצאו בעלי התנהגות פרו-חברתית. שיעור הנשירה מהלימודים במחוז הוא נמוך ביותר: 1.1%.

כללו של דבר, על דעת מחברי הדו"ח, חינוך החותר לשוויון הזדמנויות ולהכללה מגביר את הלכידות ואת האמון בחברה. הוא מאפשר מפגש בין שונים והשתחררות מדעות קדומות, ובכך מצמצם את תחושות הניכור והבדידות, ואת תופעות האלימות.

הוא מעניק לכל אחת ואחד הזדמנות להתקדם ככל יכולתם, ומכאן תרומתו למצוינות ולהישגים הלימודיים. הוא מחזק הערכה עצמית וכישורים חברתיים, ומכאן תרומתו גם לרווחה אישית (well being), לבריאות ולהתפתחות תקינה. מערכת החינוך בישראל ממש לא שם.