כבוד השופטים, טעיתם: שוויון הוא המנוע להישגים ולמצוינות בחינוך
בניגוד לעמדת השופטים שאישרו את תשלומי ההורים, מחקרי OECD מראים שככל שמדינה מטילה על ההורים שיעור גבוה יותר של תשלומי הורים, כך הציונים בקריאה ובשיעור המצטיינים במתמטיקה דוקא יורדים
לפני כשבוע פורסם פסק הדין של שופטי בית המשפט העליון בעתירה בעניין תשלומי הורים במערכת החינוך. מדובר בהליך משפטי בעל היסטוריה ארוכה ומסועפת, בהובלת האגודה לזכויות האזרח בישראל והקליניקה למשפט ומדיניות חינוך באוניברסיטת חיפה.
טענת העותרים המרכזית היתה שהגדלת תשלומי הורים משקפת "נסיגה עמוקה ומתמשכת של המדינה מחובתה להבטיח שוויון הזדמנויות בחינוך". מדיניות זאת, כך נטען, "מובילה לגיבושן של מערכות חינוך נפרדות לילדים שהגיעו ממשפחות בעלות ממון ולכאלו שלא, ואחראית במידה רבה להעמקת הפערים בין תלמידים מאוכלוסיות חזקות ומוחלשות".
בג"ץ דחה את העתירה. השופטים טענו, בין היתר, שלאור הניגוד בין מצוינות לבין שוויון בחינוך, סביר בעיניהם להגדיל את ההישגים והמצוינות באמצעות תשלומי הורים על חשבון השוויון. הממצאים שאציג בהמשך מוכיחים את ההיפך הגמור: הגדלת ההישגים והמצוינות תיתכן לא על ידי תוספת כסף מצד ההורים והפרדה בין התלמידים, אלא דווקא על ידי כך שכל תלמידנו השונים ילמדו יחד בחינוך מכליל (inclusive), תוך שמירה על ערך השוויון. המחקר מוכיח קשר הפוך מזה שקבעו השופטים: ככל שבמדינה שיעור תשלומי הורים נמוך יותר, החינוך מכליל יותר ושכר המורים גבוה יותר (מיד תבינו את הקשר), כך ההישגים והמצוינות של תלמידיה גבוהים יותר!
שוויון מניב מצוינות
הטיעון המרכזי של השופטים נוגע, כאמור, לניגוד שבין שוויון לבין מצוינות. השופטים כותבים: "מדינת ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה להקריב את איי המצוינות הקיימים ואת השאיפה למצוינות לטובת עקרון השוויון בחינוך" (עמוד 19). ועוד: "מדיניות החינוך שמכירה באוטונומיה הורית ומקדמת מצוינות בלימודים בהכרח פוגעת בשוויון הזדמנויות. מדיניות שבאה לקדם באופן אפקטיבי את שוויון ההזדמנויות בחינוך חייבת לצמצם את האוטונומיה ההורית ולמתֵן את קידום המצוינות" (עמוד 82).
האמנם? מאין לקחו השופטים את ההנחה שאיי המצוינות נוצרו על חשבון אי השוויון שיוצרים תשלומי הורים? הממצאים שאציג כאן לקוחים מתוך דוחות OECD. יש דרכים שונות למדוד תשלומי הורים, כגון גובה התשלום בכסף, או שיעור התשלום כאחוז מהתמ"ג. בחרתי בנתון המציג את החלק היחסי שמהווים תשלומי ההורים בכל מדינה, מתוך כלל ההוצאה על חינוך באותה מדינה. הנתון מופיע בדוח Education at Glance לשנת 2018 (לוח C3.1 בעמוד 277). בתרשימים שהכנתי, העמודות מציינות את שיעור תשלומי הורים ביחס לכלל ההוצאה על חינוך, החל מאחוז אחד בפינלנד ונורבגיה (כלומר כמעט אפס תשלומי הורים), ועד 16-17 אחוז בצ'ילה ובמקסיקו.
יש גם דרכים שונות למדוד איים של מצוינות, ומתוכם בחרתי שתיים: בגרף הראשון מוצג הציון הממוצע במיומנויות קריאה, כפי שמופיע בדוח PISA 2015 (לוח I.4.2 בעמוד 150). קו הנקודות החום מייצג את הציון הממוצע בכל מדינה, והקו הצהוב הישר מייצג את המגמה הלינארית.
דבר אחד ניתן לומר בוודאות: לא קיים הקשר שקבעו השופטים בין תשלומי הורים גבוהים לבין הישגים גבוהים יותר. אם בכלל, הרי קו המגמה מוכיח את הקשר ההפוך: ככל שמדינה מטילה על ההורים שיעור גבוה יותר של תשלומי הורים, כך הציונים במיומנויות קריאה יורדים! הדבר בולט במיוחד במדינות הקצה: בטורקיה, צ'ילה ובמקסיקו שיעור תשלומי ההורים הוא הגבוה ביותר בין המדינות שנבדקו, והציונים של תלמידיהם הם הנמוכים ביותר. כך גם בצד השני: פינלנד ונורבגיה מטילות על ההורים תשלומי הורים מזעריים, והישגי התלמידים שלהן הם בין הגבוהים מכלל המדינות.
בגרף השני מוצג שיעור התלמידים שהצטיינו במבחן במתמטיקה במסגרת PISA 2015 (לוח I.5.1a, אליו קישור בעמוד 457). מצטיינים הם מי שהציון שלהם הוא מעל 607 נקודות, והם דורגו בדרגות 5-6 בסולם 0 עד 6. קו הנקודות החום מציג את אחוז התלמידים המצטיינים בכל מדינה, והקו הצהוב הישר מציג את המגמה הלינארית.
גם כאן: אין הוכחה לקשר שעליו הסתמכו השופטים, כביכול תשלומי הורים מגדילים את איי המצוינות. אם בכלל, אז קו המגמה מראה את הקשר ההפוך: ככל שהמדינה מסתמכת יותר על תשלומי הורים, כך אחוז התלמידים המצטיינים קטן! הדבר בולט במדינות הקצה: טורקיה, צ'ילה ומקסיקו מטילות על ההורים שיעור גדול יותר של תשלומי הורים, אך רק אחוז אחד מהתלמידים בהן שוכנים באי המצוינות. לעומת זאת בולטות המדינות בלגיה, קנדה והולנד, שבהסתמכות על שיעור תשלומי הורים נמוך יחסית, זוכים לקרוב ל 16 אחוזים תלמידים מצטיינים במתמטיקה מכלל תלמידי השנתון (פי שניים מאחוז המצטיינים בישראל).
חינוך מכליל ושכר מורים מניבים מצוינות
עוד מזכירים השופטים בפסק הדין, שההורים הם אלה שדרשו להגדיל את תשלומי ההורים לבתי הספר. מכאן הסיקו שתקנות משרד החינוך, המגדילות את תשלומי הורים, נועדו להסדיר את התחום ולעצור את הסחף לכיוון של עוד ועוד תשלומי הורים, ולא להיפך. בלשון פסק הדין: "חוזרי משרד החינוך נשוא העתירות שבפנינו אינם המקור לתופעה של תשלומי הורים, אלא תגובה ומענה לתופעה זו" (עמוד 69).
בנקודה זאת, לדעתי, ראוי היה לברר מה תפקידו של משרד החינוך. האם עליו לשקול שיקולים פדגוגיים, לתרגם אותם למדיניות, ולהובילה באומץ מול הורים מתבדלים; או שתפקידו להיגרר אחרי ההורים החזקים, ולנסות להמציא הסדרים בדיעבד.
במשרד החינוך בוודאי יודעים שהדרך לשיפור הישגים בחינוך עוברת בהכללה (inclusive) ובשיתוף של כלל התלמידים יחד, ולא על ידי הפרדה של מצליחים ומצליחים יותר. בשנת 2012 פרסם OECD דוח מיוחד תחת הכותרת: "האם כסף קונה הישגים גבוהים במבחני פיזה?". התשובה היא כמובן: לא!
שקלול הישגי התלמידים במבחנים השונים, בהשוואה אל מול העושר של כל מדינה (הנמדד בתוצר מקומי גולמי לנפש) הראה – שבמדינות עניות יחסית, שהתמ"ג לנפש בהן הוא עד 20,000 דולר, אכן ניכר שיפור בציוני התלמידים, ככל שלמדינה תמ"ג גבוה יותר. אולם, במדינות העשירות יותר, ובישראל התמ"ג לנפש הוא כ-40,000 דולר, אין קשר ישר בין עושרה של המדינה וגודל השקעתה בחינוך לבין הישגי התלמידים. מעל סף מסוים (שישראל נמצאת גבוה מעליו) עוד כסף אינו עוזר, אלא שיש לכוון את הכסף למקומות הנכונים.
מהם המקומות הנכונים לצורך שיפור ציוני התלמידים? ל-OECD שתי תשובות. ראשית שכר גבוה יותר למורות ולמורים: "המדינות העשירות, שבהן הישגים טובים יותר, נוהגות להשקיע יותר במורים. בהכללה, מדינה שתלמידיה משיגים תוצאות טובות בפיזה מושכות את הסטודנטים הטובים ביותר להוראה על ידי שכר גבוה וסטטוס מקצועי גבוה". עוד נמצא שבמדינות שבהן שכר המורים גבוה יותר, זה נעשה על חשבון מספר תלמידים גדול יותר בכיתות (ולא בהכרח על ידי תוספת תקציב). שכר המורה הוא משתנה חשוב יותר מהצפיפות הכיתות.
התשובה השניה היא הכללת התלמידים, על פני הפרדתם: "מדינות שמצליחות במבחני פיזה משקיעות משהו בנוסף לכסף במערכות החינוך שלהן: ציפיות גבוהות מכל התלמידים. בתי ספר ומורים במדינות אלה, אינם מאפשרים לתלמידים מתקשים להיכשל; הם לא מורידים אותם לחזור על כיתה בשנית, אינם מסלקים אותם לבית ספר אחר, וגם לא מקבצים תלמידים בהקבצות לפי ההישגים."
בגרף המצורף מתוך הדוח, ניכר שציונים טובים במבחני פיזה נמצאו במדינות שבהן פחות מ 10 אחוז מהתלמידים הורדו כיתה (משמאל), במדינות שבהן פחות מ 20 אחוז מהתלמידים החלשים נזרקו מבית הספר, ובמדינות שבהן פחות מ 15 אחוז מבתי הספר מלמדים בהקבצות לפי הישגים (מימין). ככל שמערכת החינוך מכלילה יותר (inclusive – העמודות האפורות בגרף), כך הציונים טובים יותר.
כללו של דבר: הישגים ומצוינות בחינוך ניתן להשיג על ידי תמיכה בתלמידים שלמטה, שבזכות זאת התלמידים שלמעלה מגביהים עוד יותר. זה הפוך לחלוטין מתיאוריית חלחול העושר כלפי מטה, הנקוטה בידי ממשלות הימין. את זה משרד החינוך היה צריך לומר להורים המבקשים להתבדל על ידי העלאת תשלומי הורים, ואת זה בית המשפט היה צריך לומר למשרד החינוך – בהינתן שהמשרד מפחד לעשות זאת בעצמו.
קטונתי מלומר דבר לשופטי בית המשפט העליון, אולם לעמדתם שיש ניגוד בין שוויון למצוינות אין בסיס בממצאים העומדים לרשותנו. המחקר מוכיח את ההיפך הגמור: במעמדה של כלכלת ישראל, יותר כסף לא יניב הישגים גבוהים יותר. אם רוצים להגביר הישגים ומצוינות יש להגדיל את משכורות המורים, להקפיד שכל שתלמידנו השונים ילמדו יחד, ולשמור מכל משמר על ערך השוויון בחינוך, בין השאר על ידי ביטול תשלומי הורים. פחות תשלומי הורים פירושם ציונים טובים יותר ומצטיינים רבים יותר!
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן